משתמש:The duke/מילון התופת, השוואת מהדורות
(על בסיס fr:Dictionnaire infernal/1re édition, 1818/Tome 1/Texte entier)
על התרגום
[עריכה]- זהו תרגום של גולשי ויקיטקסט, ואינו לקוח או מבוסס על תרגום קיים.
- התרגום הוא שילוב של מהדורות ראשונה, שניה ושישית.[1]
- מטרת התצורה הצבעונית של הטקסט היא לאפשר הבנה של התפתחות החומר עם המעבר של המחבר קולן דה פלאנסי מהשקפה חופשית נוצרית להשקפה ממסדית (קתולית) נוצרית.
- בטקסטים שמשותפים לכמה מהדורות הטקסט יהיה זה של המהדורה השישית, עם סימון בצבע של טקסט ששרד ממהדורות קודמות (בין אם זהו הטקסט המדויק, או ניסוח אחר של אותו רעיון).
- בטקסטים שמשותפים לכמה מהדורות טקסט שנחתך החוצה במהדורה כלשהי יופיע עם קו מוחק בצבע של המהדורה.
- בטקסט שבכותרת שלו מצויין שמדובר בטקסט ממהדורות ספציפיות בלבד לא תופיע מחיקה של המהדורה האחרונה אליה הוא מיוחס, גם אם הופיעו מאז מהדורות נוספות.
- מידע שמקורו במהדורות שונות צבוע בצבע תואם למהדורה. צבעי טקסט:
- מהדורה ראשונה 1818
- מהדורה שניה 1825
- מהדורה שלישית 1844 (בה עבר המחבר להשקפה נוצרית ממסדית)
מהדורה רביעית 1845 (אין לי גישה לטקסט)מהדורה חמישית 1853 (אין לי גישה לטקסט)- מהדורה שישית 1863
שער
[עריכה]מילון
על השדים, הרוחות, הפנטומים, הספקטרים,
השבים מן המתים, אנשי הזאב, הדיבוקים, המכשפים,
השבת, הקוסמים, הסלמנדרות, הסילפים,
הגמדים, וכו', החזיונות, החלומות, התהיות,
הכישופים, הלחשים, הפלאים הנסתרים,
הקמעות וכו'. במילה אחת: כל מה
שקשור להתגלויות, לרוחות, לקסם, לשדים, למכשפים, לעסקי התופת,
לניבוי, לכישופים, לקבלה ולשאר מדעי הנסתר, לספרי כישוף, לנפלאות, לשגיאות, לדעות קדומות,, למתחזים לאמנויות הבוהמיינים , למסורות, לשירי עם, למגוון אמונות טפלות , לתחזיות, לעובדות לאשורן על רוחניות, לדברים מסתוריים ועל-טבעיים וכו' וכו'. ובכלל לכל האמונות השקריות במופלא, במפתיע, במסתורי ובעל טבעי.
"אין דבר שמפחיד את האדם כמו שמפחידה אותו האמונה הטפלה. כי אין פחד מפני הים במי שאינו מפליג, ואין פחד מן הקרב במי שאינו הולך בעקבות הצבאות. אין פחד מפני השודדים במי שלא יוצא מביתו, ואין קנאה במי שמנהל את חייו בפרטיות. אין פחד מרעידות אדמה במי שגר בגאליה, ואין פחד מברק במי ששוכן באתיופיה. אך בעל האמונה הטפלה מפחד מן הדברים כולם. האדמה והים, מהאויר ומהשמיים, מן החושך ומן האור, מן הרעש ומן הדממה. הוא מפחד אפילו מחלום."
- פלוטארכוס -
הסכמה
[עריכה]--- הקדמות שעלו למרחב הערכים: 1844, 1863. ---
(אין הסכמה למהדורה ראשונה 1818)
[עריכה](אין הסכמה למהדורה שניה 1825)
[עריכה]הסכמה (מהדורה שלישית 1844, נמצא רק במהדורה זו)
[עריכה]דני-אוגוסט אפר, ברחמים אלוהיים ובחסדו של כס השליחים הקדוש, הארכיבישוף של פריז.
לא ראיתי שום דבר שמנוגד לאמונה ולמוסר במהדורה השלישית של הספר שכותרתו מילון התופת, שבחנתי בקפידה,
ניתן בפריז, תחת ידו של הכומר הכללי שלי, החותמת של המגן שלי והחותמת הנגדית של המזכירות שלי, 29 ביולי 1844.
הסכמה (מהדורה שישית 1863, נמצא רק במהדורה זו)
[עריכה]אני, פייר-לואי פריזי, בישוף אראס, בולוניה וסן עומר.
לאור הדיווח שהוגש לנו על המהדורה החדשה של מילון התופת, שכבר אושרה על ידי האדון אפר, הארכיבישוף של פריז, לא מצאנו בתוספות שנעשו שום דבר שעלול לפגוע באמונה או במוסר.
אראס, 26 בדצמבר 1862.
הקדמה
[עריכה]--- הסתיים תרגום הקדמות 1818, 1825, 1844, 1863.---
--- הקדמות שעלו למרחב הערכים: 1818, 1825, 1863. ---
הקדמה (למהדורה ראשונה, 1818, נמצא רק במהדורה זו.)
[עריכה]כל היצירות שהאמונות הטפלות ואמונות הטירוף שימשו להן השראה עד היום, לא היו בעיקרן אלא ערימה מגוחכת של גוזמאות, ליקוטים פגומים או דיונים קרים וחלקיים. ומספרם היה עצום. לספריית הפנתיאון לבדה יש אוסף של מעל 15,000 כרכים על קסם ועל כל מה שפחות או יותר נובע ממנו. לא ניתן להתעלם ממכרה שכזה, מכיוון שהוא מציג תמונה של הסטיות העצובות של הדמיון ושל הטעויות הגדולות ביותר של המין האנושי.
