משתמש:Seyegd/שנות מספר/אדני פז

מקורות לחלק הקודם. דרוש ביאור.

אלף דור עלו במחשבה להבראות וכמה נימוחו מהם רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר תשע מאות ושבעים וארבעה דורות מאי טעמיה דבר צוה לאלף דור (תהלים קה ח) זה התורה רבי לוי משום רבי שמואל בר נחמן תשע מאות ושמונים מאי טעמיה דבר צוה לאלף דור זו המילה [בראשית רבה כח ד]

אמר רבי אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבוד שנאמר (משלי ח כב) יהוה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [בראשית רבה א ד].

2=דאמר רב הונא בשם ריש לקיש שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם שנאמר (משלי ח ל) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים שנאמר (תהלים צ ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר [ויקרא רבה יט א, בראשית רבה ח ב, שיר השירים רבה פרק ה פסוק יא] ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם (תהילים ח ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים [שבת פח:]

כי בטרם שהתחיל האלהים לבראת את העולם שבת היה [חכמוני פרק ד]

3=תני בשם רבי אליעזר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם [ויקרא רבה כט א]

4=בשני ברא הקדוש ברוך הוא את הרקיע והמלאכים [פרקי רבי אליעזר פרק רביעי] והתניא רבי יוסי אומר אור שברא הקדוש ברוך הוא בשני בשבת אין לו כבייה לעולם שנאמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ואמר רבי בנאה בריה דרבי עולא מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת מפני שנברא בו אור של גיהנם [חגיגה יב.]

5=רב אסי רמי כתיב (בראשית א יב) ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא וכתיב (בראשית ב ה) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו [חולין ס:]

6=בעשרים ושמנה באלול נבראו חמה ולבנה [פרקי רבי אליעזר פרק שמיני] תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל עשרין ותמני שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע [ברכות נט:] אמר שמואל אין תקופת ניסן נופלת אלא בארבעה רבעי היום או בתחלת היום או בתחלת הלילה או בחצי היום או בחצי הלילה ואין תקופת תמוז נופלת אלא או באחת ומחצה או בשבע ומחצה בין ביום ובין בלילה ואין תקופת תשרי נופלת אלא או בשלש שעות או בתשע שעות בין ביום ובין בלילה ואין תקופת טבת נופלת אלא או בארבע ומחצה או בעשר ומחצה בין ביום ובין בלילה ואין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה ואין תקופה מושכת מחברתה אלא חצי שעה [ערובין נו.] אמר להו רבי חנינא פוקו אמרו ליה לבר ליואי לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם [שבת קנו.] {יועץ שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים (חגיגה יד., סנהדרין פז.)}

7=בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַחֲשָׁבָה בַּלַּיְלָה וּמַעֲשֶׂה בַּיּוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מַחֲשָׁבָה וּמַעֲשֶׂה בַּיּוֹם [בראשית רבה יב יד]

8=וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ (בראשית ב, ה), הָכָא אַתְּ אָמַר וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (בראשית ב, ט): וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לְהַלָּן לְגַן עֵדֶן, וְכָאן לְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא אֵלּוּ וְאֵלּוּ לֹא צָמְחוּ עַד שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים. [בראשית רבה יג א] אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס אימתי בחדש השביעי באחד לחדש [ויקרא רבה כט א] אמר רבי יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהילים מט יג) אדם ביקר בל ילין [סנהדרין לח:]

9=ומנה על יום השביעי שבתאי בשעה ראשונה בזרח השמש [חכמוני פרק ד] רבי לוי בשם רבי בזירה שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בליל שבת ושתים עשרה בשבת והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האור התחיל כל העולם כולו משורר שנאמר (איוב לז ג) תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ כיון שיצאת שבת התחיל משמש החושך ובא ונתירא אדם ואמר אלו הוא שכתב בו (בראשית ג טו) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב שמא בא לנשכני (תהילים קלט יא) ואמר אך חשך ישופני אמר רבי לוי באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב (שם) ולילה אור בעדני ובירך עליה בורא מאורי האש [ברכות פרק ח הלכה ה, בראשית רבה יב ו]

10=דתניא רבי יוסי אומר שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור [פסחים נד:] תנו רבנן יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים היה יושב {בתענית} ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו שנאמר (תהילים סט לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס ואמר רב יהודה אמר שמואל שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה {לו} במצחו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב [עבודה זרה ח.]

11=רבי לוי אמר לשלשה ימים היתה אשה מהן מתעברת ויולדת (ויקרא רבה ה א)

12=עשה הבל קיים מן החג (בראשית רבה כב ד)

13-15=תנו רבנן לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב שמונה ימים בתענית [ובתפלה] כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים (עבודה זרה ח.)

16=הגיע ליל יום טוב של פסח (פרקי רבי אליעזר אחד ועשרים) בני ארבעים שנה היו קין והבל (תנחומא בראשית ט)

17=ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת (בראשית ה ג)

18=ויחי שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את אנוש (בראשית ה ו)

19=ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן (בראשית ה ט)

20=ויחי קינן שבעים שנה ויולד את מהללאל (בראשית ה יב)

21=ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד (בראשית ה טו)

22=ויחי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את חנוך (בראשית ה יח)

23=ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח (בראשית ה כא)

24=ויחי מתושלח שבע ושמנים שנה ומאת שנה ויולד את למך (בראשית ה כה)

25=ויהיו ימי אדם אחרי הולידו את שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת (בראשית ה ד-ה)

26=ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה (בראשית ה כב-כג) חנוך קבר את אדם וחיה אחריו חמשים ושבע שנה (סדר עולם פרק ראשון)

27=ויחי שת אחרי הולידו את אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת (בראשית ה ז-ח)

28=ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן ויקרא את שמו נח (בראשית ה כח-כט)

29=ויחי אנוש אחרי הולידו את קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת (בראשית ה י-יא)

30=ויחי קינן אחרי הולידו את מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת (בראשית ה יג-ד)

31=ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת (בראשית ה יו-יז)

32=ויחי ירד אחרי הולידו את חנוך שמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת (בראשית ה יט-כ)

+ב+

1=שהיתה גזרה גזורה קודם למאה ועשרים שנה (סדר עולם פרק עשרים ושמנה)

2=ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת (בראשית ה לב) יפת הגדול (בראשית י כא) אין אנו יודעין אם שם הוא הגדול אם יפת הוא הגדול, מן מה דכתיב (בראשית יא י) אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול הוי יפת הוא הגדול (בראשית רבה לז ז)

3=שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול (בראשית יא י)

4=חמשים ושתים שנה עשה נח בתיבה (פרקי רבי אליעזר פרק שלשה ועשרים)

5= ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת (בראשית ה ל-לא)

6=בעשרה במרחשון נכנסו כל הבריות אל התבה (פרקי רבי אליעזר פרק שלשה ועשרים)

7=ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ (בראשית ז י) מה טיבם של שבעת הימים אמר רב אלו ימי אבילות של מתושלח ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות (סנהדרין קח:) מתושלח מיצה ימיו עד המבול (סדר עולם פרק ראשון)

8= בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים נפתחו (בראשית ז יא) רבי אליעזר אומר אותו היום שבעה עשר במרחשון היה (ראש השנה יא: סדר עולם ד) מאדם עד המבול אלף ושש מאות חמשים ושש שנים (סדר עולם פרק ראשון)

9=ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה (בראשית ז יב) עד עשרים ושבעה בכסלו (סדר עולם פרק רביעי)

10=וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום (בראשית ח ג) אחד בסיון (סדר עולם פרק רביעי)

11=ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט (בראשית ח ד) זה סיון (סדר עולם ד)

12=ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה וישלח את הערב (בראשית ח ו-ז) בעשרה בתמוז (סדר עולם פרק רביעי)

13=וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה (בראשית ח ח-ט) שהה שבעה ימים (סדר עולם פרק רביעי)

14=ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ (בראשית ח י-יא)

15=וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד (בראשית ח יב) הלכה וישבה לה על ראשי ההרים (סדר עולם פרק רביעי) בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים (בראשית ח ה) זה אב (סדר עולם פרק רביעי)

16=ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה (בראשית ח יג) אחד בתשרי (סדר עולם פרק רביעי)

17=ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ (בראשית ח יד) זה מרחשון (סדר עולם פרק רביעי)

18=שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול (בראשית יא י)

19=וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את שלח (בראשית יא יב)

20=ושלח חי שלשים שנה ויולד את עבר (בראשית יא יד)

21=ויחי עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את פלג (בראשית יא יו)

22=ויחי פלג שלשים שנה ויולד את רעו (בראשית יא יח)

23=ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את שרוג (בראשית יא כ)

24=ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את נחור (בראשית יא כב)

25=ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח (בראשית יא כד)

26=ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם (בראשית יא כו) בתשרי נולדו אבות (ראש השנה י., ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ב)

27=כמה אברהם גדול מנחור שנה (סדר עולם פרק שני)

28=כמה נחור גדול מהרן שנה (סדר עולם פרק שני)

29=אמר רבי אמי בר אבא בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי חושבניה מאה ושבעין ותרין (נדרים לב.)

30=הגדיל הרן שש שנים ונשא אשה (סדר עולם פרק שני)

31=שנה אחת ללוט (סדר עולם פרק שני)

32=שנה אחת ליסכה שהיא שרה (סדר עולם פרק שני) כמה גדול אברהם משרה עשר שנים (סנהדרין סט:) שנאמר ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (בראשית יז יז) בפסח נולד יצחק (ראש השנה י:) ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים (בראשית כג א) עלה במרחשון זכות שרה אמנו שבו מתה (אסתר רבה ז יא)

+ג+

1=כשנולד אברהם אבינו בקשו כל גדולי המלכות להרגו ונחבא מתחת לארץ שלש עשרה שנה (פרקי רבי אליעזר פרק ששה ועשרים)

2=ואמר רב חנן בר רבא אמר רב עשר שנים נחבש אברהם אבינו שלש בכותא ושבע בקרדו (בבא בתרא צא.)

3=לאחר עשר שנים שלחו והביאו אותו ונתנוהו בתוך כבשן האש (פרקי רבי אליעזר פרק ששה ועשרים)

4=צא ולמד מאברהם אבינו ושרה אמנו שהיו עקרים שבעים שנה וחמש שנים (תנא דבי אליהו רבה יח נז)

5=מן המבול עד הפלגה שלש מאות וארבעים שנה נמצא נח חיה אחר הפלגה עשר שנים אבינו אברהם היה בפלגה בן ארבעים ושמנה שנה אמר רבי יוסי נביא גדול היה עבר שקרא שם בנו פלג ברוח הקודש שנאמר (בראשית י כה) ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן אם בתחלת ימיו והלא יקטן אחיו היה קטן ממנו והוליד שלש עשרה משפחות ונתפלגו ואם באמצע ימיו והלא לא בא לסתום אלא לפרש הא אינו אומר כי בימיו נפלגה הארץ אלא בסוף ימיו (סדר עולם פרק ראשון)

6=ישיבתה של סדם חמישים ואחת שנה (סדר עולם פרק ראשון) חמישים ושתים (שבת י:) ויחי פלג אחרי הולידו את רעו תשע שנים ומאתים שנה (בראשית יא יט)

7=מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין אמר רבי אבין מאי קרא דכתיב (בראשית יט כ) אמלטה נא שמה נא בגימטריא חמשין וחד הוי (שבת י:) איחרה ישיבתה אחרי ישיבת סדום וחברותיה שנה אחת (רש"י בראשית יט כ) ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה ומאת שנה (בראשית יא כה)

8=שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר (בראשית יד ד) ראה 11

9=שני אלפים תורה מאימת אי נימא ממתן תורה עד השתא ליכא כולי האי דכי מעיינת בהו תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי אלא מואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה (עבודה זרה ט.)

10=ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה ויהי כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת (בראשית ט כח-כט)

11=ושלש עשרה שנה מרדו (בראשית יד ד) ראה 15

12=אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה (סדר עולם פרק ראשון) בחמשה עשר בניסן (סדר עולם פרק חמישי) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים (שמות יב מ-מא) בחמשה עשר בניסן נגזרה גזרה בין הבתרים (מכילתא שמות יב מא)

13=ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן (בראשית יב ד)

14=רבי טרפון אומר באותו הלילה של פסח היה (פרקי רבי אליעזר פרק ששה ועשרים)

15= אותה השנה שיצא בה אבינו אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים ועלה ובא וישב באלני ממרא אשר בחברון והיא השנה שכבש בה את המלכים (סדר עולם פרק ראשון) ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו (בראשית יד ה)

16=ויחי רעו אחרי הולידו את שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות (בראשית יא כא)

17=ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה (בראשית טז ג)

18=ואברם בן שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם (בראשית טז טז)

19=ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו (בראשית יז כד-כו) שביום הכפורים נמול אברהם (פרקי רבי אליעזר פרק תשעה ועשרים)

20=אמר רבי חמא ברבי חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה (בבא מציעא פו:)

21=בראשית יט

22-28=ויסע משם אברהם (בראשית כ א) פנה מפני ריח רע שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על שתי בנותיו (בראשית רבה נב ד) אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה אמר ליה דכתיב (איוב מב י) וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו אמר ליה את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא (בראשית כ יז) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו וכתיב (בראשית כא א-ב) וה' פקד את שרה כאשר אמר וגומר כאשר אמר אברהם אל אבימלך (בבא קמא צב.) אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה שנאמר (תהילים נא ז) הן בעון חוללתי ורבי יוחנן אמר סמוך לטבילה שנאמר (תהילים נא ז) ובחטא יחמתני אמי (נדה לא:)

29=ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו (בראשית כא ה) בפסח נולד יצחק (ראש השנה י:, סדר עולם פרק חמישי) ואת בריתי אקים את יצחק רבי הונא בשם רבי אידי אותה השנה מעברת היתה (בראשית רבה מז ה, ראש השנה יא.) חזקוני בראשית יז כא

30=וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים (בראשית כא ד)

31=בראשית כא כב-לד

32=ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את נחור ויחי שרוג אחרי הולידו את נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות (בראשית יא כב-כג)

+ד+

1=תנו רבנן יונק תינוק והולך עד עשרים וארבעה חדש (כתובות ס.)

2=בן עשרים ושבע שנים (בראשית רבה נג יג)

3=לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו (פרקי רבי אליעזר פרק שלשים)

4=עוד לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו (פרקי רבי אליעזר פרק שלשים)

5=ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים (בראשית כא לד) עשרים ושש שנה (סדר עולם פרק ראשון)

6=בו בפרק נולדה רבקה (סדר עולם פרק ראשון) ששה זוגות שנותיהם שוות רבקה וקהת (בראשית רבה ק י, ספרי דברים לד ז) ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה (שמות ו יח)

7=ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן (בראשית יא לב)

8=וישכם אברהם בבקר (בראשית כב ג)

9=ביום השלישי (בראשית כב ד)

10=בן שבע ושלשים שנה היה יצחק בלכתו אל הר המריה וישמעאל בן חמישים שנה (פרקי רבי אליעזר פרק אחד ושלשים) בחדש השביעי רבי ברכיה היה קרי ליה ירחא דשבועתא שבו נשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום הדא הוא דִכְתִיב (בראשית כב טז) ויאמר בי נשבעתי נאם ה' (ויקרא רבה כט ט) אשר יאמר היום (בראשית כב יד) מהו היום כהיום מפני שראש השנה היה (פסיקתא רבתי סוף פיסקא מא)

11=ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (בראשית כג א) עלה במרחשון זכות שרה אמנו שבו מתה (אסתר רבה ז יא) ויבא אברהם לספד לשרה (בראשית כג ב) מהיכן בא רבי לוי אמר מקבורתו של תרח לשרה בא אמר לו רבי יוסי והלוא קבורתו של תרח קדמה לקבורתה של שרה שתי שנים אלא מהיכן בא מהר המוריה ומתה שרה מאותו צער לפיכך נסמכה עקדה לויהיו חיי שרה (בראשית רבה נח ה) ויבא אברהם לספור לשרה ולבכותה מהיכן בא מהר המוריה

12=ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה בראשית כה כ) רבי יוסי אומר שלש שנים עשה יצחק אבל על שרה אמו לאחר שלש שנים לקח את רבקה (פרקי רבי אליעזר פרק שנים ושלשים)

13=ויחי ארפכשד אחרי הולידו את שלח שלש שנים וארבע מאות שנה (בראשית יא יג)

14=רבי יהודה אומר עשרים שנה היתה רבקה עקרה לאחר עשרים שנה לקח יצחק והלך עמה להר המוריה למקום שנעקד שם והתפלל על ההריון ויעתר לו (פרקי רבי אליעזר פרק שנים ושלשים) וימלאו ימיה ללדת (בראשית כה כד) מלאים (בראשית רבה סג ח, פה יג) ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם (בראשית כה כו) מדבר בזריעת האיש (רש"י בראשית ד יח)

15=בתשרי נולדו אבות (ראש השנה י., ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ב)

