קטע זמני

פרשת משפטים

ואלה המשפטים כו׳. לפרש הסמיכות ולא תעל׳ במעלות על מזבחי אשר לא תגלה עדותך עליו ואלה המשפטים. נ"ל דכתיב אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה. דהנה יש שני בחינות במדת הצדיקים דהיינו יש צדיק שהולך תמיד במדרג׳ בדביקות בהשי"ת ומשבח תמיד בשירות ותשבחות וכשמזדמן להצדיק הזה איזה טובה מאתו יתברך אזי מתדבק יותר בהשי"ת ומכיר יותר בגדולתו יתברך ומשבח להבורא ית׳ ביותר הדביקות בו וביותר השקות ואינו מודה לו יתברך עתה יותר בשביל הטובה שעשה עמו יותר ממקדם דק בשביל הטוב׳ הוא מכיר בגדולתו יתברך ומשבח לו בחשקות ודבקות יותר: ויש שאינו במדרג׳ זו אבל הוא מכיר בטובתו ית׳ ומשבח להבורא ב׳׳ה על הטוב׳ הגעש׳ לו וכפי הכרתו הטוב׳ הוא משבח יותר. ויש חילוק בין השבחות של הצדיקים הנ"ל דהיינו הצדיק שהוא בא אל התדבקות יותר בשביל הטוב׳ ומשבח להבורא ב"ה יותר בדבקות כנ"ל הוא מדרג׳ גדול׳ ואינו רשאי לעלות יותר מדרגתו שהוא כעת בשעת השבח והתהיל׳ דכשיגביה א"ע יותר ממדרגתו אזי מגביה שפלותו כנגדו ונופל לו פניות ומחשבות זרות ר"ל אבל כשהוא משבח בשביל הכרת טובתו אזי כפי הכרתו יותר הוא יוכל לשבח יותר ואינו מזיק לו. וזהו ולא תעלה במעלות על מזבחי ר"ל שהשירות והתשבחות בדביקות והכרת גדולותיו הוא במקום קרבן דהיינו שהוא מקרב עצמו אל הבורא ב"ה ולעולמות עליונים ונקרא בשם מזבח. וזש"ה ולא תעלה במעלות דהיינו בשעת השירות והתשבחות שהוא במקום קרבן על מזבחי 5 לא תעלה במעלות יותר ממדרגתך כדי שלא תגלה ערותך עליו דהיינו שלא יגביה שפלותך כנגדך ויפול בך פניות כנ"ל וסמך לו ואלה המשפטי׳ אשר תשים לפניהם ור"ל אלה המשפטים הנ"ל שאמרתי לך אשר תשים לפניהם פי׳ לפגי הצדיקים שאינם במדרג׳ גדול׳ דק שהם מכירים בטובות השי"ת אשר לפניהם תוכל לשום המשפטים הג"ל דהיינו שהוא יכול לעלות במדרג׳ יותר ויותר כפי הכרתו:

וזהו ואהללה שם אלקים בשיר ואגדלנו בתודה ור"ל שאני מחזיק תרתי לטיבותא דהיינו כשאני במדרג׳ זו לשבח בשירות ותשבחות ולא בשביל הטובה כנ"ל ב"א מחמת הכרת גדולתו ית׳ אזי אני מחזיק במדרגתי ואין אני משבח יותר ממדרגתי: וזהו ואהללה בשיר ולא יותר ממדרגתי: ואגדלגו בתודה דתודה רמז על אדם שהוא משבח בשביל טובתו כדאיתא בגמ׳ ד׳ צריכין להודות ור"ל כשאני בבחיג׳ זאת לשבחו בשביל הכרת טובתו אזי אני אגדלנו בתודה יותר כפי הכרתי. וזהו שאמרו חז"ל אז ישיר משה כו׳ שר לא נאמר אלא אז ישיר מכאן רמז לתחיית המת־־ם מן התודה ויש לתת טעם למה דוקא כאן רמז על תחיית המתים : ויש לפרש ע"פ הנ"ל דהיינו שאז ביציאת מצרים היו במדרג׳ קטנה שהיו משבחים בשביל הכרת הטובה. וזש"ה אז ישיר ר"ל אז בעת התחי' אז יהיו משבחים במדרגת שיר כנ"ל וק"ל.

או יאמר ואלה המשפטים דהנה כתיב מלך במשפט יעמיד ארץ דהנה יש צדיק אשר בידו הדינים להמתיקם ולהפכם לרחמים. וזהו מלך במשפט ר"ל מי שהוא במדרגה זאת שהוא מלך על המשפט דהיינו על הדינים יעמיד ארץ. ואיש תרומות יהרסנה דיש צדיק שהוא מנשא ומרים את העולם תמיד להשי"ת ולעבודתו ית"ש והצדיק הזה הוא יהרס את הדינים שלא יבואו כלל וכלל ואינו צריו להמתיקם: וזהו ואל׳ המשפטים אשר תשים לפניהם ר"ל הדינים תשים לפניהם או להמתיקם לרחמים או בדרך השני לעכבם שלא יצאו ולא יבואו כלל וכלל וק"ל:

כי תקנה עבד עברי כו׳ פירש"י ז"ל עבד שהוא עברי: רמז ג"ב לשני הצדיקים דהנה צריך לדעת בראותינו צדיק גדול אזי ידוע שהוא מגולגל מנשמת צדיק גדול מנשמ׳ עליוג׳ והצדיק הזה יש לו אבר כנשרים לעופף בכל העולמות: וזהו עברי מלשון אבר דעי"ן מתחלף באל"ף והוא לשון כנפים והיינו כי תקנה עבד עברי מובן ממילא שיש לו כנפים לעופף באהבתו ויראתו בעולמות עליונים: שש שנים יעבוד רמז לשנותיו של אדם דהיינו ששה עשריות שנים צריך לעבוד. ובשביעית יצא לחפשי חנם אז אין צריך עבוד׳ בכח רק שהוא ממילא דבוק בו י"ת והוא חפשי מיצה"ר ומכל גשמי העוה"ז: אם בגפו יבא בגפו יצא פי, אם בכנפים מגולגל מנשמת הצדיק בגפו יצא דהיינו שגם הוא יוסיף בקדושתו ויבא לעולם העליון: אם בעל אשה הוא דאיתא בזוהר הקדוש דגוף האדם המסייעו לעבודת השי"ת הוא יקום עמו לתחיית המתים דהנה לפעמים יש לנשט׳ אחת הרב׳ גופים שבאת׳ בגלגול במה פעמים ואין כל הגופים עומדים לתחיית המתים רק הגוף שהי׳ מסייעו לעבודת י"ת: וזהו אם בעל אשה הוא רמז לגוף שתיקן את גופו לעבוד להשי"ת ויצא אשתו עמו ר"ל שגם הגוף יהנה עם הנשמ׳ וק"ל:

או יאמר דהנה כתבנו במ"א דהצדיק צריך להיות בהכנע׳ גדול: וזהו שהוד׳ לנו התנא הדרך אשר נלך ואמר עשה לך רב פי׳ אם יעל׳ על דעתך את צורכך המרובים דהיינו פרנס׳ ועשירות ובנים וכבוד וכדוט׳ והיינו רב דברים הרב/ עשה לך לשון יחיד תכניס הכל אל האחדות: וקנה לך חבר דהנשמ׳ נקראת חבר לאדם והנשמ׳ אינה באה לאדם ב"א ע"י טורח ויגיע׳ בעבודת השי"ת והיינו וקנה מלשון קונה שמים וארץ פי׳ שתעבוד את הבורא ב"ה בשלימות עד שתקנ׳ לך חבר היינו הגשמה: וזהו כי תקנה כשתרצה לקנות לך נשמה עבד פי׳ ע"י עבודת השי"ת: עברי פי׳ תחזיק עצמך בהכנע׳ שהצדיק נקרא בשם ישראל אבל אתה תחזיק עצמך בשם עברי כמ"ש ואקח את אביכם מעבר הנהר ואז כשיעש׳ ויתנהג כך כנ"ל: שש שנים יעבוד פי׳ שהשש, קצוות נקראים שנים ויהי׳ יובל לעבוד בהם להמשיך משם השפעות וכל הטובות לעולם: ובשביעית פי׳ אם יבא למדרג׳ שביעית ששם הוא החירות יצא לחפשי חנם אז יכול לתקן ולפעול את כל ע"י דבורו והיינו חגם בלי שום עמל וטורח רק כאשר ידבר בן יקום: וזהו אגורה באהלך עולמים פי׳ כשאני מוכנע ושפל בעיני עצמי כגר בארץ נכרי׳ אגור׳ לשון גירות: באהלך. ר"ל אני יכול להשפיע לעוה"ז השפעות גדולות דעוה"ז נקרא אוהל: עולמים ר"ל מעולמות עליונים וק"ל:

או יאמר ואלה המשפטים ופירש"י ז"ל למה נסמכה פ׳ דיגין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח: י"ל כוונת רש"י ז"ל דשם נאמר בפרשת מזבח ולא תעל׳ במעלות על מזבחי: י"ל שרמז׳ לנו התור׳ דרכי ר,תשוב׳ איך יתנהג האדם דבזמן שבית היה קיים היו הקרבנות מכפרים ועכשיו בעוה"ר שאין לנו מזבח התור׳ הקדוש׳ מכפרת ע"ד שאמרו חז"ל הרגיל ללמוד דף א׳ ילמוד ב׳ דפין ונמצא התורה נקראת מזבח שמכפרת כמו מזבח. ואמר הכתוב תעל׳ במעלות על מזבחי פי׳ כשתרצה לעלות על מזבח דהיינו לשוב על עוונך לא תעלה עם מעלות שתחשוב בדעתך שיש לך איזה מעלות: וגם לא תלך מיד בהתחלתך במעלות ומדרגות צדיקים גמורים רק מתחילה תרגיל את עצמך בהדרג׳ ממדרג׳ למדרג׳ בהכנע׳ גדולה: אשד לא תגלה עדותך עליו ר"ל דאל"ב סופך להתגל׳ קלונך וערותך: וי"ל כוונת רש"י ז"ל עם הסמיכות ג"כ בדרך הזה דהדן דין אמת לאמתו נעש׳ כו׳ ובודאי המקיי׳ עסקי הדינים כהלכתו אזי הוא ג"כ מזבח כפרה להגין עליו: וזה שפירש רש"י ז"ל לומר לך שתשים סנהדרין אצל מזבח ר"ל שיתנהגו ג"כ בדרך הזה בנ"ל במו שנאמר אצל המזבח והוא רחום יכפר עון לנו ולכל ישראל אמן:

או יאמר כי תקג׳ עבד עברי כו׳ דעברי הוא לשון כנפים כמש"ה באברתו יסך לך דאל"ף מתחלף בעי"ן באותיות אחה"ע: ור"ל כי תקנה כי תרצה לעלות במדרג׳ זו שתהי׳ עבד שהוא עברי שיהי׳ לך כנפים לעלות בדביקות הבורא ב"ה: אזי שש שנים יעבוד ר"ל שששים שנה תמימים צריך אתה לעבוד ועדיין לא תקנת א"ע בשלימות אבל בשביעית ר"ל כשתגיע אחד ששים אזי אינך צריך לעבוד כ"כ: אם בגפו יבא: גפו הוא ג"כ לשון כנפים כתרגומו דהנה יש צדיק שהוא קדוש מרחם ולא בא לעולם בגלגול רק לתקן קצת מה שלא תיקן בבריא׳ ראשוג׳: ואמר הכתוב הצדיק הזה שבא בגפו דהיינו באבדתו ובכנפיו שהוא צדיק גמור מרחם אזי הוא בטוח שבגפו יצא לעולמו ולא יבשל ח"ו בשום חטא בהיותו בעוה"ז: ואם בעל אשה הוא פי׳ ואם אינו קדוש מרחם ויצה"ר יכול להחטיאו שהוא מגרה אותו בתאות הגשמיות הנקראים בשם אשה דהיינו נוקבא כמש"ה האש׳ אשר נתתה עמדי וכו׳ השיאני ואוכל אבל הוא מתגבר על היצה"ר והוא בעל אשה שהוא מתגבר על תאוותיו שלא לעשותם:

ויצאה אשתו עמו פי׳ שכרו יהי' לעוה"ב שתצא אשתו עמו דהיינו התאויות שהתגבר עליהם יהי׳ לו לשכר! ואם אדוניו יתן לו אשה פי' שיש צדיק גמור ושלם שאין היצה"ר יכול להחטיאו רק השי"ת מזמין לו איז׳ נדנוד חטא קצת כדי שע"י זה שיחרד לבו בנדנוד חטא הזה שבא לידו וירב' בתשוב׳ וחרט׳ יעל׳ למדרג׳ יותר! וזהו וילד׳ לו בנים או בנות רמז כנ"ל שעי"ז יבא למדרג׳ גדול׳ שיהי׳ לו מצות הרב׳ שזה תולדות הצדיקים מעשים טובים! האשה וילד׳ תהי׳ לאדוני׳ פי׳ מובן ממילא שזה נחשב לו לזכיות לפגי אדון הכל! והוא יצא בגפו ד"ל שלא יזיק לו למדרגתו הנדנוד חטא הזה רק יצא בגפו כנ"ל וק"ל!

וכי ימכור איש את בתו לאמה וכו' ע"ד הרמז יש לפרש דהשכיב׳ נקראת בת כידוע ואמר הכתוב כי ימכור איש זה הקב׳׳ה שנקרא ה׳ איש מלחמה! לאמה חליל׳ שפה׳ כי תירש גבירתה! לא תצא כצאת העבדים! בראשי אברים פי' אם ח"ו תקלקל את האברים שן באכיל׳ עינים בראי׳ ושאר אברים וגיד האט׳ בכלל צריך שימור גדול שלא ליתן מקום לאחוז כחות הטומא׳ חליל׳ ואם ח"ו תקלקל ותשחית האברים אוי איך גרמת גלות השבע׳ שלא תצא מן הגלות המר. ובמ׳ תצא אמרו חז"ל ודרשו מן המקרא שתצא בשש ויובל רמז לששה קצוות וליובל העליון דהיינו כאשר יתקנו ישראל את הששה קצוות והיובל אז תצא מן הגלות השבע׳: ועוד מוסיף עליו אמה עברי׳ שתצא בסימנים! רמז על התור' הקדוש׳ אם תקג׳ אות׳ בסימנים ע"ד שאמרו חז"ל אין התור׳ נקנית אלא בסימנים כו׳ סימנים הוא לשון סימני הקטורת ויש לומר הפי׳ בדברי חז"ל אין התור׳ מתקיימת ומקובלת לפניו יתברך שמו לעשות נחת רוח להשי"ת אלא בסימנים. פי׳ אלא כשמעל׳ ריח ניחוח כל מיני בשמים קדוש' וטהר׳ ופרישות וזהירות וזריזות שנאמר שיט׳ בפיהם שהפ׳ הלומד תור' תעלה בשמים לריח ניחוח לפניו שיהי׳ שומר פיו ולשונו מכל דבר רע התור׳ הזאת עוש׳ נחת רוח ליוצרו לעלות השבע׳ מהגלות ויגאלנו גאולת עולם במהר׳ בימינו אמן כי"ר!

וכי יריבון אנשים וכו' ע"ד המוסר נראה לפרש דהר השי"ת ב"ה נתן באדם שני יצרים יצ"ט ויצה"ר ושניהם נקראים אנשים דהיינו אם ח"ו יתגבר היצה"ר על האדם אזי נקרא איש כידוע דמתחיל׳ נקרא הולך ואח"כ אורח ואח"כ איש! ואנחנו צריכין לעבוד השי"ת בשני יצרים כמ"ש בכל לבבך בשני יצרך כדאיתא בגמרא ביצ"ט וביה"ר! וזהו כי יריבון אנשים פי׳ היצ"ט והיצה"ר כשיתגברו זה על זה והכה איש היצ"ט שזה בודאי נקרא איש את רעהו היינו היצה"ר כי אחר שיכבוש אותו לכפות אותו ג"ב אל הקדוש׳ נקרא רעהו של היצ"ט כנ"ל שעובד בשני יצרים וע"י איז׳ דבר יוכל לכבוש את יצרו ואמר הכתוב! באבן פי׳ על ידי התור׳ כאשר כתבנו לעיל דאותיות התור׳ נקראים אבנים דע"י התור׳ הוא מתיש כח היצה"ר! וזהו דאמרינן בגמ' לעול׳ ילמוד אדם תור׳ אפילו שלא לשט׳ כו׳ דעיקר הלימוד צריך להיות לשמ׳ פי' לשם ה׳ אחרוג׳ היא השבע׳ ליחדא עם השלש אותיות ראשונות אך אם רוא׳ אדם שיצרו מתגבר עליו יכול ללמוד אף שלא לשט׳ פי' שיכול להיות כוונתו כדי לכבוש היצה"ר! וזהו לעולם יעסוק בתורה אפילו שלא לשט׳ כנ"ל לכבוש את יצרו שמתוך שלא לשט׳ כזה בא לשמ' יבא ללמוד לשם ה׳ אחרוג׳ כנ"ל! וזהו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש פי' דוקא צריך אתה ללמוד כדי לכובשו! וזהו אם אמר יאמר העבד דהיינו כנ"ל דהאדם המתחיל להלוך בעבודת השי"ת נקרא עבד ואם אמר יאמר אהבתי את אדוני פי׳ אני אוהב השי"ת ב"ה ואת אשתי פי׳ וגם אני אוהב את עניני עוה"ז! לא אצא חפשי פי׳ עי"ז אינני אוכל לצאת חפשי שבל העוסק בתורה נקרא בן חורין וזה מעכבני שאינני בן חורין! ואמר והגישו אדוניו פי׳ יעסוק בתורה לשמ׳ כדי להגיש וליחד אדוניו אל הדלת היא השכיג׳ הנקראת דלה בגלות המר הזה ליחד קב"ה ושכינתי׳! ורצע אדוניו פי' שירא׳ להתקשר מאוד לעבודת השי"ת ועבדו לעולם! ונחזור לביאור הכתוב באבן או באגרוף פי׳ מלשון בעלי אגרופין דהיינו גם בזה יכול לכבוש את יצרו שצריך להתחזק ולהתגבר ולהרגיל את עצמו במדות טובות כדי שעי"ז יהי׳ בעל אגרוף לנצחו! וזהו בא דוד והעמידן על י"א בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחי׳ פי׳ בא דוד המע"ה העמיד על י"א מדות הולך תמים ופועל צדק וכו׳ וחבקוק העמידו על אחת וצדיק באמונתו יחי׳ מלשון ויהי אומן את הדסה דהיינו הצדיק המרגיל א"ע להתגדל במדות טובות יחי׳ יש לו חיות קדוש׳ והיינו אחת שהכל הוא אל אחדות! ואמר הכתוב ואם יכה את היצה"ר באבן היינו בתורה כנ"ל או באגרוף היינו במדות טובות וכנ"ל! ולא ימות שעדיין לא המית אותו לגמרי! ונפל למשכב פי׳ מה שיבא ח"ו מכשול עביר׳ לאדם זה נקרא בשם נפילה והיינו שיכשל חלילה בטומאת קרי ר"ל וזהו ונפל למשכב! ואמר אם יקום פי׳ דהעולמות עליונים נקראים קומ"ה ואם יש לו קומה שהוא במדרג׳ זאת. והתהלך בחוץ פי׳ שהוא הולך במדרג, שכל החיצוניות מביא אל הקדוש׳! על משענתו היינו שכבד יש לו משען גמור ע"י התור׳ ומדות טובות בלי שום סיג ופסולת: ונקה המכה פי׳ אז הוא נקי ד.מכ׳ היינו היצר טוב שתמיד הי' צריך להכות א"ע עם היצה"ר ולא יצטרך עוד לזה וישלים עמו לעבודת השי"ת והצדיק כזה רק שבתו יתן דהצדיק בעוה"ז ושבתו הוא בעולמו׳ עליוני׳ שכל מחשבותיו ועליותיו בעולמות עליונים וכאשר רק שבתו יתן בעוה"ז ורפא ירפא דהיינו השפעתו יחלק לעולם וק"ל:

וכי ינצו אנשים כו׳ נ"ל דהנה כתיב ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה ויאמר יעקב מכרה כיום וכו׳. י"ל שזה רמז על היצה"ר נקרא עשו ויצ"ט נקרא בשם יעקב דהיינו שהיצה"ר הוא מסית לאדם תמיד: הלעיטני נא מן האדום רמז האד"ם אפר דם מרה שילך אחר התאויות הגשמיות והחומריות: ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי דהמצות נקראים בכור מלשון בקור ודריש׳ דכ"ף בקו"ף גתחלפים באותיות גיכ"ק דהיינו קודם שיעש׳ אדם מצוד. צריך לבקר ולדרוש לעשות׳ במצותה וכתקנ׳ בלי שום פני׳ ולחזור בתשוב׳ קודם עשיית׳. והנה לפעמים היצה"ר מסית לאדם ג"כ שיעש׳ מצות כדי שיהי׳ לו אחיז' ר"ל ג"כ בהמצות שאיג׳ עוש׳ אותן כתיקונ' ויש לו כח לאחוז בהם. וזהו טענת היצ"ט נגדו: מכר׳ כיום כו׳ פי׳ מה לך עוד להסיתני לעשות מצות שאינם צלולים רק מעורבים עם פניות די לך שאתה מסיתני לעבירות ח"ו ומעתה הניח לי המצות שלא יהי׳ לך חלק בהם: וזהו מכרה כיום את בכורתך לי פי׳ מכור אותם לי שיהיו צלולים כיום בלי תערובות שאור וממילא בלתי אפשרי לעשות מצות בשלימות כ"א בהקדם לתקן עוגות:

וזהו ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור וכו׳: דד.נ׳ כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל ויש לפרש ע"פ דאיתא בגמ׳ לעולם ירא׳ אדם א"ע כאלו כל העולם כולו מחצ׳ זכאי מחצ׳ חייב זכה מכריע כל העולם לכף זכות לא זכה מכריע וכו׳. וזהו כל העובר על הפקודים פי׳ מי שירצ׳ שיהי׳ הוא ג"כ נמנה במנין הצדיקים העוסקים בתורה ובמצות אזי ירא׳ תמיד מחצית השקל דהיינו שהעול׳ הוא שקול לחצאין כנ"ל מחצה זכאי וכר ואז יהי׳ ירא וחרד לעשות מצות וליזהר מכל חטא. וזהו שרמזו חז"ל שור זה קרן וי"ל דשור הוא לשון הבטה והסתכלות דהיינו שהצדיק מסתכל על העולם תמיד שהוא מחצה כנ"ל וזה הוא קרנות וצבאות ישראל: ואמרו חז"ל חם משלם ח"נ דתם הוא רמז שהוא תם יושב אוהלים שמסתכל על כל אוהלים דהיינו על המצות שיהיו בשלימות ועל עבירות שלא לעשותם ח"ו. אזי הצדיק הזה הוא משלם חצי נזק דהיינו,מה שהעולם הוא חצי צריך הוא להשלים החצי זאת שלא יבא לידי נזק ח"ו בהמנע א"ע מהמצות: וזהו משונה קרן בחצר הניזק פי׳ הצדיק שהוא משנה ומתחבר א"ע לדור בין רשעים דהיינו בחצר הניזק משלם נזק שלם רמז אף שהוא צדיק גורם נזק שלם ח"ו. וזהו ויהי בחצי הלילה דעוה"ז נקרא לילה ואמר הכתוב האדם הזה שהוא רוא׳ תמיד שהוא חצי הליל׳ דהיינו שהעולם מחצ׳ זכאי וכו׳. וה׳ הכה כל בכור בארץ מצרים פי׳ הקב"ה בעזרו ברוב רחמיו הוא מכה כל בכור בארץ מצרים ר"ל דהיינו המצו׳ הבאה מצד היצה"ר: וזהו רמז ארץ מצרים דהיינו מיצר ים שהוא מיצר להשכינ׳: הקב"ה בעוזרו להכות היצה"ר לבל ישלוט בו דהיינו שאדם הזה מבין בעצמו ליזהר ממצות כאלו הבאים מצד היצה"ר: וזהו שאמר רבה כגון אנו בינונים א"ל א"כ לא שבקת חי׳ לבל ברי׳ ר"ל כגון אנו בינונים דהיינו שעולם הוא מחצ, על מחצ׳ וצריך זהירות גדול לשמור מחטא כל דהוא שלא להכריע ח"ו לכף חוב׳: א"ל א׳׳כ לא שבקת כו׳ דהנה לפעמים הצדיק נכשל בנדנוד חטא קל מאתו יתברך כדי ליתן חיות לחיצונים וא"ל לא שבקת חי׳ לכל ברי׳ ר"ל שלא יהי׳ חיות לחיצונים מאחר שצריך ליזהר כנ"ל: וזהו ובשר בשדה טרפ, לא תאכלו פי׳ שדה רמז לחקל תפוחין והיינו ובשר בשדה ר"ל המצו׳ שתעשו. טרפה לא תאכלו צריך זהירות גדול שלא יהי׳ בהם טריפ/ דהיינו תערובות שאור שע"י זה כח היצה"ר לטרוף אותם: לא תשא שמע שוא דהיינו שהיצה"ר מסית אותך לעשות מצות בתערובוון שוא לא תשמע לו. אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמם פי׳ אם תעש׳ ח"ו המצות בשיתוף עם היצה"ר: אזי יהי׳ הוא עד חמס ע"ד שאמרו עול׳ ומסטין ויהי עד לחמוס את המצו׳ הזאת שלא נעשית כתקנ׳: וזהו וכי ינצו אנשים יחדיו רמז על יצ"ט ויצה"ר כי יריבון שניהם ויתווכחו יתד כנ"ל ויאמר יעקב מכרה כיום כו׳: ונגפו אשה הרה דאדם כזה שעוש׳ מצות עם היצה"ר מעורב בטוב ורע אזי בטנו מלא מצות שאינו מוצא בהם שום חסרון ועל עונותיו אינו משגיח לעמוד עליהם והוא כאש׳ הרה ע"ד ש"ה הרה עמל משא"כ אם משגיח שיעש׳ המצות בשלימות אזי הוא נוגף את האש׳ הרה היינו העמל: ויצאו ילדי׳ פי׳ שיוציא ילדים דהיינו מעשים טובים שהם עיקר תולדות הצדיקי׳ וק"ל:

אם חבול תחבול שלמת רעך וכו׳: דהנשמה נקראת שלמה דהיינו לבוש והבורא ב"ה נקרא רעך כדאיתא במדרש לא זז מחבבן עד שקראן אמי אחותי רעיתי: ואמר הכתוב אם ח"ו חבול תחבול את הנשט׳ שנתן לך הקב"ה הנקרא רעך דהיינו שתחטא ותקלקל ותפגום בנשמתך ותתמשבן חלילה נשמתך בין הקליפות ר"ל. עד בא השמש תשיבנו לו פי׳ לא תתחיל מיד להחזיק במדת חסידות בהתלהבות אש ובבהירות רק מתחילה צריך לתקן את אשד עוות ולכבס כתמיו אשר עשה בהנשט׳ והוא דומ׳ למשל למבשל איזה מאכל טוב בכל מיני תבלין רק שלא הי׳ נזהר מלשמור המאכל מלהתערב בו פחמין או אפר וד.נ׳ התבשיל הוא טוב למאכל רק בהגיע הפחמים והאפר בכל פעם לתוך הפה ויגרס בחצץ שיניו אזי בודאי האדם האוכל המאכל הזה זורק את המאכל מתוך ידו כן הדבר הזה האדם שעוות וקלקל ורוצ׳ לעשות מאכל טוב להבורא ב"ה עם התערובות חמץ טורפים לו בפניו אוי לאותה בוש׳ וכלימ׳ אלא כיצד יעשה. עד בא השמש קודם שיבא לו הבהירות והתלהבות תשיבנו לו פי׳ תשיב את הנשמה להבורא ב"ה לתקן ולכבס אותה:

וזהו שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך דהצדיקים נקראי׳ עדרי וגם נקראים חברים להבורא ב"ה ושזהו השכינ׳ מהללת ומשבחת הצדיקים להבורא ב"ה שהם עשו לה שלמה ומלבוש להתעטף בה ע"י התורה ומצות שעושים בשלימות והיינו שלמה אהי׳ ובו׳ השי"ן בשמאל: על עדרי חבריך היינו ע"י הצדיקים שהם חבריך:

וזהו לא תשחט על חמץ דם זבחי פי׳ דזבח ע"ש דם דעיקר הזבח הוא הדם ואמר כשתשחט זבח לי לא תהי׳ עם חמץ כנ"ל: ולא ילין חלב חגי עד בוקר דדוד המע"ה אמר זה דרכם כסל למו פירש"י ז"ל זה דרכם של רשעים כסל למו שיש להם חלב על כסליהם ומכסים אותם ואינם יועצות אותם לשוב מרעתם ואחריהם בפיהם ירצו סלה: יש לומר הפי׳ בך שתמיד הוא בפיהם שבאחריתם דהיינו לעת זקנותם ירצו את אשר קלקלו ועוותו. וי"ל ג"כ הפי׳ כאן כך ולא ילין חלב פי׳ החלב שהוא על הכסלים לא יהי׳ מלין את חגי היינו קדושתי דהיינו האש התלהבות לשוב בתשוב׳: אל ילין עד בוקר היינו עד הזקנה שלא תאמר עוד יש לי זמן לשוב אלא תשוב מיד כי מי יודע מה יולד יום ישוב היום שמא ימות למחר:

ונחזור לביאור הכתוב הנ"ל עד בא השמש דהיינו קודם שבא לך הבהירות והקדוש׳ תשיב את הנשמה לו להקב"ה שתשיב בתשוב׳ מיד והנה ׳הכתוב מלמד אותנו מה היא עיקר התשובה ואמר. כי הוא כסות׳ לבד׳ פי׳ דמצינו באבימלך שאמר לשרה הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לבל יאמרו שהתעללתי בך בעביר׳ ח"ו והממון שנתתי לך יכסה זאת שלא יאמרו כך. והוא הפי׳ כאן כי הוא כסות׳ לבד׳ פי׳ העיקר התשוב׳ שע"י זה יכוסו העבירות. לבד׳ פי׳ ילך בבדידות בזויות הבית וישים אל לבו איך חטא לפני מלך מ"ה הקב"ה ויבכה בדמעות שליש על עונותיו בחרט׳ גמור׳ ולקבל על עצמו שלא ישוב עוד לכסלה וככה יעשה בכל יום תמיד ובודאי בעזה"י הוא מכסה העונות בזה:

ב שמלתו לעורו פי׳ אח"כ יעשה שמלה להשכינ׳ לאור העליון ע"י התור׳ והמצות שעשה דאותיות אחה"ע מתחלפין:

ג במה יעקב פי׳ ישכב בהשקט על מטתו שלא יבא לו שום הרהור ומחשב׳ במה לשון ואנחנו מה. ואם יאמר איך אפש׳ שיהי׳ לי תקנ׳ על עונותי ע"י התשוב׳ הזאת ואמר והי׳ כי יצעק אלי בבכי וזעקה ושמעתי כי חנון אני וק"ל:

אלהים לא תקלל וכו׳ נראה לפרש דהנה התורה הקדוש׳ מלמדת אותנו את הדרך אשר נלך בה להגצל מן הדינים שלא ישלטו בנו דהיינו שצריכים אנחנו להמתיק הדינים שגם הם יסכימו עמנו לרחמים וחלילה להתגרות עמהם לקללם ח"ו רק להמתיק אותם. וזה ש"ה אלהים לא תקלל ר"ל הדינים לא תקלל. וזהו זובח לאלהים יחרם כו׳ פירוש כשתרצ׳ לזבוח הדינים. יחרם בלתי לה׳ לבדו יחרם הוא לשון הקדש ע"ד דאיתא בגמ׳ סתם חרמים להקדש וזהו יחרם לה׳ כו׳ פי׳ העיקר להביאם אל הקדושה לה' לבדו ולהפכם לרחמים ממילא:

וזהו ואלה המשפטים אשר תשים וכו׳ ו"ו מוסיף על ענין ראשון הנאמר בפרשת יתרו העשר׳ הדברות שנצטוו ישראל וכאשר תשמור כל הדברים אזי כל המשפטים תשים לפניהם שיהיו הדינים נמתקים ממילא: ונשיא בעמך לא תאור דהצדיק גמור ההולך תמיד בקדוש׳ נקרא נשיא. וזהו והגשיאי׳ הביאו את אבני השוהם דאבני החושן היו כנגד י"ב צרופי הוי׳ ב"ה והנשיאים שהיו צדיקים גמורים הם הביאו את האבנים האלה דהיינו שפעלו ותקנו והביאו את י"ב צרופים הנ"ל ואל הצדי׳ האמיתי הזה הנ"ל אנחנו מחויבי׳ לחבר אליו בכדי להוסיף לו אור גדול בקדושתו שתתפשט אורו על כל העולמות. וזהו נר ה׳ נשמת אדם ר"ל האוד ה׳ צריך אתה להכניסו אל הצדיק הגמור אשר לו נשמת אדם דהיינו נשמה עליונה וגבוהה: ואמר הכתוב ונשיא בעמך וכו׳ דהנה הנביא הוכיח את ישראל ועמך כמריבי כהן יש לומר פירושו דאיתא בגמ' דחז"ל תקנו לכהנים גט מקושר מחמת שהם קפדנים ובתוך כך יתרצה לה שלא יגרשנה ולהבין באמת מד. שהנהנים קפדנים הוא מחמת שהכהן יש בו צד קדוש׳ יתיר׳ ואורייתא הוא דמרתחי לי׳ כדאיתא כל רותחא בישא בר מרתחא דרבנן דהוא טב והוכיח הנבי׳ ועמך כר ר"ל הפשוטי בני אדם הנקראים בשם עם כמריבי כהן פי׳ הם רתחנים וקפדנים ככהן: וזהו ועמך שהם פשוטי עם ככהן אומרים שאורייתא הוא דמרתחי להם ואין לך עון גדול ככועס שהוא כעובד ע"ז ר"ל וצריך הרחקה גדול׳ מאד מאיש נבל כזה. וזהו ונשיא בעמך ר"ל כשהנשיא עושה מעש׳ עם ומעורב במדות העם כנ"ל ועמך כמריבי כהן: לא תאור פי׳ הרחק תרחיק ממנו כמשור המועד ואל תתחב׳ אליו להאיר בו באורך אור ה׳. מלאתך ודמעך לא תאחר פירוש וגם אם תזכה שתהי׳ מלא מיראת ה׳ וקדושו וזהו מלאתך: ודמעך לשון דמעות דהיינו הבכי׳ ודמעות. לא תאחר פי׳ תראה מאד מאד שלא יהי׳ בהם שום פניה ח"ו כדי שלא יהיו נתונים לאחרים ר"ל אל הקליפות ח"ו וזהו לא תאחר ל׳ אחרים נכרים ואמר הכתוב בכור בניך זה רמז על הצדיק הקדוש מרחם אמו כמו בכור שהוא קדוש מרחם שנתקדש ע"י אביו במחשבות קדושות בשעת תשמיש והוא נקרא בן למקום ב"ה ואמר בניך פי׳ מה שאתה נקרא בשם בן הוא לטובתך ע"ד אם תצדק מה תפעל לו יתברך. וזהו בניך דייקא ר"ל המדריג׳ הזאת שאתה נקרא בן הוא לך לטובתך ואומר השי"ת אל הצדיק השלם מרחם אמו בבור בניך: תתן לי ר"ל שתראה ליתן לי מה ששייך לי ור"ל ליחד קב"ה ושכינתי׳ שהוא דבר הראוי׳ ושייך לי. כן תעשה לשורך וכו׳ דאיתא בגמ' ב"ק ארבעה אבות נזיקין השור וכו׳. ואיתא בס"י רמז לארבע׳ כהות הקליפות ר"ל שהם נגד אבות הקדושים ע"ה ולכאור׳ הלא האבות הם רק שלש׳ ואת זה לעומת זה עשה ה׳ ולמה האבות נזיקין הם ד׳ אך באמת דוד המלך ע"ה רגל רביעי ונמצא גם בהקדוש׳ הם ד׳ אבות:

וזהו הפי׳ שאמר התנא בתולה נשאת ליום הרביעי רמז על השבע׳ שנקראת בתולה כמש"ה קום בתולת ישראל דהי׳: היחוד הגמור בעת התחלת מלכות בית דוד שהוא רגל רביעי כשהי׳ מאיר מלכותו כיום אז הי׳ היחוד האמתי הגמור: ואלמנה ליום חמישי רמז על השכיג׳ הקדוש׳ בגלות המר הזה שנקראת אלמנ׳ גלמוד׳ אזי היחוד הוא ע"י הצדיקי׳ שהוא רמז חמשי דהוי בי׳ ברכה לדגים הוא הצדיק הנקרא כן שהיא מדרג׳ עליוג׳ וע"י אור קדושתו הזכה והצלול׳ כיום זוכה וגורם קב"ה ושכינתי׳ בגלות המר הזה ואמר התנא שפעמיים בשבת ב"ד יושבין בעיירות רמז על ב׳ מקדשים שהי׳ הדינים שורים בעיירות א"י בעוה"ר ונחרבו: שאם היה לו טענת בתולים ר"ל כאשר המצא תמצא צדיקים כאלה שיהי׳ להם טענות לעשות את השבע׳ שתהי׳ בתולי׳ חוזרים להקרא בתולה במהרה כמאז הי׳ משכים לב"ד ר"ל אזי יהי׳ מוקדם להדינים וידו על העליוג׳ ותקים׳ על הדינים. וזהו שהתור׳ הקדוש׳ מלמדת אותנו אשר נוכל ליחד השבע׳ ביחוד האמתי הוא ע"י התור׳ הקדר הלומד׳ לשמ׳:

וזהו כי יפתה איש בתולה יפתה לשון יפוי דהיינו האיש הצדיק אשר ייפה את השבע׳ להקרא בתולה. אשד לא אודסה רמז על לימוד תור׳ לשמה ע"ד דאיתא בגמ' כל הלומד תור׳ בפני עם הארץ כאלו בועל ארוסתו בפניו שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תיקרי מורשה אלא מאורם׳ ולהבין כוונת דברי חז"ל הקדושים י"ל שרמזו על הלומד תור׳ עם איזה פניות ח"ו לשום כוונה אחרת שלא לשם שמים והיינו בפני עם הארץ דהיינו שלומד כדי להנות ממנה להתגאות ולהשתרר על ע"ה אזי הוא כבועל ארוסתו אבל הצדיק הלומד תורה לשמה שלא לשום פני׳ אחדת אזי הוא מיחד שם הוי׳ ב"ה: וזהו אשד לא אודסה פי׳ שלא למד באופן זה ח"ו שיהיה כבועל ארוסתו רק שלמד לשמה אזי הוא מיפה להשכינה. ושכב עמה רמז לקב"ה ושכינתיה ואמר הכתוב מהר ימהרגה פירוש העיקר צריך שיהיה מהיר וזריז במלאכתו מלאכת שמים ע"ד שאמרו חז"ל זריזות מביא כו׳ ולידי רוח הקודש עד תחיית המתים וצריך זירוז ביותר. לא לאש׳ רומז שיפעול בעבודתו שיביא לימין דהשמאל נכלל בימין הנקרא בשם זכר והשמאל נקרא בשם נוקבא. וזהו לו לאשה פי׳ שיכניס הגוקבא לו ר"ל לדוכרא: וזהו בכל מקום אשר אזכיר את שמי ולא נאמר אשר תזכיר את שמי רמז על הכנסת שמו בדוכרא שהם רחמים גמורים אז אבא אליך וברכתיך. וזהו זכור את יום השבת לקדשו שכל קדושת שבת תראה להביא למדרגת זכר:

ונחזור לביאור הגמ׳ מבעה רב אמר זה אדם ושמואל אמר זה שן: וי"ל דמר רמז חדא ומד רמז חדא ולא פליגי וכ"ע סברי מבעה זה שור. דאיתא בגמ' שלש׳ אבות נאמרו בשור קרן שן ורגל ולכאורה לפ"ד הנ"ל שהאבות נזיקין הם לעומת האבות הקדושים והרי בשור לבד הם שלשה ונמצא יתירים מהקדושה: אך הרמז הוא על עגין שלש מדרגות אשר בהם יתוקן השור רמז על סיטרא דשמאלא כמאמר ופני השור מהשמאל וצריך לתקן סיטרא דשמאל להכניס בימין והוא הגורם לביאת משיח במהד׳ בימינו הנקרא שור בכור שורו הדר לו פי׳ הצדיק הנקרא בכור כנ"ל ההדר לו פי׳ הצדיק הנקרא בכור כג"ל ההדר לו שיתוקן השור כנ"ל והם שלש מדריגות