ואולם האנציקלופדיה, שצריכה להתייחס לכלל הדברים, מפחדת מעבודה כפויית טובה וקשה, ועוסקת בקסם ובסיפורי עם רק מכמה זויות ידועות וחסרות משמעות. לפני ואחרי יצירה זו כתבו חוקרים רבים, חלקם על דעות קדומות, אחרים על שגיאות ועל הוולגריות, אלו על אמונות טפלות ואלו על פחדים דמיוניים, אלו על חזיונות ופלאות ואחרים על קסם ומכשפים, על שרלטנות ועושי להטים, על שטויות ועל ניבוי וכו'. אף אחד לא חלם לאחד ביצירה אחת את כל אותן מונומנטים של בורות, של הונאה, של התחזות ושל קיצוניות.
אחד מסופרינו המוערכים ביותר הגיש לנו, לפני זמן לא רב, מילון של כלל המיתולוגיות. בין כל האגדות הללו הוא השמיט את האגדות שלנו. מילון התופת ימלא את החלל שהשאיר. ובתוספת כמה מאמרים, אולי נוכל לספר גם את ההיסטוריה של המיתולוגיה המודרנית.
אני מציע את עצמי ביצירה זו כמי שיחסוך לקורא את טירחת הדיפדוף באלפי ספרים. ברצוני להציע לקורא במסגרת צרה זו את מה שחובבי השדים ואנשים מסוגם השאירונו סקרנים לגביו. אל לנו לצפות למצוא כאן אגדות מפתות כמו אלו של הפאגאניזם. שם יכל גבר צעיר, בינות לעצים בחלומותיו המתוקים והרכים להאמין שמביטות בו כמה נימפות, כדבריו של סאן-פואה, ושבאחת מהן אולי תתעורר חיבה אליו, והיא תתגלה לו בצורה גשמית ותרעיף עליו טובות והנאות. כאן המדבריות, השקט, החושך לא יציגו לדמיון המפוחד אלא שדים, רוחות, פאנטומים ודברים איומים.
הקדמונים, לאמיתו של דבר, האמינו כמונו בסימנים, בניבוי, בקסם, בזימונים, בהחזרות מן המתים וכו', גם אם אצלם הדברים היו פחות שחורים מאשר אצלנו, במאות האחרונות. ואולם הדת הנוצרית, יותר מדתות אחרות, אמורה להיות חופשית מהאמונות הטפלות המפלצתיות הללו. כך שלא נותר לנו אלא להשתומם כשאנו רואים אותה מוצפת בהן, בניגוד לעמדתו של מייסדה. ומה שמפתיע אף יותר הוא שעל תקופות של אור כמו המאה החמש עשרה, אנו שומעים טענות כי הן הגורמות לבורות ולהטעיה. אין צורך שאצטט את הכותבים הידועים, אך יש אנשים חשוכים ,שקוראים מסוימים שמחפשים אותם, וישנם שוטים שמעריצים אותם, אשר תומכים בדיעות קדומות, מגינים על שקרים, וטוענים שמסורת ההפחדה של סיפורי החוזרים מן המתים מועילה למוסר. שהפחד מהפלאים העל טבעיים של ההתגלות הוא מעין בית דין נעלם שמפעיל השפעה מיטיבה על המצפון, ושהנחזה הוא מבשר הצדק השמיימי. שלכללי העונשין המוסריים האלו היה כוח רב בקרב העם, שהחשש מהקוסם המקומי מנע פשעים רבים וכו' . ועוד אלפי דברי חוצפה אחרים, שבהיותם מלווים באנקדוטות שטחיות ביותר ומחרידות ביותר רק נוטים לחזק את הטעות בנשמות החלשות. הבה ניתן עינינו בתקופות הברבריות, ונראה אם בוצעו בהן פחות רציחות, פחות גניבות, פחות בגידות מהיום, האם הפחד מהחזיונות מנע את ההתנקשויות, ואם הקוסם המקומי לא היה בדרך כלל הבזוי מכולם. האמונה הטפלה מנעה פשע ונתנה השראה לאלף פשעים אחרים. ולטובת האדם שהיא שמרה בתפקידו היא יצרה מאה תליינים ורבבות קורבנות. קרא את תולדות האינקויזיציה, ותמצא שם יותר נאשמים ביום אחד משיש בבתי המשפט שלנו בשנה שלמה.
סופסטים זועמים ייחסו את הזוועות הללו לרוח הנוצרית: שילוב של זעם הנמר עם מתיקותו של הטלה. ישוע הנוצרי בא כדי להטיף לרחמים, הוא התפלל עבור תלייניו, הוא סלח לאויביו, הוא בכה על מר גורלה של ירושלים מלאת האשמה. הוא הביא לעולם את שלום השמיים ואת הפולחן הפשוט ביותר. הוא גינה את האמונות הטפלות של הפרושים, שענדו על בגדיהם אמצעי הגנה וקמעות וכיוצא באלו. ומעבר לכך, הקנאות הופיעה בכל הדתות, והאמונה הטפלה שלטה בכל העמים. הכפירה קרעה את הדת הנוצרית רק לאחר שקרעה עשרים דתות אחרות. הנסיון של מאות השנים מוכיח שהאמונה הטפלה תמיד כיווצה את הרוח וטימטמה את הלבבות. והאמת, מולה, התייצבה להציל אותם. וכך, אני מעז להרים את קולי לטובתה. אני כותב בזמנים שבהם האמת לא מפחדת להופיע, תחת ממשלה נאורה שאין בה משוא פנים. ההונאה והשקרים לא יבואו לסתום את פי.