16=ויגדלו הנערים (בראשית כה כז) רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדלים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל שלש עשרה שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר לאחר שלש עשרה שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים (בראשית רבה סג י)

17=ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים (בראשית כה ז) בתשרי מתו אבות (ראש השנה י., ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ב) אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו (בבא בתרא טז:) ויבא עשו מן השדה והוא עיף (בראשית כה כט) אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום (בבא בתרא טז:)

18=ויחי שלח אחרי הולידו את עבר שלש שנים וארבע מאות שנה (בראשית יא טו)

19=ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי (בראשית כו לד)

20=ויחי שם אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה (בראשית יא יא)

21= אבינו יעקב היה בשעה שנתברך בן ששים ושלש שנה (סדר עולם פרק שני, מגילה יז.) הגיע ליל יום הפסח וקרא יצחק לעשו בנו הגדול (פרקי רבי אליעזר פרק שנים ושלשים) ואתה בן ששים ושלש שנים (בראשית רבה סה יט)

22=בו בפרק מת ישמעאל (מגילה יז., סדר עולם פרק שני) ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים (בראשית כה יז)רחל ולאה נשאו בנות עשרים ושתים (סדר עולם פרק שני) ראה 21

22.5=רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחצתן מאה ושלשים ושמונה שנה (בראשית רבה סח יב ועח ב)

23=עשה אבינו יעקב בארץ ישראל ארבע עשרה שנה מוטמן ומשמש את עבר נמצא עומד על הבאר בן שבעים ושבע שנה (סדר עולם פרק שני, מגילה יז.) ראה להלן עד ה 27

24=וישב עמו חדש ימים (בראשית כט יד) ויאמר אעבדך שבע שנים (בראשית כט יח)

25=ויחי עבר אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה (בראשית יא יז)

26=לאחר שבע שנים עשה שבעת ימים משתה ושמחה ולקח את לאה שנאמר (בראשית כט כז) מלא שבע זאת ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ועוד הוסיף שבעה ימים משתה ולקח את רחל.שנאמר (בראשית כט כח) ויתן לו את רחל (פרקי רבי אליעזר פרק ששה ושלשים)

27-29=איש חרבו (בראשית לד כה) רבי אלעזר אומר בן שלש עשרה שנה היו (בראשית רבה פ י)

30-32=כל השבטים נולדו בשבע שנים חוץ מבנימן כל אחד ואחד לשבעה חדשים (סדר עולם פרק שני)

+ה+

1-6=לשבע שנים נולדו ליעקב אחד עשר שבטים ובת אחת (פרקי רבי אליעזר פרק ששה ושלשים)

3=וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה (בראשית ל יד)

7=וארביסר עד דמתיליד יוסף (מגילה יז.)

8=ושש שנים בצאנך (בראשית לא מא)

9=כמה שנים עשה אבינו יעקב בסכות רבי אבא אמר שמונה עשר חדש סכות ובית וסכות (בראשית רבה עח טז, סדר עולם פרק שני, מגילה יז.) ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות (בראשית לה ח) עד שהוא משמר אבלה של דבורה באה ליה בשורתא שמתה אמו (בראשית רבה פא ה) ששה זוגות שנותיהם שוות רבקה וקהת (בראשית רבה ק י, ספרי דברים לד ז) ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה (שמות ו יח)

10=בבית אל עשה ששה חדשים (מגילה יז.) יצא משם ונולד לו בנימן ומתה רחל (סדר עולם פרק שני) ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ (בראשית לה טז) אמר רבי אליעזר בן יעקב בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי רבנן אמרי כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדין השרב לא בא (בראשית רבה פב ז)

11=לאה לא עברה על ארבעים וחמש שנה (סדר עולם פרק שני)

12=יוסף בן שבע עשרה שנה (בראשית לז ב) בו בפרק מתה לאה (סדר עולם פרק שני) ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה (בראשית לח א-ב)

13= שנה אחת לעיבורו של ער (סדר עולם פרק שני)

14=עשה בבית פוטיפר שנים עשר חדשים שנאמר (בראשית לט ה) ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך יהוה את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל אשר יש לו בבית ובשדה בבית מפני החמה ובשדה מפני הצינה (סדר עולם פרק שני)

15=שנה אחת לעיבורו של אונן (סדר עולם פרק שני)

16=שנה אחת לעיבורו של שלה (סדר עולם פרק שני)

17=הגדיל ער שבע שנים ונשא אשה הרי שמנה (סדר עולם פרק שני)

18=שנה אחת לער (סדר עולם פרק שני)

19=שנה אחת לאונן שייבם (סדר עולם פרק שני)

20=ויהיו ימים במשמר (בראשית מ ד) ראה 22

21=שנה אחת לשבי אלמנה בית אביך (בראשית לח יא) [סדר עולם פרק שני] וירבו הימים ותמת בת שוע (בראשית לח יב)

22=ויהי ביום השלישי (בראשית מ כ)

23=ויהי מקץ שנתים ימים (בראשית מא א) ראה 27

24=ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה (בראשית לה כח)

25=שנה אחת לוינחם יהודה (בראשית לח יב)

26=שנה אחת לעיבורו של פרץ (סדר עולם פרק שני)

27=בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים (ראש השנה י:) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים (בראשית מא מו)

28=ראה 32

29=חמש שנים עד שלא בא יעקב למצרים נולדו לו שני שבטים ליוסף (פרקי רבי אליעזר פרק שמנה וארבעים)

30=הגדיל פרץ שבע שנים ונשא אשה (סדר עולם פרק שני)

31=כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו (בראשית מא לב)

32=כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר (בראשית מה ו) ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית (בראשית מז יח) ראה ו 5

+ו+

1=שנה אחת לחצרון (סדר עולם פרק שני)

2=שנה אחת לחמול (סדר עולם פרק שני)

3=ביום שירדו למצרים בו ביום עלו (שמות רבה יח יא) ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה (בראשית מז ט) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (שמות ב א) אפשר בת מאה ושלשים שנה הויא וקרי לה בת דאמר רב חמא ברבי חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים אמר רב יהודה שנולדו בה סימני נערות (סוטה יב.)

4=כשירדו ישראל למצרים נולד איוב (סדר עולם פרק שלישי, בבא בתרא טז.)

5=משירד מהו אומר (בראשית מז כג) הא לכם זרע וזרעתם את האדמה (תוספתא סוטה י ג)

6=אמר רבי יוסי בן חנינא שתי שנים עשה הרעב (בראשית רבה פט ט)

7=ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה (בראשית מז כח) בתשרי מתו אבות (ראש השנה י., ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ב)

8-9=וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום ויעברו ימי בכיתו (בראשית נ ג-ד) שלשים לבכיה (רש"י שם)

10=ויעש לאביו אבל שבעת ימים (בראשית נ י)

11=אמר רבי יוסי כיון שמת יעקב אבינו חזר הרעב ליושנו (תוספתא סוטה י ג) אמר רבי אלעזר ברבי שמעון רואה אני את דברי רבי יוסי מדברי אבא שזה קידוש השם שכל זמן שצדיקים בעולם ברכה בעולם נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם (ספרי דברים יא י)

12=כי עוד חמש שנים רעב (בראשית מה יא)

13=ארבעים שנה היה משנה למלך מצרים וארבעים שנה מלך לעצמו (פרקי רבי אליעזר פרק אחד עשר)

14=ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן ששים שנה (דברי הימים א ב כא)

15=והוה ביומא דדינא בריש שתא ואתו כתי מלאכיא למקום בדינא קדם ה' ואתי לחוד סטנא במציעהון (תרגום איוב א ו)

16=אמר רב חייא בר אבא אמר רב סימאי שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית (סוטה יא.) ימי שנותיו של איוב משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שיצאו (בבא בתרא טז.) שנאמר (איוב מב טז) ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה ואומר (איוב מב י) ויסף יהוה את כל אשר לאיוב למשנה (סדר עולם פרק שלישי)

17=והוה יום דינא רבא יום שבוק סרחניא ואתו כתי מלאכיא למקום בדינא קדם ה' ואתא לחוד סטנא במציעיהון למקום בדינא קדם ה' (תרגום איוב ב א)

18=משפט איוב שנים עשר חדש (עדויות פרק ב משנה י, סדר עולם פרק שלישי)

19=וימת יוסף בן מאה ועשר שנים (בראשית נ כו)

20=ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה (שמות ו טז) רבי אליעזר אומר כל אותן השנים שהיו ישראל יושבין במצרים היו יושבין בטח ושאנן עד שבא יגנון מבני בניו של אפרים ואמר נגלה עלי הקדוש ברוך הוא להוציא אתכם ממצרים בני אפרים בגאות לבם שהם מזרע המלוכה וגבורי כח במלחמה עמדו ולקחו נשיהם בניהם ובנותיהם ויצאו ממצרים ורדפו המצרים אחריהם והרגו מהם מאתים אלף כלם גבורים שנאמר (תהילים עח ט) בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב (פרקי רבי אליעזר פרק שמנה וארבעים) ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם (סדר עולם פרק שלישי) אחד בימי עמרם (שיר השירים רבה ב ז)

21-25=ויבא אל אשתו ותהר ותלד בן ויקרא את שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו ובתו שארה ותבן את בית חורון התחתון ואת העליון ואת אזן שארה ורפח בנו ורשף ותלח בנו ותחן בנו לעדן בנו עמיהוד בנו אלישמע בנו נון בנו יהושע בנו (דברי הימים א ז כג כז) יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמנה שנה (סדר עולם פרק שנים עשר) אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד (סנהדרין סט:)

26=ואין השעבוד יותר על כן ולא פחות משמנים ושבע שנים כשנותיה של מרים (סדר עולם פרק שלישי) עקר שעבודן של ישראל במצרים שמונים ושש שנים היו משעה שנולדה מרים (שיר השירים רבה ב יא) משפט המצריים שנים עשר חדש (עדויות פרק ב משנה י, סדר עולם פרק שלישי)

27=ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה בדברם אל פרעה (שמות ז ז) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי יהוה וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במתו בהר ההר (במדבר לג לח-לט) שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש שנאמר (שמות כג כו) את מספר ימיך אמלא (ראש השנה יא., קדושין לח.)

28=שאמרו החרטומים לפרעה עתיד נער להולד והוא יוציא את ישראל ממצרים וחשב ואמר בלבו השליכו את כל הילודים הזכרים ליאור והוא מושלך עמהם שנאמר (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ונמצא הדבר בטל שלש שנים ושליש שנה עד שנולד משה (פרקי רבי אליעזר פרק שמנה וארבעים)

29=ראה 21

30-31=ותצפנהו שלשה ירחים (שמות ב ב) דלא מנו מצרים אלא משעה דאהדרה והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא (סוטה יב.)

32=ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (דברים לא ב) שאין תלמוד לומר היום ומה תלמוד לומר היום מלמד שבשבעה באדר נולד משה (סדר עולם פרק עשירי, קדושין לח.) ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה בדברם אל פרעה (שמות ז ז)

+ז+

1=רבי אחא בר חנינא אמר אותו היום ששה בסיון היה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה ילקה ביום זה (סוטה יב:)

2-3=ראה ו 21

4=נחשון בן עמינדב מת בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים (סדר עולם פרק שנים עשר) רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא הגע עצמך שיצא ממצרים בן עשרים שנה ועוד עשה במדבר ארבעים שנה ומת נמצאת אומר המת לששים שנה מיתה האמורה בתורה (ירושלמי בכורים פרק ב הלכה א)

5-6=ראה ו 21

7=וירא בסבלתם ראה שאין להם מנוחה הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים אמר לו לך ועשה להם כמו שתאמר הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח (שמות רבה א כח) בן ארבעים שנה היה משה באותה שעה (שמות רבה א כז) משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה (ספרי דברים לד ז, בראשית רבה ק י)

8=בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד יהוה אתי מקדש ברנע לרגל את הארץ (יהושע יד ז) ראה 10-12

9=שחשבו מיום שנדבר עם אברהם בין הבתרים וטעו שלשים שנה (שמות רבה כ יא)

10=ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור (דברי הימים א ב יט) ואחר מות חצרון בכלב אפרתה ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור אבי תקוע (דברי הימים א ב כד)

11=וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל (דברי הימים א ב כ) אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד (סנהדרין סט:)

12=וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי בר תליסר דכתיב (שמות לו ד) איש איש ממלאכתו אשר המה עושים (סנהדרין סט:)

13=בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים (זבחים קטז:)

13.5=והיתה נבואתו כבושה שמונה מאות שנה ושמונים ושש שנה עד שבא יחזקאל ופירשה שנאמר (יחזקאל כ ז) ואמר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו (משנת רבי אליעזר פסקה ד)

14-15=כל שבעת הימים היה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה בסנה שנאמר (שמות ד י) ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך שלשם שלשה ימים, ושלשה גם גם גם ויום שהיה מדבר הרי שבעה ימים ופרק הפסח היה ומכוונין אותו לחמשה עשר בניסן ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים (סדר עולם פרק חמישי)

16=ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן (שמות ה יב) אימתי דרכו של תבן באייר (סדר עולם פרק חמישי)

17=עשרים וארבעה ימים היה מתרה בהם עד שלא באה המכה ושבעה ימים המכה משמשת בהם (שמות רבה ט יב) לשלשים יום היתה באה המכה והיתה עושה שבעה ימים והלכה לה והיו נרוחין עשרים ושלשה ימים בין מכה למכה (דברים רבה ז ט)

18=בחמישי נהפכו כל המים לדם במצרים (פרקי רבי אליעזר פרק תשיעי)

19-20=ראה 29

21=בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים (ראש השנה י:)

22-28=ראה 17

29=בראש חדש ניסן נגלה הקדוש ברוך הוא על משה ועל אהרן בארץ מצרים (פרקי רבי אליעזר פרק שמיני) ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב א-ב) שנה שיצאו ישראל ממצרים היתה התקופה בליל חמישי בתחילת הלילה (פסיקתא רבתי פיסקא טו)

30=דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית (שמות יב ג)

31=והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים (שמות יב ו)

32=ואכלו את הבשר בלילה הזה (שמות יב ח) ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים ומצרים מקברים את אשר הכה יהוה בהם כל בכור ובאלהיהם עשה יהוה שפטים ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסכת (במדבר לג ג-ה) אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה שנאמר (שמות יב מא) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים (סדר עולם פרק ראשון) עשו ישראל במצרים מאתים ועשר שנים (נדרים לב., בראשית רבה נז ד, במדבר רבה כג ח, שיר השירים רבה ב ח, יא) וחמש שנים עד שלא בא יעקב למצרים נולדו לו שני שבטים ליוסף מנשה ואפרים והם מן השבטים שנאמר (בראשית מח ה) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי הרי מאתים וחמש עשרה שנה ימים ולילות הרי ארבע מאות ושלשים שנה שדלג את הקץ בזכות אבות (פרקי רבי אליעזר פרק שמנה וארבעים) יכול כל ארבע מאות שנה היו ישראל במצרים והלא קהת מיורדי מצרים היה [בראשית מו יא] וכתיב (שמות ו יח) ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה (שמות ו כ) ויקח עמרם את יוכבד דדתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה ושמנים שנים של משה [שמות ז ז] הרי שלש מאות וחמישים שנה אלא מה תלמוד לומר (בראשית טו יג) ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום אלו ימי השעבוד וענו אתם אלו ימי העינוי וכולם ארבע מאות שנה (סדר עולם פרק שלישי) כתיב (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע ומשנולד יצחק ועד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה (פרקי רבי אליעזר פרק שמנה וארבעים) ואותו היום חמישי בשבת היה (שבת פז:, פרקי רבי אליעזר פרק תשיעי, מכילתא שמות יד ב) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שמות יב לז)

+ח+

1=ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם (שמות יג כ-כב) רבי עקיבא אומר אין סוכות אלא ענני כבוד (מכילתא שמות יג כ)

2=ויסעו מאתם וישב על פי החירת אשר על פני בעל צפון ויחנו לפני מגדל (במדבר לג ז) הרי שלשה ימים (סדר עולם פרק חמישי)

3=ויגד למלך מצרים כי ברח העם (שמות יד ה) ברביעי (סדר עולם פרק חמישי, מכילתא שמות יד ב)

4=וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על הים (שמות יד ט) בחמישי ובששי (סדר עולם פרק חמישי)

5=רבי אליעזר אומר ביום שנקוו המים בו ביום נקפאו ונעשו לשנים עשר שבילים (פרקי רבי אליעזר פרק שנים וארבעים)

6=אור שביעי ירדו לים שנאמר (שמות יד כ) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (סדר עולם פרק חמישי) רבי סימון אומר ביום רביעי חנו ישראל על שפת הים מנגב לים והיו המצריים צפים כנאדות על פני המים (פרקי רבי אליעזר פרק שנים וארבעים) רב חנינא בר פפא אמר אותו היום עשרים ואחד בניסן היה (סוטה יב:) ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים (שמות טו כב)

7=ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם ויחנו במרה (במדבר לג ח) שם שם לו חוק ומשפט (שמות טו כה) עשר מצות נצטוו ישראל במרה (סנהדרין נו:, סדר עולם פרק חמישי)

8=ומאילם נסעו לאלוש שנאמר (שמות טז א) ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים (סדר עולם פרק חמישי) ואותו היום שבת היה דכתיב (שמות טז ז) ובקר וראיתם את כבוד ה' וכתיב (שמות טז כו) ששת ימים תלקטוהו (שבת פז:)

9=ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה (שמות טז יג)

10=ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש (שמות טז כ)

11=ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד (שמות טז כב)

12= ובאלוש נתנה להם השבת ושם עשו שבת ראשונה שנאמר (שמות טז ל) וישבתו העם ביום השבעי (סדר עולם פרק חמישי)

13=באחד בשבת בעשרים ושלשה באייר נסעו מאלוש ובאו להם לרפידים (סדר עולם פרק חמישי)

14=וינחהו במשמר (ויקרא כד יב) ולא הניחו המקושש עמו ושניהם היו בפרק אחד (ספרא שם)

15=ויהיו בני ישראל במדבר (במדבר טו לב) בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא שמרו אלא שבת ראשונה ושניה חללו (ספרי שם)

16=אמר רבא דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני כתיב הכא (שמות יט א) ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם (שמות יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש (שבת פו:) בחד בשבא איקבע ירחא (שם)

17=בתרי בשבא אמר להו (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שבת פו:)

18=בתלתא אמר להו מצות הגבלה (שבת פז.)

