נאד של דמעות/נחל דמעה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נאד של דמעות · נחל דמעה · >>

פה אמרתי להציב מצבת עולם, מצבה ספרותית, להאיש הנעלה והמצוין הרב הגביר המפואר נטע נעמן ממשפחות המיוחסות בישראל, חובב עמו, ספרותו וארצו, מו"ה יהושע צייטלין זצ"ל, ששחל"ח אור ליום ג' ה' טבת בשנה זו שנת תרמ"ח בעיר דרעזדין. האיש הנעלה הזה, בשכלו הזך, ובנדבת לבו הטהור היה ממש מיחידי הדור. לבו היה ער להתעורר לכל דבר טוב ומועיל, רבות פעל ועשה בימי חייו, ואהבתו לאה"ק היתה בוערת בלבבו כיקוד אש. וגם בערב ימי חייו, בעת שכבר התרופפו עמודי גיוו, לא חס על עמלו וטרחו, וכתת רגליו ללכת על הרי ציון וירושלים, וגם שם הרבה לפזר מכספו על כמה דברים כוללים, רבים הם המתאבלים על מות האיש הנעלה והמרומם הזה, כי במותו אבדו גם חובבי ציון וירושלים אבידה גדולה. ד' יחונן עפרו, וישלם ניחומים לכל המתאבלים עליו:

תנצב"ה