אין לי דבר לומר לקורא על היצירה הזו שאני מציג לו. היא נתונה לשיפוטו. נעזרתי בכל הספרים שלמיטב ידיעתי התמודדו עם אמונות טפלות למיניהן ועם רבבות גוזמאות התופת המשפילות את רוח האדם. בחרתי את העובדות הכי יוצאות דופן ואת מה שהכי נוגע בנו. ניתחתי כמה מדרכי הניבוי העיקריות שעד כה היה לנו לרוב רק מושג שגוי לגביהן. אספתי גם כמה תכונות שהן זרות לנו, כדי להוסיף גיוון ליצירה, וכדי להשוות את שגיאותינו עם אלו של עמים אחרים. אני מודה, בין השאר, שלא תמיד אני מצטט את המקורות שמהם אני שואב את המידע. אין כמעט חלק במילון הזה שלא קראתי או סיכמתי ממקור כלשהו, ושלא העשרתי בתגליות.
אזהרה (הקדמה למהדורה שניה 1825, נמצא רק במהדורה זו)
[עריכה]כבר ציינו שכל הספרים שנוצרו בהשראת אמונות תפלות על התופת לא היו בעיקרן אלא ערימה מגוחכת של גוזמאות, חיבורים או חיבורים פגומים. או דיונים קרים ללא מטרה וללא הקשר. ואפשר לספור יותר מעשרים אלף כרכים על עניינים מוזרים אלו. אין ספק שכדאי לנצל מכרה שכזה, שכל כך ליבה את דמיונם של אבותינו ושראוי לפחות לסקרנותנו המלאה.
הציבור עשה חסד גדול עם כותב מילון התופת בקבלת הפנים שנתן למהדורה הראשונה, שאינה יכולה להיחשב אלא חיבור חלש ובלתי-מושלם של גבר צעיר. מחקר חדש ושמונה שנים של עבודה מתמדת שיפרו מאוד את היצירה הזו. היה צורך לגעת בהכל, לשנות שורה של פסקאות לא מדוייקות, להסיר קטעי מילוי וקטעים חסרי ערך ולהוסיף שלושת אלפים או ארבעת אלפים מאמרים שחמקו בעבודה הראשונית שפורסמה בשני כרכים.
האנשים שרוצים לדעת מעט על החומרים שאנו עוסקים בהם, ולבנות אוסף של חמש מאות או שש מאות יצירות מהמעניינות ביותר והכמעט-תמיד נדירות שצוטטו בנושאים הפיקנטיים הללו חייבים להוציא סכומים גדולים ולהעביר מספר שנים בחקירתם. עולה המחשבה כי ניתן לחסוך מהם את כל ההוצאות הללו וכל הכאב הזה באמצעות המהדורה החדשה שפרסמנו של מילון התופת. אפשר למצוא שם כל מה שנוגע לשדים, לרוחות, לספרייטים, לשדונים, לפאנטומים, לחוזרים מן המתים, לספקטרים, לערפדים, לגועלים, למכשפים, ללאמיות[2], לשבת, לאנשי זאב, לאינקובות לסאקובות, לבונים החופשיים, לקסמים, לכישופים, להקסמות, לצוענים, לקוסמים, לגמדים, לסילפים, לאונדינים, לסלמנדרות, לפיות, לעוגים, לג'ינים, לזימונים, לסודות מופלאים, לאלכימיה, לקבלה, לקמעות, לאסטרולוגיה שיפוטית, לפיזיונומיה, לקריאת כף יד, למטופוסקופיה[3], לקרניולוגיה[4], למגנטיות של בעלי חיים, לשרביטי עתידות, להורוסקופים, לקרטומנסיה, לחלומות, לדרכים השונות להגיד עתידות, לאמנות הזכיה בהגרלות, לדעות קדומות, לשגיאות פופולריות, לדעות שקריות, לאמונות טפלות יוצאות דופן, לתחזיות, לקשירת החבל[5], ובכלל לנשמתם ותמציתם של כל הספרים שנכתבו על דברים מהתופת.
בנוסף לביוגרפיות של שדים ומכשפים, ניתנו כאן גם ידיעות על דמונוגרפים, עם ניתוח מהיר של יצירותיהם הגדולות וביבליוגרפיה של ספרים שנכתבו על עניינים מהסוג שראינו פה. תמצאו כאן כל מה שיש לחפש בשלל ספרי הכישוף, ב"מפתח שלמה"[6], ב"דרקון האדום"[7], וביצירות אחרות מהז'אנר. ובל נשכח את "האלבר הקטן"[8], "הקסם השחור" והאנשירידיון של לאו השלישי[9]. יינתנו גם כל השברים שלוקטו על ידי לונגלה-דופרנואה, אך ללא בליל ההגיגים שהופך אותם לחסרי טעם. ועוד הרבה מקורות מסקרנים ונדירים, מוכרים למעטים או שלא פורסמו עד היום. סוף סוף נחשוף את הסודות המודרניים ביותר, כמו מדע הניחוש לפי חלבוני הביצה ולפי סימני הקפה.
אעיז להציג עבודה זו כיצירה חדשה, כי היא מגישה יותר מאלפיים ערכים שלא ניתן למצוא באנציקלופדיה, במילוני המיתולוגיה או בביוגרפיות, אך הן מפוזרות ברסיסים בהמון יצירות ישנות שכבר לא ניתן לקרוא.