19=בארבעה עבוד פרישה (שם)

20=בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן (שבת פח:)

21=בששי לא היה לו פנאי מאי לאו משום תורה לא משום טורח שבת (שם) יום אחד הוסיף משה מדעתו (שבת פז.) חכמים אומרים שש עונות שלמות בעינן (שבת פו:)

22=ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא (שמות כ ח) זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם (שמות יג ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום (שבת פו:) בשש שעות ביום קבלו ישראל את הדברות ובתשע שעות ביום חזרו ישראל לאהליהם (פרקי רבי אליעזר פרק ששה וארבעים) לך אמר להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי (דברים ה כז-כח) בשבעה ניתנו ובשבעה עלה (תענית כח:, יומא ד:)

23=וישכן כבוד יהוה על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה (שמות כד טז-יח) ארבעין דהר בהדי ששה דפרישה (יומא ד:, תענית פרק ד הלכה ה.)

24=ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר (שמות לב ה)

25=ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן יהוה אלי את שני לחת האבנים לחות הברית (דברים ט יא) בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות (תענית כו, יומא ד:)

26=ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם (שמות לב ל) עלה בשמנה עשר בתמוז (סדר עולם פרק ששי)

27-28=ואתנפל לפני יהוה כראשנה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי (דברים ט יח) ואתנפל לפני יהוה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי (דברים ט כה) בעת ההוא אמר יהוה אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ (דברים י א) ירד בעשרים ושמנה באב ופסל שני לוחות שנאמר (שמות לד ד) ויפסל שני לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת אבנים ועלה בעשרים ותשעה באב ונשנית לו תורה פעם שניה שנאמר (דברים י י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא לא אבה ה׳ השחיתך כימים הראשנים מה הראשונים מרוצין אף שניים מרוצין אמור מעתה אמצעיים בכעס (סדר עולם פרק ששי)

29=ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים (שמות לד כח) ירד בעשרה בתשרי (סדר עולם פרק ששי, פרקי רבי אליעזר פרק ששה וארבעים) ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום את כל אשר דבר יהוה אתו בהר סיני (שמות לד לב) מה צום צום לעשות את המשכן (סדר עולם פרק ששי)

30=ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם (שמות יח ג) ממחרת יום הכפורים (מכילתא שם)

31=והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שמות לו ג)אמר רבי יוחנן לשני בקרים הביאו והותר שנאמר (שמות לו ז) והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אתה והותר (שמות רבה נא ב, במדבר רבה א י)

32=מלאכת המשכן נגמרה בעשרים וחמשה בכסלו (במדבר רבה יג ב, שמות רבה נב ב)

+ט+

1=התחילו שבעת ימי המלואים בעשרים ושלשה באדר (סדר עולם פרק שביעי)

2=ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ויקרא ט א) אחר שבעת ימי המלואים ואחד בשבת היה וראש חדש ניסן היה (סדר עולם פרק שביעי) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן (שמות מ יז) אמר רבי לוי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן (גיטין ס.) תנא אותו יום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת האש ראשון לאכילת קדשים ראשון לשכון שכינה ראשון לברך את ישראל ראשון לאיסור הבמות ראשון לחדשים (שבת פז:) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אתם ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטת הם העמדים על הפקדים (במדבר ז א-ב) ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה (במדבר ז יב)

3=בשני בניסן שרף אלעזר הכהן פרת חטאת (סדר עולם פרק שביעי) ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר (במדבר ז יח)

4=בשלישי הזה ממנו (ספרי במדבר ז א, סדר עולם פרק שביעי) הוא יתחטא בו ביום השלישי (במדבר יט יב) ביום השלישי נשיא לבני זבולן אליאב בן חלן (במדבר ז כד)

5=ביום הרביעי נשיא לבני ראובן אליצור בן שדיאור (במדבר ז ל)

6=ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלמיאל בן צורישדי (במדבר ז לו)

7=ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל (במדבר ז מב)

8=והזו כל ישראל ושנו (סדר עולם פרק שביעי) וחטאו ביום השביעי (במדבר יט יט) תחת הזאה שניה גילחו (ספרי במדבר ז א) ויתחטאו הלוים ויכבסו בגדיהם וינף אהרן אתם תנופה לפני יהוה ויכפר עליהם אהרן לטהרם (במדבר ח כא) ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד (במדבר ז מח) מה יום כולו רצוף אף שנים עשר יום כולן רצופין (מועד קטן ט.)

9=ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור (במדבר ז נד)

10=ביום התשיעי נשיא לבני בנימן אבידן בן גדעני (במדבר ז ס)

11=ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי (במדבר ז סו)

12=ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן (במדבר ז עב)

13=ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע בן עינן (במדבר ז עח)

14=ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני (במדבר ט ה) ויום השבת היה (סדר עולם פרק שביעי)

15=וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן (במדבר א א-ג)

16=בארבעה עשר באייר שחטו טמאי נפש פסח שני (סדר עולם פרק שמיני)

17=ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת (במדבר י יא) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים (במדבר י לג) אמר רבי חמא בר חנינא אותו היום סרו מאחרי ה' וכתיב (במדבר יא ד) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר (תענית כט.)

18-20=ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה (במדבר יא לב) ועשו שם שלשים יום שנאמר (במדבר יא יט-כ) לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום עד חדש ימים (סדר עולם פרק שמיני) דהוו להו עשרין ותרתין בסיון (תענית כט.)

21=ותסגר מרים שבעת ימים (במדבר יב טו) דהוו להו עשרין ותשעה בסיון וכתיב (במדבר יג ב) שלח לך אנשים ותניא (סדר עולם פרק שמיני) בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים (תענית כט.)

22=איוב נח נפשיה ואטרידו כולי עלמא בהספידא (סוטה לה.)

23=וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (במדבר יג כה) הני ארבעים יום נכי חד הוו אמר אביי תמוז דההיא שתא מלויי מליוה דכתיב (איכה א טו) קרא עלי מועד לשבור בחורי (תענית כט.) בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ (תענית פרק רביעי משנה ו, סדר עולם פרק שמיני) אמר רבה אמר רבי יוחנן אותו (היום) ליל תשעה באב היה אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות (סנהדרין קד:)

24=ויבכו העם בלילה ההוא (במדבר יד א) כי לעת ערב באו המרגלים באהליהם כאשר הלכו מלפני משה ובבקר השכימו וילינו כלם על משה ואהרן (רמב"ן שם) וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר (במדבר יד מ)

25=נחשון בן עמינדב מת בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים (סדר עולם פרק שנים עשר) רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא הגע עצמך שיצא ממצרים בן עשרים שנה ועוד עשה במדבר ארבעים שנה ומת נמצאת אומר המת לששים שנה מיתה האמורה בתורה (ירושלמי בכורים פרק ב הלכה א)

26=בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה (סנהדרין קו:) צריך חיפוש

27=והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה (דברים ב יד) תשע עשרה שנה היו חוזרין ומטורפין ותשע עשרה שנה ישבו בקדש ברנע שנאמר (דברים א מו) ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם (סדר עולם פרק שמיני)

28=ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש (במדבר כ א) שנת הארבעים היתה וראש חדש ניסן היה (סדר עולם פרק תשיעי)

29=מתה מרים בעשרה בניסן (סדר עולם פרק עשירי)

30=ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי יהוה וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במתו בהר ההר (במדבר לג לח-לט)

31=אמר רבי לוי כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפר והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן לשחרית היה מוציא כרוז ואומר קומו והפרישו המתים מן החיים והיו עומדים ומוציאין עצמן חמשה עשר אלף ופרוטרוט חסרו שש מאות אלף ובשנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים אמרו דומה שטעינו בחשבון וכן בעשור ובאחד עשר ובשנים עשר ושלשה עשר וארבעה עשר כיון דאתמלא סיהרא אמרו דומה שהקדוש ברוך הוא בטל אותה גזרה מעלינו וחזרו ועשאוהו יום טוב (איכה רבה פתיחתא לג)

32=והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה (דברים ב יד)

+י+

1=אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב (תענית פרק ד משנה ח) רב דימי בר יוסף אמר רב נחמן יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה שנאמר (דברים ב טז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וסמיך ליה (דברים ב יז) וידבר ה' אלי לאמר אלי היה הדיבור (בבא בתרא קכא., תענית ל:) קומו סעו ועברו את נחל ארנן (דברים ב כד)

2=ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ כט)

3-4=רבי יוחנן אומר מלחמת סיחון עשו באלול ועשו את הרגל בתשרי ואחר הרגל מלחמת עוג כמה דאת אמר (דברים טז ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך (במדבר רבה יט לב, תנחומא חקת כד)

5=ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם (דברים א ג)

6=מאחד בשבט ועד ששה באדר שלשים וששה יום פירש משה רבינו את כל התורה כולה בששה בו ויאמר ה׳ אל משה הן קרבו ימיך למות (סדר עולם פרק עשירי) קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד (דברים לא יד) תנא אותה שבת של דיו זוגי היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה (סוטה יג:)

7=מנין שבשבעה באדר מת שנאמר (דברים לד ה) וימת שם משה עבד ה' וכתיב (דברים לד ח) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וכתיב (יהושע א א) ויהי אחרי מות משה עבד ה' וכתיב (יהושע א ב) משה עבדי מת ועתה קום עבור וכתיב (יהושע א יא) עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים תעברו את הירדן וכתיב (יהושע ד יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע הא למדת. שבשבעה באדר מת משה (קדושין לח, סדר עולם פרק עשירי) כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום מה עשה אמר רבי ינאי כתב שלש עשרה תורות (דברים רבה ט ט)

8=שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי (שמות טז כט) ויאמר למלך יריחו לאמר הנה אנשים באו הנה הלילה מבני ישראל לחפר את הארץ (יהושע ב ב) ראה 10

9=ראה 7

10=וילכו ויבאו ההרה וישבו שם שלשת ימים (יהושע ב כב)

11=וישכם יהושע בבקר ויסעו מהשטים ויבאו עד הירדן הוא וכל בני ישראל וילנו שם טרם יעברו (יהושע ג א)

12=והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון (יהושע ד יט) בחמישי עמדו מימי הירדן לפני ארון ברית ה' (פרקי רבי אליעזר פרק תשיעי) באותו היום עברו ישראל את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל (סוטה לו.) על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום (סוטה פרק ז הלכה ג)

13=ויעש לו יהושע חרבות צרים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות (יהושע ה ג) באחד עשר בניסן (סדר עולם פרק אחד עשר)

14=ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו (יהושע ה י)

15=הפסח אינו נאכל אלא בלילה (זבחים פרק ה משנה ח)

16=בששה עשר בניסן הקריבו בני ישראל את העומר שנאמר (יהושע ה יא) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח (סדר עולם פרק אחד עשר) וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא (יהושע ה יב) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו ויאמר לא כי אני שר צבא יהוה עתה באתי (יהושע ה יג-יד) אמר לו אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה (עירובין סג:, מגילה ג., סנהדרין מד:)

17=יצא מלאך להחריב את כל העולם אמר בטל המן ובטלה תורה (תנא דבי אליהו רבה פרק י"ח)

18=וסבתם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים (יהושע ו ג)

19=ויהי ביום השביעי וישכמו כעלות השחר ויסבו את העיר כמשפט הזה שבע פעמים רק ביום ההוא סבבו את העיר שבע פעמים (יהושע ו טו) לא נכבשה יריחו אלא בשבת (שבת פרק א הלכה ח) ולפי שהיה יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו לכך החרים את יריחו (במדבר רבה יד א) אחר הפסח (סדר עולם פרק אחד עשר)

20=ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים (יהושע י יג) וכמה אמר רבי יהושע בן לוי עשרים וארבעה [שעי] אזיל שית וקם שית אזיל שית וקם שית כולה מלתא כיום תמים רבי אלעזר אמר שלשים ושית אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים רבי שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם עשרים וארבעה [שנאמר] ולא אץ לבוא כיום תמים מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים [הוה] איכא דאמרי בתוספתא פליגי רבי יהושע בן לוי אמר עשרים וארבעה אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים רבי אלעזר אמר שלשים ושש אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם עשרים וארבעה ולא אץ לבוא כיום תמים רבי שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אזיל שית וקם עשרים וארבעה אזיל שית וקם עשרים וארבעה מקיש עמידתו לביאתו מה ביאתו כיום תמים אף עמידתו כיום תמים (עבודה זרה כה.) ערב שבת היתה (פרקי רבי אליעזר פרק שנים וחמישים) רבי יוסי אומר יום התקופה היה בתוך שלשה חדשים (סדר עולם פרק אחד עשר)

21=וישבו כל העם אל המחנה אל יהושע מקדה בשלום (יהושע י כא)

22=ויעבר יהושע וכל ישראל עמו מלבנה לכישה ויחן עליה וילחם בה (יהושע י לא)

23=ויתן יהוה את לכיש ביד ישראל וילכדה ביום השני ויכה לפי חרב ואת כל הנפש אשר בה ככל אשר עשה ללבנה אז עלה הרם מלך גזר לעזר את לכיש ויכהו יהושע ואת עמו עד בלתי השאיר לו שריד ויעבר יהושע וכל ישראל עמו מלכיש עגלנה ויחנו עליה וילחמו עליה וילכדוה ביום ההוא ויכוה לפי חרב ואת כל הנפש אשר בה ביום ההוא החרים ככל אשר עשה ללכיש (יהושע י לב-לה)

24=בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' אותי מקדש ברנע לרגל את הארץ ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי (יהושע יד ז) וכתיב (יהושע יד י) ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה כי עבריה לירדן בר כמה הוי בר שבעין ותמני וקאמר בן חמש ושמונים שנה הרי שבע שכבשו (זבחים קיח:, סדר עולם פרק אחד עשר, ערכין יב.)

25=ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה שבע שכבשו ושבע שחלקו (זבחים קיח:, ערכין יב:, סדר עולם פרק אחד עשר) בשעה שהיו ישראל מכבשין ומחלקין את הארץ היה שבט ראובן וגד עמהן והניחו את בניהם קטנים מי שהניחוהו בן עשר מצאו אותו בן ארבע ועשרים מי שהניחוהו בן עשרים מצאו אותו בן ארבע ושלשים נזדוגו להן שלש משפחות רעות (דברי הימים א ה יט) ויעשו מלחמה עם ההגריאים ויטור ונפיש ונודב והיו אלו מגדלין שער ואלו מגדלין שער היו אלו מגדלין שער עד שיראו את בניהם ואלו מגדלין שער עד שיראו את אבותם וישמעאלים מגדלין שער ונתן הקדוש ברוך הוא בלבם של בנים והיו אומרים עננו ה' עננו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי ישראל עננו הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ה כ) ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים וכל שעמהם כי לאלהים זעקו במלחמה ונעתור להם כי בטחו בו באיזו זכות רבי לוי ורבנן רבנן אמרי מברכתו של יעקב אבינו שאמר (בראשית מט יט) גד גדוד יגודנו גיסא אתי למגיס יתהון ואינון מגיסין גיסא ורבי לוי אמר מברכתו של יהושע הדא הוא דכתיב (יהושע כב ח) ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חלקו שלל איביכם עם אחיכם (בראשית רבה צח טו)

26=(הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה ב) באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות (ראש השנה פרק א משנה א)

27-28=יהושע עשה עמהם שמטה ראשונה שניה לא הספיק לגומרה עד שמת (סדר עולם פרק אחד עשר)

29=וימת יהושע בן נון עבד יהוה בן מאה ועשר שנים (יהושע כד כט) יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמנה שנה (סדר עולם פרק שנים עשר)

30=בו בפרק מת אלעזר (סדר עולם פרק שנים עשר)

31=ויעבד ישראל את יהוה כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (יהושע כד לא) ימים האריכו שנים לא האריכו (שבת קה:, סדר עולם פרק שנים עשר) ואף כי אחרי מותי (דברים לא כז) כ''י שנים אחרי מותי יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמנה שנה ושתי שנים האריכו הזקנים (בעל הטורים שם)

32=ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים שמנה שנים (שופטים ג ח)

+יא+

1=יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם (ויקרא כה יא) רבי יוסי אומר גדול תלמוד שקדם לחלה ארבעים שנה לתרומות ולמעשרות חמשים וארבע לשמיטים ששים ואחת ליובלות מאה ושלש מאה ושלש מאה וארבע הויין קסבר יובל מתחילתו הוא משמט (קידושין מ:)

2=ותשקט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן קנז (שופטים ג יא) ואחריו עתניאל בן קנז ארבעים שנה צא מהן שני שעבוד של כושן רשעתים (סדר עולם פרק שנים עשר)

3=ויעבדו בני ישראל את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה (שופטים ג יד)

4=שנת חמשים אינה מן המנין (ערכין לג., ראש השנה ט.)