א) קרן והוא רמז על ביאת המשיח בעתו ע"ד זכה אחישנה לא זכה בעתו: ע"ד הרמז במשוך היובל המד. יעלו בהר פי׳ במשוך אם יהיה נמשך זמן הגאול׳ היובל המה יעלו בהר יובל היינו כשיבא זמן היובל דהיינו בעתה אז יעלו בהר דהיינו ע"ד ועלו מושיעים בהר ציון וזה רמז קרן דיובל היינו קרן?
ב) הוא רגל רמז על הצדיק המרגיל א"ע בקדושתו יכול לפעול שיהי׳ אחישנה. וזהו כי יבער איש שדה או כרם דהנה יש שני מיני שדות כמש"ה ראה ריח בני כריה שד׳ וזהו ישראל הקדושים המשולים לשדה חקל תפוחים ולעומת זה עשה אלקים כמ"ש ועשו בא מן השד׳ נקרא שדה אחר. וגם ישראל גקראי׳ כרם היה לידידי כרם ה׳ צבאות. ואמר הכתו׳ כי יבער איש לשון הבערה והדלק׳ דהיינו איש צדיק שיבער א"ע בהתלהבות אש על השד׳ או כרם הם ישראל. ושלח את בעירה ודרשו חז"ל זו רגל. ר"ל כנ"ל שעם ההרג׳ יפעול ובער בשדה אחר: פי׳ שיבער ויכלה השד׳ אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם כל המיטב של השד׳ והכרם ישלם לשון ישלם ויתקן הכל על מכונו:
ג) הוא שן רמז על התעורר׳ החסדי׳ שנתעורר על ידי הצדיק שיש לנו ל"ב שינים כנגד ל"ב נתיבות פליאות חכמה ועם היחוד הזה נתעוררים חסדים דהנה יש ב' מיני חסדים חסדים מגולים וחסדים מכוסים: ולזה רמז שן פעמים מגולה ופעמים מכוסה כדאיתא בגמ׳ למה נקרא מבעה שן משום דפעמים מגולה: וזהו לעושה נפלאות גדולות לבדו כי החסדים הם מכוסים והם אצל השי"ת לבדו הוא עושה עמנו נפלאות כל"ח:

וזהו הפלוגתא רב ושמואל רב אמר מבעה זה אדם דאדם נוטריקון אדם דוד משיד! דהיינו שהצדיק יכול לפעול הכל ויכול לפעול לגרום ביאת המשיח: ושמואל אמר מבעה זה השן דאיתא בגמ' שמואל סבר אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות וזה׳ מבעה זה שן ר"ל שיוכל לפעול חסדים כנ"ל:

וזהו ובשר בשדה טרפה לא תאכלו פי׳ שיהי׳ אכילתכם בקדושה כדי שלא תתנו כח לשדה טריפה דהיינו אל הקליפה ר"ל דהוא שדה אחר כנ"ל: בשר רמז לגשמיות: לכלב תשליכון אותו דאיתא מעולם לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו דתמיד של שחר הי׳ מכפר על עבירות של לילה ושל בין הערבים על עבירות היום: לכאורה הלא אין קרבן מכפר בלא תשובה וגם לשון לן אין לו פי׳ הלא גם ביום לא הי׳ לו עבירה שתמיד של בין הערבים הי׳ מכפר על עבירות של יום. אך הענין הוא כדאיתא בזוהר הקדוש שהחיצונים הי׳ להם חיות מעשן המערכה ונמצא מחמת שהי' להם חיות לא היו מתאמצים לפנות אל האדם להחטיאו ולטמאו בלילה בטומאת קרי ח"ו שזה הוא מקום חיותם: וזהו לא לן ועבירה בידו ר"ל שלא בא לידי טומאת קרי בלילה:

וזהו לכלב תשליכון אותו דבזמן שבית המקדש הי׳ קיים הי׳ מזבח מכפר ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו:

ואיתא בגמ׳ שאש הבא מן השמים על המזבח הי׳ רבוצה כארי ואחר שחטאו הי׳ רבוצה ככלב דהיינו שהקליפ׳ טרפה הכל ואמר הכתוב הוי זהיר באכילתך שיהי׳ בקדושה והגשמי שבתוך אכילה. תשליך מרחוק להכלב כמו עשן המערכה ואל יקרב אליך כלל וכלל:

ונחזור לביאור הכתוב כן תעשה לשורך ולצאנך פי׳ בין אם תרצה לפעול לתקן מדת השור כנ"ל ובין אם חרצה לעורר חסדים לישראל הנקראים צאן קדשים אזי תעשה באופן זה. שבעת ימים ר"ל תראה לתקן השבעה מדרגות שיהיו עם אמו דהיינו העולם העליון הנקרא אם לעולם התחתון ממנו. וביום השביעי תתנו לי שם הוא יחוד גמור האמתי והבן וק"ל:

לא תבשל גדי בחלב אמו: נראה לפרש ע"ד הרמז דיש ליתן טעם לשבח למה נאסר לנו בשר בחלב והמלאכים כשהיו אצל אברהם אבינו ע"ה נתן להם דוקא בשר בחלב. וגם אנחנו בחג השבועות התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר הגביגה השיעור כמו בשאר ימות השנה. ויש לומר כי בשר רומז לגשמיות וע"י שהצדיק אוכל הגשמיות ביהודים הוא שואב השפעות מעולמות העליונים. ע"ד שאמרו חז"ל באשה דם נעכר ונעשה חלב כמו כן הצדיק באכילתו אכילתו נעשה חלב דהיינו השפעה נקרא ע"ש חלב? ומחמת שאין בנו כח לעשות היחוד למטה לכן צוה השי"ת שלא לאכול בשר בחלב כדי שלא לערב מה ששייך למעלה אם מה שלמטה. ולא כן המלאכים שכח בידם לעשות היחוד אמתי גמור למטה כמו למעל׳ ולכן לא היו צריכין לשאוב דוקא מלמעל׳ לכן אכלו בשר בחלב: וזה הטעם שהתירו לנו בחג השבועות לאכול אחר גבינה בלא המתנת שיעור מחמת שאז הוא שעת מתן תורה הקדוש׳ ואנו מראים עצמינו שאנו דוגמת המלאכים בשעת מ"ת ע"י התור׳. רק זה לפעול השפעות צריך צדיק גמור ושלם שע"י אכילתו ביהודים יפעול השפעות ביהודים, אבל כל זמן שאדם אין שלום בצדקותיו ועדייו הוא רך כגדי לפעמים תחזק ולפעמים תחלש ביראתו לזה אין ראוי לילך במעלות קדושים לעשות יהודים. וז"ש הכתוב לא תבשל גדי בחלב אמו פי, כל זמן שאתה רך וחלש בצדקותיך כגדי אסור לך לבשל דהיינו להמשיך השפעות מעולמות העליונים ע"י יהודים. וזהו בחלב רמז להשפעה כנ"ל. אמו רמז לעולמות העליונים הנקרא אם לעולם התחתון. וזהו שאמרו חז"ל דרך בישול אסרה תור׳ דהמאכל שלא נגמר לאכיל׳ צריך בישול עד שיבושל כל צורכו שיהי׳ ראוי לאכיל׳ וכמו כן האדם שעדיין לא נגמר בצדקו נקרא ע"ש בישול כל זמן ההוא מחמת שעדיין צריך לבישול וגמר: ואמרו חז"ל דרך ר"ל כ"ז שהוא במדריגת בישול אסר׳ תור׳ כנ"ל לעסוק ביהודים

וזהו שאמר הכתוב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו שאותיות ירח הוא אותיות ריח דהיינו שהשי"ת ב"ה ברא ב׳ בחינות צדיקים יש צדיק שנותן ריח למועדים ר"ל לעולמות עליונים שנקרא מועדים כמבואר בכמ׳ מקומות לעיל ויש צדיק הנקרא בשם שמש שנותן השפעות למעלה ולמטה כמו השמש המאירה למטה ונותנת אור ללבנה הצדיק הזה ידע מבואו פי׳ הוא יודע שורש כל דבר למעלה בעולמות עליונים שבל דבר למטה יש לו שורש למעלה והבן וק"ל

פרשת תרומה

ויקחו לי תרומה פרש"י ז"ל לי לשמי נראה לי דהנה הצדיק ע"י עוסקו בתורה לשמה ומנדב את לבו למקום ב"ה ע"י זה הוא מרים ומעל׳ את הדינים לשורשם וממתיקם שם וממילא פועל רחמים וחסדים. וזהו ויקחו לי תרומה ר"ל שיקהו וילמדו את התור׳ שע"י זד. ירימו לי תרומ׳ דהיינו שיעלו את הדיני׳ למעל׳ להמתיקם. וזה שפרש"י ז"ל לי לשמי ר"ל שרש"י ז"ל מרמז שקאי על התורה היא שמותיו של הקב"ה ותלמדו את התורה לשט׳ להמשיך אותי לשמי דהיינו לתורתי שהיא שמותי וזהו לי לשמי להמשיך אותי לשמי לתורתי וזאת התור' תפעול המתקת הדינים בשורשם. וזהו שאמר דוד המע"ה אקרא לאלהים עליון בו׳ דאלקים עליון הוא עולם העליון אשר משם התחלת הדינים והצדיק הממתיק אותם צריך להמתיקם שם בשורשם. ואמר דוד המע"ה אקרא לאלהים עליון ר"ל שאגי ממתיק הדינים שם בשורשם הנקרא אלהים עליון לאל ר"ל וממילא נעשי׳ רחמים וחסד כמ"ש חסד אל כל היום גומר עלי ר"ל ואז ממילא בא החסד אלי למטה ונגמר אלי הרחמים והחסד והבן וק"ל

או יאמר דהנה הצדיק בבל יום ויום הוא מרבה השפעו׳ יותר להשפיע לעולם. וזהו פי׳ יום ליום יביע אומר יביע מלשון מעיין הנובע שבכל יום נובע השפעתו שמשפיע יותר ויותר. וזהו יודע ה׳ ימי תמימים כו׳ דבאברה׳ אבינו ע"ה נאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולהבין אין שייך לומר אצל הבורא ב"ה עתה ידעתי משמע ולא קודם חלילה אך הענין הוא כשהצדיק מתנהג בקדושתו ימים רבים אזי הוא מביא קדושתו ועבודתו למעל׳ עד הבורא ב"ה. ולכן אחר שנתנסה אברהם אע"ה בעשר נסיוגות אמר השי"ת עתה ידעתי ר"ל שעל׳ קדושתך למעל׳ אלי וזה נקרא ידיעה לשון חיבור ממש בבורא ב"ה. וזהו יודע ד׳ ימי תמימים פי׳ כל יום ויום של הצדיקים התמימים עולים למעל׳ עד הבורא ב"ה ומתקנים הצינורות ההשפעות ואחר שיקום עוד צדיק כמותם אזי הוא ג"כ מתקן הצינורות וממשיך השפעות עוד נוסף על הצדיקים הראשונים דהיינו מה שתיקנו ופעלו הצדיקים הראשונים קיימת לעד וכל צדיק הבא אח"כ הוא מוסיף תיקון על תקון הראשונים. וזהו ונחלתם דהיינו ירושתם שהם מורישים לעולם לעולם תהיה. וזהו ויקחו לי תרומ׳ ר"ל ע"י שאתם תעלו ותגביהו עבודתכם הקודש אלי עד שמי ממש. וזהו לי לשמי ע" י זה תקחו תרומ׳ דהיינו השפעות ולא זה בלבד שע"י מעשיכם ועבודתכם תגרמו השפעות. אלא שגם מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי פי׳ גם מכל איש צדיק וצדיק הקודם לכם תקחו ג"כ תרומתי דהיינו השפעתי לישראל וק"ל

או יאמר ויקחו לי תרומה דדוד המלך ע"ה אמר מה גדלו מעשיך ה׳ מאוד עמקו מחשבותיך. י"ל הפי׳ דהנה יש ב׳ מיני צדיקים דהיינו יש צדיק העובד השם במעשים טובים ועובדות כשרות בגופו ועדיץ לא הגיע למדריגות מחשבות בדבקות גמור בבורא יתברך ויתעל׳ במחשבתו׳ הטהור׳. והצדיק הזה הוא גורם תיקון ד.שכינ׳ הקדוש׳ והטהור׳ אבל עדיין אין בידו הכח להשפיע השפעות טובות לעולם ויש צדיק הדבוק בבורא יתברך במחשבות קדושות תמיד ודבקות בלי הפסק הצדיק הזה הוא גורם השפעו׳ גדולות לעולם. וזהו מה גדלו מעשיך ה' ר"ל מדרגות הצדיקי׳ העוסקים במעשים טובים. מאד עמקו מחשבותיך רמז לצדיק הג"ל העובד במחשבות זה עמוק עמוק מי ימצאנו:

וזהו גדולים מעש׳ ה׳ דרושים לכל חפציהם דהיינו המעש׳ טובים והתור׳ והמצות הם גדולים מאוד ולא עוד אלא שהצדיק יכול לדרוש אותם לכל חפצי בני אדם לגרום להם השפעות וברכות וטובות. וזהו ויקחו לי תרומ׳ פרש"י ז"ל לשמי רמז למדרגת הצדיקים העובדים במעשים טובים וגורמי׳ העלאת השכיג׳ הקדוש׳. מאת כל איש אשר ידבנו לבו ר"ל אבל על ידי אותו הצדיק המנדב את לבו בכל מכל כל במחשבותיו ומנדב א"ע לשמים על ידי הצדיק תקחו הכל דהיינו תקחו את תרומתי דהיינו קדושתי: וגם נוסף על זאת שיהי׳ לכם השפעות על ידו. וזהו וזאת וי"ו מוסיף על ענין ראשון תקחו את תרומתי גם וזאת אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת דהיינו השפעות גדולות ברכות וטובות וק"ל:

או יאמר מה גדלו מעשיך ה׳ דיש לדקדק בפסוק שאמר שמן למאור וכו׳ אבני שוהם לאפוד ונמצא מפרש הפסוק כל דבר מאלו לאיזה צורך הם באים ולגבי זהב וכסף סתם הכתוב ואינו מפרש לאיזה צורך הם באים. אך הענין דדרשו חז"ל ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך כו׳ ופי׳ בכל ממוסך ויש לדקדק למה לא אמר בפירוש בכל ממונך ולמה שינה הכתוב לכתוב מאודך אך שהתור׳ הקדוש׳ רמזה לנו עוד דבר אחד דהנה השי"ת ברוב רחמיו נתן לנו רשות להגות קצת בעוה"ז מכסף וזהב לצורכינו אך לזה צריך שימור גדול ליזהר מאד מאד להתנהג כשורה בממונו. וזהו ששינה הכתוב לכתוב בכל מאודך ופירשו חז"ל בכל ממונך רמז לדברינו הנ"ל שיזהר מאוד מאוד בממונו שלא יבא בהם לידי תקלה ח"ו וצריך האדם לעמוק במחשבותיו שלא ימצא בממונו שום עול ועון. ולכן לא נאמר בכסף וזהב לזןיזה צורך דרמז דניתן רשות ג"כ להנות בגי אדם קצת בממונם לצורכיהם:

וזהו מה גדלו מעשיך כו׳ מאד פי׳ בעניני ועסקי ממונו שנאמר בהם בכל מאודך עמקו מחשבותיך צריך לעמוק בהם במחשבותיו שלא יכשל בהם לקיים בהם בכל מאודך וק"ל:

או יאמר דאיתא במשנה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרם אלא וכו׳: ויש לדקדק על כפל הלשון וי"ל דהנה הצדיק העובד השם במצות ומשמר א"ע שלא לעבור ח"ו על איזה מצוה קלה ומהדר אחרי׳ לעשותה כתקנה אבל אינו במדריג׳ זו שיבא בהמצות אל הדבקו׳ הבורא ב"ה והשקות גדול אליו ית' לזה הצדיק יש לו לצפות לתשלום גמול לעוה"ב. אבל יש צדיק שעובד במחשבות טהורות ומדבק א"ע ע"י המצו׳ בבורא ב"ה בדבקות וחשקות גדול ורואה תמיד רוממותו יתברך הצדיק הזה הוא מושך תענוגי עוה"ב אליו כאלו נהנה מזיו השכיג׳ בעוה"ז: וזה הצדיק אינו מצפה לתענוגי עוה"ב כי יש לו תענוגי עוה"ב בעוה"ז: וזהו דאיתא בברכות שברכו עולמך תראה בחייך ר"ל שתזכה שתהי׳ כ"כ צדיק שתהי׳ בדביקות תמיד ואז תהיה לך תענוגי עוה"ב בחייך:

וזהו פי׳ המשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס בעוה"ב היינו שמצפים לתשלום שכר אלא היו כעבדים כו' ר"ל שתהיו כ"כ צדיקים שתהי׳ לכם השכר מיד בשעת עשיית המצו׳ כנ"ל דהיינו התדבקות ע"י המצות תמשיכו את התענוג לכם:

וזהו ויקחו לי תרומה ר"ל שתזכו להנות מזיו שכינתי בעוה"ז וזהו כמו תרומה והפרש׳ מעוה"ב. וזהו ויקחו לי לשמי דהיינו שתקחו ותמשיכו את הבורא ב"ה אצליכם ותהגו מזיו שכינתו. ומפרש הכתוב מי הוא שזוב׳ אל מדריג׳ זו ואל מי אני מדבר דהיינו מכל איש אשו ידבנו לבו דהיינו שנדב לבו לעבוד את הבורא ב"ה במחשבות טהורות ודביקות הבורא ב"ה תקחו את תרומתי וק"ל:

או יאמר ויקחו לי תרומ׳ דהנה הצדיק כשרוצ׳ לפרש איז׳ תור׳ או איזה פסוק אזי כשמתחיל לדבר הוא מנענע בשורשו ובא לו הפירוש מהשורש שלו וזהו דוקא כשמדבר אל צדיק חבירו ומנדב את לבו לשמוע אליו אזי דבורו אינו נפסק מהשורשו ויכול למשוך הפי׳ משורשו כי כל דבר שבקדושה צריך להיות דכר ונוקבא להשפיע למקבל משא"כ כשרוצה לדבר וחבירו אין נותן לבו לשמוע אזי דבורו נפסק, וזהו ויקחו לי תרומה ר"ל התרומה שאתם מרימים הפירוש מעולם העליון תקחו לי לשמי דהיינו לשמה: ואמר הכתוב אימתי אתם תוכלו להרים הפי׳ מעולם העליון מאת כל איש אשר ידבנו לבו היינו כשתדברו אל הצדיק אשר נדב לבו לשמוע וק"ל:

ועשו ארון עצי שטים כו׳ נראה לפרש דהנה הארון והשולחן והמנורה הם רמז על בגי חיי ומזוני דהיינו הארון רמז על חיי דע"י התורה הקדושה נמשכי, חיים לעולם כמ"ש ואתם הדבקים בד., אלהיכם חיים כולכם היום: והשולחן הוא ממילא רמז על מזוני: ואיתא בגמ' חיי ובני ומזוני לאו בזכותא תלי׳ מילתא אלא במזלא. ויש לומר הפירוש כך דימי החול נקראים זכותא מלשון זכוכית והוא מחמת שהצדיק רואה בהם באספקלרי׳ שאינה מאירה חייגו שהוא כעין חציצה ומחיצה קצת המפסקת. אבל קדושת יום שבת קודש נקרא מזלא דהוא עולם עליון והוא בגימ׳ ע"ח נ הויות והם בנגד שלש סעודות של שבת קודש: וע"י הצדיק ממשיך את השלש הנ"ל דהיינו ע"י שלש הויות הנ"ל שהם בגימ׳ מזלא הוא ממשיך חיי ובני ומזוני שבשבת קודש הצדיק בא בקדושה רבה וכאלו רואה באספקלרי׳ מאירה שאין דבר חוצץ נגדו:

וזהו ארון עצי שטים דהצדיק נקרא עץ שהוא דבוק בעץ החיים כמ"ש היש בה עץ ופירש"י ז"ל אדם כשר: וזהו שאמר אברהם אע"ה למלאכים והשענו תחת העץ דהיינו שראה אותם וחשב או שהם צדיקים גמורים או שהם ערביים בפירש"י, ואמר להם לפי ראות עיני אתם צדיקים גדולים והשענו תחת העץ היינו עץ החיים:

וזהו ויורהו ה׳ עץ ר"ל ע"י הצדיק נהפך מר למתוק וימתקו המים שהמתיק אותם: ואמר הכתוב הצדיקים שהם נקראים עצי שטים ר"ת שלום טובה ישועה מזוני היינו שהם ממשיכים הכל לעולם והם יראו עיקר שיפעלו בתורתם:

אמתים וחצי ארכו דאיתא בגמ׳ מרוב, מדת תשלומי כפל ממדת וכו,. פי, דהצדיק צריך לקשר ולייחד העולמו׳ העליונים בתחתונים דהיינו שצריך לעבוד ולתקן ה אותיות הוי, ב"ה וב"ש שהם ד׳ עולמות עד הגיע אל ד.חכמ׳ דהיו"ד הוא חכמ׳ ומשם יעלה עד עולם החמישי שהוא קוצו של יו"ד:

וזהו עולם הפוך ראיתי עליונים למט׳ וכו' דהשי"ת ב"ה ברא העולם יש מאין והצדיק עושה בהיפך דהיינו מיש עושה אין דהצדיק הרוצה לבטל איזה דבר ולפעול צריך להביא אותו הדבר עד החכמה ושם נעש׳ א,{ כאשד כתבתי כמה פעמים והחכט׳ מאין תמצא וזהו עליונים למט, היינו עולמות העליונים הצדיק ממשיך למט, והתחתונים הוא מעלה אותם למעל, לקשר וליחד אותם כאחד. אמר לי, בני עולם ברור ראית פי, זה צריך כל אדם להיות עבודתו כך. וזהו מרובה כר היינו שהצדיק פועל הרבה במדה זאת תשלומי כפל פי, שעושה שלום ויחוד בעולמות עליונים ותחתונים. והיינו כפל דהיינו העליונים ותחתונים. זה מרובה שעולמות הם רבים עד אין קץ ותכלית. וע"י איזה דבר יכול לפעול כן הנה זה בא ממדת תשלומי ארבע, היינו שעובד ומתקן ארבע, העולמות שהם ד׳ אותיות הוי,. וחמשה הוא עולם החמישי קוצו של יו"ד שעולה הצדיק עד החכט׳ כנ"ל ועי"ז הוא מיחד כל העולמות לאחד:

וזהו שאמרו חז"ל אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו דהני תרי כהני כר ואמר לחברי, הגיעני כפול ואמר אידך הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו ומצאו שמץ פסול: והנה לכאור, דברי הכהן הגיעני כפול הוא ללא צורך דאין מוכח מזה כלל אל יוציא דבר כר. ולפי דברינו זהו דברי הכהן הגיעני כפול והפליגו חז"ל במעלות הכהן זריז שאינו מוצא דבר מגוג, מפיו שעי"ז יכול לטהר ולקדש עצמו ולעשות יחוד בעולמות עליונים ותחתונים ולזה רמזו שאמר הגיעני למעלה זו כפול כנ"ל:

וזהו שנו חכמים דהיינו שהגיעו לחכט׳ בלשון המשג׳ הם פעלו בלשונם ליחד ב' עולמות וזהו המשנה:

וזהו שויתי ה׳ לנגדי תמיד כו' דזה חיוב על כל איש מישראל לצייר השם הוי, ב"ה נגד עיניו. אך הצדיק השלם העובד ומתקן את השם הוי, ב"ה אזי ממילא תמיד עומד נגד עיניו ואין צריך לצייר עוד: תהו שאמר דוד המלך ע"ה שויתי ה, היינו שעבדתי ותקנתי את השם הוי, ב"ה עד שהוא תמיד לנגד עיני. כי מימיני בל אמוט דחכמ׳ נקרא ימין כדאיתא הרוצה להחכים ידרים ודרום הוא ימין והיינו שאמר עתה שבאתי אל מדריגת חכט׳ הנקרא ימין. בל אמוט אף בשרי ישכון לבטח עי"ז:

וזהו אמתים דהיינו שיראו בתורתם ליחד העולמות העליוני׳ והתחתונים דהיינו אמות כפולות ב' אמות עולם תחתון ועולם עליון. וחצי פי, ואל יחשוב הצדיק שעש, ופעל הכל כראוי אלא יחשוב שלא פעל אלא חצי היינו מקצת מה שיש לו לפעול שיחזיק עצמו במדת הכנע,: ארכו היינו התקשרותו והתייחדו העולמות ממט׳ למעל, באורך. ואט, וחצי רחבו היינו ההשפע׳ שהוא ממשיך על עוה"ז בכל רחבו של עולם יחשוב ג"כ חצי כג"ל. וצפית אותו זהב טהור דאיתא בגמ׳ עצי שטים עומדים שמעמידים צפויהם: נוכל לומר הפירוש כך דהצדיק נקרא עץ כנ"ל והם מעמידים את כל מה שהם מצפים וחושקים לפעול לעולם השפעה ורהמים הם מעמידים על קיומם שכן יקום כדבריהם ותשוקתם: שמא תאמר אבד סברם וסמים. פי׳ שמא תאמר לא כך הוא חלילה כל סברם וסכוים בטל ת"ל עצי שטים עומדים. וזהו וצפית דהיינו הצדיק ד"מצפ׳ להמשיך השפע׳ לעולם יהי׳ צפיותו כ"ב צלול וברור שיהי׳ ממשיך זהב לפרנס׳. טהור שיהי׳ בהיתר ובטהר׳ גדולה. ואיך יעש׳ ואמר מבית ומבחוץ תצפנו דהיינו שיהי׳ תוכו כברו שיהי׳ מצפה בלב ונפש וגוף להביא ברב׳ לעולם. ועשית כפורת זהב טהור פי׳ כפורת הוא לשון כפרה דהיינו הצדיק צריך להיות תמיד בתשוב׳ שהתשובה מכפרת: זהב טהור דהיינו שהתשוב׳ תהי׳ בלב שלם בחרט׳ גדולה בלי שום סיג. ועשית שני כרובים. דהנה יחזקאל הנביא ראה במרכבה קדוש׳ פני השוד מהשמאל וכו׳ וביקש רחמים והפכו לכרוב שאין קטיגור נעשה סנגור והיינו לרחמים. וזהו ועשית שני כרובים כתרגומו כרביא: מקשה תעשה אותם דהיינו ע"י מקשה שתשבר את גופך בחרט׳ גמורה בתשוב׳ כנ"ל ע"י זה תבא אל המדרג׳ אח"כ שתוכל להפוך את הדינים דהיינו השמאל לרחמי׳ לימין ע"י התלהבות והדבקות והיינו. ועשה כרוב אחד מקצ׳ מזה וכרוב אחד מקצה מזה שתפעול שיהי׳ רחמים מקצ׳ ועד קצה דגם השמאל הם הדינים יתהפכו לרחמים ובמה תוכל לפעול כל הנ׳׳ל. מן הכפורת דהיינו התשוב׳ תעשו את הכרובים דהיינו הרחמים על שני קצותיו. והיו הכרובים פורשי בנפים פי׳ הרחמים הגדולים יהיו פורשים כגפים על ישראל להיות סוככים בכנפיה׳ עליהם ולחופף עליהם מכל דין ולהשפיע להם ברב׳. על הכפורת דהיינו המדרג׳ הזאת שתבא אל הדבקות כנ"ל ותפעול הכל הוא למעלה מן הכפורת היינו התשוב׳. ועשית שולחן עצי שטים פי׳ השולחן הוא שע"י ממשיך הצדיק מזוני ותעש׳ את השולחן דהיינו אכילתך וצפית אותו זהב טהור שיהי׳ בלי מחשבות חוץ רק מחשבות טהורות. ועשית לו זר זהב סביב פי׳ שיהי׳ כל סיבוב אכילתך זך בעיניו ולא תכוין להנאתך רק לכבוד שמים. ועשית לו מסגרת טופח דאיתא בגמרא שולחן של תלמיד חכם שני שליש מכוסה ושליש מגולה שעליו הקערות והכוסות מונחים וטבעתו מבחוץ: וזהו הפי׳ כאן טופח הוא מלשון טפח היינו השליש שהוא מגולה שניתן לך רשות לאכול יהי׳ סביב לו מסגרת דהיינו שיסגור א"ע במחשבות טהורות בלי שום בונת הנאת עצמו. ועשית לו ארבע טבעות זהב טבעת הוא טבעת קידושין להשכינה ע"ד דאמרינן וארשתיך לי לעולם וכו׳ והיינו שתקדש את שולחנך בארבע אותיות הוי׳ ב"ה היינו ארבע טבעות: על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו פי׳ שאדם נקרא מהלך שתים והבהט׳ היא מהלכת ארבע רגלים וצריך האדם שלא יהי׳ דומה ושוד. לבהט׳ באכילתו שצריך להתקדש ולהתטהר ולהשרות השביג' והקדוש׳ על שולחנו. וזהו אשר כל הנ"ל יעשה לארבע רגליו פי׳ בשביל שלא יהי׳ דומה לבהט׳ שהיא מהלך ארבע רגלים רק להוציא הניצוצות הקדושים באכילתו ולהמשיך ולהשפיע לעולם מזוני ופרנסה טובה. וזהו פי׳ הגמ' וטבעתו מבחוץ היינו טבעת הקדושין כנזכר לעיל וק"ל:

ועשית את הקרשים למשכן יש לומר דהנה כתיב. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ונ"ל דאיתא בברייתא דר"י בשלש עשרה מדות התור׳ נדרשת. ור"ל עיקר התור׳ היא נדרשת כשאדם מחזיק בשלש עשרה מדות מה הוא רחום כו׳ וכן כולם ואז תורתו שלומד נדרשת בכל עולמות. ומקדש בגימטריא מדת ומדה הוא לשון כלי. ור"ל כשאדם מחזיק עצמו בהמדות טובות ולשמור עצמו מכל מדד. רעה אז הוא מרכבה להשכיג׳. וזהו הפי׳ כביכו"ל ר"ל כ"ב הוא במו ק"ב בקו"ף שכ"ף בקו"ף מתחלפין באותיות גיכ"ק וקב הוא מדה כמו שמצינו חנינא בני די לו בקב חרובין ור"ל כ"ב דהיינו ע"י המדות יכול ר"ל ע"י המדות טובות שאדם מחזיק עצמו בחם ומשמר א"ע ממדות רעות יכול הקב"ה לשכון בזה העולם דהיינו ע"י שהוא מרכבה להשכינ׳: וזהו ועשו לי מקדש ר"ל שתתקנו א"ע במדות כדי שאשכון בתוכם וראש על המדות רעות הוא מדת שקר דכל מדות רעות הם נגד מדת אמת וכשיחזיק א"ע במדת אמת וישבר עצמו ממדת שקר עד תכליתה אזי ממילא הוא מחזיק א"ע במדות טובות ומשבר עצמו ממדת רעות:

וזהו ועשית קרשים למשכן ור"ל שאותיות קרש הוא אותיות שקר והיינו שתשבר עצמך ממדת שקר עד תכלית׳ ולחזק עצמך במדת היפוך כמו קרש הוא היפך אותיות שקר עד שתעשה עצמך קרש למשב!/דהיינו שתהי׳ מרכב׳ להשכינה כנ"ל: עשר אמות אורך הקרש ד"ל שדבר שהוא ארוך אף שהוא דבר שאין לו סוף יכול לקרות לו בשם אורך אבל רוחב הוא דבר שיש לו סוף וצריך לומר כמה הוא רוחב:

וזהו הפי׳ כאן עשר אמות אורך הקרש דהיינו בדבר שאין לו סוף והוא בדבר רוחני שאין לו סוף ונקרא אורך תראה שתעבוד אותה באמות שלימות בכל עשר עולמות ואמה וחצי אמה רוחב הקרש ר"ל בדברי הגשמי שהוא דבר שיש לו סוף ונקרא בשם רוחב לגבי הדבר הרוחני תרא׳ שתעש׳ באמות חצאים שתאכל ותותר או שאר גשמי תרא׳ שלא תמלא תאותיך בשלימות: שתי ידות לקרש האחד דאיתא בגמ׳ אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו: ונ"ל דאיתא בגמ' גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ונמצא תלמוד הוא גדול כשבא ע"י לידי מעשה. ובעוה"ז אם אגו רואים לאדם שלומד אין אנו יכולים להבחין אם תורתו מוכשר להביאו לידי מעשה ועיקר רוב המעש׳ נעשה ע"י היד. וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דהיינו שהתלמוד הביאו לידי מעש׳.

ועפ"ז יש לפרש שתי ידות לקרש האחד דהנה נברא האדם בשתי ידות יד ימין ושמאל כדי להראות לאדם הבחיר׳ אם להימין או להשמאל וגם להגביר הימין על השמאל לעבוד בשני יצרים להכניס השמאל תחת הימין:

וז"ש שתי ידות לקרש האחד משולבות אשה אל אחותה ר"ל מדה אחת שאתה רוצ׳ להחזיק בה או לשבר אות׳ תרא׳ להחזיק אותה גם ביד שמאל ולעבוד בשני יצריך. משולבות אשה אל אחותה ע"ד שאמר הכתוב גם אויביו ישלים אתו ויהי׳ שלום ביניהם כמו אשה אל אחות׳:

ועשית קרשים כו' עשרים קרש לפאת נגבה תימנה: פי׳ דהנה האדם העושה מצוה צריך לעשותה בשני בחינות דהיינו א' שיעשנה כתקנה וכהלכתה והב' שישמור עצמו שיעשה טוב ולא יחטא שלא יהי' בהמצוה שום פני׳ ואיזה חטא ח"ו. המצוה נקרא׳ בשם עשר כנ"ל ואמר עשרים קרש תעשה דהיינו שתעשה המצו׳ בשני פעמים עשר. דהיינו לפאת נגבה תימנ׳ ר"ל דנגב הוא לשון נגד ר"ל שתשמור עצמך ־מפאת נגב תימנה דהיינו ממה שהוא התנגדות התימן דתימן הוא רמז על חכמה ותשמור עצמך מכל פניה דהוא התנגדות המצו׳ ותעשה אותה בתכלית השלימות וק"ל:

ועשית את המזבח כו' חמש אמות כו׳ ושלש אמות קומתו פרש"י ז"ל נאמר כאן רבוע ונאמר בפנימי רבוע מה להלן גבהו פי שנים כארכו כר ומה אני מקיים שלש אמות קומתו משפת סובב ולמעל׳. לכאור׳ ה"ל לפרש בפסוק גבהו של המזבח כולו יחד הי׳ עשר׳ אמות עם הקרנות ולמה אינו מזכיר הכתוב רק שלש אמות של הקומה מהסובב: ונ"ל דהתור׳ הקדושה רמז׳ לגו בדברים האלה לדעת דרבי ה׳ אשר נלך בה כל הימים אשר אנחנו קיימים על ד.אדמ' דהנה המזבח הי׳ לו אמה צז יסוד דעיקר התחלת עבודת הבורא ב"ה צריך האדם לעשות יסוד אמה. דאמה היא דבר יחידי ואין בה שום רבוי כמו כן האדם בהתחלת עבודתו ית"ש צריך התבודדות לעצמו יחידי דהיינו שצריך לצמצם א"ע בכל מעשיו להיו׳ בהם הצנע לכת עם ה׳ שלא להראות בהם בפני ב"א כי בקל יכול לבא בהם לידי פניות וגאות בעשותו את מעשיו בגלוי: וז"ש דוד המלך ע"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פי׳ מה גדלו חסדך עם האדם אשר פקדת על הארץ להיות מצפין את עצמו בהצנע לכת עם ה׳ וע"י זה יכול להיות רב טוב בלי שום פני׳ וגאות:

וזהו דרשו ה׳ בהמצאו פי׳ דהנה השי"ת ב"ה מלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיני׳. וכשעלה ברצונו ית׳ לברוא את העולם להטיב לברואיו הי׳ צריך לצמצם עצמו כדי לפנות מקום להמציא את ברואיו כמו כן צריך האדם לצמצם עצמו. וזהו דרשו ה׳ בהמצאו ר"ל באופן זה בהמצאו כמו שהמציאך ע"י צמצום כן תצמצם עצמך לדרוש אותו ית"ש כנ"ל: וזה רמז אמה יסוד צדיק יסוד עולם ואחר שעלה המזבח בגבהו חמשה אמות הי׳ הסובב. רמז דהנה האדם מיד בקומו ממטתו צריך להתלבש עצמו ביראתו ית׳ לחשוב רוממותו וגדולתו יתברך ולחשוב ולראות שפלות עצמותו איך הוא שפל ונבזה עפר מן האדמה יסודו מעפר וסופו לעפר. וזהו רמז ואת המנור׳ נוכח השולחן דהמנור׳ היא רמז לאורות העליונים ורוממות אל ית׳׳ש והשולחן הוא רמז לפסולת הגשמיות וצריך להיות זה מול זה דהיינו לחשוב שניהם יחד רוממות אל ב"ה וגדלותו ושפלות עצמו וגדיעותו. וזהו מנורה נוכח השולחן וכל זה יעש׳ האדם יתנהג כן בכל יום ויום יחזור ויחשוב בכל יום תמיד כתחילתו ביום ראשון וזה נקרא בשם סיבוב כאדם המסבב והולך אל מקומו שב וסובב. וזה הי׳ רמז המזבח כנ"ל שצריך האדם במנהגו הישר לסבבו בכל יום תמיד ואחרי שיתנהג כן ימים רבים יזכה להיות קומ׳ שליט׳. וזהו רמז שלש אמות קומתו זהו סובב של המזבח. וזהו דאמרינן בגמ' שלשה דברים נתקשה משה רבינו ע"ה שרצים ומנור׳ וקידוש החודש רמז לשלש דברים הנ"ל שחייב האדם להתנהג בהם דהיינו לחשוב רוממות אל יתברך ושפלות עצמו וכן בכל יום תמיד ובכל זה צריך להיות הצנע לכת בסתר ולא בגלוי בהתבודדות יחידי בכל מעשיו לעבודתו ית"ש. וזהו רמז שרצים ע"ד שאמר התנא ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה זה שפלת האדם. ומגורה רמז לרוממות אל יתברך כנ"ל, וקידוש החודש רמז שצריך האדם לחדש בכל יום הקדוש׳ הזאת לקדש עצמו במחשבות הנ"ל. וזה שאמרו חז"ל נתקשה משה תתקשה הוא לשון מקשה תעשה ופרש"י ז"ל עשת של זהב דהיינו חתיכה אחת רמז שזה קשה מאוד לצמצם הדבר ביחידי כנ"ל: עד שהראהו השי"ת מתוך האש ר"ל שעם האש והתלהבות ובהירות שיתלהב לעבודתו ית"ש תוכל לפעול הכל ר"ל הבא לטהר מסייעין לו

וזהו לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא פי׳ שצריך לקרא להשי"ת בתהילה בתשוב׳ ותפיל׳ וחרטה על עונותיו: ושליש במשנה פי׳ משנ׳ דהיינו כפול לכפול הנהגות כנ"ל דהיינו לחשוב רוממות אל ית׳ ושפלות עצמו כג"ל. ושליש בתלמוד רמז אחר שיתנהג כן ויהי גמור בצדקו יבא למדרגה גדולה. ע"ד שאמרו גמרא גמור זמורתא תהא י"ל שרמזו לדברינו הנ"ל שאחר שיהי׳ גמור בצדקו: וזהו גמרא גמור לשון גמר זמורתא תהא פי׳ תזכה למדרגה להלל להשי"ת ב"ה בשירות ותשבחות כמו דוד המלך ע"ה וזהו שלש אמות רמז על שילוש שנותיו של אדם כנ"ל. ורמז חמשה אמות מיסוד לסובב. דאיתא בגמ׳ מ"ס וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין י"ל רמז על שני מדרגות הצדיקים: דאמר הכתוב את המשכן תעש׳ עשר יריעות אורך היריעה האחת ך"ח באמ׳ ורוחב ארבע באמ׳ ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן עשתי עשרה יריעות אורך היריע׳ שלשים באט, ורוחב ארבע כו׳ וחברת כו׳ וכפלת, את היריע׳ השישית אל מול פני האהל יש לומר בדרך רמז על שני מדרגות הצדיקים דיש צדיק העובד השי"ת מנעוריו וממשיך תמיד חסדים: וזה רמז עשר יריעות רמז להקדוש׳ העליונה הנקרא בשם עשר והצדיק הזה הוא תמיד עבודתו בהם להמשיך החסדים. וזהו רמז ך"ח באמה ורוחב ארבע באמ׳ דהשם הוי׳ ב"ה וב"ש הוא ד' אותיות והמלוי הוא כ"ח אותיות והשם הוי׳ ב"ה הוא כולו רחמים והמלוי הוא קצת דין והצדיק הזה צריך להמתיק שגם המלוי יהי' כולו רחמים:

וזהו ועתה יגדל נא כח ה׳ רמז להמלוי הוי׳ ב"ה שהוא כ"ח אותיות יגדל נא דהיינו שיתמלא כולו רחמים. ויש צדיק ההולך בגבורות דהיינו שמסגף עצמו בענויים וסיגופים על חטאת נעוריו ועי"ז הוא משבר כח הדינים וממתיקם: ולזה רמז עשתי עשרה יריעות עזים רמז לסטרא אחרא שהיא אחד עשר יריעות עזים דכל יתר כנטול דמי כידוע: וכנגד זה יש צדיק שמשבר את כחם וממתיקם והצדיק הזה הוא פועל תיקון השכינ׳ בגלות המר הזה ולזה רמז שלשים באמה ורוחב ארבע באמה והוא גימ׳ ד"ל שהשכיג׳ בגלות המר הזד- נקראת דלה. וזהו רמז לאוהל על המשכן שעושה לבושים להשכינ׳ להעלות׳ אל המשכן:

וזה רמז למה שאמרו הז"ל עין יפה אחד מארבעים עין רעה אחד מששים ובינונית אחד מחמשים: לכאור׳ עין רעה אינו נותן כלום אך הענין הוא רמז לדברינו הנ"ל עין יפה רמז להצדיק הממשיך תמיד חסדים ע"ד הנ"ל עשר יריעות ורוחב כל יריע׳ הוא ארבע באמה ונמצא הוא ארבעים עין רעה רמז להצדיק השני הנותן עינו פקיחא להמתיק הדינים רעים וזה רמז אחד מששים ע"ד דאיתא בספר למה שאנו אומרים בשעת ברכת כהגים רבש"ע חלום חלמתי הטעם שהחלום הוא אחד מששים בנבוא׳ והכהנים הוא כולו נבוא׳ שמטעם זה אסור להסתכל בידי הכהנים שהשכיג׳ שורה בידיהם ולכן אנו אומרים רבש"ע כדי לבטל החלום בששים וכן הצדיק הממתיק דינים הוא צריך להמתיקם בשורשם ונמצאים בטלים בששים: וזהו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנם היו עומדים: בי מ"ם רמז לעין יפה הוא הצדיק הממשיך כולו חסדים: וסמ"ך רמז להצדיק הממתיק הדינים כנ"ל. בנם היו עומדים לשון הרימו נם דהיינו שהצדיקים הללו צריכין לעלות ולהגביה הדבר הזה למעל׳ למעל׳. וזה רמז שבלוחות שהלוחות קודם החטא לא היו רק לוח אחד שאז לא הי׳ צריך להמתיק הדינים ואחר חטא העגל שאותיות עגל הוא עריות גזל לשון הרע נתחלקו הלוחות ונעשו חמשה מול חמש' דהיינו חמש׳ דברות הם כולו דביקות אנכי ה׳ וכו׳ וחמשה דברות שהם לא תנאף כו׳ הם הנוגע לבריות ומחמת חטא הי׳ כח להס"א להיות לה אחיז׳ לכן צריך להמתיקם. וזה רמז ג"כ שני לוחות שנתחלקו רמז לשני הצדיקים הג"ל האחד הממשיך חסדים והשני שקלקל ח"ו ועובד בגבור׳ להמתיק הדינים כנ"ל וזהו מ"ם וממ"ך שבלוחות כו׳ ויש צדיק שמתקן א"ע בעבודתו שאוחז בשני המדריגות שממשיך חסדים וממתיק גבורות וזה נקרא בינוני שהוא ממוצע בין ב׳ מדות הה בינוני אחד מחמשים שהוא כלול מחמשים דהיינו ב׳ מדריגות החמשה שבלוחות הנ"ל שכל דבר הוא כלול מעשרה ונמצא הוא חמשים תהו וחמושים עלו בני ישראל ופרש"י ז"ל אחד מחמשה שהיו ישראל בינונים כנ"ל וזהו שאמר כגון אגו ביגונים ואמר לי׳ לא שביק מר חיי לכל ברי׳ פי׳ כשאתה בינוני ואתה ממתיק הדינים ולא שביק להם חיי כלל דהס"א נקרא חי כמ"ש במ"א וזהו וחברת חמש כו׳ וכפלת היריע׳ הששית מהעשתי עשרה יריעות הנרמזים לס"א כנ"ל תכפול אותם כדי שיהי׳ אחר שתכפול רק עשרה עם היריע׳ הכפול׳ ונמצא אתה מעלה אל הנרמזות בעשר ונמתקים הדינים אל מול פגי האהל דהיינו אל הקדוש׳ וזה רמז חמש אמות מיסוד לסובב רמז שצריך האדם לעשות לעצמו יסוד כנ"ל. ואח"כ לעבוד ולתקן עצמו במדרגתו למדרגת חמשה כנ"ל דהיינו מדריגות בינוני ועל כל זאת צריך אמה סובב כנ"ל לסבב על מדריגות הללו בכל יום תמיד

ועשית קרנותיו כו׳ קרן הוא לשון שררה וגדלות דהיינו לאחד שתזכה לכל המדריגות הג"ל תזב׳ לשררות גדולות שכל העולם כולו יהיו נשמעים לדבריך וידבקו בך לשתות בצמא את דבריך וזהו קרנותיו על ארבע פינותיו פי׳ באיזה אופן שתפנה יהי׳ לך שררה וגדול׳ ממנו יהי׳ קרנותיו פי׳ שבל שררה וגדול׳ שיהי׳ בשביל זאת לא תשתנ׳ לאיש אחר רק כמו שהיית מקודם כן עתה יסוד ואמה סובב רק שתתגל׳ מדתך וישאו חן בעיני בני אדם דבריך שתדבר בעבודתו ית"ש וזהו ממנו ר"ל כמו מקדם תהי׳ קרנותיו וזה רמז שריקה הי׳ אמה רמז לאחר שיזכ׳ לכל המדרגות יזכה לאחדות העליון וזהו תחתים שנים ושלשים תעשיה כאשר פירשתי כבר שזה רמז שאנחנו צריכין לעבוד ולתקן השלש עולמות ולהביאם אל עולם הד׳

ואל אמה תכלנה מלמעל׳ פי׳ כנ"ל שאח"ב תזכה לאמה העליונ, כנ"ל דהיינו לאחדות העליוג׳! וזה רמז שדרומית מזרחית לא היה לה יסוד רמז להצדיק המקדש עצמו מנעוריו והולך בדרך חכמה שזהו רמז דרומית הרוצ׳ להחכי׳ ידרים מזרחית פי׳ שאורו זורח על כל י העולמות למעל׳ ולמס' לא הי׳ לה יסוד רמז שצדיק בזה אין צריך להתאמץ לעשות לו יסוד כג"ל לצמצם עצמו בכל מעשיו כי הצדיק הזה ממילא הוא משומר מכל פגי׳ ומכשול ורגלי חסידיו ישמור והבן להכניס הדברים הנ"ל בלב לשומרם ולעשותם כל הימים אמן

פרשה תצוה

ואתה תצוה את בני ישראל וכו׳ נראה לפרש בצירוף הפסוק שאמר דוד המע"ה רבות עשית אתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וכו׳ נ"ל דהנה לכאור׳ יש להבין האיך אפשר שהצדיק יפעול נפלאות לרפאות החול׳ ולהתיר אסורים ובדומ׳ הלא אין כל חדש תחת השמש או כשהצדיק מחדש סודות התור׳ מהיכן היתה זאת להצדיק אך הענין הוא דהנה השי"ת ב"ה עמי׳ שדי׳ נהורא והנה כתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור יש לומר הפי׳ דהיינו באומרו יהי אור ויהי אור ר"ל שנתהוה אור חדש שם במקומו ומשם נמשך האור למטה ונמצא השורש נשאר למעלה וכן כל דבר ודבר עשה הקב"ה שורשו למעלה וכל הנעש׳ למטה הוא ע"י התנוע׳ שאדם מנענע מתנועע השורש למעל׳ ונמשך הדבר למטה:

וזהו רבות עשית ר"ל שהרבה סיבות ופעולות פעלת ועשית אתה ה׳ ונמצא שהשורש הוא למעלה. לכן נפלאותיך שאנו מחדשים דהיינו רפואה ופרנס׳ וכל דבר ומחשבותיך דהיינו סודות התור׳ אלינו אנהנו יכולים לעשות הכל. וזהו שאמר הפסוק שאמר הקב"ה למשה רבינו ואתה תצוה לשון צווא׳ הוא נופל על השפעות ברבה ורחמים כמ"ש וצויתי את ברכתי וכו׳. ואמר הקב"ה ואתה וי"ו מוסיף על הענין דהיינו גם אתה תצוד. ברכות והשפעות לישראל כי הבל מצווה ועמד מפי הקב"ה ורשום הכל בשורשו רק גם אתה תצוד. לנענע השורש העליון. ויקחו אליך שמן זית זך רמז שמן זית היא השפעה גדולה וזכה: ומה שנאמר אליך והי׳ לו לומר ויקחו להם כי הצדיק בראותו שישראל נשפעים בשפע אזי הגאה לו ותענוג כאלו הי׳ השפעה הזאת לו וק"ל

או יאמר דהתורה הקדוש׳ מלמדת אותנו דרכי מוסר ותוכחה איך יוכיח אדם את חבירו דהנה האדם הרוצ׳ להוכיח ב"א צריך להיות קדוש וטהור בבל בחינותיו דהיינו נר"נ הוא טהור וגופו טהור ואז הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא דאי לאו ד׳בי שיהי׳ נבחן עם כל אופניו בקדוש׳ ובטהר׳ אזי בלתי אפשרי שתוכחתו יעל׳ כהוגן אף אם יצוה בטוב לבני אדם ויעשו על פיו גם שניהם אינם יבולים שיהי' מעשיהם בשלימות ויפנה לבבם זה בכה יאמר בלבבו להתפאר בלבו איך מעלתו גדול׳ שזיב׳ את חבירו במצות ה׳ לעשות׳ ותועבת ה׳ כל גבה לב: וזה יאמר בלבו ג"כ בהתפארות להתפאר בפני בני אדם ולא יעש׳ המצו׳ בשלימות לכבוד השי"ת רק שיבא לו פניות רבות בלבבו ובל זה הוא מחמת שזה המצו׳ לו בטוב אין שלם בצדקו בכל בחינותיו בנ"ל אבל הצדיק השלם לו ראוי והגון להוכיח והעוש׳ במצותו אף בפניו ולא יגבה לבבו בקרבו לשום פני׳ אחרת לא הוא ולא העושים רק שניהם כאחד טובים יעשו לכבוד השי"ת. וזהו ואתה דוי"ו הוא המוסיף על הענין דהיינו אתה עם כל בחינותך כנ"ל תצוה את בני ישראל ע"ד דאיתא בגמ׳ וד׳ הוא ובית דינו דהוי"ו הוא המוסיף על הענין וכמו כן הפי׳ כאן. ואתה תצוד. בטוב שזה נקרא צווי ע"ד דאיתא בספרים מצו׳ בטוב ומזהיר ברע ואם תצוה עליהם את כל הבחינות שלך כנ"ל תפעול שלא תבואו לידי פניות אחרת לא אתה ולא הם: וזהו ויקחו אליך שמן זית דהיינו כל התשובות והמצות שיעשו שזה רמז שמן זית זך: כתית למאוד כדאיתא באלשיך הקדוש פירושו באורך שצריך האדם לכתת ולשבר עצמו בענויים וסיגופים בשביל עבודת הבורא ית׳ ע"ש. וכל זאת גם אם יעשו בפניך לא חבא אתם לידי פני׳ אחרת חליל׳. וזהו ויקחו אליך ד"ל בפניך שאתה רואה עשותה במצותך על ידך ולא תפנו לשום פניה רק ליהוד שמו ית׳. להעלות נר תמיד ר"ל שלא תהי כוונתכם רק להעלות הקדוש׳ והאור העליון הנקרא נר

תמיד פ׳ שתרא׳ שלא תזוז ממך הקדוש׳ והאור העליון לעולם. וזהו הפי' הפסוק אש תמיד תוקד על המזבח פי׳ שהכתוב מזהיר שיהא תמיד הקדוש׳ ואור העליון בוער בך שלא תכבה לעולם דהיינו שתוסיף אור וקדוש׳ שלא יכבה לעולם

וזהו שאמרו חז"ל אין צו אלא זירוז מיד ולדורות גם בזה הורו לנו חז"ל דרכי מוסר השכל להוכיח בני אדם באופן זה דהיינו שיחזיק עצמם תמיד בהכנעה גדול׳ ולא בשום מדריג׳ רק כמתחיל בעבודת הבורא עתה בסיבה ראשונ׳ המביאה לידי עבודתו ית׳ שהוא הזריזות ע"ד שאמר התנא זריזות מביא כו׳ עד לידי רוח הקודש כו׳ ונמצא יכול האדם לבא ע"י הזריזות לידי מדרגות גדולות אעפ"ב אם יהי׳ לו כל המדרגות לא יחזיק עצמו רק שהוא בהתחל׳ ראשונה של זריזות: וזה אין צו אלא זירוז ר"ל שלא יהא עיקר הצווי ברצותך לצות לבא על עבודתו ית׳ לא תצוד. להם אלא זירוז ר"ל שלא יחזיקו עצמם בשום מדריג׳ דק בהתחל׳ שהוא זירוז הן מיד והן לדורות ר"ל אף אם יהי׳ לו כל המדרגות וביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כים דאיתא בגמ' מהיכן מתחילין לקרוא המגיל׳ ר"מ אומר מתוקפו של אחשורוש ור"י אומר מתקפו של מרדכי מאיש יהודי ופלוגתייהו יש לפרש ע"ד הרמז דהנה יש שני מדריגות צדיקים יש צדיק שהוא ממתיק הדינים ויש צדיק, שממשיך כולו רחמים וא"צ להמתקת הדינים כלל

וזהו פירוש מגילה נקראת באחד עשר דהנה השי"ת הראה ליחזקאל הנביא התור׳ כתוב׳ על מגיל׳ פנים ואחור י"ל הפי׳ דהנה השי"ת נתן הבחיר׳ לאדם כמש"ה ראה נתתי לפניך את החיים וכו׳ ובחרת בחיים וזה רמז ג"כ במגיל׳ זאת שהרא׳ אותה פנים ואחור דהיינו שנתן השי"ת הבחיר׳ לאדם בלימוד תורתו הקדוש׳ ללומד׳ בפנים דהיינו לשמה או אחור ר"ל שלא לשמה לאיזה פני׳ וסיבה אחרת חליל׳ ובודאי ראוי׳ לקיים הכתוב ובחרת בחיים וזה שהורו לנו חז"ל דרכי לימוד באופנים חלוקים דהיינו דרך האחד הוא מגילה נקראת ר"ל דלימוד התור׳ הקדוש׳ יהי׳ בדרך הזה דהתור׳ נקראת מגיל׳ כנ"ל יהי׳ באחד עשר ד"ל לתקן עולם עשי׳ שהוא עולם אשר שולטים הדינים וצריך להמתיקם וזה רמז אחד עשר דהיינו הדינים וסיטרא אחרא שהוא י"א ולזה החיוב מוטל על כל בני אדם לומר סימני הקטורת קודם משגת איזהו מקומן בכדי שימתיק בי"א סימני הקטורת את י"א כחות הדינים של הס"א שהם עשתי עשר יריעות עיזים כידוע ליודעי חן

בשנים עשר רמז על אופן הב׳ של לימוד התור׳ הקדוש׳ יהי׳ בדרך הזה דהיינו להמשיך כולו רחמים שלא להצטרך להמתקת הדינים דהנה איתא במדרש בשעת מ"ת בסיני כשראו ישראל את המלאכים נושאי כסא המרכב׳ והי׳ בכל צד ג׳ מלאכים שהם שנים עשר וכו׳ מיד היו מתאוים לדגלים וציוה להם ד׳שי"ת שיעשו להם ד׳ דגלים והטעם שהי׳ תאותם ותשוקתם להרגלים הוא מחמת שראו גודל אהב׳ הנעיט׳ והנחמדה של מלאכים: ולפעמים כשיעשה אדם מצוה אחת בשלימות אפשר לו לדלג את כל המדריגות בפעם אחד לבא אל אהב׳ שלימה

וזהו ודגלו עלי אהבה אל תקרי ודגלו אלא ודילוגו עלי אהבה רמז לדברינו הנ"ל שיכול האדם לדלג ולבא לידי אהב׳ שלימה

וזהו דאיתא בגמ׳ קיימו וקבלו ודרשו קיימו למעל׳ מה שקבלו למטה ישראל קבלו עליהם התור׳ אז בימי אחשורוש ולכאור׳ וכי עד ימי אחשורוש לא קבלו עליהם את התור׳: אלא הענין הוא שלא היו יכולים לבא לידי הרצון הזה של אהבה עד שראו גודל הנס הנעש׳ להם בימי אחשורוש וכשנעש׳ נס לאדם מחמת זה יבא אדם לידי אהבת הבורא ב"ה באמת וזהו אורה זו תור׳ ר"ל שבאו לידי אהבה והאור של תורה מחמת גודל הנס הנעשה להם ויקר זה תפילין כאשר פרשתי כבד תפילין הוא דביקות ואז קבלו עליהם התור׳ ברצון שבאו לידי מדריגת אהב׳ • בשלשה

בשלשה עשר רמז על לימוד התור׳ הקדוש׳ באופן לעורר השלש עשר׳ מדות וזהו שאמרו חכמינו ז"ל שלשה עשר זמן קהילה לכל היא רמז שיהא לימודו התורה הקדושה לעורר הי"ג מדות שהם בכל העולמות וזהו זמן קהילה לכל היא וזהו מלמד שנתעטף הקב"ה כו׳ שעיטף וקיפל העולמות בי"ג מדות. בארבעה עשר רמז למה שציוה השי"ת לזכור מחיית עמלק במש"ה כי יד על כם יה שיהא השם שלם וכסא שלם כל זה יפעול בלימוד התור׳ הקדושה והוא נגד עולם הכסא בט"ו רמז לפעול שתהא הסיהרא במילואה כמו שהי׳ אז בימי יהושע כדאיתא בגמ׳ ט"ו דורות כו׳ ואמר התנא כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו ע"ד שאמרו חז"ל על פסוק אם חומה היא נבנה עלי׳ ודרשו חז"ל אם היו ישראל עולין בימי עזרא כחומה ע"ש ולזה רמז התנא במשנה אותם ב"א הצדיקים המוקפין באחדות גמור כחומ׳ קורין בט"ו ר"ל הם פועלים בקריאתם למלאות הסיהרא כמו בימי יהושע • כפרים ועיירות גדולות כפרים ר"ל מי שכופר בע"ז ומחשבות זרות שהוא כמודה בכל התור׳ כולה. ועיירות גדולו׳ רמז על הצדיקי׳ שמבטלים הדינים ע"י תשובתם תמיד כמש"ה וננוה היא העיר הגדול׳ שע"י שחזרו בתשובה ממעשיהם הרעים נמתק הדין מעליהם קורין בי"ד ר"ל הם פועלים כנ"ל למחות את זכר עמלק אלא שהכפרים מקדימין ליום הכנים׳ ע"ד דאיתא בגמ׳ למה נקרא שמם כנסת הגדול' שהחזירו עטרה ליושנה לומר האל הגדול וכר שזהו גבורותיו ע"ש וגם בגלות הוא רחמים והכפרים מקדימין ליום הכניסה ר"ל שהם מקדימין ברחמים שיהא מתחיל׳ רחמים שלא יהא שום גבורות ודינים מתחיל׳ ולא יצטרכו להמתיקם והצדיקים הללו הם ממשיכים השפעות טובות וברכות לעולם: וזה רמז הגמ, כדי שיספיקו מים ומזון לאחיהם כו׳ רמז להשפעות שהם ממשיכים לישראל וזה רמז התנא איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשר׳ בטלנים. ר"ל לבטל הדינים צריך עדה שהוא עשר׳ שיהיו באחדות פחות מכאן פי׳ הצדיקים המחזיקים עצמם בפחות ושפלות מכל אדם הרי זה כפר ר"ל כנ"ל הוא במדריגת בני הכפרים שהם מקדימים הרחמים קודם להמשיך השפעות. באמת אמרו באלו מקדימין ולא מאחרין כו׳ כנ"ל שהם מקדימים הרחמים שלא יהי׳ כלל דינים מעיקרא ולא מאחרין ר"ל לעורר רחמים אחר המתקת הדינים בי אם משתדלים במעשיהם הטובי' שיהא מתחיל׳ רחמים: וזהו ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כים פירושו מובן ממילא ע"פ הדברים הנ"ל ר"ל שהצדיקים הממשיכים השפעות הם צריכים להיותם פחותים ושפלים בעיני עצמם יותר מכל אדם וכאשר פרשנו לעיל שהזירוז הוא ההתחל׳ בעבודת הבורא כנ"ל זריזות מביא לידי נקיות כו׳ וצריך המוכיח המצווה בטוב לצוות על הזירוז דהיינו כנ"ל שיחזיק עצמו לעולם שהוא אינו אלא כמתחיל בעבודתו יתברך וביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כים רמז אם ח"ו בעולם חסרון השפעות צריך הכנע׳ גדול׳ יותר ויותר ואז יוכל להמשיך השפעות בנ"ל ונחזור לפלוגתא הג"ל מהיכן מתחילין לקרות המגיל׳ ח"א מתוקפו של אחשורוש רמז שזה סובר שמתחיל׳ צריך האדם להשתדל לפעול בלימודו התור׳ הקדוש׳ להמתיק הדינים שזה רמז תוקפו של אחשורוש ר"ל לשבר תוקף הדינים שיהא ידו תקיפה עלייהו להמתיקם שלא ישלטו וח"א מתוקפו של מרדכי כי זה המ"ד סובר שצריך האדם מתחיל׳ מיד להמשיך הרחמים שלא להניח הדינים מעיקרא לעוררם שתוקפו של מרדכי רמז לרחמים דהיינו להתחיל מאיש יהודי ע"ד דאית׳ כל הכופר בע"ז נקרא יהודי שזה רמז להצדיקים המקדימים רחמים וממשיכים השפעות וברכות לעולם כנ"ל ואב הרחמן יקדים לנו רחמים תמיד לנו ולכל ישראל. אכיה"ר