(הערת המתרגם:לא נבדק במלואו עדיין מול המבוא של מהדורת 1825, נבדק מול ההקדמה שלה.)
| כמו קולוסוס ענק, רגליו על שתי הגדות, האמונה הטפלה שולטת בעולם. |
||
| – תומאס. | ||
כשאנו עוצרים לרגע לשקול את ההבדלים בין עמים שונים שבידם הופקדה הארץ וכשאנחנו עוברים ביעף על תולדות העמים שחלפו, נמצא תמיד דת ופולחן. אך בכל תקופה ובכל מדינה בה שבהן מרחיקה הגאווה את הדם מן הכללים שנתן לו האל, אותם רעיונות של אלוהות קבורים בתוהו ממנו נובעים אלף אמונות טפלות מגוחכות.
בימי קדם היה רק עם קטן שאלוהים נשאר ידוע לו: אלו הם בני ישראל. מאז בואו של ישוע הנוצרי, כל ילדי הכנסיה שלו, הפזורים על כל הארץ, מכירים אותו ומבינים אותו. עם זאת, בינינו, כמו בין היהודים הקדמונים, האמונות הטפלות הנצלניות לא נעלמו לחלוטין. האמונה הטפלה, מעשה ידיו של אויב הקדום, יכולה לעוות לעיתים קרובות בלבבות מקולקלים את עצם הדת בה הם מכסים את עצמם, ולשמש כנושא מרכזי עבור אותם ילדי שטן שעוזרים להילחם נגד הכנסיה.
במיתולוגיות העבר היתה זו האמונה הטפלה שטישטשה את מושג האל, ובמקום לסגוד לו סגדו לרצח ולגילוי העריות, לאכזריות, לנקמה, לזנות ולגניבה, במעטה דמויותיהם של יופיטר, מארס, יונו, ונוס ומרקורי. לפעמים אפילו היה לרוח הרשע ניצחון אלים יותר ונועז יותר, ששמם היה בעל, מולך, בליעל ומה ששלט בעוז על המזבחות שטופי דם האדם. הקיצונויות הנתעבות הללו עונש על פשעים כבירים, התפוגגו מלפני הבשורה, והשדים המודחים נאלצו להגות הטעיות נחבאות יותר.
האמונות הטפלות שהם שימרו חלשו על אנשים שהיו זרים לאמונה, ולא יכלו לדבוק בקתוליות כמו היו סיגים לא טהורים. אך הם ביקשו פעמים רבות לערער אותה, ולמרות התפארויות הפילוסופים, ידוע היטב שהכנסיה היא שתמיד עשתה הכי הרבה למיגור האמונות הטפלות, שאת מקורן אנו יכולים למצוא בארבעה גורמים שהרופאים הנוצריים מעולם לא חדלו להילחם בהם: הבורות, הגאווה, הקיצוניות והפחד.
המחלות הלא-ידועות, התאונות נדירות, התופעות והאירועים שעברו את מהלך הדברים הרגיל, הוסברו בצורה פלאית, וללא האורות שהפיצו הכנסיה ללא הפסק, היינו, כמו עמי המזרח, נתונים לאימפריה של ג'ינים וקוסמים שתופסים מקום מרכזי בסיפורי אלף לילה ולילה.
הרצון לשלוט ייצר מגידי עתידות ואסטרולוגים. ואז, לצד אלו שקראו במהלכי הכוכבים את גורלו של האדם על כל צורותיו, עמדו המומחים, שמבלי לחפש באותות השמיים את הדברים שבארץ, ראו בחלומות, במעוף הציפורים, בקרבי הקורבנות, בתנועת המים, בעלים הנעים ברוח, בקריאת התרנגול, ביד, במראות, ולאחרונה גם בקלפים, בקמטי המצח, בתווי הפנים ובבלוטות הגולגולת את כל הניואנסים של דמות האדם, מחשבותיו והסודות הבלתי-חדירים של עתידו, והחלו לחלק לבני התמותה תקוות ופחדים, וגורלות טובים ורעים.
היו קוסמים ומכשפים חופשיים מכל מערכת, הם התפארו במסחר עם כוחות בלתי נראים, ובסופו של דבר לא היו אלא מתחזים. לצד המכשפים שהתמסרו כל כולם לדברים שכאלו, הבורות והפחד יצרו כל יום מכשפים ממי שלא היו כאלו. מתימטיקאים, אמנים ולהטוטנים נעשו למכשפים.
הקסם הוא עתיק ביותר, רבים מאמינים כי שם[11] ביצע קסמים. אנו רואים קוסמים בחצרו של פרעה. קירקה, מדיאה, אמפיאראוס[12], טירסיאס, אבאריס[13], טריסמגיסטוס[14], אורפיאוס, כולם עסקו בכישוף.
נאמר, אחרי בואלו[15], סאן-פואה[16] ואחרים, שהאגדות העתיקות היו עולצות יותר מאלו המודרניות. זה לא מדויק. להיפך, אצלנו אין את האופל באמונות הטפלות שלנו, מלבד מה שנשאר מעידני חושך שקדמו להגעתו של אדוננו, ישוע הנוצרי. הקוסמים של השולחן העגול בעידן קארל הגדול ובתקופת האבירים, הפיות והלוטאנים[17], גם הם חינניים כמו האגדות העתיקות. המלכה בסינה[18] אינה דומה בשום צורה למדיאה האיומה. אני גם מתנגד לעובדות המוגזמות על שריפת מכשפים במאה השש-עשרה. מלבד כמה שופטים אידיוטים שקיימים בכל תקופה, אם אנו לומדים את המסמכים ההיסטוריים, נראה כי המכשפים שהוצאו להורג בזמנים אחרים, בינות לאבותינו, היו שודדים שהחוקים של היום היו מגנים בניסוח אחר. אפלטון, במאמרו על החוקים, רוצה שהקוסמים יורחקו מן החברה, אחרי שיינזפו בחומרה, לא רק על הנזק שהם יכולים לגרום מכוח קסמיהם-כביכול, אלא גם בגלל הרע שהם רוצים לגרום. דון קאלמה[19], שאין מי שמפקפק בסלחנותו, העיר בבירור כי הקסם האכזריות והלחשים המרושעים הם בדרך כלל תוצאה של הפרעות בדמיון, ושהאנשים המתמכרים להם אינם אלא נבלים, פרוצים וגנבים.