5=ותשקט הארץ שמונים שנה (שופטים ג ל)צא מהם שני שעבוד עגלון מלך מואב שמנה עשרה שנה בימיו היה שמגר בן ענת בסוף ימיו (סדר עולם פרק שנים עשר)

6=שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו (ערכין יב:)

7=והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה (שופטים ד ג)

8=ותשקט הארץ ארבעים שנה (שופטים ה לא) צא מהן שני שעבוד ליבין וסיסרא (סדר עולם פרק שנים עשר)

9-13=ויעשו בני ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד מדין שבע שנים (שופטים ו א) אמר רבי יהודה בר שלום ליל פסח היה אותו הלילה (ילקוט שמעוני שופטים ו יג)

14=וישב גדעון בן יואש מן המלחמה מלמעלה החרס (שופטים ח יג)

15=וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים (ויקרא כה ח)

16=ותשקט הארץ ארבעים שנה בימי גדעון (שופטים ח כח) ושבע שני מדין לא עלו מתוכן (סדר עולם פרק שנים עשר)

17=וישר אבימלך על ישראל שלש שנים (שופטים ט כב)

18=ויקם אחרי אבימלך להושיע את ישראל תולע בן פואה בן דודו איש יששכר והוא ישב בשמיר בהר אפרים וישפט את ישראל עשרים ושלש שנה וימת ויקבר בשמיר (שופטים י א-ב) צא מהן שנה אחת שעלתה לזה ולזה (סדר עולם פרק שנים עשר)

20=רבי ינאי אמר בת ארבעים שנה היתה (רות רבה ד ד)

21=ויקם אחריו יאיר הגלעדי וישפט את ישראל עשרים ושתים שנה (שופטים י ג)

22=ועלי בן תשעים ושמנה שנה (שמואל א ד טו)

23=בשנה השנית ליפתח אמר למלך בני עמון (סדר עולם פרק שנים עשר) בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון שלש מאות שנה ומדוע לא הצלתם בעת ההיא (שופטים יא כו) אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (רות א א) ויהי בימי שפוט השופטים דור ששופט את שופטיו אומר לו טול קיסם מבין עיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך אמר לו (ישעיה א כב) כספך היה לסיגים אמר לו סבאך מהול במים (בבא בתרא טו:)

24=ויהי מקץ שנים חדשים ותשב אל אביה ויעש לה את נדרו אשר נדר (שופטים יא לט)

25=בתקופת טבת נשחטה בת יפתח (אבודרהם שער התקופות)

26=וישפט יפתח את ישראל שש שנים (שופטים יב ז) צא מהן שנה אחת שעלתה לזה ולזה (סדר עולם פרק שנים עשר)

27-28=ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד פלשתים ארבעים שנה (שופטים יג א) עשרים שנה בימי יפתח ועשרים בימי שמשון (סדר עולם פרק שנים עשר)

29=וישבו שם כעשר שנים (רות א ד)

30=והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים (רות א כב) אמר רבי שמואל בר נחמן כל מקום שנאמר קציר שעורים בקציר העמר הכתוב מדבר קציר חטים בשתי הלחם הכתוב מדבר (רות רבה ד ב) ואמר רבי יצחק אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בעז (בבא בתרא צא.)

31=אמר רבי שמואל בר נחמן מתחִלת קציר שעורים עד כלות קציר החטים שלשה חדשים (רות רבה ה יא) כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום (רות ג יח)

32=ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה ויבא אליה (רות ד יג) אמרו אותו הלילה שבא עליה מת (רות זוטא ד) אמר רבה בר רב הונא אמר רב אבצן זה בעז (בבא בתרא צא.) וישפט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים (שופטים יב ח-ט) צא מהן שנה אחת שעלתה לזה ולזה (סדר עולם פרק שנים עשר) גר וגיורת צריכין להמתין שלשה חדשים (יבמות מב.) רב ושמואל דאמרי תרוייהו צריכה להמתין שלשה חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו ההוא (יבמות מג.)

+יב+

1=אמר רבי יצחק כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה ערות גוים של מאה בני אדם הדא הוא דִכְתִיב (שמואל א יז כג) והוא מדבר עמם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערכות פלשתים ממערות כתיב ממאה ערלות גוים שנתערו בה כל הלילה (רות רבה ב כ)

2=אמר מר זוטרא מאי טעמייהו דחסידים הראשונים דכתיב (רות ד יג) ויתן [ה'] לה הריון הריון בגימטריא מאתן ושבעים וחד הוו (נדה לח:)

4=וישפט אחריו את ישראל אילון הזבולני וישפט את ישראל עשר שנים (שופטים יב יא) דוד כתיב בו קְרִיבָה (מלכים א ב, א) ויקרבו ימי דוד למות לא הגיע לימי אבותיו (בראשית רבה צו ד)

5=וישפט אחריו את ישראל עבדון בן הלל הפרעתוני ויהי לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים רכבים על שבעים עירם וישפט את ישראל שמנה שנים (שופטים י ב יג-יד) צא מהן שנה אחת שעלתה לזה ולזה (סדר עולם פרק שנים עשר)

6=צא ולמד מחנה שהיתה עקרה תשע עשרה שנה וששה חדשים (תנא דבי אליהו רבה פרק י"ח)

7=נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל (יבמות פרק ו משנה ו)

8=וישפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה (שופטים טו כ) והוא שפט את ישראל עשרים שנה (שופטים טז לא) צא מהן שנה אחת שעלתה לזה ולזה (סדר עולם פרק שנים עשר)

9=ויהי היום (שמואל א א ד) רבי יהושע בן לוי אמר זה יומו של עצרת (מדרש שמואל שם) ועלי הכהן ישב על הכסא על מזוזת היכל יהוה (שמואל א א ט) באותו הפרק נתמנה להיות שופט (סדר עולם פרק שלשה עשר)

10=אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים יולדת לשבעה יולדת למקוטעים שנאמר (שמואל א א כ) ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד בן מיעוט תקופות שנים מיעוט ימים שנים (נדה לח:)

11=ותעלהו עמה כאשר גמלתו (שמואל א א כד)

12=בן ארבעים שנה איש בשת בן שאול במלכו על ישראל (שמואל ב ב י)

13=כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע (סנהדרין סט:, קו:)

14=כתוב אחד אומר (שופטים טו כ) וישפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה וכתוב אחד אומר (שופטים טז לא) והוא שפט את ישראל עשרים שנה אמר רבי אחא מלמד שהיוהפלשתים יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו כדרך שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו (סוטה פרק א הלכה ח)

15=בן שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך (שמואל ב ה ד)

16=באותה השעה נטלה הכהנה מבני אלעזר בן אהרן ונתנה הכהנה לבני איתמר בן אהרן שבעים ושתים שנה (תנא דבי אליהו רבה פרק י"א) ויבא איש אלהים אל עלי (שמואל א ב כז) זה היה אלקנה (סדר עולם פרק עשרים)

17=והוא שפט את ישראל ארבעים שנה (שמואל א ד יח) צא מהן שנה אחת שעלתה לזה ולזה (סדר עולם פרק שנים עשר) ויום שמת בו עלי (תהילים עח סז) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר (תהילים עח ס-סא) ויטש משכן שלו אהל שכן באדם ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר (סדר עולם פרק שלשה עשר) נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת (זבחים קיח:, סדר עולם פרק אחד עשר)

18=ויהי ארון יהוה בשדה פלשתים שבעה חדשים (שמואל א ו א) ובית שמש קצרים קציר חטים בעמק (שמואל א ו יג) אמר רבי שמואל בר נחמן כל מקום שנאמר קציר שעורים בקציר העמר הכתוב מדבר קציר חטים בשתי הלחם הכתוב מדבר (רות רבה ד ב)

19=תניא רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך דתניא אותה שנה ששאלו להם מלך אותה שנה עשירית של שמואל היתה (תמורה יד:, נזיר ה., סדר עולם פרק ארבעה עשר) וליהונתן בן שאול בן נכה רגלים בן חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח ושמו מפיבשת (שמואל ב ד ד)

20=בן שנה שאול במלכו (שמואל א יג א) שנה אחת שמלך שאול ושמואל (תמורה טו.)

21=הלוא קציר חטים היום (שמואל א יב יז) אמר רבי שמואל בר נחמן כל מקום שנאמר קציר שעורים בקציר העמר הכתוב מדבר קציר חטים בשתי הלחם הכתוב מדבר (רות רבה ד ב)

22=שמואל אמר לשאול בשעה שמשחו (שמואל א י ח) וירדת לפני הגלגל והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות לזבח זבחי שלמים שבעת ימים תוחל עד בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה ירד שנה ראשונה והכה נחש העמוני ומשחוהו ישראל שניה ירד ולא שמר הבטחתו (שמואל א יג יג) ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שמרת את מצות יהוה אלהיך אשר צוך (סדר עולם פרק שלשה עשר)

23=ומנינון באמרי פסחיא (תרגום יונתן שמואל א טו ד)

24=אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים (מגילה פרק א משנה י) אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד (מגילה פרק א משנה ה)

25=ויחר לשמואל ויזעק אל יהוה כל הלילה (שמואל א טו יא)

26=אותו הפרק נמשח דוד שנאמר (שמואל א טז א) ויאמר יהוה אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ממלך על ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך ואחר כך (שמואל א טז יג) ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח יהוה אל דוד מהיום ההוא ומעלה והוא היה בן עשרים ותשע שנים (סדר עולם פרק שלשה עשר) תוחלת ממושכה מחלה לב (משלי יג יב) זה דוד שנמשח ומלך לאחר שתי שנים (פסיקתא דרב כהנא פיסקא ה)

27=ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר (שמואל א כ ה) ויאמר לו יהונתן מחר חדש (שמואל א כ יח)

28=ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול (שמואל א כ כד)

29=ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם (שמואל א כ כז) ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו (שמואל א כ לד)

30=ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית (שמואל א כ ה) ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו (שמואל א כ לה)

31=וינחם את פני מלך מואב וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה (שמואל א כב ד) ולכך קראו סיר מה הבשר מתעכל בסיר כך נתעכלו שם שהרגם מלך מואב ולא נמלט מהם אלא אח אחד לדוד שברח אצל נחש מלך בני עמון ושלח מלך מואב אחריו ולא רצה לתנו והוא החסד שעשה נחש עם דוד (במדבר רבה יד א) בנב היו מקריבין כל שלש עשרה שנה (סדר עולם פרק שלשה עשר, מגילה פרק א הלכה יב)

32=בעשרים ותשעה באייר מת שמואל הנביא (מגילת תענית בתרא) כל ימיו של שמואל הרואה אינן אלא חמשים ושתים (סדר עולם פרק שלשה עשר, מועד קטן כח., תענית ה:, בכורים פרק ב הלכה א)

+יג+

1=כי על יום טוב בנו (שמואל א כה ח)

2=כדתני רב שמעיה עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהן מלאין חמשה שניהן חסרין שבעה אחד מלא ואחד חסר ששה (ראש השנה ו:)

3-4=חילפיי בר בריה דרבי אבהו אמר שמעית קליה דרבי דרש (שמואל א כה לח) ויהי כעשרת הימים ויגף יהוה את נבל וימת תלה לו הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבלו של שמואל שלא יתערב אבלו עם הצדיק ועשה עוד שלשה ימים ומת במגפה (בכורים פרק ב הלכה א)

5=שמואל מת לפני מיתתו של שאול כארבעה חדשים שנאמר (שמואל א כז ז) ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים (סדר עולם פרק שלשה עשר)

6=מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה תפלתו של שמואל הרמתי (תענית ה:)

7=אמר רבי יוחנן דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה (סנהדרין קו:) בן ארבעים שנה איש בשת בן שאול במלכו על ישראל ושתים שנים מלך אך בית יהודה היו אחרי דוד (שמואל ב ב י)

8=כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש (סנהדרין סט:, קו:)

9=אמר רב נחמן (ברבי) יצחק ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה (סנהדרין כ.) נמצאת מלכות ישראל בטלה חמש שנים (סדר עולם פרק שלשה עשר)

10=ויהי מספר הימים אשר היה דוד מלך בחברון על בית יהודה שבע שנים וששה חדשים (שמואל ב ב יא) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים (שמואל ב ה ה) ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה (שמואל א ז ב) בסוף עשרים העלה דוד את ארון ה׳ מקרית יערים אל בית עבד אדום הגתי (סדר עולם פרק שלשה עשר, זבחים קיח:)

11=וישב ארון יהוה בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים ויברך יהוה את עבד אדם ואת כל ביתו (שמואל ב ו יא) וישב ארון האלהים עם בית עבד אדם בביתו שלשה חדשים ויברך יהוה את בית עבד אדם ואת כל אשר לו (דברי הימים א יג יד) מאי היא ברכה שברכו אמר רב יהודה בר זבידא זו חמות ושמונת כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד (ברכות סד.)

13=ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים (שמואל ב יא א) ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים (דברי הימים א כ א)

14=הקדמת הזוהר ח:

15=אמר רבי שלש עשרה שנה היה דוד מתענה על אותו מעשה לא היה נכנס לתוך אכלוסין שלו אלא אחת לקצין ויוצא מתוכן שנאמר (תהילים קט כג) כצל כנטותו נהלכתי והיה מתאבק בעפר ובאפר שנאמר (שם) ננערתי כארבה עד היכן עד שאחזתו צנה שנאמר (מלכים א א) והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו (משנת רבי אליעזר פרשה שביעית)

16=אמר מר זוטרא מאי טעמייהו דחסידים הראשונים דכתיב (רות ד יג) ויתן [ה'] לה הריון הריון בגימטריא מאתן ושבעים וחד הוו (נדה לח:)

17=וילך נתן אל ביתו ויגף יהוה את הילד אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש (שמואל ב יב טו)

18=ויהי ביום השביעי וימת הילד (שמואל ב יב יח)

19=מיכן אתה מחשב שבן שנים עשרה שנה היה שלמה במלכו (סדר עולם פרק ארבעה עשר) וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה ויהוה אהבו וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור יהוה (שמואל ב יב כד-כה) באותו הפרק {שמואל ב יג א-כא} (סנהדרין סט:)

20=ויהי לשנתים ימים (שמואל ב יג כג)

21=ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים (שמואל ב יג לח)

22=וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה (שמואל ב יד יח)

23=ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה (שמואל ב כא א) הרי עשר (סדר עולם פרק ארבעה עשר)

24=מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים (שמואל ב כא י) מלמד שהיו תלויין מששה עשר בניסן עד שבעה עשר במרחשון (קדושין פרק ד הלכה א)

25=וישטו בכל הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם (שמואל ב כד ח) הרי אחת עשרה שנה (סדר עולם פרק ארבעה עשר) בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו (מלכים א יד כא, דברי הימים ב יב יג) ודויד זקן ושבע ימים וימלך את שלמה בנו על ישראל (דברי הימים א כג א)

26=בשנה האחרונה התקין דוד המלך משמרות כהונה ולויה והסדיר את כל הבית וכתיב (דברי הימים א כו לא) בשנת הארבעים למלכות דויד נדרשו (סדר עולם פרק ארבעה עשר)

27=אמר רבי יוסי בי רבי בון דוד מת בעצרת (ביצה פרק ב הלכה ד, חגיגה פרק ב הלכה ג) שחל להיות בשבת (רות רבה ג ב) בן שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה על כל ישראל ויהודה (שמואל ב ה ד-ה) והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנים (מלכים א ב א) והימים אשר מלך על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלוש (דברי הימים א כט כז)

28=שבת ל:

29=ויהי מקץ שלש שנים (מלכים א ב לט)