בדרך אחר נראה לפרש בהקדם פסוק בטח בה' ועשה טוב וכו׳ דהעיקר צריך האדם לעבוד הבורא ב"ה בירא׳ שלימ׳ ולהיות תמיד כל אבריו נרתחין ומזדעזעין ביראת הבורא ב"ה והאדם הזה אשר יראת ה׳ תמיד על פניו בלתי אפשרי לו להתאפק מלהוכיח בני אדם והוכח יוכיח את עמיתו ודבריו מעוררים את לב אנשים השומעים את דבריו לשוב לבורא ב"ה כדאיתא כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים ואחר שפעל זאת להכניס ירא׳ בלב אחרים אזי אח"כ יזכה עי"ז שיבא לידי אהבת הבורא ב"ה בלב שלם ולהדביקות אשר עי"ז יכול להמשיך השפעה גדול׳ אל העולם וזהו אשרי איש ירא את ה׳ עי"ז במצותיו חפץ מאוד היינו אהבה וזה פירוש בטח בד׳ היינו שתחזיק מאד להיות תמיד ביראת ה׳ ולבטוח בהבורא ב"ה שכל מי שיש בו יראת שמים צריך להיות בטחונו בה׳ בכל אופניו כמ"ש בקפיטל הנ"ל אשרי האיש כו׳ ונאמר שם נכון לבו בטוח בה׳ ועשה טוב היינו להוכיח את בני האדם בעבודת הבורא ב"ה להשיבם מדרכיהם הרעים ולעשותם טוב שכן ארץ פי׳ הכתוב מבשרו אם תראה לשכון בארץ היינו להוכיח ב"א שזה נקרא ארץ דהיינו דברי ארציות וחומריות למנוע מהם הבריות מלעשותם אז ורעה אמונה פי׳ אז תבא לידי אהבה שהיא עיקר האמונ׳ ותרעה את עצמך באהב׳ תמיד בלי שום הפסק וזהו ואתה תצוד. פי׳ שאתה תצוד. אח בגי ישראל בטוב ביראת ה׳ לזרזם כי כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז ויקחו אליך פי׳ עי"ז שיקהו בלבם את יראת ד׳ זה יגרום לך שתבא לידי אהבה והיינו אליך שמן זית זך שמן היינו השפעה שהצדיק ממשיך ע"י אהבה והדביקות שבו כתית למאור פי׳ עם כל זאת צריך אתה לכתת ולשבר עצמך להתחזק במרת הכנע׳ ועי"ז תבא לידי אור גדול להעלות בר תמיד שתהא שלהבת עולה מאלי׳ באהבה ובהתלהבות גדול עד אין קץ ותכלית:

איתא בגמ׳ כיצד הלבישן ומקשה ד.גמ' כיצד הלבישן מאי דהוי הוי אלא כיצד מלבישן לעתיד לבא ומקשה ד.גמ׳ כשיבא משה ואהרן ובניו וכו׳ אלא כיצד הלבישן למסבר קראי ע"ש: ויש לדקדק דה"ל לתתצי מיד למסבר קראי ונ"ל בהקדים לפרש והי׳ כאשר ירים משה וכו׳ וכאשר יגיח כו׳ ולכאור׳ למה הי׳ מניח ידו אך האמת הוא מחמת שמשה רבינו ע"ה הי׳ מדרגתו וקדושתו גדול׳ מאוד וידע איך לעורר רחמים ואם הי׳ עבודתו כזה לעודד רחמים כמעט הי׳ העולם בטל ממציאות מחמת שהבורא ב"ה ברא את עולמו ושיתף בו מדת הרחמים דהיינו דין ורחמים כדי שיהא שכר ועונש ואם הי׳ משה רבינו ע"ה עבודתו רק לעורר רחמי׳ לבד הי׳ פועל שיהא הכל אחד ולא הי׳ עונש אף לרשעים לכן הוכרח להיות עבודתו רק בהמתקת הדינים בלבד אבל אנחנו בעבודתיגו אפילו לעורר רחמים הלוואי שנפעול כך כאשר פעל משה רבע"ה בהמתקת הדינים וזהו כאשר ירים משה את דידו פי׳ רשותו כי העולמות הם ברשות הצדיק לפעול בהם כרצונו וזהו לא נברא העולם אלא לצוות לזה היינו בריאת העולם היה למען ישמעו להצדיק הנקרא זה כמ"ש זה משה כו׳ וכאשר הרים משה את ידו היינו כחו ורשותו שיש לו בעולמות וגבר ישראל אך שהי׳ צריך לירד קצת ממדרגתו כג"ל וגבר עמלק ואהרן וחור תמכו את ידיו במדרגותם לעורר רחמים

וזהו אז ישיר משה כו׳ ודרשו חז"ל שר לא נאמר כו׳ ולפי דרכינו יבואר ג"כ בדרך הזה דהנה משה רבע"ה כשהי׳ על הים הי׳ צריך לרחמים על ישראל ודינים על המצריים ולא היה יכול להמשיך ולעורר רחמים כי עי"ז לא הי׳ עונש על מצריים והי׳ פועל רק במדרגת המתקת הדינים דהיינו רחמים לישראל ודינים למצרים אבל הדורות הבאים אחריו צדיכין לעבוד במדריג׳ זו לעורר רחמים כנ"ל וזהו אז דהיינו הפעולה הזאת שפעל משה ע"י המתקת הדינים: ישיר משה דהיינו הצדיק שיהי׳ בכל דור כי בכל דור הוא גלגול משה רבע"ד. וזהו דאמרינן בגמ' משה שפיר קאמרת דכל צדיק נקרא בשם משה ובני ישראל ישירו את השירה הזאת לד׳ דהיינו שהם צריכין לעורר כולה רחמים והיינו לד׳ כולה רחמים כנ"ל ויאמרו עתה השיר׳ איך לאמר לדורות הבאים

וזהו בכל עת יהי׳ בגדיך לבנים דשלמה המלך ע"ה אמר כ"ח עיתים והם י"ד ימין וי"ד שמאל והיינו בכל עת פי' כל העיתים אף השמאל יהיה בגדיך מלשון ב"א ג"ד פי׳ מזל טוב והיינו בגדיך המזל הטוב שתרצה לעורר יהי׳ לבנים דהיינו לעורר רחמים ולא בהמתקת הדינים לבד ושמן על ראשך לא יחסר היינו הרחמים הנקראים שמן לא יחסר תמיד

וזהו פי׳ הגמ׳ כיצד הלבישן דבגדי כד.ונ׳ היו מכפרים ושואל התנא כיצד באיזה אופן הי׳ ההלבשה דהיינו התעוררות הרחמים דלבוש נקרא רחמים

וזהו ומרדכי יצא כו׳ בלבוש מלכות תכלת דאיתא תכלת דומה לים כו׳ ורקיע דומ׳ לכסא הכבוד וכסא הכבוד יש בו דין ורחמים ומרדכי פעל שיצא מלפני המלך מלכו של עולם בלבוש תכלת ר"ל תכלת שהוא קצת דין עשה ממנו לבוש היינו רחמים גמורים כולו

וזהו שמקשה כיצד הלבישן כו׳ מאי דהוי הוי פי׳ המדרגה הזאת הי׳ במשה מחמת שהי׳ קדושתו גדולה מאוד והי׳ צריך לעבוד הכל בהמתקת הדינים בנ"ל: ולא כן אנחנו שאגו צריכין לעשות באופן אחר. ואמר התנא כיצד מלבישן לעתיד לבא פי׳ כשיבא משיח במהר׳ באיז׳ אופן יהי׳ הלבוש לעורר רחמים והשיב לו כשיבא משה ואהרן כו׳ ואמר אלא ביצר מלבישן למסבר קראי פי׳ דמשה רבע"ה הכנים והלביש הכל בקראי של תור׳ שע"י המקראות והכתובים של תורה נוכל לעורר רחמים וכיצד הי׳ הלבש׳ זאת שנדע אנחנו ע"י המקראות לעורר רחמים גדולים. וזהו ואתה תצוד. את בני ישראל פי׳ שתאמר להם התור׳ והמצות וע"י התורה: ויקחו אליך שמן זית זך היינו השפעה הזאת שהי׳ על ידך ע"י המתוק הדינים בנ"ל יקהו הם: כתית למאור כנ"ל שצריך שיהא מוכנע ושפל בעיני עצמו: להעלות נר תמיד פי׳ שהם צריכין לעבוד לעורר רחמים כנ"ל תמיד:

והיה על אהרן לשרת דהנה כתבנו מזה דצריך האדם שיהא כל כוונותיו לשמים הן באכילה ובכל דבר ואמר הכתוב שבגדי כהוגה יהי׳ על אהרן רק לשרת היינו לשירות ועבודת הבורא ית׳ ולא להנאת עצמו וכבודו ועי"ז ונשמע קולו בבואו אל הקודש היינו כשיעלה אל הקדושה בעולמות העליונים : לפני ד/ יפעול לעשות יחוד וקישור בעולמות: ובצאתו פי׳ אף בעת שירד ויצא קצת ממדרגתו יפעול. ולא ימות פי׳ שיפעול אפילו מי שהוא קרוב למיתה יכול הצדיק להצילו ממיתה בתפילתו להמציא לו רפואה וחיים אמן:

פרשת כי תשא

כי תשא כו׳ דהנה כתבנו מזה פעמים הרבה שהצדיק הרוצה להשפיע לעולם צריך לקשר וליחד העולמות ביחודא שלים עד א"ם ב"ה וב"ש וע"י כה ותיקון ויחוד הצדיק כזה יכול גם הצדיק שאינו במדרגה זו ג"כ להמשיך השפעה לעולם. וזהו וחנותי את אשר אחון ופירש"י ז"ל אף שאינו הגון. ולכאורה נראה פ?ום דקרא להיפך למי שהוא ראוי לחוננו. אך לפענ"ד כך היא כוונת רש"י ז"ל דע"י העושה נחת רוח וחן להבורא ב"ה שמיחד ומקשר העולמות בנ"ל ע"י כח הצדיק הזה אני אחון אף למי שאינו הגון: וזהו חן וכבוד יתן ה׳ כו׳ יפי׳ בין ע"י צדיק שעושה חן ויחוד בעולמות: בין ע"י הצדיק שאינו במדריג׳ זו אך שהוא תמיד בתשובה ווידוי להבורא ב"ה ויתעלה ע"י שניהם יתן חן יתן ה׳ השפעה וטובה לעולם: לא ימנע טוב להולכים בתמים הוא נתינת טעם למה שלמעלה ממנו דמשום דהבורא ב"ה דרכו להטיב לכל לכן לא ימנע טוב להולכים בתמים באיזה מדרגה שיהי׳ רק שיהא בתמימות: וזהו כי תשא את ראש כו׳ פי׳ כי הוא לשון אשר שאמר הקב"ה אתה תשא את ראש דהיינו העולמות נקראים ראש לפקודיהם פי׳ כדי לפקוד לכל ב"י את ההשפעה להשפיע להם לפוקדם בכל טוב. ותגרום שאף הצדיקים שאינם במדרגתך רק ונתנו איש כופר נפשו פי׳ שיהא תמיד בתשובה לבקש כפרה ומחילה לנפשו. גם הם יכולים להמשיך השפעה לעולם. ולא יהי׳ בהם נגף בפקוד אותם שלא יוכל שום קטרוג לקטרג עליהם בפקוד אותם היינו את ישראל בהשפעה וטובה אמן

משוד חסדך ליודעיך. ובתחילה נקדים לפרש הפסוק קח לך סמים וכו׳ דהנה לעבודת הבורא ב"ה צריך ליקח לך מיני מסים רמז לכל מיני תחבולות והתפעלות ושכליות שיקה האדם אתו עמו לבא עמהם לעבודת הבורא ית"ש ויתעלה. ומנה בהם חלבנה רמז שגם בבהכ"ס יהי׳ צנוע ויחשוב בו דברים המותרים להרהר דהיינו שהוא מלא בושה וכלימה נמשל כבהמות ולזה רמז חלבנה ושנה הכתוב לסמים שנית רמז לאחר שבאת קצת לעבודת 1השי"ת סמים ר"ל קח סמים היינו השכליות יהא בכל עת צח ומצוחצח יותר שתגיע בהם למעלות הצדיק האמיתי. וזהו ולבונה זכה ור"ל בזכות מעשיך תוכל ללבן עונות ישראל בד בבד יהי׳ ר"ל שתזכך עצמך בלבך עד שתוכל להביא עולם העשי׳ לאחדות הבורא ית"ש כמו שהעולם העליון הוא באחדות גמור. וזה ע"פ פירש"י ז"ל על פ׳ בד בבד ע"ש וזה פי׳ הפסוק ברוך ה׳ מהעולם עד העולם אמן ר"ל כשתגיע למעלה זו שתוכל להביא העולמות לאחדות גמור אז תוכל לומר אמן אחר ברכת עצמך שהאמן מורה ג"כ לאחדות כידוע וזה גדול העונה אמן כו׳ מי שעונה אמן הוא יותר גדול אם הוא מן המברך בנ"ל

ועשית אותה קטורת כו׳ ר"ל קטורת הוא לשון קיטור ותימרות עשן שהוא מרמז לענין הגשמ׳ כי העולמר העליונים אנו מדמין ומושלים באור והעוה"ז נרמז בעשן פי׳ שתראה ג"כ להמשיך השפעה על ישראל בעניני גשמיו׳: וזה הפי׳ של מעלה עשן כל שהוא שגם עניני גשמי היה צריך לפעול בהקטרת והם בני חיי ומזוני וזהו ג"כ הפי׳ מעשה רוקח לתקן הצטרכות עולם העשי׳ וזה נרמז ג"כ בפסוק שלש פעמים בשנה ר"ל שלש דברי הגשמיים הנ"ל והם מרומזים בתיבת פעמים שמשמעו הרגלים כמו מה יפו פעמיך בשנה יראה כל זכורך פי׳ תראה ותזכור להביא השלש דברי גשמי הג"ל בשנה שהוא בגי׳ ספי׳ להתאחדם בעולמות עליונ׳: ממולח טהור קדש ר"ל שתערב הטהרה שלך עם הקדושה שבעולם העשיי׳ הוא רק טהרה וקדושה הוא בהעולמות העליונים וזהו משוך חסדך ליודעיך ר"ל היודעים לייחד העולמות השפע להם החסד שלך בכח יחודם אשר מייחדים וצדקתך לישרי לב אותן שלא הגיעו עדיין למעלה זו וזהו ג"כ הפי׳ אך את שבתותי שפי׳ שני שבתות ר"ל ג"כ יחוד העליון הוי׳ ואדנ"י כי אות היא ביני וביניכם פי׳ כי הוא לשון אלא וכך פי׳ מה שהיא ביני וביניכם שהם עולמות וספירות עליונים אינך יכול לתפוס במחשבה כ"א אותיות כי בא"ס ב"ה לית מחשבה תפיסה בי׳ כלל לדעת כי אני ה׳ מקדשכם פי׳ כנ"ל שטהרה יכול לבא מעולם העשיי׳ אבל הקדושה הוא למעלה מהשם ב"ה וזהו ג"כ אשר רמזו חז"ל במם׳ שבת באמרם האי תנא הכנסה הוצאה קרי לי׳ פי׳ מה שהצדיקים עושין יחוד בעולמות עליונים אל תבין שהקב"ה צריך ח"ו למעשינו חלילה וחלילה רק אנחנו צריכין לזה ע"י מעשנו הוא אתערותא דלתתא • להביא העולמות בחדור■ ובשמחה ועי"ז יושפע לנו שפע וברכה ורחמים על כל ישראל אמן

עוד פי׳ כי תשא את ראש נ"ל דאי׳ בגמ' נר מערבי היה דולק ממנו הי׳ מדליק וממנו הי׳ מטיב י"ל דחז"ל רמזו בדבריהם הקדושים על הצדיק שהוא נקרא נר מערבי ע"ד דאיתא בגמ' למה נקרא שמה בבל שבלול, במשנ׳ וגמרא ואגדות כו׳ כמו כן הצדיק הוא מעורב בו כל מיני קדושות אהבה ויראה ורוממות אל תורה ותפלה וצדק׳ תשובה וגמילות חסדים וכדוט׳ ולכן נקרא נר מערבי לשון מעורב וגם מערבי הוא לשון עריבות ומתיקות שהצדיק הוא ערוב ומתוק בכל מיני מתיקות וזה הפי׳ ממנו הי׳ מדליק הם ב"א המתחברים עם הצדיק גם הם מדליקים נרותיהם הם נשמתם באהב׳ וירא׳ להבורא ב"ה וממנו הי׳ מטיב פי׳ ע"י הצדיק מטיב הש"י ב"ה לעולם כל מיני השפעות

וזהו שאמר הקב"ה למשה רבע"ה כי תשא את ראש ב"י פי׳ כשתשא לבבם למעל' לראש הם העולמות עליונים נקראים ראש למען יכנסו בלבם אהבה וירא׳ וקדושה לפקודיהם פי׳ גם זאת יפעלו שיהי׳ להם פקיד׳ טובה של שפע טוב שהצדיק גוזר ופוקד והקב"ה מקיים ע"י:

ונתנו איש כופר נפשו הכתוב נתן להם עצה טוב׳ שיהרהרו בתשובה לכפר על כל עונותיהם ועל נפשותם בפקוד אותם פי׳ בעת הפקיד׳ הזאת של השפע ואז לא יהי׳ בהם נגף בפקוד אותם ר"ל שלא יהא שום קיטרוג על הפקיד׳ מאחר שהרהרו בתשוב׳

זה יתנו איתא בגמ' כמין מטבע של אש הראה לו הקב"ה למשה מתחת כסא הכבוד ואמר לו כזה יתנו רמז ע"פ דאיתא בגמ' איזה בנן של קדושים דלא ידע בצורתא דמטבע ומקשה התו׳ למה נקרא בנן של קדושים ומאי ראי׳ הוא על אבותיו אשר היו קדושים ומתרצין מאחר דלא ידע כו׳ מסתמא גם אבותיו היו קדושים ע"ש י"ל כוונת דבריהם דהנה הצדיק הגמור בוודאי גם בגלגול ראשון הי׳ צדיק גמור והגלגול ראשון נקרא אב לגלגול שני זה שנתגלגל עתה

וזהו כוונת התורה מאחר שלא יודע בצור׳ כלל גם אבותיו הוא הגלגול הראשון ג"כ הי׳ צדיק והטעם בי הצורה של המטבע היא מכבה אור נשמת האדם כאשר יבין מדעתו אם נותן דעתו על המטבע נכבה אור השכל ממנו לזה אמר השם הטוב כזה יתנו דהיינו שיתנהגו עם כספיהם כזה שהוא אש מתחת כסא הכבוד ראש שורף ואש מחמם דהיינו אם ח"ו מתנהג בכספו שלא כהוגן אז שורפתו ואם מתנהג כשורה בצדק' בלב שלם וג"ח אזי המצו׳ הזאת מגעת עד כסא הכבוד ומחמתו מגיע לעונג רב בזה ובבא אמן

כי תשא את ראש וכו׳ נראה לפרש דהנה יש בני אדם אשר אין משגיחים על צרות ודוחק חבריהם כמאמר הכתוב ואהבת בו׳ כ"א חוששים לעצמם שיטיב להם וכן יש בגי אדם שחוששים ג"כ על צרות ודוחק חבריהם מחמת רך לבבם ורחמנותם הבחינה הזאת היא טובה אבל לא על אמתה ומכונ׳. והבחיג׳ האמיתית הוא שיהא מיצר על צרות ישראל מחמת שזה צער השכיג׳ הקדוש׳ אשר בכל צרתם לו צר וכל מגמתו הוא להמשיך השפעות על ישראל כדיי להעלות השכיג׳

וזהו כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם לשון פקידה שהקב"ה פוקד ומצוה טובות על בני ישראל ע"ד ותגזר אומר ויקם ואם כוונתך תהי׳ בהפקידה הזאת לעשות טובות לישראל יהי׳ עבור להעלות ולשאת את השכיג׳ הנקראת ראש בגי ישראל תפעול ונתנו איש כופר נפשו כו׳ דהנה עובדות ותנועות של הצדיק המתחיל להתאמץ בקדוש׳ ועבודת הבורא יתעלה הם קצת זר בעיני בני אדם הפשוטים ואינם נכנסים בלבם באומרם שתנועותיו הם שלא כדרך העולם ומעשיהם שונים וזרים בעיניהם והוא מחמת שהצדיק הזה עדיין לא נגמר בצדקתו אבל הצדיק האמתי אשר כל כונותיו להעלות השכיג׳ מעשיו נכנסים בלבות בני אדם ונותנים אהב׳ רבה בלבבם והם מוסרים נפשם על קדושת שמו ית׳. וזהו ונתנו איש כופר נפשו כו׳ ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם ר"ל שלא יהי׳ מעשה הצדיק כגגיפ׳ ובעיט׳ שלא יוכשר בעיניהם רק אדרבה יוסיף אהבה רבה בלבבם

וזה יתנו כל העובר על הפקודים פי׳ הכתוב מלמד הצדיק המשפיע אשר הולך ועובד במדריג׳ הזאת להיות פוקד השפעות לישראל אזי יחזיק עצמו תמיד מחצית פי׳ יחשוב תמיד שכל מעשיו אינם אלא מחצ׳ ר"ל בל דבר מעשה טוב אשר יעשה אינה עושה כשלימות גמור אלא חצי כפי הראוי להיות השקל פי׳ לכן ישקול בפלס מאזני שבלו כל דבר אשר יעשה קודם עשותו אם הוא מצד הטוב או להיפך חליל׳ בשקל הקודש ר"ל כדי לשקול ולהכריע אל הקדוש׳

העשיר לא ירבה דאיתא בגמ׳ איזה עשיר השמח בחלקו י"ל הפי׳ ע"ד שאמרו חז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה כו׳ ואמרו רבותינו ז"ל איזהו עשיר בו׳ ר"ל שיהא בטוח בעשרו שחבירו לא יטול חלקו בג"ע רק הוא עצמו ישמח בחלקו הטוב ואמר הכתוב העשיר פי' גם אם אתה במדריגת עשיר שתשמח בחלקך בג"ע אעפ"ב לא ירבה ר"ל לא יחזיק עצמו במדריג׳ יתיר׳ וגדול' רק שאינו אלא מחצ׳ כנ"ל והדל לא ימעיט פי׳ הדל במצות אעפ"ב לא יתייאש עצמו חליל׳ לילך שובב בדרך לבו אלא אעפ"כ ישוב לד׳ לתת תרומת ד׳

או יאמר כי תשא כו׳ פי׳ שכל כונותיו יהי׳ רק להעלות השכינה הנקראת ראש כנ"ל וזה לך ה׳ הגדול׳ והגבורה כו׳ דהנה השי"ת ב"ה ברא העולמות למען ישראל להטיב להם כאשר יעבדו ויתקנו כל אחד את שורשו וזהו לך ה׳ הגדולה פי׳ מה שאנו משבחים כל זאת כונתינו רק למען שמך לא דייקא ר"ל בשבילך והמתנשא לכל לראש פי׳ והשי"ת ברוב רחמיו עושה חסד עם כל אדם ומגשאו לראשו דהיינו לשורשו וזהו ה׳ מגת חלקי אינו אלא ליתן מנות לה׳ אתה תומך גורלי פי׳ כנ"ל ואתה ברחמיך תומך אותי לגורלי דהיינו לשורשי וק"ל.