האמונה הטפלה היא מקור לטעויות, והיא אפילו יותר מסוכנת מאחר שהיא מנסה להתערבב בדת עצמה. התוצאה היא, לעיתים, שאלו המבהירים את האמונות הטפלות שמציגות התייחסות ישירה או עקיפה לדברים דתיים, חשים כי אמונתם מזדעזעת בגבולות שהדת כופה עליה. האמונה הטפלה מייצרת דואליזם, או אמונה מרושעת למדי בשני עקרונות. זה מייצר פאטאליזם אצל אלו שמוצאים גורל בלתי נמנע כתוב בכל מקום. זוהי בתו של הפחד, שמייצרת פחדנים ודוחה את הלבבות ששוכחים כי הם תחת השגחת האל. אנשים המאמינים באמונות טפלות חיים בפחד, הלילה עצמו לא נותן להם מנוחה.
"השינה משכיחה מהעבד את חומרת אדוניו, ומהאסיר האומלל את כובד הברזל בו הוא קשור. דלקת של פצע, כיב של גידול, הכאבים החריפים ביותר נותנים קצת הפוגה במהלך הלילה לאלו המתייסרים בהם. אבל," אומר פלוטארכוס, "האמונה הטפלה לא נותנת הפסקת אש. היא לא מאפשרת לנשמה לנשום לרגע אחד. והאנשים בעלי האמונות הטפלות, כשהם ערים, מלבים אף יותר את אשליותיהם, ואינם יכולים להעלות על הדעת שאין שום דבר אמיתי באותם פאנטומים שמטילים עליהם אימה."
האמונה הטפלה, שמורכבת מאמונות ומנהגים שחורגים מהכללים שנקבעו על ידי הכנסיה, מתחברת אף יותר לכפירות, פילוגים והקצנה מכל סוג. עם זאת, אין זה אומר שעלינו לייחס לה, כפי שעשו הקלוויניסטים, את טבח ברתולומאוס הקדוש[20], הפיכה פוליטית גרידא שסיפורה עדיין לא התבהר כל צרכו, וגם אין לייחס לה את הקטל המגונה של הכובשים הראשונים של אמריקה, שהם פשעים של יצרים אנושיים, או את האינקוויזיציה, מוסד ששופטים אותו אצלנו על בסיס נתונים בוגדניים ושקריים ביותר.
מחבר ספר זה, בשני המהדורות הראשונות שהוציא, נפל גם הוא בצורה מחפירה אל הסטיות שהוא מגנה כאן. עם הכשרה חיצונית לכנסיה, מרכז האמת היחיד, הוא סטה לנתיבים של פילוסופיה שקרנית, וזרע בכתביו טעויות שהוא מתעב ומתכחש להן. בשובו לכנסיה הרומאית בחסדו של טוב האלוהים שאינו ראוי לו, הוא הצליח לזהות מאז שלכנסייה לבדה יש את האמצעים להילחם ביעילות, כפי שנלחמה תמיד, באמונות הטפלות מלאות ההבל ובדרכיו המגוחכות של הדמיון.
נצטט רק כמה עדויות: אוגוסטין הקדוש אמר שהאמונות הטפלות הן גנאי למין האנושי. אוריגנס מגנה אותן בתוקף רב יותר מאשר האנציקלופדיסטים עצמם, ומעל לכל: עם משקל משמעותי יותר. האפיפיור ליאו העשירי ציין לגנאי את אלא שהתמסרו לניחושים ולמנהגים אחרים הקשורים באמונות טפלות. המועצה הרביעית של קרתגו הוציאה אותם מאסיפות המאמינים. מועצת הפרובינציה שהתקיימה בטולוז ב1590 הורתה למוודים ומטיפים לעקור, על ידי דרישות תכופות ומסיבות מוצקות, את הפרקטיקות שנגעו לאמונות טפלות ונכנסו אל הדת. מועצת טרנט, לאחר שגינתה שגיאות שונות, הורתה רשמית לבישופים להגן על המאמינים מכל מה שעלול להוביל אותם לאמונות טפלות ולעורר שערוריות בהמשך.
מה שאולי לא נאמר מספיק על רקע זעקות העניין של הפילוסופים, הוא שהאנשים היחידים שחיים חופשיים מאמונות טפלו הם הילדים הנאמנים של הכנסיה. כי הם לבדם האור האמיתי. הספקנים, לעומתם, נראה שמצדיקים כולם את האמירה הגדולה ההיא, שלמי שמפריד עצמו מאלוהים יש רוח מוטעית. כי מביניהם, המאמינים ביותר הם גם בעלי האמונות הטפלות הגדולות ביותר, הם דוחים את הדוגמות שהתגלו. כמו ג'ונסון[21], שהאמין ברוחות. כמו רוסו[22], שפחד מהמספר 13. כמו בל[23], שהיה בעל דעה קדומה נגד יום שישי. כמו וולני[24] שחיפש את פתרון החלומות. כמו הלווטיוס[25], שהתייעץ בקוראי קלפים. כמו הובס, שחקר את העתיד בצירופי מספרים. כמו וולטייר, שחשש מאותות. יש ציטוט של מלומד אחד מזמננו שחיפש את שיקוי החיים. מתימטיקאי מפורסם שהאמין לאלמנטים שנמצאים במהויות קבליות. פילוסוף שלא ידע אם הוא מאמין באלוהים ושביצע טקסי כישוף כדי לזמן את השטן.