30=ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא לעולם ידור אדם במקום רבו שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה (ברכות ח.) ויאהב שלמה את ה׳ ללכת בחקות דוד (מלכים א ג ג) ארבע שנים עד שלא התחיל לבנות את הבית אבל משהתחיל לבנות את הבית (מלכים א ג א) ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד  באותו הפרק (מלכים א יא כא) והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבתיו וכי מת יואב שר הצבא ויאמר הדד אל פרעה שלחני ואלך אל ארצי (סדר עולם פרק חמשה עשר) אחיה אמר לירבעם (מלכים א יא לח) והיה אם תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חקותי ומצותי כאשר עשה דוד עבדי והייתי עמך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד ונתתי לך את ישראל ומה בנה לדוד נתן לו מלכות שלשים ושש שנה על ישראל לו שלשים ושלש ולבנו שלש (סדר עולם פרק חמשה עשר)

31=ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל ויבן הבית ליהוה (מלכים א ו א) ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו (דברי הימים ב ג ב) בתרין יומין לירחא (תרגום שם) בחצי היובל נבנה הבית בשנה הרביעית בשבוע וכן לשלמה שנאמר (מלכים א ו לז) בשנה הרביעית יסד בית יהוה בירח זו (סדר עולם פרק חמשה עשר)

32=ויבנהו שבע שנים (מלכים א ו לח)

+יד+

1=בשנה הרביעית יסד בית יהוה בירח זו ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטו (מלכים א ו לז-לח)

2=נעשה נעול שנים עשר חדש (פסיקתא רבתי פיסקא ו) ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי (מלכים א ח ב) ויקהלו אל המלך כל איש ישראל בחג הוא החדש השבעי (דברי הימים ב ה ג) ויהי בצאת הכהנים מן הקדש כי כל הכהנים הנמצאים התקדשו אין לשמור למחלקות (דברי הימים ב ה יא)

3=ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני יהוה אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום (מלכים א ח סה) ויעש שלמה את החג בעת ההיא שבעת ימים וכל ישראל עמו קהל גדול מאד מלבוא חמת עד נחל מצרים (דברי הימים ב ז ח)

4=ויעשו ביום השמיני עצרת כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים (דברי הימים ב ז ט) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה יהוה לדוד עבדו ולישראל עמו (מלכים א ח סו)

5=וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם לאהליהם שמחים וטובי לב על הטובה אשר עשה יהוה לדויד ולשלמה ולישראל עמו (דברי הימים ב ז י)

6=ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה ויכל את כל ביתו (מלכים א ז א) ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים את בית יהוה ואת בית המלך (מלכים א ט י) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית יהוה ואת ביתו (דברי הימים ב ח א)

8=שלשים ושש שנה שנתחתן שלמה בפרעה מלך מצרים (סדר עולם פרק חמשה עשר) משנולדה קלקלה בימי שלמה נולד יהוידע המתקן (סדר עולם פרק שמנה עשר)

9=וימלך שלמה בירושלם על כל ישראל ארבעים שנה וישכב שלמה עם אבתיו ויקברהו בעיר דויד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו (דברי הימים ב ט ל-לא) והימים אשר מלך שלמה בירושלם על כל ישראל ארבעים שנה וישכב שלמה עם אבתיו ויקבר בעיר דוד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו (מלכים א יא מב-מג)

10=אמר רבי יוסי בר יעקב במוצאי שמיטה מלך ירבעם על ישראל (עבודה זרה פרק א הלכה א) אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של יון (שבת נו:)

11=ויחזקו את מלכות יהודה ויאמצו את רחבעם בן שלמה לשנים שלוש כי הלכו בדרך דויד ושלמה לשנים שלוש (דברי הימים ב יא יז)

12=ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שושק מלך מצרים על ירושלם (מלכים א יד כה) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלם כי מעלו ביהוה (דברי הימים ב יב ב)

13=ורחבעם בן שלמה מלך ביהודה בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם העיר אשר בחר יהוה לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמנית (מלכים א יד כא) ויתחזק המלך רחבעם בירושלם וימלך כי בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם העיר אשר בחר יהוה לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמנית (דברי הימים ב יב יג)

14=ובשנת שמנה עשרה למלך ירבעם בן נבט מלך אבים על יהודה שלש שנים מלך בירושלם ושם אמו מעכה בת אבישלום (מלכים א טו א-ב) בשנת שמונה עשרה למלך ירבעם וימלך אביה על יהודה שלוש שנים מלך בירושלם (דברי הימים ב יג א)

15=ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש הנביא עדו (דברי הימים ב יג כב) עדו הנביא נתנבא על המזבח בבית אל (מלכים א יג ב) ויקרא על המזבח בדבר יהוה ויאמר מזבח מזבח כה אמר יהוה הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך (סדר עולם פרק עשרים) ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני בחדש אשר בדא מלבד ויעש חג לבני ישראל ויעל על המזבח להקטיר (מלכים א יב לג)

16=בעת ההיא חלה אביה בן ירבעם (מלכים א יד א) והימים אשר מלך ירבעם עשרים ושתים שנה וישכב עם אבתיו וימלך נדב בנו תחתיו (מלכים א יד כ) ונדב בן ירבעם מלך על ישראל בשנת שתים לאסא מלך יהודה וימלך על ישראל שנתים (מלכים א טו כה)

- משנות אחאב נלמד שמקוטעות היו -

וימלך אחאב בן עמרי על ישראל בשמרון עשרים ושתים שנה (מלכים א טז כט) ויהושפט בן אסא מלך על יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל (מלכים א כב מא) אחזיהו בן אחאב מלך על ישראל בשמרון בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך על ישראל שנתים (מלכים א כב נב) הרי שנות אחאב מקוטעות

וישכב אסא עם אבתיו וימת בשנת ארבעים ואחת למלכו (דברי הימים ב טז יג) ואחאב בן עמרי מלך על ישראל בשנת שלשים ושמנה שנה לאסא מלך יהודה (מלכים א טז כט) הרי המנין לשנות אסא מקוטעות

- - - - - - -

17=בשנת שלש לאסא מלך יהודה מלך בעשא בן אחיה על כל ישראל בתרצה עשרים וארבע שנה (מלכים א טו לג)

18=יהושפט בן שלשים וחמש שנה במלכו (מלכים א כב מב) וימלך יהושפט על יהודה בן שלשים וחמש שנה במלכו (דברי הימים ב כ לא)

19=וישכב אביה עם אבתיו ויקברו אתו בעיר דויד וימלך אסא בנו תחתיו בימיו שקטה הארץ עשר שנים (דברי הימים ב יג כג) ומן הערים אשר לכד מהר אפרים (דברי הימים ב טו ח)

20=בשנת חמש עשרה לאסא בא זרח הכושי והחזיר לאסא את כל הבזה אשר בזז שישק מלך מצרים מירושלם ונטלה אסא היא שנת שלשים וחמש לשלמה משמת (סדר עולם פרק ששה עשר)

21=ויקבצו ירושלם בחדש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות אסא (דברי הימים ב טו י)

22=ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה (דברי הימים ב טו יט-טז א) אפשר לומר כן והלא אסא קבר את בעשא בשנת עשרים ושש למלכותו ומה תלמוד לומר לאסא כנגד שלשים ושש שנה שנתחתן שלמה בבת פרעה מלך מצרים וכנגד שלשים ושש שנה שנגזרה על מלכות בית דוד שתחלק ובאחרונה עתידה שתחזור להם וכנגד שלשים ושש שנה שנגזרה למלכי ארם להיות שטן לישראל ובאחרונה יפלו ביד בית דוד לכך נאמר בשנת שלשים ושש למלכות אסא בשנת שש עשרה לאסא מאחר שנפל בידו זרח הכושי היא שנת שלשים ושש שנה לשלמה משמת (סדר עולם פרק ששה עשר)

24=בשנת עשרים ושש שנה לאסא מלך יהודה מלך אלה בן בעשא על ישראל בתרצה שנתים (מלכים א טז ח)

25=בשנת עשרים ושבע שנה לאסא מלך יהודה מלך זמרי שבעת ימים בתרצה והעם חנים על גבתון אשר לפלשתים (מלכים א טז טו)

26=ויחזק העם אשר אחרי עמרי את העם אשר אחרי תבני בן גינת וימת תבני וימלך עמרי (מלכים א טז כב) ומפני מה הרגו את תבני כיון שנשא אסא בתו של עמרי ליהושפט בנו לאשה הרגו את תבני (סדר עולם פרק שבעה עשר) בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם (דברי הימים ב כא ה) ובאחזיהו בנו אומר (מלכים ב ח כו) בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם  ובמקום אחר הוא אומר (דברי הימים ב כב ב) בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם  אמר רבי יוסי וכי אפשר לבן שיהא גדול מאביו כשתי שנים אלא כיון שהשיא אסא את בנו לבתו של עמרי נגזרה גזרה על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב (סדר עולם פרק שבעה עשר)

27=אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן גינת להמליכו והחצי אחרי עמרי (מלכים א טז כא) כמה היתה מחלוקת זו ארבע שנים (סדר עולם פרק שבעה עשר) בשנת שלשים ואחת שנה לאסא מלך יהודה מלך עמרי על ישראל (מלכים א טז כג) מלכות שלמה (סדר עולם פרק שבעה עשר)

28=בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם (דברי הימים ב כא ה) בתרצה מלך שש שנים ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון (מלכים א טז כג-כד)

29=ואחאב בן עמרי מלך על ישראל בשנת שלשים ושמנה שנה לאסא מלך יהודה וימלך אחאב בן עמרי על ישראל בשמרון עשרים ושתים שנה (מלכים א טז כט)

30=ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו (דברי הימים ב טז יב)

31=וישכב אסא עם אבתיו וימת בשנת ארבעים ואחת למלכו (דברי הימים ב טז יג) ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא מלך יהודה וארבעים ואחת שנה מלך בירושלם ושם אמו מעכה בת אבישלום (מלכים א טו ט-י) ויהושפט בן אסא מלך על יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל (מלכים א כב מא)

32=ובשנת שלוש למלכו שלח לשריו לבן חיל ולעבדיה ולזכריה ולנתנאל ולמיכיהו ללמד בערי יהודה (דברי הימים ב יז ז)

+טו+

1=בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם (מלכים ב ח כו)

2=בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה באבירם בכרו יסדה ובשגיב צעירו הציב דלתיה כדבר יהוה אשר דבר ביד יהושע בן נון [מה עניין זה אצל זה - עיין סנהדרין פ"י ה"ב] ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א טז לד-יז א)

3=בשנת שלש עשרה שנה לאחאב היה רעב גדול בשמרון שלש שנים [ומחצה-עיין אסתר רבה ב ב] (סדר עולם פרק שבעה עשר)

4=ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ (מלכים א יז ז)

5=ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא והיא וביתה ימים (מלכים א יז טו)

6=ויהי ימים רבים ודבר יהוה היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה (מלכים א יח א) רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי יוחנן שלשה חדשים בראשונה ושלשה חדשים באחרונה ושנים עשר באמצע הרי שמונה עשר חדשים וכי ימים רבים היו אלא ימים של צער לפיכך הוא קורא אותן רבים (ויקרא רבה יט ה)

7=והוא הלך במדבר דרך יום (מלכים א יט ד)

8=ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חרב (מלכים א יט ח)

9=מלחמת בן הדד שתי שנים ומחצה (סדר עולם פרק שבעה עשר)

10=ויהי לתשובת השנה ויפקד בן הדד את ארם ויעל אפקה למלחמה עם ישראל (מלכים א כ כו)

11=וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל (מלכים א כב א) אחזיהו בן אחאב מלך על ישראל בשמרון בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך על ישראל שנתים (מלכים א כב נב)

12=בשנה השנית לאחזיה נגנז אליהו (סדר עולם פרק שבעה עשר) ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בשמרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך שתים עשרה שנה (מלכים ב ג א) וימת כדבר יהוה אשר דבר אליהו וימלך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה (מלכים ב א יז) אפשר לומר כן והלא הוא מלך בשנת תשע עשרה ליהושפט אלא לענין שנאמר (מלכים א כג לב-לג) ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט והמה אמרו אך מלך ישראל הוא ויסרו עליו להלחם ויזעק יהושפט ויהי כראות שרי הרכב כי לא מלך ישראל הוא וישובו מאחריו ראוי היה יהושפט ליהרג באותה שעה אלא בשכר זעקה שזעק תלה לו הכתוב שבע שנים ועלתה מלכות לבבו (סדר עולם פרק שבעה עשר)

13=ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם (מלכים ב ד ח) יומא דראש השנה הוה (זוהר פינחס רכו:)

14=ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה (מלכים ב ד יא) ההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה (זוהר בא לב:)

15=ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע (מלכים ב ד יז)

16=ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה מלך יהורם בן יהושפט מלך יהודה (מלכים ב ח טז) בחזרתן מן המלחמה מאחר שהרגו עמון ומואב והר שעיר באו והמליכו את יהורם בן יהושפט על יהודה (סדר עולם פרק שבעה עשר) ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים (מלכים ב ד יח) ואלישע דבר אל האשה אשר החיה את בנה לאמר קומי ולכי אתי וביתך וגורי באשר תגורי כי קרא יהוה לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים (מלכים ב ח א)

17=וימלך יהושפט על יהודה בן שלשים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו עזובה בת שלחי (דברי הימים ב כ לא) בשכר זעקה שזעק תלה לו הכתוב שבע שנים (סדר עולם פרק שבעה עשר) וכיון שמת יהושפט עמד יהורם והרג את אחיו בחרב שנאמר (דברי הימים ב כא ד) ויקם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו בחרב וגם משרי ישראל (סדר עולם פרק שבעה עשר)

19=ובשנת אחת עשרה שנה ליורם בן אחאב מלך אחזיה על יהודה(מלכים ב ט כט) ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עם חליו וימת בתחלאים רעים ולא עשו לו עמו שרפה כשרפת אבתיו (דברי הימים ב כא יט) וימליכו יושבי ירושלם את אחזיהו בנו הקטן תחתיו כי כל הראשנים הרג הגדוד הבא בערבים למחנה וימלך אחזיהו בן יהורם מלך יהודה (דברי הימים ב כב א)

20-21=בשנת שתים עשרה שנה ליורם בן אחאב מלך ישראל מלך אחזיהו בן יהורם מלך יהודה (מלכים ב ח כה) בן שבע שנים יהואש במלכו (מלכים ב יב א) דאמר רבי יוחנן מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו שנאמר (מלכים ב ח ה) ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע (סנהדרין ק.) וארבעה אנשים היו מצורעים (מלכים ב ז ג) אמר רבי יוחנן זה גחזי ושלשת בניו (סוטה מז.) רבנן דחה מקמיה שנאמר (מלכים ב ו א) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר] (סנהדרין קז:) בשנה האחרונה קלל אלישע גיחזי וילך אלישע לדמשק ומשח את חזאל למלך על ארם ושלח את יונה בן אמתי ומשח את יהוא ברמות גלעד (סדר עולם פרק שמנה עשר)

22=ויהי אתה בית יהוה מתחבא שש שנים ועתליה מלכת על הארץ ובשנה השביעית שלח יהוידע ויקח את שרי המאיות לכרי ולרצים ויבא אתם אליו בית יהוה ויכרת להם ברית וישבע אתם בבית יהוה וירא אתם את בן המלך (מלכים ב יא ג-ד) ויהי אתם בבית האלהים מתחבא שש שנים ועתליה מלכת על הארץ ובשנה השבעית התחזק יהוידע ויקח את שרי המאות לעזריהו בן ירחם ולישמעאל בן יהוחנן ולעזריהו בן עובד ואת מעשיהו בן עדיהו ואת אלישפט בן זכרי עמו בברית (דברי הימים ב כב יב-כג א) בשנת שבע ליהוא מלך יהואש וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע (מלכים ב יב ב)

23=בן עשרים וחמש שנה מלך אמציהו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו יהועדן מירושלים (דברי הימים ב כה א)

24=והימים אשר מלך יהוא על ישראל עשרים ושמנה שנה בשמרון (מלכים ב י לו) בשנת עשרים ושלש שנה ליואש בן אחזיהו מלך יהודה מלך יהואחז בן יהוא על ישראל בשמרון שבע עשרה שנה (מלכים ב יג א)

25=בשנת עשרים ושלש ליואש חזק את בדק הבית הרי מאה חמשים וחמש שנה משבנאו שלמה ועד שבדקו יואש (סדר עולם פרק שמנה עשר)

26=ויזקן יהוידע וישבע ימים וימת בן מאה ושלשים שנה במותו (דברי הימים ב כד טו)

27=בשנת שלשים ושבע שנה ליואש מלך יהודה מלך יהואש בן יהואחז על ישראל בשמרון שש עשרה שנה (מלכים ב יג י)

28=בשנת עשרים ושלש שנה ליואש בן אחזיהו מלך יהודה מלך יהואחז בן יהוא על ישראל בשמרון שבע עשרה שנה (מלכים ב יג א)

29=שבת ויום הכפורים היה (איכה רבה ב ד)

30=ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם (דברי הימים ב כד כג)

31=בשנת שבע ליהוא מלך יהואש וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע (מלכים ב יב ב) בן שבע שנים יאש במלכו וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע (דברי הימים ב כד א)