ועשית כיור נחושת כו׳ נראה לפרש דהנה ציוה השי"ת ליקח בבגדי כהונה ג׳ דברים זהב כסף נחושת י"ל שהתורה הקדושה רמזה לאדם הרוצה לכנוס אל הקדושה ועבודתו ית׳ צריך הכנעה מתחילתה עד תכלית הכנעה כמאמר התנא מאד מאד הוי שפל רוח ולזה רמז אותיות זהב שכל אות הוא מספר מועט מאות שלפניו לרמז להאדם הרוצה לכנוס אל הקדושה שהיא מדרגה חשובה שהוא רמז זהב דבר חשוב צריך לשבר גבהותו וגדלותו אשר טמן בקרבו עד תכלית הכנעה צריך למעט עצמו כסף רמז לאהבה ותשוקה בעבודת הבורא ית׳ כמו נכסף נכספת כר ואותיות כסף עולה במספרו בל אות מרובה מאות הקוד' רמז שצריך להתגבר ולעלות למעל׳ מעלה בכל פעם עד תכלית יכולתו ואפשרו בעבודתו ית׳ עד אין תכלית ונחושת לשון נחש לשון נופל על הלשון ר"ל הגשמיות דהיינו אכילה ושתי׳ ועניני גשמיות עוה"ז הבא מצד הנחש צריך להכניס הכל אל קדוש, שיאכל וישת׳ בקדושה ובטהר׳ ובמחשבות טהורות הכל למען עבודתו ית׳ ובזה הוא גורם השפעות לישראל ולעולם

וזהו ועשית כיור דהכיור הוא דבר המשפיע ומריק מים מהדדים שבתוכו וציוה השי"ת שיעש׳ כיור שיגרום השפעות ע"י נחושת היינו ע"י הגשמיות שינהג עצמו בהם בקדוש' ובטהר׳ ובנו נחושת כנו הוא ל׳ מושב ויסוד דהיינו שיעש׳ יסוד גמור להשפעות להשפיע לישראל ע"י הגשמיות ולכן מתחיל׳ לא רצה משד. רבינו ע"ה לקבל מראות הצובאות שיעש׳ מהם הכיור עד שציוה השי"ת לקבל מהם כי מחמת שתאו׳ הזאת הוא דבר עלול לקבל טומא׳ ובעו"ד. רוב בני אדם נכשלים בעון הזה הנראה ונדמה להם שאין זה חטא הלל ואינם יודעים עד היכן הדברים מגיעים שפוגמים בחטא זה ע"פ הרוב חטא של הרהורים ותאוויות האלו באים מהאש׳ המהרהר׳ חליל׳ בהרהורים לא טובים ולכן ציוה השי"ת שיקבל מהם כי השי"ת יודע מחשבות שכוונת הנשים הי׳ בהסתבלותם בהמראות למען יבוטל מהם ההרהורים מאנשים אחרים לכן ציוה השי"ת שיקבל מהם ואף שהיא גשמיות עב מכל הגשמיות גם זאת הצורך להכניס אל הקדוש׳

וזהו ואתה קח לך בשמים פי׳ שתעל׳ ריח ניחוח במעשיך דהיינו אפילו מדבר הגשמי ביותר מכל הגשמיות תעלה ממנו ריח ניחוח וזהו ראש מור לשון מר ר"ל אפילו דבר שהוא תכלית וראש לכל המרירות תעל׳ ממנו ריח ניחוח דרור פי׳ תראה שיהי׳ דרור דהיינו חירות ממ"ה דהיינו מסיטרא אחרא ומשעבוד מלכיות כל זה תגרום בכל דברי גשמיות וזה שאמרו חז"ל בן קטין עשה מוכני לכיור כדי שלא יהא מימיו נפסלים בלע׳ והיו משקעים אותו בבור ששם אין נפסלים בלינה רמז שלא יאמר האדם א"כ הוא שאסור לאדם להטת מעוה"ז ותאוותו כ"א הכל למען שמו והוא דבר קשה מאוד הבלתי אפשרי לעמוד בו א"כ אפריש עצמי מכל עניני עוה"ז הגשמי ולא אוכל ולא אשתה בלל ואהי׳ פרוש מאד אל יאמר כן אלא צריך האדם להתאמץ במעט מעט לשבר כח התאוויות ולסבב הדבר בסיבוב אחר סיבוב עד שיגיע לתכלית יסוד הקדוש׳ ושורש׳ בכל דבר גשמיות ג"כ וזה רמז שעש׳ מוכני לכיור לשוקעו בבור רמז שצריך האדם לגלגל ולשקע הגשמיות עד אשר יושקע ויוטבע בטבע בשורש הקדושה שלא יהי׳ נפסלים בלינה רמז לעוה"ז הנקרא לילה ואינה אלא כמו לינה אדם ביקר בל ילין וזהו ותעבור המנחה על פניו והוא לן בליל׳ ההוא במחנ׳ ר"ל אף שכל המחנ׳ ששלח יעקב היו דברים גשמיים אעפ"כ הוא לן בליל׳ ההוא ר"ל בעוה"ז הנקרא לילה לן בה במחנ׳ דהיינו בהקדושה מחנות קדושה וזהו ומשה יקה את האוהל. דאוהל רמז להקדושה והשכינ׳ הנקרא אוהל ומשה רבע"ה הי׳ מתאמץ בקדושתו להעלות הקדושה והשכינה וזהו יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה ר"ל אף דבר שהוא מחוץ למחנה דהיינו דברים גשמיים שהם דברי חיצונים מחוץ להקדוש׳ הי׳ משה נוטהו ומביאו אל הקדוש׳ וזהו גטה לו פי׳ לו מוסב אל מלת אוהל: הרחק מן המחנה פי׳ הדבר החיצוני שבתוך הגשמיות הי׳ מרחיק מהקדושה והקדוש׳ והרוחניות שבו הי' מעלה אל הקדוש׳. והי׳ כל מבקש ד׳ יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחג׳ פירוש מובן ממילא שכל מבקש ד׳ הי׳ יוצא להתאמץ עצמו בדרך הזה והאיך עשה ואמר הכתוב והי׳ כצאת משה אל האוהל כו׳ דהנה העיקר לאדם ללמוד מהצדיק את מעשיו אשר עושה יראה וישגיח על מעשיו הקדושים ובזאת יעיר לבו בקרבו ג"כ בקדוש׳ להתחיל בעבודתו ית׳. וזהו והביטו אחרי משה. וגצבו איש פתח אהלו ר"ל שהתחילו לעמוד על פתח וההתחל׳ של קדוש׳ הזאת לעשות כיוצא בו עד בואו האוהל׳ מוסב על ונצבו איש פתח ר"ל שהתחיל כל איש להתאמץ ולהתחיל בקדוש׳ עד שזכה לבא אל האהל ממש ונחזור לביאור הכתוב ועשית כיור נחושת. ונתת בין אוהל מועד ובין המזבח פי׳ ע"י שתקדש עצמך בדברי גשמיות תפעול שני דברים הן שתעלה הקדוש׳ להשכינ׳ כנ"ל גם שיהא לך מזבח כפר׳ על עוונותך ע"ד שאמרו חז"ל בזמן שבהמ"ק קיים היו קרבנות מכפרים ועכשיו שולחנו של אדם מכפר וזהו בין אוהל מועד ובין המזבח ר"ל הן זאת והן זאת תפעול ועוד תפעול ונתת שמה מים רמז שתגרום השפעות רחמים וחסדים לעולם וישראל והשם ברחמיו יחזק ויאמץ לבבנו ללכת בכל דרכיו הקדושים אכי"ר

ויהי ברדת משה מן ההר כו׳ יבואר ג"ב ע"פ דברינו הג"ל שאדם ד.רוצ׳ לבא אל הקדוש׳ ופרישות לעבודתו ית׳ צריך להכניע עצמו בהכנעה גדול׳ וזה יגרום לו לקבל קדושה על עצמו וזהו ברדת משה מן ההר ע"ד שאמרו חז"ל הרים גבנונים ההר חמד אלהים שנתן הקב"ה התורה על הר סיני מחמת שהוא נמוך מכל ההרים ומשה הי׳ מוריד ומשפיל עצמו שהי׳ עניו מכל אדם והי׳ מוכנע מאד יותר מהר סיני לכן זכה ושני לוחות בידו שע"י הכנעתו הי׳ זוכה להקדוש' הגדול׳ הזאת זהו ששנה הכתוב לכפול ברדתו מן ההר שלכאורה הוא אך למותר שהרי פתח הכתוב בתחיל׳ ברדת משה מן ההר אלא שהתור׳ מרמזת שזכה לזאת בעבור שהכניע עצמו וזה ברדתו בי"ת של ברדתו פירושו בעבור רדתו מן ההר כנ"ל שהי' מוכנע ביותר. ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו פי׳ שהכתוב מפרש גדול הכנעתו שלא ידע כי קרן כו׳ דהצדיק המדבר עם אדם דברי קדושות ויראת ה׳ אזי בא לו ההתלהבות גודל בלבו ויאיר פניו באור גדול מהתלהבות אש אשר בקרבו ! ובל זאת לא ידע משה בעצמו אם יש לו התלהבות כלל וזהו בדברו אתו ד"ל כשהי׳ איזה אדם מדבר עם משה דברי קדושות

פרשת פקודי

אלה פרוורי המשכן כו׳ הנה התורה י"ל לכמה פנים ונראה לפרש דהנה גדולה מעשה הצדק׳ הנותן צדק׳ לצדיק השלם שעושה יחוד במדות העליונות כידוע שיש שגי מדות צדיק וצדק וע"י הצדיק המקבל את הצדק׳ הוא מעל׳ את הה׳ אחרוג׳ שהיא אתנו בגלותינו למדת צדק ונעשה צדק׳ ואז העולם מלא ושבע כל טוב שפע וברכה ורחמים וחיים ובני ומזוני ושלו׳ עד אין קץ ותכלית הנשפע ע"י הצדיק המקבל את הצדק׳ וע"י הולכת ההשפעה לכל העול׳ לכל אחד ואחד די מחסורו והצטרכותו וזה מרומז בפסוק ונתנו איש כופר כו׳ מלת ונתנו האותיות למפרע הוא ג"כ ונתנו כנ"ל שע"י הצדקה בא צדקה לעולם: והנה יש שלש מדרגות צדיקים. יש צדיק שאינו משגיח לחשוב בקבלתו הצדקה לטובת והנאת עצמו אלא כל כוונתו הוא כדי שיושפע עי"ז שפע טובה לכל ישראל ותמיד נפשו ורצונו הטוב משתוקק לראות בשמחת ישראל שלא יוחסר להם כל טוב אבל מה שנוגע לו להצטרכותו אינו משגיח כלל וכלל והכל בעיניו כאלו ביתו מלא ומוכן כל טוב וזה הצדיק נקרא בשם דוכרא אף שהוא מקבל כי כל כוונתו ובקשתו אינו אלא כדי להשפיע וזה הוא הזיווג הידוע שיש זיווג מגי׳ ובי׳ ויש צדיק המקבל צדקה וכוונתו ג"כ להנאת עצמו כדי מזונתו ופרנסתו וזה נקרא בשם נוקבא מהמת שכוונתו ג"כ לקבל והצדיק הזה ג"ב עושה יחוד לד"שגי מדות הנ"ל ע"י קבלה לידו הצדקה וזהו וכל איש אשר נמצא׳ אתו תבלת וארגמן דהיינו הצדיק הנקרא בשם דוכרא כנ"ל שכל הצטרכותו כאילו נמצא אצלו הכל מוכן תכלת וארגמן רמז לכל מיני טובה ואין כוונתו רק להשפיע: הביאו ר"ל צדיקים כאלו הם מביאים תמיד שפע רב בל טוב לעולם. וכל אשה ר"ל הצדיק השני הנקרא בשם נוקבא כנ"ל רק שהוא חכמת לב היינו בעבודת הבורא ית׳ ובתורתו הקדוש׳ לעשות נחת רוח ליוצרו. בידי׳ טוו ר"ל ע"י ידי׳ שמקבל הצדק, לידו הוא ג"כ ממשיך השפעה ויביאו מטוה היינו השפעה. תכלת וארגמן רמז לכל מיני השפעות. ג׳ וכל הגשים אשר נשא לבן אותנה בחכט׳ ר"ל הצדיק שיש לו נשיאת לב בחכמ׳ עליוג׳ אף שכוונתו לקבל ונקרא ג"כ בשם נוקבא. טוו אח העיזים ר"ל רמז כצמר ששורשו הוא מן העיזים כך הצדיק הזה מושך השפע׳ מהשורש: וזהו ואלה פקודי המשכן רמז לשלש צדיקים הנ"ל פקודי פי׳ מה שהצדיק פוקד את כל אדם בהשפעה טובה יש בהם שלש מדרגות א׳ המשכן הוא מלשון המשכה שממשיך השפעה ע"י קבלת הצדק׳ לידו ועושה יחוד בשני מדות הג"ל וזהו המשכן בה"א. ב׳ משכן רמז לצדיק השלם והגמור כנ"ל זה נקרא בשם דוכרא כנ"ל ונקרא בלשון סתום ונעלם מחמת שאינו משגיח על עצמו כאלו אינו בעולם ועושה יחוד מני׳ ובי׳ העדות אשר פוקד על פי משה ואהרן שהיו משתוקקים תמיד להשפיע לישראל ולא הי׳ כוונתם והשגחתם על עצמם

וזהו ויאמר ה׳ אל משה פסל לך ודרשו חז"ל הפסולת יהי׳ שלך כו׳ ויש לכוון פי׳ הגמרא שהשי"ח אמר למשה כל מה שנוגע לך לפרנסתך להצטרכותך יהי׳ בעינך כפסולת המאכל הנדחה מן הגוף שלא תשגיח על הנוגע לך: מכאן נתעשר משה פי׳ שמשה רבע"ה עשה כאשר אמר לו השי"ת והי׳ כל כוונתו שיהיו מלאים ושבעים כל טוב וזה הי׳ כל עושרו שראה בעושרם וטובתם: ג׳ עבודת הלוים היינו הצדיקים הקטנים הנלווים אל ה׳ לעבודתו גם הם משפיעים שפע ברכה וחיים לעולם ולכל ישראל

ויעש למזבח מכבר כו׳ ומתחילה נפרש הפסוק ויאמר ד׳ אל משה עשה לך שרף ויעש משה נחש הנחושת והג׳ זה צריך ביאור להבין למה שינה משה: ואקדים לך לפרש במה שדקדקו קמאי בראשית ברא וכו׳ מתחילה עלה במחשבה לבראו במדת הדין כו׳ וחלילה לנו לחשוב על הקב"ה האחד האמתי הפשוט שיהא חליל׳ איזה שינוי אצלו אך העיקר הוא כך באמת שצריך האדם לעבוד את הבורא בכל אופני אופנים לבלתי יחטא לפניו חליל׳ בשום עביר׳ ונדנוד חטא והקל׳ שבקלות יהי׳ בעיניו כחמורות וזה הצדיק היה יכול להתקיים אף ע"י מדת הדין וזה שורת הדין נותן שיהא האדם כך אבל בני עלי׳ המה מועטים שיהיו יכולים לעמוד נגד שורת הדין ולכן היה צריך לשתף מדת הרחמים ובאמת בתחיל' ראה הקב"ה באחד השני מדריגות היינו צדיק מעיקרא ומדרגות בעל תשוב׳ וזהו מתחיל׳ עלה במחשב׳ כו׳ ר"ל מהתחלת הבריא׳ עלה במחשב׳ לבראו במדת הדין קאי על הצדיק שיכול להתקיים ע"פ שורת הדין וראה שאין העולם מתקיים מחמת שטבע הבריא׳ בלתי אפשרי להיות כולם צדיקים כאשר כתבתי במ"א ושיתף מדת הרחמים אבל באמת חישב וראה הכל ביחד בלי שום השתנות חליל׳ וזהו אני ה׳ אלקיכם אמת ר"ל מי שהולך באמת בעבודת הבורא ית׳ שלא יחטא חליל׳ אף המדת הדין הוא רחמים אצלו ואין לו להתיירא ממדה"ד וזהו אני ד׳ קודם שיחטא האדם ואחר שיחטא דקודם שיחטא גם הדין הוא רחמים ואף אחר שיחטא אני ד׳ הרחמים וזהו ועשו לי מקדש כו׳ שבית המקדש שלמעל׳ מכוון כנגד בה"מ שלמט׳ וכשאדם מקדש עצמו למט׳ עוש׳ מקדש להשי"ת ב"ה

וזהו ועשו לי מקדש אימתי ושכנתי בתוכם היינו כשיקדשו עצמם למט׳ שאז אני שובן בתוכם י אז עושין לי מקדש למעל׳

וזהו עשה לך שרף ר"ל בגי אדם השורפים בקדושתם וכרשפי אש התלהבותם בוודאי הצדיקים הללו עליהם נאמר ותגזר אומר וכו׳ ושים אותו על נם פי׳ שתשים את הצדיק הזה לנס לעולם שיבינו הכל שכל פעולותיו ומעשיו הכל מעשה גיסים וזהו כל הנשוך ר"ל כל מי שיש לו נשיב׳ דהיינו שחסר לו איז׳ דבר הן רפוא׳ והן מזוני חיי בני וראה אותו וחי תיכף בראי׳ כל דהוא בעלמא ימשיך לו הצדיק הנ"ל הכל ומשה רבינו ע"ה ראה שבני עלי׳ המה מועטים ויעש משה נחש הנחושת ופרש"י ז"ל לשון נופל על הלשון י"ל הפירוש כך נחש הוא השטן הוא היצה"ר העול׳ ומקטרג וראה משה רבינו ע"ה לעשות נגדו נחושת שאף מי שאינו כ"כ צדיק כנ"ל ולזה מרמז נחושת שהנחושת של נדבת המשכן הי׳ מכפר על מעש׳ נחש שגם הצדי׳ כזה יהי׳ יכולת בידו לפעול הכל ולא הי׳ משג׳ משה מדברי הקב"ה כי כן הי' כוונת הבריא׳ בתחיל׳ כנ"ל וזהו ויעש למזבח מכבר מעש׳ רשת נחושת ר"ל מכבר פי׳ כוברו בבבר׳ לראות את מעשה הצדיק דמעיקרא ובני עלי׳ המה מועטים ולכן עשה ופעל שגם הצדיק שאינו בבחי׳ גדולה כ"כ גם הוא יכול לפעול הכל ויהי׳ שיעור הכתוב כך ויעש למזבח ר"ל למען יהי מזבח כפרה מכבר ההכרחי לראות מעש' הצדיק הגמור נחושת מעשה רשת ר"ל ומחמת שרוב בגי אדם נלכדים במצוד׳ ורשת הנחש היצה"ר עשה ופעל שגם הצדיק המרומז בשם נחושת יפעול הכל כנ"ל וק"ל