הסטיות בשל אמונות טפלות תמיד היו משמעותיות יותר בתקופות הכי לא-דתיות. ואני לא יודע אם אפשר לחזור גם בימינו על מה שאמר בזמנים אחרים הכומר תייר בהקדמתו לחיבורו על האמונות הטפלות: "הן כל כך נפוצות, שמי שחוזה בהן לא חושב עליהן כלל. האשם הוא במי שלא מאמין בהן."
כך ששימושי, לפחות לדעתי, לתת ברוח הטובה ביותר מהדורה חדשה של ספר זה, כדי להפיג את השגיאות ואת האמונות הטפלות המגונות וכדי לחשוף בפני הסקרנים את האמונות המוזרות או הייחודיות שאינן אלא פואטיות (כמו שאומרים בימינו) ואין בהן סכנה.[26]
היצירות שעוסקות בנושאים אלו בדרך כלל לא היו אלא ערימות בלתי ניתנות לעיכול של רעיונות מוגזמים או ליקוטים חלקיים, או דיונים קרים עם סנכרון גרוע. הקורא שרוצה להכיר מעט את הנושאים הללו, וליצור אוסף של יצירות נדירות ומסקרנות שעוסקות בנושא, חייב להוציא לשם כך סכומים גבוהים, להעביר מספר שנים בחקירתם.
סביר כי ניתן לחסוך מהם את כל ההוצאות הללו וכל הכאב הזה באמצעות המהדורה החדשה הזו, המתוקנת לחלוטין, של מילון התופת. הסקרנים יוכלו למצוא שם כל מה שנוגע לשדים, לרוחות, לספרייטים, לשדונים, לפאנטומים, לחוזרים מן המתים, לספקטרים, לערפדים, לגועלים, למכשפים, ללאמיות[27], לשבת, לאנשי זאב, לאינקובות ולסאקובות, לבונים החופשיים, לקסמים, לכישופים, להקסמות, לצוענים, לקוסמים, לגמדים, לסילפים, לאונדינים, לסלמנדרות, לפיות, לעוגים, לג'ינים, לזימונים, לסודות מופלאים, לאלכימיה, לקבלה, לקמעות, לאסטרולוגיה שיפוטית, לפיזיונומיה, לקריאת כף יד, למטופוסקופיה[28], לקרניולוגיה[29], למגנטיות של בעלי חיים, לשרביטי עתידות, להורוסקופים, לקרטומנסיה, לחלומות, לדרכים השונות להגיד עתידות, לשגיאות, לדעות קדומות נפוצות ולדעות שווא וכו'. ובמילה אחת, תקציר של כל הספרים שנכתבו על האמונות הטפלות, הדיווחים על שדים ומכשפים וומאמרים על הדמונוגרפים. שם נוכל לשפוט מהן ערימות הזבל, המסוכנות למרות השטותיות שלהן, שהטיפשים עדיין מתאמצים לחפש: "האלבר הגדול והקטן", "ספרי הכישוף", "הדרקון האדום", "מפתח שלמה", "האנשירידיון" שמיוחס בחוצפה רבה לאפיפיור לאו השלישי וכו', וכו', וכו'.
בנושאים בהם ערמומיות שטנית הרבתה להיות קרובה מאוד לדת, היא לפעמים העמידה בפני הכותב מפגשים בוגדניים ומעברים עדינים. מי ייתן ורוח החוכמה תכוון אותו! אם במאמרים מסויימים הוא טועה, הוא מצהיר מראש כי כבן כנוע של הכנסייה הקדושה, בכניעות ללא גבולות וללא סייג, הוא מתכחש, מגנה ושונא כל מה שהכנסיה לפסול בספר זה.
הקדמה (מהדורה שישית 1863, נמצא רק במהדורה זו)
[עריכה]אוסף החומרים העצום, כולם קשורים בצורה כלשהי, שמרכיב את מילון התופת יוצר כזו מגיפה של סטיות וחיידקים או מקורות לטעויות, אשר כמעט תמיד יש להם נגיעה עם האמת, שרק הכנסייה, שהלפיד שלה לא דוהה לעולם, היא שיכולה אל מול הקצנות אלו לשמש מדריך בטוח. היצירות שעסקו בנושאים אלו לפני הספר שלפניכם, ואשר היו רבים ביותר בכל תחום התמחות שהוא, בדרך כלל, מלבד מעטים יוצאים מן הכלל, לא היו אלא ערימות בלתי ניתנות לעיכול של רעיונות מוגזמים או ליקוטים חלקיים, או דיונים אינסופיים ללא סדר, או ספרים גרועים בכל מובן המילה. הקורא שרוצה להכיר מעט מבוך מסתורי זה של אמונות מעוותות או לא-טבעיות, וליצור אוסף של יצירות נדירות ומבוקשות, אם כי בקושי נקראות, שעוסקות בנושא, חייב להוציא לשם כך סכומים גבוהים, להקדיש שנים למחקר, ובכמה מקרים לסכן את אמונתו. כל העלויות הללו, כל הכאב והסכנה הללו ייחסכו עם מהדורה חדשה זו של מילון התופת.