+יו+

1=ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו (מלכים יג יד) היא השנה העשירית ליואש מלך ישראל מיכן אתה מחשב כמה שנים פרנס אלישע את ישראל מתשע עשרה שנה ליהושפט ועד עכשיו היו יותר מששים שנה (סדר עולם פרק תשעה עשר) ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה (מלכים יג יט)

2=וימת אלישע ויקברהו וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה (מלכים יג כ) ויקחו כל עם יהודה את עזיהו והוא בן שש עשרה שנה וימליכו אתו תחת אביו אמציהו (דברי הימים ב כו א)

3=ירבעם מלך בימי אביו שלש שנים שנאמר (מלכים ב יג יג) וירבעם ישב על כסאו (סדר עולם פרק תשעה עשר) בשנת שתים עשרה לאמציה (מלכים ב יד ז) הוא הכה את אדום בגיא המלח עשרת אלפים ותפש את הסלע במלחמה ויקרא את שמה יקתאל עד היום הזה (סדר עולם פרק תשעה עשר) ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר (דברי הימים ב כה יד)

4=בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בשמרון ארבעים ואחת שנה (מלכים ביד כג) עזיהו וירבעם מלכו כאחת (סדר עולם פרק תשעה עשר)

5=בן עשרים וחמש שנה מלך אמציהו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו יהועדן מירושלים (דברי הימים ב כה א)

6=דברי עמוס אשר היה בנקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש (עמוס א א) ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם (ישעיה ז ח) ואותה שנה שנת ארבע לאחז היתה אפשר לומר כן אלא שהיתה גזירה גזורה מימי עמוס שנתים לפני הרעש שנאמר (עמוס ז יא) כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (סדר עולם פרק עשרים ושמנה)

7=בשנת מות המלך עזיהו (ישעיהו ו א) והוא היה ביום הרעש דכתיב (ישעיהו ו ד) וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן (סדר עולם פרק עשרים) בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה בן אמציה מלך יהודה (מלכים ב טו א) אפשר לומר כן והלא שניהם מלכו כאחת אלא שמלך מלכות מנוגעת (סדר עולם פרק תשעה עשר) ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים עני דכתיב (שמות ד יט) כי מתו כל האנשים מצורע דכתיב (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת (נדרים סד:) ואומר (ישעיהו ו א) בשנת מות המלך עזיהו (שמות רבה א לד)

8=בן עשרים וחמש שנה יותם במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו ירושה בת צדוק (דברי הימים ב כז א) רבי יוסי ברבי יהודה אומר שבעת ימי ספירו קל וחומר לימי חלוטו ואמר רבי חייא דנתי לפני רבי לימדתנו רבינו יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו אמר לו אף אני כך אמרתי (מועד קטן ז:)

10=בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו בן ירבעם על ישראל בשמרון ששה חדשים (מלכים ב טו ח)

11=שלום בן יביש מלך בשנת שלשים ותשע שנה לעזיה מלך יהודה וימלך ירח ימים בשמרון ויעל מנחם בן גדי מתרצה ויבא שמרון ויך את שלום בן יביש בשמרון וימיתהו וימלך תחתיו (מלכים ב טו יג-יד)

12=בא פול מלך אשור על הארץ ויתן מנחם לפול אלף ככר כסף להיות ידיו אתו להחזיק הממלכה בידו ויצא מנחם את הכסף על ישראל על כל גבורי החיל לתת למלך אשור חמשים שקלים כסף לאיש אחד וישב מלך אשור ולא עמד שם בארץ (מלכים ב טו יט-כ) שמנה שנים שהה בין גלות ראשונה לשניה ושמנה שנים שהה בין גלות שניה לשלישית ועוד שהה שמנה שנים (סדר עולם פרק עשרים ושלשה) אלו עשו שלש שנים במצורה (סדר עולם פרק עשרים וששה)

13=בן עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם ולא עשה הישר בעיני יהוה אלהיו כדוד אביו (מלכים ב טז ב) בן עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם ולא עשה הישר בעיני יהוה כדויד אביו (דברי הימים ב כח א)

14=בשנת שלשים ותשע שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים בשמרון (מלכים ב טו יז) בשנת חמשים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקחיה בן מנחם על ישראל בשמרון שנתים (מלכים ב טו כג)

15=בשנת חמשים ושתים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקח בן רמליהו על ישראל בשמרון עשרים שנה (מלכים א טו כז)

16=בשנת שתים לפקח בן רמליהו מלך ישראל מלך יותם בן עזיהו מלך יהודה (מלכים ב טו לב)

17=יחזקיהו מלך בן עשרים וחמש שנה ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אביה בת זכריהו (דברי הימים ב כט א)

18=בשנת שבע עשרה שנה לפקח בן רמליהו מלך אחז בן יותם מלך יהודה (מלכים ב טז א) בשנת שבע עשרה לפקח (דברי הימים כח ו ח) ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני חיל בעזבם את יהוה אלהי אבותם ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך ואת עזריקם נגיד הבית ואת אלקנה משנה המלך וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם שלל רב בזזו מהם ויביאו את השלל לשמרון (סדר עולם פרק עשרים ושנים)

19=בשנת עשרים לפקח היה (ישעיהו ז א-ז) ויהי בימי אחז בן יותם בן עזיהו מלך יהודה עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלם למלחמה עליה ולא יכל להלחם עליה ויגד לבית דוד לאמר נחה ארם על אפרים וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח ויאמר יהוה אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו יען כי יעץ עליך ארם רעה אפרים ובן רמליהו לאמר נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל כה אמר אדני יהוה לא תקום ולא תהיה באותה שעה (מלכים ב טז ח-ט) ויקח אחז את הכסף ואת הזהב הנמצא בית יהוה ובאצרות בית המלך וישלח למלך אשור שחד וישמע אליו מלך אשור ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית בשנת עשרים לפקח (מלכים ב טו כט) בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה נטל עגל הזהב שבדן והלך לו וכן הוא אומר (דברי הימים ב כח כ-כא) ויבא עליו תלגת פלנאסר מלך אשור ויצר לו ולא חזקו כי חלק אחז את בית יהוה ואת בית המלך והשרים ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו כי שמע מה שאמר לו הנביא (ישעיהו ז ז) לא תקום ולא תהיה באותה שעה (מלכים ב טו ל) ויקשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו וימלך תחתיו בשנת עשרים ליותם בן עזיה היא שנת ארבע לאחז היתה אפשר לומר כן אלא שהיתה גזרה גזורה מימי יותם דבר אחר רצה הכתוב למנות ליותם בקבר ולא לאחז בחיים עליו עלה שלמנאסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד וישב לו מנחה (מלכים ב יז ג) נמצא אחז מלך יהודה והושע מלך ישראל משועבדים למלך אשור שמונה שנים (סדר עולם פרק עשרים ושנים)

20=שמונה שנים שהה בין גלות ראשונה לשניה (סדר עולם פרק עשרים ושלשה) בשנת שתים עשרה לאחז (דברי הימים א ה כו) ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה נטל עגל הזהב שבבית אל והלך לו לקיים מה שנאמר (הושע י ו) גם אותו לאשור יובל רבי בהוראי אומר משום רבי יהושע הרי הוא אומר (עמוס ג יב) כה אמר יהוה כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש אלו מכל ישראל בפאת מטה מלמד שלא נשתיירו בהן אלא אחד משמנה שבהן ושאר העם היכן היה בדמשק לקיים מה שנאמר (עמוס ה כז) והגלתי אתכם מהלאה לדמשק אמר יהוה אלהי צבאות שמו (סדר עולם פרק עשרים ושנים)

21=אותה שעה כיון שראה הושע בן אלה שגלו עגלי הזהב עמד והעביר פרדסאות שהושיב ירבעם בן נבט על התחומין שלא לעלות לירושלם שבכל מלכי ישראל הוא אומר (מלכים א טו לד) וילך בדרך ירבעם ובחטאתו [לא סר מחטאות ירבעם בן נבט] ובהושע הוא אומר (מלכים ב יז ב) רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו (סדר עולם פרק עשרים ושנים) אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב (תענית פרק ד משנה ח) עולא אמר יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל (בבא בתרא קכא:, תענית ל:) אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב כתיב ביה בהושע בן אלה (מלכים ב יז ב) ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל וכתיב (מלכים ב יז ג) עליו עלה שלמנאסר ויהי לו הושע עבד וישב לו מנחה אמר להו אותן פרדסיאות שהושיב ירבעם על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל בא הושע וביטלן ואף על פי כן לא עלו ישראל לרגל אמר הקדוש ברוך הוא אותן שנים שלא עלו ישראל לרגל ילכו בשבי (גיטין פח.)

22=אותה שעה כיון שראה הושע פניו של מלך אשור לעלות ולהגלות את ישראל פעם שלישית הלך ונסמך על מלכי מצרים בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה בשמרון על ישראל תשע שנים (מלכים ב יז א) אפשר לומר כן והלא הוא מלך משנת ארבע לאחז אלא מה תלמוד לומר תשע שנים תשע שנים למרדו וכן הוא אומר (מלכים ב יז ד) וימצא מלך אשור בהושע קשר אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים ולא העלה מנחה למלך אשור כשנה בשנה ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא (סדר עולם פרק עשרים ושנים)

23=ויהי בשנת שלש להושע בן אלה מלך ישראל מלך חזקיה בן אחז מלך יהודה (מלכים ב יח א) ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו (פסחים נו.) אמר רבי יוחנן אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה (סנהדרין צו.)

24=הוא בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון פתח את דלתות בית יהוה ויחזקם (דברי הימים ב כט ג) עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו (פסחים נו.) ומי לית ליה לחזקיהו (שמות יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן אלא טעה בדשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן סבר הואיל וראוי לא אמרינן (ברכות י:, סנהדרין יב:)

25-27=ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום שמונה לחדש באו לאולם יהוה ויקדשו את בית יהוה לימים שמונה וביום ששה עשר לחדש הראשון כלו (דברי הימים ב כט יז)

28=וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש השני (דברי הימים ב ל טו)

29=ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלם את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה ומהללים ליהוה יום ביום הלוים והכהנים בכלי עז ליהוה (דברי הימים ב ל כא)

30=ויועצו כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים ויעשו שבעת ימים שמחה (דברי הימים ב ל כג)

31-32=בחדש השלשי החלו הערמות ליסוד ובחדש השביעי כלו (דברי הימים ב לא ז)

+יז+

2=שמנה שנים שהה בין גלות שניה לשלישית (סדר עולם פרק עשרים ושלשה) ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו היא השנה השביעית להושע בן אלה מלך ישראל עלה שלמנאסר מלך אשור על שמרון ויצר עליה (מלכים ב יח ט) ויעל מלך אשור בכל הארץ ויעל שמרון ויצר עליה שלש שנים (מלכים ב יז ה)

3=וילכדה מקצה שלש שנים בשנת שש לחזקיה היא שנת תשע להושע מלך ישראל נלכדה שמרון (מלכים ב יח י) בשנת התשיעית להושע לכד מלך אשור את שמרון ויגל את ישראל אשורה וישב אתם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי (מלכים ב יז ו)

4=ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצרות ויתפשם (מלכים ב יחי ג) ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצרות ויתפשם (ישעיהו לו א) עוד שהה שמנה שנים ועלה על יהודה לקיים מה שנאמר (ישעיהו ח כג) כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים אמר רבי יהושע בן קרחה טעות גדול טעה סנחריב אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו (דברי הימים ב לב א) באותה שעה שלח תרתן לאשדוד (ישעיהו כ א) בשנת בא תרתן אשדודה בשלח אתו סרגון מלך אשור וילחם באשדוד וילכדה שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעין אותו כשצר על שמרון שלש שנים לקיים מה שנאמר (ישעיהו טז יד) ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר באותה שעה (ישעיהו לו ב-ג) וישלח מלך אשור את רב שקה מלכיש ירושלמה אל המלך חזקיהו בחיל כבד ויעמד בתעלת הברכה העליונה במסלת שדה כובס ויצא אליו אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ושבנא הספר ויואח בן אסף המזכיר (ישעיהו לז ה-ז) ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו ויאמר אליהם ישעיהו כה תאמרון אל אדניכם כה אמר יהוה אל תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך אשור אותי הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל ארצו והפלתיו בחרב בארצו מה שמועה שמע (מלכים ב יט ט) וישמע אל תרהקה מלך כוש לאמר הנה יצא להלחם אתך שטף שבנא הסוכן וסיעתו והלך לכוש ונטל חמדת כל הארצות ובא לו לירושלם לקיים מה שנאמר (ישעיהו מה יד) כה אמר יהוה יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעברו ולך יהיו אחריך ילכו בזקים יעברו ואליך ישתחוו אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלהים יגיע מצרים זה חיל פרעה מלך מצרים וסחר כוש זה תרהקה מלך כוש וסבאים אנשי מדה אלו חיילות שלהן עליך יעברו זו ירושלם ולך יהיו כבר מושלמין לך אחריך ילכו זה חזקיהו בזקים יעברו זו בכירה ומנקיא ואליך ישתחוו אליך יתפללו הן נותנים שבחו של הקדוש ברוך הוא בתוכך ואומרים אך בך אל ואין עוד אפס אלהים באותה שעה (מלכים ב יח יז-יח) וישלח מלך אשור את תרתן ואת רב סריס ואת רב שקה מן לכיש אל המלך חזקיהו בחיל כבד ירושלם ויעלו ויבאו ירושלם ויעלו ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה אשר במסלת שדה כובס ויקראו אל המלך ויצא אלהם אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ושבנה הספר ויואח בן אסף המזכיר (מלכים יט כ-כד) וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר כה אמר יהוה אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחרב מלך אשור שמעתי זה הדבר אשר דבר יהוה עליו בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל ביד מלאכיך חרפת אדני ותאמר ברכב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחור ברשיו ואבואה מלון קצה יער כרמלו אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור (סדר עולם פרק עשרים ושלשה)

5=עלה בפרס הפסח (סדר עולם פרק עשרים ושלש) וכמה פרס פירש רבי יוסי ברבי יהודה אין פרס פחות מחמשה עשר יום מאי משמע אמר רבי אבהו פרוס פלגא פלגא דמאי פלגא דהלכות פסח כי הא דתניא שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום (בכורות נז:)

6=לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים רבי יוסי אומר יום שלישי לחליו של חזקיהו היתה מפלתו של סנחריב ועמדה לו חמה כשם שעמדה לו לאחז שנאמר (ישעיהו לח ח) הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה (סדר עולם פרק עשרים ושלשה) דאמר רבי יוחנן אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה וכי חלה חזקיהו ואיתפח אהדרינהו קודשא בריך הוא להנך עשר שעי ניהליה (סנהדרין צו.)

7=אמר רב הונא עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום שנאמר (ישעיהו י כח-לב) בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה צהלי קולך בת גלים הקשיבה לישה עניה ענתות נדדה מדמנה יושבי הגבים העיזו עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלם (סנהדרין צד:) באחת עשרה ביובל בשנה הרביעית בשבוע עלה סנחריב (סדר עולם פרק עשרים ושלשה)

8=וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים (מלכים ב יט, לה) הדא הוא דכתיב (תהלים קא ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ והיו ישראל וחזקיהו יושבין ואומרין את ההלל שהיה ליל של פסח והיו מתיראים לומר עכשו ירושלים מתכבשת בידו כיון שהשכימו בבקר לעמד ולקרות קריאת שמע ולהתפלל מצאו אויביהם פגרים מתים (שמות רבה יח ה) שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי כה אמר יהוה אלהי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך הנני רפא לך ביום השלישי תעלה בית יהוה (מלכים ב כ ה)

9-11=וזה לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכול פרים (ישעיהו לז ל) וזה לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית סחיש ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים (מלכים ב יט כט)

12=מלמד שלא נשתייר בשבוע אלא שנה אחת (סדר עולם פרק עשרים ושלשה) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם (מלכים ב כא א, דברי הימים ב לג א) ויאמר יהוה כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש (ישעיהו כ ג) לאחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיה ופטר את האוכלוסין שבאו עמו בקולרין וקבלו עליהם עול מלכות שמים לקיים מה שנאמר (ישעיהו יט יח) ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות ליהוה צבאות עיר ההרס יאמר לאחת הלכו ובנו מזבח והיו מקריבין עליו עולות לשם שמים שנאמר (ישעיהו יט יט) ביום ההוא יהיה מזבח ליהוה בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה ליהוה והיו מתפללין ומשתחוין אל ירושלם שנאמר (ישעיהו מה יד) ואליך ישתחוו אליך יתפללו (סדר עולם פרק עשרים ושלשה)

13=וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל (ויקרא יט כג)

14=בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אבי בת זכריה (מלכים ב יח ב)

15-16=בשנת עשרים ושתים למנשה גלה מנשה לבבל ופסלו של מיכה עמו שנאמר (שופטים יח ל) ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ וכהצר לו חלה את פני יהוה אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבתיו (דברי הימים ב לג יב) נמצא מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנה לפני מיתתו (סדר עולם פרק עשרים וארבע) דתני תנא קמיה דרבי יוחנן מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנים דכתיב (מלכים ב כא א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים (מלכים ב כא ג) ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל כמה מלך אחאב עשרין ותרתין שנין מנשה כמה מלך חמשים וחמש דל מינייהו עשרים ותרתין פשו להו תלתין ותלת (סנהדרין קג.)