אני אומר "מהדורה חדשה זו" כי בשתי הקודמות, שפורסמו ב1818 וב1825, המחבר, במאבקו בגדודים העצומים של שגיאות פופולריות ומתחזים מסתוריים, נפל גם הוא בעצמו לסטיות לא פחות קטלניות. אז הוא חיפש את האמת מתוך עצמו, במקום להסתמך על הכנסיה במקום בו היא יושבת ללא שינוי, הוא היה מסנוור מהזוהר של פילוסופיה גאה וחסרת סמכות, שתורתה, שנלקחה מהתחתית, תטעה עוד זמן רב נשמות חלשות. לאחר הכשרה ארוכה שם, קיבל ב1841 את הסימן המאושר לעזוב את ערבות בהן האור חסר, ולמצוא אותו בתורות היחידות שבהן הוא בלתי-פגום ותמיד בטוח. לכן ערך את יצירתו לחלוטין, והכיר בכך שהאמונות הטפלות, אמונות מטורפות, מדעי ופרקטיקות הנסתר והתקוממויות שבשתיקה נגד הדת, מי יותר בשתיקה ומי פחות, לא באו אלא מעריקי האמונה או מן הכופרים, או מן המתפלגים, או בדרכים פחות ברורות.
כל אדם שילמד היסטוריה בכוונה נכונה יכיר בכך שהכנסיה נאבקה נגד האמונות הטפלות והונאות התופת, ושהיא מעולם לא הפסיקה להפיץ את האור על אמונות השקר, על הליכות האימים המטורפות ועל השיטות המסוכנות של רופאי ומדעי הנסתר.
נצטט רק כמה עדויות: אוגוסטין הקדוש אמר שהאמונות הטפלות הן גנאי למין האנושי. אוריגנס מגנה אותן בתוקף רב יותר מאשר האנציקלופדיסטים עצמם, ומעל לכל: עם משקל משמעותי יותר. האפיפיור ליאו העשירי ציין לגנאי את אלא שהתמסרו לניחושים ולמנהגים אחרים הקשורים באמונות טפלות. המועצה הרביעית של קרתגו הוציאה אותם מאסיפות המאמינים. מועצת הפרובינציה שהתקיימה בטולוז ב1590 הורתה למוודים ומטיפים לעקור, על ידי דרישות תכופות ומסיבות מוצקות, את הפרקטיקות שנגעו לאמונות טפלות ונכנסו אל הדת. מועצת טרנט, לאחר שגינתה שגיאות שונות, הורתה רשמית לבישופים להגן על המאמינים מכל מה שעלול להוביל אותם לאמונות טפלות ולעורר שערוריות בהמשך.
היינו אוספים, במקרה הצורך, אלף עדויות שכאלה. אך נסתפק, מבלי לחשוש משלילה של משקל כלשהו, שלכנסיה לבדה יש את האמצעים והחסדים הדרושים כדי להפיג את השגיאות הללו שלעיתים קרובות הן מסוכנות ותמיד מתועבות
מה שאולי לא נאמר מספיק על רקע זעקות העניין של הפילוסופים, הוא שהאנשים היחידים שחיים חופשיים מאמונות טפלו הם הילדים הנאמנים של הכנסיה. כי הם לבדם האור האמיתי האמת. הספקנים, לעומתם, נראה שמצדיקים כולם את האמירה הגדולה ההיא, שלמי שמפריד עצמו מאלוהים יש רוח מוטעית. כי מביניהם, המאמינים ביותר הם גם בעלי האמונות הטפלות הגדולות ביותר, הם דוחים את הדוגמות שהתגלו. כמו ג'ונסון, הם מאמינים ברוחות. כמו רוסו, הם מפחדים מהמספר 13. כמו בל, יש להם דעה קדומה נגד יום שישי. כמו וולני הם מחפשים את פתרון החלומות. כמו הלווטיוס, הם מתייעצים בקוראי קלפים. כמו הובס, הם חוקרים את העתיד בצירופי מספרים. כמו וולטייר, הם חוששים מאותות. יש ציטוט של מלומד אחד מזמננו שחיפש את שיקוי החיים. מתימטיקאי מפורסם שהאמין לאלמנטים שנמצאים במהויות קבליות. פילוסוף שלא ידע אם הוא מאמין באלוהים ושביצע טקסי כישוף כדי לזמן את השטן.
ספר זה משחזר את הצדדים המוזרים ביותר של התפתחויות הנפש האנושית. הוא חושף את כל מה שנוגע לרוחות, ללוטינים, לפיות, לג'ינים, לשדים, לספקטרים ולפאנטומים, למכשפים ולקסמיהם המרושעים, ליוקרת ההקסמות, למינוחים ולתפקידים של השדים והקוסמים, למסורות האמונות הטפלות, לסיפורים על אירועים על טבעיים, למעשיות נפוצות. הוא פותח את מאה הדלתות הנפלאות של העתיד, לפי ההגדה הברורה של החיזויים, מקריאת כף היד של צוענים ועד לאמנות החיזוי בכתמי קפה או בקלפים. האסטרולוגיה, האלכימיה, הקבלה, הפרנולוגיה והמגנטיות קיבלו את מקומם בכמה עמודים ארוכים וכבדים של הערות מסכמות. ולבסוף, הספיריטיזם, השולחנות המדברים, והתקדמות המגנטיזם נמצאים גם הם בעמודים הללו. במשך ארבעים וחמש שנים לא חדל הכותב מלהרחיב את עבודתו הסבלנית, והמשיך במחקריו באלפי ספרים. לפניו לא חלם איש לאחד ביצירה אחת את כל המגוון שמרכיב את מילון התופת. ואף אחד לא יכול להכחיש את השימושיות שבמפעל הזה.