18=בן עשרים ושתים שנה אמון במלכו ושתים שנים מלך בירושלם (דברי הימים ב לג כא, מלכים ב כא יט)

19=בן שמנה שנה יאשיהו במלכו ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם ושם אמו ידידה בת עדיה מבצקת (מלכים ב כב א)

20=בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם (מלכים ב כא א, דברי הימים ב לג א)

21=בן עשרים ושתים שנה אמון במלכו ושתים שנים מלך בירושלם (דברי הימים ב לג כא, מלכים ב כא יט)

22=אמר רבי חנינא קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל על ידי שיהו להוטים אחר מתיקה שהיא מרגלת הלשון לתורה (תענית פרק ד הלכה ה)

23=בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם (מלכים ב כג לו, דברי הימים ב לו ה)

24=ובשמונה שנים למלכו והוא עודנו נער החל לדרוש לאלהי דויד אביו (דברי הימים ב לד ג)

25=בן עשרים ושלש שנה יהואחז במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם ושם אמו חמוטל בת ירמיהו מלבנה (מלכים ב כג לא) נמצא יהויקים גדול מאחיו שתי שנים (סדר עולם פרק עשרים וארבעה)

26=ובשתים עשרה שנה החל לטהר את יהודה וירושלם מן הבמות והאשרים והפסלים והמסכות (דברי הימים ב לד ג)

27=דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימן אשר היה דבר יהוה אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה בשלש עשרה שנה למלכו (ירמיהו א א-ב)

28=אותה שנה היא היתה תחלה של יובל (סדר עולם פרק עשרים וארבעה) באחד בניסן ראש השנה למלכים, באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות (ראש השנה פרק א משנה א)

29=ובשנת שמונה עשרה למלכו לטהר הארץ והבית שלח את שפן בן אצליהו ואת מעשיהו שר העיר ואת יואח בן יואחז המזכיר לחזק את בית יהוה אלהיו (דברי הימים ב לד ח) הרי מאתים ושמנה עשרה שנה משבדקו יואש ועד שבדקו יאשיהו (סדר עולם פרק עשרים וארבעה) ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הספר ספר התורה מצאתי בבית יהוה ויתן חלקיה את הספר אל שפן ויקראהו (מלכים ב כב ח)

30=ויעש יאשיהו בירושלם פסח ליהוה וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון (דברי הימים ב לה א) יאשיהו גנז ואת הארון שנאמר (דברי הימים ב לה ג) ויאמר ללוים המבונים לכל ישראל הקדושים ליהוה תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל (סדר עולם פרק עשרים וארבעה, יומא נב:, הוריות יב.)

31=ויעשו בני ישראל הנמצאים את הפסח בעת ההיא ואת חג המצות שבעת ימים (דברי הימים ב לה יז) בשמונה עשרה שנה למלכות יאשיהו נעשה הפסח הזה (דברי הימים ב לה יט) כי אם בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה ליהוה בירושלם (מלכים ב כג כג)

32=בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו חמיטל בת ירמיהו מלבנה (מלכים ב כד יח, ירמיהו נב א)

+יח+

1=בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם (דברי הימים ב לו ט) ובמקום אחר הוא אומר (מלכים ב כד ח) בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם מה תלמוד לומר שמונה ומה תלמוד לומר שמנה עשרה בן שמונה כשמלך ומשמלך נבוכדנצר שמנה לכשנחתם גזר דינו לגלות (סדר עולם פרק עשרים וחמשה)

2=בן שמונה שנים יאשיהו במלכו ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם (דברי הימים ב לד א)

3=בן שלוש ועשרים שנה יואחז במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם (דברי הימים ב לו ב) באחד בניסן ראש השנה למלכים (ראש השנה פרק א משנה א) ראה יח 12

4=בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה מאת יהוה לאמר (ירמיהו כו א) אמר ירמיה הנביא לכל יהודה וירושלם (ירמיהו כו ב-ג) כה אמר יהוה עמד בחצר בית יהוה ודברת על כל ערי יהודה הבאים להשתחות בית יהוה את כל הדברים אשר צויתיך לדבר אליהם אל תגרע דבר אולי ישמעו וישבו איש מדרכו הרעה ונחמתי אל הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם מפני רע מעלליהם שהוכיחן פעמים רבות ולא שמעו וחזר ונתנבא עליהם (ירמיהו כו ד-ו) ואמרת אליהם כה אמר יהוה אם לא תשמעו אלי ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם לשמע על דברי עבדי הנבאים אשר אנכי שלח אליכם והשכם ושלח ולא שמעתם ונתתי את הבית הזה כשלה ואת העיר הזאתה אתן לקללה לכל גויי הארץ בראשית ממלכת יהויקם בן יאושיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיה מאת יהוה לאמר כה אמר יהוה אלי עשה לך מוסרות ומטות ונתתם על צוארך (ירמיהו כז א-ב) כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל כה תאמרו אל אדניכם אנכי עשיתי את הארץ את האדם ואת הבהמה אשר על פני הארץ בכחי הגדול ובזרועי הנטויה ונתתיה לאשר ישר בעיני ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך בבל עבדי וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו ועבדו אתו כל הגוים ואת בנו ואת בן בנו עד בא עת ארצו גם הוא ועבדו בו גוים רבים ומלכים גדלים והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אתו את נבוכדנאצר מלך בבל ואת אשר לא יתן את צוארו בעל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא נאם יהוה עד תמי אתם בידו (ירמיהו כז ד-ח) באותה שעה הרג יהויקים את אוריה שנאמר (ירמיהו כו כג) ויוציאו את אוריהו ממצרים ויבאהו אל המלך יהויקים ויכהו בחרב וישלך את נבלתו אל קברי בני העם וכשם שנתנבא אוריה כך נתנבא ירמיה אלא (ירמיהו כו כד) אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אתו ביד העם להמיתו (סדר עולם פרק עשרים וארבעה)

5=ויהי בשנה הרביעת ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר (ירמיהו לו א) בשנת ארבע ליהויקים נתחתם מר דינן של ישראל לגלות ועל ירושלם לשתות את כוס יין החמה (סדר עולם פרק עשרים וארבעה) הדבר אשר דבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה בכתבו את הדברים האלה על ספר מפי ירמיהו בשנה הרבעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לאמר (ירמיהו מה א)

6=הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל אשר דבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ואל כל ישבי ירושלם לאמר מן שלש עשרה שנה ליאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם (ירמיהו כה א-ג) שנה ראשונה כיבש נינוה (מגילה יא:, סדר עולם פרק עשרים וארבעה) אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא על הגוים למצרים על חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמש אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה (ירמיהו מו א-ב)

7=ויהי בשנה החמשית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה בחדש התשעי קראו צום לפני יהוה כל העם בירושלם וכל העם הבאים מערי יהודה בירושלם (ירמיהו לו ט)

8=שניה כיבש יהויקים (מגילה יא:, סדר עולם פרק עשרים וארבעה)

9=בימיו עלה נבכדנאצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו (מלכים ב כד א)

10=ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית יהוה (דברי הימים ב לו י)

11=בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנאצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה (דניאל א א) אפשר לומר כן והלא הוא מלך בשנת ארבע ליהויקים ומה תלמוד לומר בשנת שלוש ליהויקים אלא שנת שלוש למרדו (סדר עולם פרק עשרים וחמשה)

12=בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם (דברי הימים ב לו ט) בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין (יחזקאל א ב) במקרא אחד הוא אומר (ירמיהו נב כח) זה העם אשר הגלה נבוכדראצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושלשה ובמקרא אחר הוא אומר (מלכים ב כד יב) ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל הוא ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו ויקח אתו מלך בבל בשנת שמנה למלכו מה תלמוד לומר שנת שבע ומה תלמוד לומר שנת שמנה שנת שמנה משמלך ושנת שבע לכיבוש יהויקים (סדר עולם פרק עשרים וחמשה) ודריוש מדיא קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין (דניאל ו א) מה תלמוד לומר כבר שנין שתין ותרתין אלא יום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויכין נולד שטנו והוא דריוש (סדר עולם פרק עשרים ושמנה) כשגלו יכניה מנהו המלך נבוכדנצר על חמשה מלכים הדא הוא דכתיב (ירמיה כז ג) ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה (איכה רבה ב יד)

13=בחצי היובל גלה יהויכין בשנה הרביעית בשבוע (סדר עולם פרק עשרים וחמשה) ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנת הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית יהוה לעיני הכהנים וכל העם לאמר כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את על מלך בבל (ירמיהו כח א-ב)

14-15=וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי (ירמיהו כח יז) שנת אחרת היתה ותמר הכין אלא מלמד שמת בערב ראש השנה וצוה את בניו ואת בני ביתו להסתיר את הדבר שיוציאוהו אחר ראש השנה בשביל לעשות נבואתו של ירמיה שקר (סנהדרין פרק יא הלכה ה)

16=בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית יהוה אשר לקח נבוכדנאצר מלך בבל מן המקום הזה ויביאם בבל (ירמיהו כח ג)

17=וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו ולגדלם שנים שלוש ומקצתם יעמדו לפני המלך (דניאל א ה)

18=הדבר אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה (ירמיהו נא נט) בשנה הרביעית לצדקיהו ירד להקביל פני בבוכדבצר מלך בבל בבבל ושריה עמו וחזר ובא לו למלכותו לירושלם (סדר עולם פרק עשרים וחמשה) אשכחיה צדקיה לנבוכדנצר דהוה קאכיל ארנבא חיה אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית עילוי ולא תיפוק מילתא אישתבע (נדרים סה.)

19=ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א) היו שלשים שנה משנמצא הספר בית ה׳ (סדר עולם פרק עשרים וששה) לבר משתא (ערכין יב.)

20=ויהי מקצה שבעת ימים ויהי דבר יהוה אלי לאמר (יחזקאל ג טז)

21=ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל (יחזקאל ד ה) שהיתה אותה שנה מעוברת (סדר עולם פרק עשרים וששה)

22=וכלית את אלה ושכבת על צדך הימוני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך (יחזקאל ד ו)

23=ויהי בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני ותפל עלי שם יד אדני יהוה (יחזקאל ח א) ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניה מת ואפל על פני ואזעק קול גדול ואמר אהה אדני יהוה כלה אתה עשה את שארית ישראל (יחזקאל יא יג) אמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט (יומא עז.)

24=אמר רבי יוחנן באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו שיתין פולסי דנורא אמרו ליה אי לא עבדת לא עבדת אי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך ועוד דעבדת לית לך אין משיבין על הקלקלה אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי ואוקמיה בחריקיה ושמש עשרים ואחד יום היינו דכתיב (דניאל י יג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס (יומא עז.)

25=ויהי בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרש את יהוה וישבו לפני (יחזקאל כ א)

26=באותה שעה (ירמיהו לד ח-יא) כרת המלך צדקיהו ברית את כל העם אשר בירושלם לקרא להם דרור לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש וישמעו כל השרים וכל העם אשר באו בברית לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חפשים לבלתי עבד בם עוד וישמעו וישלחו וישובו אחרי כן וישבו את העבדים ואת השפחות אשר שלחו חפשים ויכבישום לעבדים ולשפחות (סדר עולם פרק עשרים וששה)

27=באותה שעה מרד צדקיהו במלך בבל (סדר עולם פרק עשרים וששה)

28=בשנה השמינית לצדקיהו (סדר עולם פרק עשרים וששה) הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה ונבוכדראצר מלך בבל וכל חילו וכל ממלכות ארץ ממשלת ידו וכל העמים נלחמים על ירושלם ועל כל עריה לאמר (ירמיהו לד א) נבוכדנצר שלש שנים ומחצה (איכה רבה א מ)

29=אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא אל פלשתים בטרם יכה פרעה את עזה (ירמיהו מז א) וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שמעם ויעלו מעל ירושלם (ירמיהו לז ה) שטף עזה וחזר למצרים (סדר עולם פרק עשרים וששה)

30=בשנה התשעית לצדקיהו מלך יהודה בחדש העשרי בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל ירושלם ויצרו עליה (ירמיהו לט א) ויהי בשנה התשעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב (ירמיהו נב ד) ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב (מלכים ב כה א) ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה (יחזקאל כד א-ב)

31=הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה בשנת העשרית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמנה עשרה שנה לנבוכדראצר (ירמיהו לב א) אותו הזמן (סדר עולם פרק עשרים וששה)

32=בשנה העשירית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר (יחזקאל כט א)

+יט+

1=ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר (יחזקאל ל כ)

2=ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר (יחזקאל לא א)

3=בעשתי עשרה שנה לצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר (ירמיהו לט ב) בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ (ירמיהו נב ו)

4=ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין החמתים אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב וילכו דרך הערבה וירדפו חיל כשדים אחרי המלך וישיגו את צדקיהו בערבת ירחו וכל חילו נפצו מעליו (ירמיהו נב ז-ח)

5=כל עשרים ושמונה יום היה (ישעיהו כב ה) מקרקר קר ושוע אל ההר (סדר עולם פרק עשרים ושבעה) ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם (מלכים ב כה ח) עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם (גיטין פח.) מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים (יומא ט.)

6=אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה הא כיצד בשבעה נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו שנאמר (ירמיה ו ד) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף (תענית כט., סדר עולם פרק עשרים ושבעה) רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה (ערכין יא:, יב., תענית כט., סדר עולם פרק שלשים)

7=ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם (ירמיהו נב יב) ואומר (ירמיהו נב כט) בשנת שמונה עשרה לנבוכדראצר מירושלם נפש שמנה מאות שלשים ושנים מה תלמוד לומר תשע עשרה ומה תלמוד לומר שמונה עשרה אלא תשע עשרה משמלך ושמונה עשרה לכבוש יהויקים (סדר עולם פרק עשרים ושבעה)

8=ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה (יחזקאל כו א-ב)

9=בשלשה בתשרי אחר חורבן הבית חמשים ושנים יום נהרג גדליה בן אחיקם בן שפן והיהודים אשר היו במצפה (סדר עולם פרק עשרים וששה, ראש השנה יח:)

10=ויהי ביום השני להמית את גדליהו ואיש לא ידע (ירמיהו מא ד)

11=וישמע יוחנן בן קרח וכל שרי החילים אשר אתו את כל הרעה אשר עשה ישמעאל בן נתניה (ירמיהו מא יא)

12=ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר יהוה אל ירמיהו (ירמיהו מב ז) שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה (שבת ל:)

13=ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר ויד יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את פי עד בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד (יחזקאל לג כא-כב)

14=ויהי בשתי עשרה שנה בשני עשר חדש באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר (יחזקאל לב א)

15=ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר (יחזקאל לב יז)

16=ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו (דניאל ב א) אפשר לומד כן אלא שמנה הכתוב שנים לחרבן הבית (סדר עולם פרק עשרים ושמנה)

17=אמר רבי אלעזר אותו היום שבת ויום הכפורים היה (שיר השירים רבה ז ט) ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון (דניאל ג כה) ומה תלמוד לומר וחבל לא איתי בהון אלא מלמד שהיו סריסים ונתרפאו (שבת פרק ו הלכה ט) בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש אמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל לך והחייה מתים בבקעת דורא כיון שהחייה אותן באו עצמות וטפחו לו לאותו רשע על פניו אמר מה טיבן של אלו אמרו לו חבריהן של אלו מחיה מתים בבקעת דורא (סנהדרין צב:) רבי פנחס אומר לאחר עשרים שנה שנהרגו כלם בבבל שרת רוח הקרש על יחזקאל והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד (פרקי רבי אליעזר פרק שלשה ושלשים)

18=בשנת שלש ועשרים לנבוכדראצר הגלה נבוזראדן רב טבחים יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמשה (ירמיהו נב ל) נתנה צור בידו ושטף את כל היהודים שהיו בעמון ומואב ובסביבות ארץ ישראל (סדר עולם פרק עשרים וששה)

19=רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל (יומא נד., סדר עולם פרק עשרים ושבעה)

20=ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר(יחזקאל כט יז)

21=הדבר אשר דבר יהוה אל ירמיהו הנביא לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים (ירמיהו מו יג) בשנת עשרים ושבע לנבוכדנצר נתנה מצרים בידו ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו (יחזקאל כט יט) והגלה ירמיהו וברוך לבבל (סדר עולם פרק עשרים וששה)

22=בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר בעצם היום הזה היתה עלי יד יהוה ויבא אתי שמה (יחזקאל מ א) איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחדש הוי אומר זה יובל (ערכין יב.)

23-25=נבוכדנצר מלך ארבעים וחמש שנה (סדר עולם פרק עשרים ושמונה, מגילה יא:) ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכן מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכתו את ראש יהויכין מלך יהודה ויצא אותו מבית הכליא (ירמיהו נב לא) ובמקרא אחר הוא אומר (מלכים ב כה כז) ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים ושבעה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא מה תלמוד לומר בעשרים וחמשה ומה תלמוד לומר בעשרי ם ושבעה אלא בעשרים וחמשה מת שטנו נבוכדנצר ונקבר ובעשרים וששה הוציאו אויל מרדך מקברו וגררו בשביל לבטל גזירותיו לקיים מה שנאמר עליו (ישעיהו יד יט) ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב ובעשרים ושבעה הוציאו ליכניה בו בפרק מת צדקיהו וספדו עליו וי דמית מלכא צדקיה שתי שמרייא דכולהון דרייא לקיים מה שנאמר (ירמיהו לד ה) בשלום תמות וכמשרפות אבותיך המלכים הראשנים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך כי דבר אני דברתי נאם יהוה (סדר עולם פרק עשרים ושמונה)

26=כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפצו שמה (יחזקאל כטי ג)

27=אויל מרדך בנו עשרים ושלש (סדר עולם פרק עשרים ושמונה, מגילה יא:) בשנת חדה לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה באדין חלמא כתב ראש מלין אמר (דניאל ז א)

28=בשנת שלוש למלכות בלאשצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה (דניאל ח א)

29=תרתי דידיה (מגילה יא:) ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה (ירמיהו כה יא) בלשאצר מלכא עבד לחם רב (דניאל ה א) מהו רב רבי חמא ברבי חנינא אמר רב משל אלוהו אמר להם עמר שלכם בכמה קרב אמרו בשלש עשרה נפה אמר להם ושלי בארבע עשרה נפה תעה לבבי (ישעיה כא ד) זה בית דין שטעה בחשבונו יום אחד פלצות בעתתני (שם) רבי פנחס בשם רבי יהושע אמר פיילי נהניתה אתה דבר אחר פלצות פה שהוא מפיץ דברי לצות דבר אחר פלצות בעתתני על ידי שנפקו לדבר לצות את נשף חשקי שם לי לחרדה (שם) הנשף שהיתה נפשי חשוקה בו לגאלה שם לי לחרדה ערך השלחן (ישעיה כא ה) סדרת פתורא צפה הצפית (שם) אקימת מנרתא אדלקת בוצינא קומו השרים (שם) זה כורש ודריוש משחו מגן (שם) קבלו מלכותא (שיר השירים רבה ג ד) בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדיא (דניאל ה ל)

30=בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי אשר המלך על מלכות כשדים (דניאל ט א) הרי שבעים שנה משמלך נבוכדנצר שבעים חסר אחת משכבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה (סדר עולם פרק עשרים ושמונה) חמש דדריוש וכורש (מגילה יא:)

31=ובו הציל לדניאל מגב אריות (שמות רבה יח יב)

32=כי כה אמר יהוה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה (ירמיהו כט י) חמשים ושתים שנה לאחר חרבן הבית עשו ישראל במלכות כשדים ונפקדו ועלו (סדר עולם פרק עשרים ותשעה) רבי יהודה אומר חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר (ירמיה ט ט) על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא חמשין ושתים הוו (יומא נד.) ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יהוה בפי ירמיהו העיר יהוה את רוח כורש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר (דברי הימים ב לו כב) ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יהוה מפי ירמיה העיר יהוה את רוח כרש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר (עזרא א א)

+כ+

1=חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב (משלי כב כט) זה דניאל (דניאל ח כז) ואקום ואעשה את מלאכת המלך אמר לו הקדוש ברוך הוא נזדרזת במלאכתך לשעבר היית יושב ומשמר שערי בשר ודם (דניאל ב מט) ודניאל בתרע מלכא עכשיו שנזדרזת במלאכתך בוא והיזקק לבית מקדשי (עזרא ה טז) אדין ששבצר דך אתא יהב אשיא די בית אלהא די בירושלם (פסיקתא רבתי פיסקא ו) ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלהי ישראל (עזרא ג ב)

2=מיום אחד לחדש השביעי החלו להעלות עלות ליהוה והיכל יהוה לא יסד (עזרא ג ו) ראשון של אמר היה

3=ויעשו את חג הסכות ככתוב (עזרא ג ד)

4=ובשנה השנית לבואם אל בית האלהים לירושלם בחדש השני החלו זרבבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק ושאר אחיהם הכהנים והלוים וכל הבאים מהשבי ירושלם ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית יהוה (עזרא ג ח)

5=בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים (דניאל י א-ג)

6=וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל (דניאל י ד)

7=כורש מלך שלש שנים (סדר עולם פרק עשרים ותשעה) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם (עזרא ד ו) מלאכת שמים שתי שנים (פרקי רבי אליעזר פרק שמנה ושלשים)

8=בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו (אסתר א ג)

9-10=מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים (אסתר ב יב)

11=ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו (אסתר ב טז)

12=כל חמש שנים היה המן כונס שלל למרדכי (סדר עולם פרק עשרים ותשעה)

13=והיה עד שנת היובל (פרקי רבי אליעזר פרק שמנה ושלשים)

14=בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר (אסתר ג ז)

15=ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל אשר צוה המן אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו בשם המלך אחשורש נכתב ונחתם בטבעת המלך (אסתר ג יב)

16=וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום (אסתר ד טז) אמר ליה סק ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא (מגילה טז.)

17=ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך (אסתר ה א) בחמשה עשר בניסן נכנסה אסתר לפני המלך (סדר עולם פרק עשרים ותשעה)

18=בששה עשר בניסן תלו את המן (סדר עולם פרק עשרים ותשעה)

19=ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו ואל היהודים ככתבם וכלשונם (אסתר ח ט)

20=ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם (אסתר ט א)

21=ויקהלו היהודיים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם ביום שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה (אסתר ט טו-יז)

22=והיהודיים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה (אסתר ט יח)

23=ובאותו הזמן לשבה הבאה נאמר (אסתר ט כט) אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית (סדר עולם פרק עשרים ותשעה)

24=איהו כמה מלך ארביסר (מגילה יא:, סדר עולם פרק עשרים ותשעה)

25=למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה (דניאל ט ב) בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש היה דבר יהוה ביד חגי הנביא אל זרבבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמר (חגי א א) אמר רבי אבהו כורש מלך כשר היה לפיכך מנו לו כמלכי ישראל, תנא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא כורש שמלך כשר היה ארתחשסתא על שם מלכותו ומה שמו דריוש שמו (ראש השנה ג:) אמר רבי יהודה ברבי סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה (ויקרא רבה יג ה, אסתר רבה ח ג)

26=ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך (חגי א טו)

27=בשביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר יהוה ביד חגי הנביא לאמר (חגי ב א)

28=בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא לאמר (זכריה א א) ויען מלאך יהוה ויאמר יהוה צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמתה זה שבעים שנה (זכריה א יב)

29=בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש היה דבר יהוה אל חגי הנביא לאמר (חגי ב י) ויהי דבר יהוה שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחדש לאמר (חגי ב כ)

30=ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט בשנת שתים לדריוש היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמר (זכריה א ז)

31=ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו (זכריה ז א)

32=כל ארבע שנים היה הבית נבנה שנאמר (עזרא ו טו) ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא (סדר עולם פרק עשרים ותשעה) אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית אימתי רגילין לעבר ערב שביעית (סנהדרין יב.)

+כא+

1=ועבדו בני ישראל כהניא ולויא ושאר בני גלותא חנכת בית אלהא דנה בחדוה (עזרא ו טז) כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים (דברי הימים ב ז ט)

2=והקימו כהניא בפלגתהון ולויא במחלקתהון על עבידת אלהא די בירושלם ככתב ספר משה (עזרא ו יח) ארבע משמרות עלו מן הגולה ידעיה וחרים פשחור ואימר עמדו נביאים שביניהם וחלקום לעשרים וארבע משמרות בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש בא חרים ונטל חלקו וחלק חביריו שש וכן פשחור וכן אימר (ערכין יב:, תענית כז.) כשהשלים אמר החלו החלוקים

3=ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון (עזרא ו יט)

4=ויעשו חג מצות שבעת ימים בשמחה כי שמחם יהוה והסב לב מלך אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית האלהים אלהי ישראל (עזרא ו כב)

5=והיה מקץ שבעים שנה יפקד יהוה את צר ושבה לאתננה וזנתה את כל ממלכות הארץ על פני האדמה (ישעיהו כג יז)

6=ובאותו הזמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלות אחרת עמו שנאמר (עזרא ז ו-ז) הוא עזרא עלה מבבל והוא ספר מהיר בתורת משה אשר נתן יהוה אלהי ישראל ויתן לו המלך כיד יהוה אלהיו עליו כל בקשתו ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלוים והמשררים והשערים והנתינים אל ירושלם בשנת שבע לארתחשסתא המלך (סדר עולם פרק עשרים ותשעה) כי באחד לחדש הראשון הוא יסד המעלה מבבל (עזרא ז ט)

7=ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה (עזרא ח טו)

8=ונסעה מנהר אהוא בשנים עשר לחדש הראשון ללכת ירושלם ויד אלהינו היתה עלינו ויצילנו מכף אויב ואורב על הדרך (עזרא ח לא)

9=ובאחד לחדש החמישי בא אל ירושלם כיד אלהיו הטובה עליו (עזרא ז ט) ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך (עזרא ז ח)

10=ונבוא ירושלם ונשב שם ימים שלשה וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אלהינו (עזרא ח לב-לג)

11=רב אשי אמר הנך שית שני עד דסליק עזרא ומקדיש לא קא חשיב להו (ערכין יג.) באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות (ראש השנה פרק א משנה א)

12=ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה (עזרא י ז-ח)

13=ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימן ירושלם לשלשת הימים הוא חדש התשיעי בעשרים בחדש וישבו כל העם ברחוב בית האלהים מרעידים על הדבר ומהגשמים (עזרא י ט)

14=וישבו ביום אחד לחדש העשירי לדריוש הדבר (עזרא י טז)

15=ויכלו בכל אנשים ההשיבו נשים נכריות עד יום אחד לחדש הראשון (עזרא י יז)

16=דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסלו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה (נחמיה א א)

17=ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו (נחמיה ב א)

18=ואבוא אל ירושלם ואהי שם ימים שלשה (נחמיה ב יא)

19-20=ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום (נחמיה ו טו)

21=ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמע ביום אחד לחדש השביעי (נחמיה ח ב)

22=וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים והלוים אל עזרא הספר ולהשכיל אל דברי התורה (נחמיה ח יג)

23-24=ויקרא בספר תורת האלהים יום ביום מן היום הראשון עד היום האחרון ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט (נחמיה ח יח)

25=ולמה לא אמר בעשרים ושלשה משום בריה דמועדא (עבודה זרה פרק א הלכה א)

26=וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם (נחמיה ט א)

27=אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא מסרוהו ניהליהו (יומא סט:, סנהדרין סד.)

28=חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח (יומא סט:, סנהדרין סד.)

29=בארבעה באלול חנכת שור ירושלם (מגילת תענית פרק ו)

30=גם מיום אשר צוה אתי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי (נחמיה ה יד)

31=ובכל זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ ימים נשאלתי מן המלך (נחמיה יג ו)

32=כל שני מלכי מדי ופרס חמשים ושתים שנה (סדר עולם פרק שלשים) תני רבי יוסי ברבי מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה (עבודה זרה ט., סדר עולם פרק שלשים)

עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש מכאן ואילך (משלי כב יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים (סדר עולם פרק שלשים)

+כב+

1=בעשרין וחד ביה יום הר גריזין דלא למספד (מגילת תענית פרק תשיעי) יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו בך כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי אמר להם למה באתם אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו אמר להם מי הללו אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך אמר להם הרי הם מסורין בידיכם מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גרזים כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו ואותו היום עשאוהו יום טוב (יומא סט.)

2=ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא סבור רבנן קמיה דרב נחמן למימר האי שטר מאוחר הוא ניעכביה עד דמטיא זמניה ולא טריף אמר רב נחמן האי ספרא דוקנא כתביה והנך שית שנין דמלכו בעילם דאנן לא חשבינן להו הוא קחשיב ליה ובזמניה כתביה דתניא רבי יוסי אומר שש שנים מלכו בעילם ואחר כך פשטה מלכותן בכל העולם כולו (עבודה זרה י.)

3=אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה (סנהדרין צא.)

4=בעשרים וחמשה ביה איתנטילו דימסנאי מיהודה וירושלים (מגילת תענית פרק שלישי)

5=אלכסנדרוס מקדון שמלך שתים עשרה שנה (סדר עולם פרק שלשים)

6-8=אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מניין אתה יודע אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם (יומא לט:) ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק (יומא ט.)

9-11=ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין מכאן ואילך פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל והיה לשון של זהורית מלבין מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין והיה נר מערבי דולק מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה והיה אש של מערכה מתגבר ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים כדי לקיים מצות עצים מכאן ואילך פעמים מתגבר פעמים אין מתגבר ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין (יומא לח:)

16=מלכות יון מאה ושמונים (סדר עולם פרק שלשים, עבודה זרה ט.)

17=יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא (סוטה לג.) ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש (דניאל ח יד) רס"ג שם

18=הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה (ספרי דברים לד ז)

19=מאה ושמנים שנה קודם שנחרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל (עבודה זרה ח:, שבת טו.)

20=ושימש חכמים ארבעים שנה (ספרי דברים לד ז)

22=מלכות בית חשמונאי מאה ושלש (סדר עולם פרק שלשים, עבודה זרה ט.)

23=קם קטלינהו לכולהו רבנן שבקיה לבבא בן בוטא (בבא בתרא ג:)

24=פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו שלחו וקראו לו אמרו לו כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת אמרו לו מנין לך אמר להם נאמר (במדבר ט ב/ג) מועדו בפסח ונאמר (במדבר כח ב) מועדו בתמיד מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת ועוד קל וחומר הוא ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה את השבת מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם (פסחים סו.) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה (שבת טו.)

25=למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו (פסחים סו.)

26=שמנים שנה עד לא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית (עבודה זרה ח:, שבת טו.)

27=ופירנס את ישראל ארבעים שנה (ספרי דברים לד ז)

29=ארבעים שנה עד לא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות (עבודה זרה ח:, סנהדרין מ:, שבת טו.)

30=ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן (יומא לט:)

31=אספסיאנוס שלש שנים ומחצה (איכה רבה א מ)

32=צר עלה תלת שני (גיטין נו.)

+כג+

1=ואמר רבי לוי אף בימי מלכות הרשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני גדיים ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והעלו להם שני חזירים לא הספיקו להגיעה למחצית החומה עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל ארבעים פרסה כאותו השעה גרמו העונות ובטל התמיד וחרב הבית (תענית פרק ד הלכה ה) בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר (תענית פרק דמשנה ו) בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז בשניה בשבעה עשר בו (תענית כח:, סדר עולם פרק שלשים)

2=בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה (תענית פרק ד משנה ו) כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתה של יהויריב היתה והלוים היו אומרים שירה ועומדין על דוכנם ומה שירה היו אומרים (תהילים צד כג) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו נכרים וכבשום וכן בשניה (תענית כט.) מלכות בית הורדוס מאה ושלש מכאן ואילך צא וחשוב כמה שנים אחר חורבן הבית (עבודה זרה ט., סדר עולם פר שלשים) מקדש שני שעמד ארבע מאות ועשרים שנה (יומא ט.) ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים שבעה (דניאל ט כה) אלו שעשו בגולה ועלו ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים (שם) אלו שעשו בארץ ושבוע אחד מקצתו עשו בארץ ומקצתו חוצה לארץ (דניאל ט כו-כז) ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משמם ועד כלה ונחרצה תתך על שמם רבי יוסי אומר (דניאל ט כד) שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים משחרב בית ראשון ועד שחרב בית אחרון שבעים לחרבנו וארבע מאות ועשרים לבנינו ומה תלמוד לומר שבעים שבעים אלא שהיתה גזירה גזורה קודם לשבעים שנה (סדר עולם פרק עשרים ושמנה) אמר אביי ולא ידעין לאימת והכתיב (דניאל ט כד) שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך ואכתי מי ידעינן בהי יומא (נזיר לב:)

3=משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין (ראש השנה פרק ד משנה א) פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת [והיו כל הערים מתכנסין] אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירה נתקע אמרו לו נדון אמר להם נתקע ואחר כך נדון לאחר שתקעו אמרו לו נדון אמר להם כבר נשמעה קרן ביבנה ואין משיבין לאחר מעשה (ראש השנה כט:)

אמר רבי חנינא אחר ארבע מאות לחורבן הבית אם יאמר לך אדם קח שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד לא תקח במתניתא תנא אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת עולם אם יאמר לך אדם קח לך שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד אל תקח מאי בינייהו איכא בינייהו תלת שנין דמתניתא טפיא תלת שני (עבודה זרה ט:) בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו (עבודה זרה ט.)