האמונות הטפלות והשגיאות מבוססות תמיד על אמת סתומה, מעוותת או זנוחה. להאיר אותן הרי זה להילחם בהן. אם מקבצים אותן הן נעשות בולטות ועיוותיהן מתגלים. כך, לאט לאט, בוקע אור באותן אינטיליגנציות מסכנות שמסרבות להתעלות אל התעלומות הנשגבות של האמונה, ושמנמיכות עצמן כדי להאמין בתוקף בהטעיות הגסות ביותר. ניתן כאן גם נשק לידידיה של האמת, בשביל לבלבל את הרמאויות להן נכנעות נשמות שמאמינות שהן עליונות, כי הן לא מרגישות את חולשתן.
מעבר ליתרונות הללו, רציתי לקלוע לטעם של זמננו, הדורש ידיעות פיקנטיות, ובעזרת הנושאים הצלחתי להציע לו לעיתים קרובות מאוד את המוזרויות, את הדברים היחודיים, את הדברים הבלתי צפויים ואת הרגשות הללו להם הוא כל כך משתוקק.
מחבר מהדורה שישית זו, אותה סקר בזהירות רבה, הגדיל אותה ב800 ערכים, והעורך הוסיף לה 550 תחריטים, ביניהם 72 פורטרטים של שדים שצוירו על פי המסמכיל של ויירוס[30] והדמונוגרפים המעניינים ביותר, על ידי מ.ל. ברטון.
מבוא
[עריכה]דיון מקדים (מהדורה ראשונה 1818, נמצא רק במהדורה זו)
[עריכה](עדיין בעבודה)
| .Superstitio, fusa per gentes, omnium opressit
ferè animos, atque hominum imbecillitatem
occupavit. |
||
| – קיקרו, "על הניבוי" (De Divinatione), כרך 2. | ||
הקדמה (מהדורה שניה 1825, נמצא רק במהדורה זו)
[עריכה](אין דיון מקדים במהדורה שלישית 1844)
[עריכה](אין דיון מקדים במהדורה שישית 1863)
[עריכה]A
[עריכה]--- (שני הערכים עלו למרחב הערכים של מהדורה שישית 1863) ---
אהרון
[עריכה]קוסם של האימפריה הרומית המאוחרת[31], שחי בזמנו של הקיסר מנואל קומנינוס [32]. אומרים שהיה ברשותו מפתח שלמה[33]ושבעזרת ספר זה היו תחת פיקודו לגיונות של שדים ונראה שהוא עסק בהעלאה באוב[34]. לפחות בגין אישומים אלו עיניו נוקרו. לאחר מכן נכרתה לשונו, אבל אל תאמינו ש ולא על תקן קורבן של קנאות כלשהי. הוא נידון כשודד: מצאו בביתו בחדר אפל שבו ביצע את פעולותיו, בין תועבות אחרות, דמות אדם גופה שרגליה כפותות בשלשלאות והלב מנוקב במסמר. (ניקטאס, תולדות, כרך 4.)
אבדון
[עריכה]המחריב. ראש השדים של ההיררכיה השביעית לפי הדמונוגרפים. זהו השם שנתן יוחנן הקדוש למלך החגבים באפוקליפסה[35]. לפעמים לפעמים זהו שמו של המלאך המשמיד באפוקליפסה[36].
הערות שוליים
[עריכה]- ^ כפי שמופיע בויקיטקסט הצרפתי: [1]
- ^ w:en:lamia
- ^ w:en:Metoposcopy
- ^ w:פרנולוגיה
- ^ טכניקה להטלת קללה על בעל טרי כך שלא יתפקד מינית בליל הכלולות. ראו wikt:nouer l’aiguillette.
- ^ w:en:Key of Solomon
- ^ w:en:Grand Grimoire
- ^ w:en:Petit Albert
- ^ w:לאו השלישי (אפיפיור)
- ^ ההקדמה למהדורה שלישית בנויה על מאמר המבוא ולא על ההקדמה של מהדורות קודמות.
- ^ שם בן נח.
- ^ w:en:Amphiaraus
- ^ w:en:Abaris the Hyperborean
- ^ w:הרמס טריסמגיסטוס
- ^ w:ניקולא בואלו
- ^ w:en:Germain-François Poullain de Saint-Foix
- ^ w:en:Lutin
- ^ w:בסינה
- ^ w:en:Antoine Augustin Calmet
- ^ w:טבח ליל ברתולומאוס הקדוש
- ^ w:סמואל ג'ונסון
- ^ w:ז'אן-ז'אק רוסו
- ^ w:פייר בל
- ^ w:וולני
- ^ w:קלוד אדריאן הלווטיוס
- ^ עד כאן כל הקטעים שלקוחים ממהדורות קודמות, לקוחים מהמאמר הפותח ולא מההקדמה שלהן. החל מכאן, הקטעים לקוחים מההקדמות שלהן.
- ^ w:en:lamia
- ^ w:en:Metoposcopy
- ^ w:פרנולוגיה
- ^ w:en:Johann Weyer
- ^ w:האימפריה הביזנטית
- ^ w:מנואל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית
- ^ w:en:Key of Solomon
- ^ w:העלאה באוב
- ^ w:חזון יוחנן. ראה s:fr:Le Nouveau Testament (Martin, 1861)/Apocalypse ou Révélation de Saint Jean le Théologien/IX
- ^ w:אפוקליפסה