פרשת ויקרא

ויקרא אל משה וידבר ד׳ אליו מאהל מועד לאמר. לכאור׳ הי' ראוי לכתוב ויקרא ד' אל משה וידבר אליו כדי שנדע מי קראו ולא כן עתה ויקרא אל משה סתם ואינו יודע מי קראו אך הענין הוא דאיתא בזוהר ויקרא כו׳ אלף זעירא דהשכינ׳ כשאינה במקומ׳ אזי היא זעירא ואז היו במדבר ועיקר מקום כבודו הוא בבה"ט בירושלים ולכן מתחיל׳ נא׳ ויקרא אל משה והוא אלף זעירא קרא אל משה אך אח"ב כשכבר קראו והי׳ משה דבינו ע"ה מטה עצמו לעבודת הבורא ב"ה בכל יכלתו והי' מקדש עצמו במאוד מאוד ובא למדריגה זו וידבר ה׳ אליו שהוא שם הרחמים וזהו שהתפלל דוד המלך ע"ה אתה ה׳ לעולם תשב כי עתה בעו"ה שהשבינ׳ בהגלות כשהקב"ה רוצה לדון את ישראל צריך ברוב רחמיו לעמוד מכסא דין ולישב עליהם בכסא רחמים אבל לעתיד לבא יהי׳ כולו רחמים גמורים ולא יצטרך לעמוד מכסא דין כלל ולשנות מכסא לכסא ועל זה התפלל אתה ה׳ לעולם תשב כסאך לדור ודור דעיקר שכינת כבודו יתברך הוא על הצדיקים והתפלל לאמר אע"פ שנתמעטו הדורות אם ראשונים כו׳ אעפ"כ יהי׳ כסאך עלינו בכל דור ודור ברוב רחמיך תחופף עלינו אור שכינתך אמן

ונפש כי תחטא כו׳ נ"ל דאיתא בזוהר הקדוש ונפש בי תחטא שהוא לשון תמי׳ שהכתוב מתמי' על נפש העליון שיחטא ע"ש הלשון ויש לפרש ג"כ ברמז על נפש צדיק שחטא באיזה חטא קל כחוט השער׳ שעבר על איז׳ מדד. והנהג׳ טובה חליל׳ כפי׳ הזוהר הקדוש שנפש היא מדריג׳ גדול׳ והצדיק הזה הנכשל חליל׳ באיז׳ מדה כחוט השער׳ אזי יחרד לבו בקרבו ותאחז נפשו פלצות ומי יתן ויחרד לב הרשעים העוברים עבירות חמורות כקלות כמו הצדיק הזה אשר הקל שבקלות בעיניו כחמורות ונפשו תאבל עליו ותחרד מאוד כאלו עתה שומע השבוע׳ שהיו משביעין אותו קודם שיצא לאויר העולם כדאיתא בגמ'

וזהו ושמעה קול אלה פי׳ שדוט׳ לו כאלו שומע עתה מחדש קול האלה והשבוע׳ כנ"ל והוא עד הוא ל׳ התרא׳ מלשון העדותי בכם כו׳ ופירושו הוא כך מה הוא הדבר שמעיד ומתרה בהצדיק לעוררו שיחרד לבבו ומפרש הכתוב והוא עד ר"ל זה הדבר המתרה להצדיק דהיינו או ראה או ידע ע"ד שפרשתי כבר שהנשט׳ קודם יציאת׳ לעולם מוליכין אות׳ בכל עולמות ומלמדין אות׳ כל התור׳ ואח"ב בא מלאך וסטרו על פיו כדאיתא בגמ' וכל זאת למה אמרתי כבר באריכות השורש הוא לסיבה הזאת שמראין לו כל עולמות הוא למען שיכול אח"כ להשיג העולמות ולעבוד בהם להשי"ת ב"ה ולהשיג התור׳ שלמד ואילולי זאת שמראין לו כנ"ל לא הי׳ יכול להשיג כלל וכלל לא התור' ולא העולמות העליונים רק ע"י הרשיט׳ הנרשם בו קודם יציאתו לעולם עי"ז יכול אח"כ להשיג ואם לא הי׳ נשכח ממנו כל מה שרא׳ ולמד לא הי׳ לו שום שכר בעבודתו

וזהו או ראה ר"ל או שראה בל העולמות הגבוהים לכן יחרד לבו בו או ידע שלפעמים מתגלגל הצדיק עבור איזה מצוד. אחת שיש לו לתקן וזהו או ידע דהיינו בבריא׳ ראשוג׳ שראה הכל ונמצא לא הי׳ הצורך להראות לו כנ"ל כשבא בגלגול אם לא יגיד כו׳ שדרך הצדיק הזה אם יארע לו איזה נדנוד חטא כל שהוא אזי הוא מוכיח עצמו ומדבר לעצמו דברים קשין כגידין ולכן נכתב לו"א יגיד בוא"ו ואל"ף לרמז ג"כ אם ל"ו דהיינו לעצמו יגיד פי' לשון גידין כמ"ש חז"ל ותגיד לבני ישראל דברים קשים כגידין ונשא עונו פי׳ הצדי׳ זה נושא עונו זה למעל׳ לעולמו׳ עליונים ע"ד שאמרו חז"ל זדונו׳ נעשים כזכיות וזהו וצדיקים ישמחו ויעלצו בך ר"ל שהצדיקים בכל פעם הם שמחים יותר ויותר בו ית׳ לעולם ירננו פי׳ זה גורם להם כל השמחות מחמת שהם מרננים על עצמם כשבא להם שום נדנוד חטא ומביאין אותו החטא לעולם עליון שנעשה להם זכות וזהו לעולם ר"ל לעולם עליון ירננו לשון רינון ע"ד דאיתא והי׳ כל העם מרננין אחריו והרינון הזד. הם מביאים לעולם עליון לזכות גמור ולשמח׳ גדול׳ עד עולם והבן

או נפש אשר תגע בכל דבר טמא כו׳ י"ל שהתור׳ הקדוש׳ מלמד׳ דרך הצדיק ד.רוצ׳ לבטל הדינים ולהמתיקם שזה נקרא ל׳ נגיעה שצריך להטות עצמו ליגע באותו דבר ואמר הכתוב נפש כי תגע בכל דבר טמא ר"ל בכללות הטומא׳ להמתיק למט׳ רשעים הטמאים והמתועבים

או בנבלת חיה טמאה כו׳ דאיתא בזוהר הקדוש דארבע׳ חיות הקודש הנושאים הכסא הם נותנים השפע׳ וחיות כל א׳ במינו דהיינו אדם נותן חיות באדם ושור נותן חיות בבהמות והארי׳ הי׳ מוכרח לרבוץ על המזבח ג"כ כדי להשפיע. וגם נשר אף שהוא מין טמא אך מחמת שהוא רחמני על בניו הוא ג"כ משפיע על מיני עופות ולעומת זה יש במרכבה טמאה ג"כ ד׳ חיות טמאות אשר ג"ב יש להן כח ע"י הרשעי׳ החוטאים הם נותנים להם אחיז׳ וחיות בעוונם וצריך הצדיק הרוצה לבטל הדינין להמתיקם בשרשם במקום התחלתם של הדינין. ואמר הכתוב או בנבלת חי׳ טמאה רמז שרוצה להמתיק שורש הדין של החיה טמאה רמז ע"ד שדרשו חז"ל בערבי פסחים על פסוק גער חית קנה. געור חיה כו׳ או בנבלת בהמה טמאה כו׳ רמז לכח הדין שבמרכבה טמאה שיש בה בהמה טמאה או בנבלת שרץ כו׳ רמז לכללות הטומאות ובא הכתוב ומלמד הצדיק באיזה אופן ימתיקם דהיינו ונעלם ממנו שצריך הדבר להיות בנעלם ובסוד גמור בהסתר כאלו גם ממנו עצמו הוא נעלם. והוא טמא פי׳ שהכתוב מלמד שלא ידחוק עצמו לכלות אותם לגמרי שיגרום מיד ביאת המשיח כי אמרו חז"ל אסור לדחוק את הקץ רקי והוא טמא פי׳ שהטומאה עדיין תשאר. אלא שיראה להמתיקם וזהו ואשם לשון שממה ר"ל לעשותם משומם ומבולבל שלא יהי׳ בהם כח לשלוט כלל ולהמתיקם עד שיבא משיח במהר׳ ואז והעביר רוח הטומאה מן הארץ אמן

או כי יגע בטומאת אדם רמז לאדם רשע שנטמא בעוונות וחטאים ועי"ז נותן כח וחיות לאדם בני בליעל והצדיק רוצה שישוב ,מעוונו ולא יעשה עוד. וזהו או כי יגע פי׳ שמטה עצמו לדבר זה כנ"ל ומלמד הכתוב ג"כ שיעשה בדרך זה ונעלם ממנו שיראה לעשות הדבר הזה בהעלמה ובהסתר והוא ידע פי׳ ממילא יתוודע לאותו רשע וירגיש בעוונו ויפול עליו חרדה גדול׳ והתעוררת תשובה. ואשם פי׳ כנ"ל שיהא משומם ומבולבל מאותו דבר ולא'יעשה עוד

או נפש כי תשבע לבטא בשפתים כו׳ ונפרש המשנה שבועות שתים כו׳ דהנה יש ב׳ גווני צדיקים יש צדיקים המענים ומסגפים עצמם עי"ז הן משברים כח הדיגין. ויש צדיקים האוכלים בקדוש׳ ובטהר׳ למען עבודתו ית"ש אזי הם משפיעים ברכה ופרנסה לעולם והצדיקים הללו יש להן כח להשביע ולגזור כרצונם כן יקום שזה הכח והשליטה שיש להם לגזור אומר ויקום נקרא בלשון שבועה ע"ד דאיתא ג׳ מלכו בכיפה וא׳ מהן הי׳ אחאב ומביא הגמ׳ ראי׳ מהפסוק והשביע את הממלכה ואת הגוי ואם לאו דשליט עלייהו איד יכול להשביעם ע"ש נמצא ע"י כח השליט׳ שהי׳ לו הי׳ יכול להשביעם ולכן כח הצדיק הגוזר אומר ויקם נקרא בשם שבועה. וזהו שבועות שתים פי׳ ב׳ גווני צדיקים יש שיש להן כח להשביע ולגזור אומר ויקם כנ"ל שהן ארבע. רמז ששניהן גורמין תיקון להשם הוי"ה ב"ה שהוא ד׳ אותיות. ומפרש התנא שתים שאוכל ושלא אוכל רומז כנ"ל שהצדיק הזה מתקן באכילתו וזה בעינויו ובסיגופו שאינו אוכל והוסיפו חכמים עוד ב׳ דהיינו שאכלתי פי' הצדיק הזה שהוא אוכל עתה בקדושה צריך להזכיר עצמו ולהעלות על זכרונו להיותו דואג על אכילתו שאכל כבר בלא קדושה ולבו יבער על זאת: ושלא אכלתי רמז על הצדיק השני המסגף עצמו ידאג על הסיגופים שסיגף עצמו בבר שלא היו לתכלית. לעבודתו ית"ש כי יש פעמים מסגפים עצמם ומכחישים כחם בענין רע בפנים לא טובות שלא לשם שמים ע"ד שאמר הכתוב הן לריב ומצה תצומו כי על זה צריך האדם להשכיל מאוד ע"ד שאמרו במטותא מנייכו לא תרתו תרתי גיהנם וצריך הצדיק לתקן ולבו יבער על הסיגופים הקודמים שלא היו לעבודתו ית"ש ואז יהי׳ כח בהצדיקים לתקן הכל כנ"ל: וזש"ה או נפש רמז על הצדיק כנ"ל בו' לבטא בשפתים שעקימת שפתיו של הצדיק הוי מעשה הם פועלים מעשה בעולמות העליונים להרע או להטיב כמ"ש חז"ל להרע שלא אוכל להטיב שאוכל רומז על ב׳ גווני הצדיקים הנ"ל. לכל אשר יבטא פי׳ כל אשר יבטא הן הצדיק הזה באכילתו והן השני בסיגופו האדם בשבועה. כמו שדרשו חז"ל שצריך להיות האדם בשבוע׳ דהיינו שיהא צדיק גמור בצדקו הנקרא בשם אדם שהיא מדרגה גדולה

וזהו אדם כי יקריב מכם קרבן ודרשו חז"ל מכם ולא כולכם בכם חלקתי ולא באומות נ"ל הרמז ג"כ לדברינו הנ"ל אדם שיקריב עצמו להבורא ב"ה בעובדות בשרים שהן כמו קרבן ואמרו חז"ל ולא כולכם פי׳ שלא תהא מדרגת כולכם שוה בסגנון אחד רק חלוק לשני גוונין כנ"ל דהיינו א׳ שמתקן באכילתו וא׳ בסיגופו כל א׳ לפי מדרגתו. וזהו בכם חלקתי פי׳ בישראל יש חילוק בין הצדיקים כנ"ל וזה שאמר יעקב אע"ה אולי ימושני אבי כו׳ והבאתי עלי קללה. ולכאורה איך טעה יעקב בזה שהי׳ סובר שיצחק יקלל אותו הרי השכינ׳ היה עם יעקב ובודאי ידע האמת כאשר באמת אמר יצחק גם ברוך יהי' אך נבאר לפי מה שאמרתי טעם שרצה יצחק לבדך את עשו וכי חליל׳ יטעה יצחק לברך את עשו ולא את יעקב אך שיצחק הי׳ רוצה לברך את יעקב בברכת עוה"ב ואת עשו בעוה"ז ורבקה ראתה שחליל׳ אם לא יהי׳ ליעקב חלק בעוה"ז לא יהי׳ לבניו חליל׳ תקומ׳ בין האומות לכך הית׳ מהדרת שיברך יצחק את יעקב גם בעוה"ז ויעקב אבינו ע"ה לא הי׳ דעתו נוח' מזה שהי׳ מתיירא שיצחק יברך אותו בעגיני עוה"ז בכולו גשמיות כי גם בעניני גשמים יש חילוקים כנ"ל שצורך העולם לשני גווני צדיקים כנ"ל וגם בעניני אכיל׳ יש חילוק לאוכל בקדוש׳ במחשבות טהורות בין האוכל כבהמ׳ ולזה אמר אולי ימושני אבי לשון ממשות הדברים גשמיים נקרא בל׳ מישוש דהיינו־ אולי יברך אותי בכולו גשמיות והבאתי עלי קלל׳ שזה אצלי קלל׳ יחשב ואנכי איש חלק פי׳ כנ"ל שאגי מוכרח להיות מוחלק לשני אופנים כנ"ל וזהו בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳ ולכאור׳ מלת לכו הוא מיותר והכי ה"ל למימר בית יעקב נלכה באור ה׳ אך הכונ׳ לב׳ אופנים הנ"ל בית יעקב הוא מדרג׳ קטנה כידוע ההפרש שבין יעקב לישראל וכתיב בפסוק והיה בית יעקב אש ובית עשו לקש רמז למדרג׳ של הצדיקים שע"י מדרגתם משברים כח הדינין וזהו בית יעקב לכו פי׳ במדרגתכם רמז למדרג׳ א׳ ונלכה באור ה׳ רמז למדרגה הב׳ ההולכים באור קדושתם בכל העולמות והשי"ת יזכנו להיות מהם אכי"ר

פרשת צו

וידבר כו׳ צו את בני ישראל פרש"י אין צו אלא זירוז ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כים ונ"ל ע"פ הרמז דהנה האדם העובד את השי"ת ב"ה צריך לעבוד בזריזות ובמדות טובות אבל העובד את השי"ת בעצלות ובדוחק שלא ברצון אזי הרי הוא חסר הגוף שאין לו גוף שהוא כמו כיס ונרתק להנשמ׳ וזה שרמז רש"י ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס דהיינו שעובד בעצלות כנ"ל

זאת תורת העולה כו׳ פי׳ הכתוב מלמד אותנו דרכי השי"ת זאת היא השכיג׳ שנקרא זאת כידוע ואמר הכתוב זאת תורת העולה ר"ל אם לימוד התור׳ היא לשם זאת דהיינו לשמה להעלות נחת רוח ליוצרו העולה פי׳ התור׳ הזאת עולה לפניו ית"ש אבל מי שאינו לומד לשמ׳ ולימודו הוא מצד השמאל ולזה רמז היא לשון נוקבא שהוא צד שמאל העול׳ על מוקד׳ פי׳ התורה הזאת צריב׳ לבא על מוקד׳ בגיהנם וענוש יענש ויוצרף בצרוף אש של גיהנם ואמר הכתוב על המזבח כל הליל׳ פי׳ על המזבח התור׳ שהי׳ ראוי להיות כפרה כמו מזבח דבזמן שבהמ"ק קיים הקרבנות מכפרים ועכשיו התור׳ מכפרת דכל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עול׳ כו׳ והי׳ ראוי שהתור׳ יהי׳ במקום מזבח ועכשיו ענוש יענש בגיהגם ולא תאמר הלא גם שלא לשמ׳ הוא טוב כדברי חז"ל לא כן הוא כדבריך כי חז"ל התירו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבא לידי לשמה אבל אם לומד כל ימיו שלא לשמ׳ בודאי ענוש יענש בגיהנם וזהו כל הליל׳ פי' אם הלימוד הוא בחושך ואפיל׳ כל ימיו עד הבוקר רמז עד יום מותו יום הדין וחשבון וביקור על כל מעשיו אזי הוא מר מאוד ואש המזבח תוקד בו ר"ל האש שהי׳ ראוי להיות מזבח תוקד בו בגיהגם לכן אמר הכתוב איעצך שתנצל מכל רע עשה זאת ותנצל דהיינו ולבש הכהן דאדם הנכנס בעבודתו ית"ש נקרא כהן ילבש עצמו מדו בד פרש"י מדו כמדתו פי׳ רמז שנגד מדתו הרע שיש בו באדם יתאמץ מאוד לעשות היפך מדד. זאת למשל אם יש בו מדת כעס יכריח עצמו להתאמץ לבבו להיות רחמן על כל דבר אם יש בו מדת גאוה ישפיל עצמו בתכלית השפלות מדה כנגד מדה וזהו רמז בד שהוא פשתן רמז למדת כילות וקמצנות שזה מדה גרוע׳ ביותר כמו דאיתא בם׳ הישר לר"ת כמי שמצינו בפסוק שקין הביא מפרי האדמ׳ ופרש"י מזרע פשתן מן הגרוע ומכנסי בד יהיו על בשרו ר"ל שצריך שיכניס עצמו במדד. זאת להתאמץ נגדה שלא יהי׳ קמצן וכילי ואז כאשר יתקן המדות שבו ויתנהג כן ימים רבים כל ימי חייו ויהי׳ אשריך בעוה"ז וטוב לך בעוה"ב אמן

זאת תורת העולה היא העולה כו׳ ונקדים לפרש פסוק יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך כו׳ לכאור׳ לשון הכתוב משמע שהוא שגי דברים דהיינו את הדבר הזה מורה על עשיית דבר אחר דאל"ה הי׳ לו לומר יען אשר עשית את הדבר הזה אשר לא חשכת בו׳ כי הוי"ו של ולא מחלקת לב׳ דברים וגרא׳ לפרש דהנה הקושיא מפורסמת דמקשי׳ מפני מה בפרש׳ ראשונה של ק"ש נאמר בכל מאודך ובפרש׳ שני׳ לא נאמר ובכל מאודיכם וי"ל דאיתא בגמ' גדול׳ תשוב׳ שזדונות נעשו לו כזכיות ומקש׳ והתגיא נעשו לו כשגגות ומשני כאן מאהב׳ כאן מירא׳ לנאור׳ מאחר שרז"ל האירו לנו עינינו והודיעו לנו שהתשוב׳ מאהב׳ זדונות נעשים כזכיות א"כ מוטב מי שהעיר ה׳ את דוחו שישוב על עונותיו יעשה מאהב׳ מיד אך הפשוט שזה בלתי אפשרי שישוב מיד מאהב׳ רק צריך להיות בהדרג׳ מתחיל׳ בירא׳ ומיראה בא אל אהב׳ וכן הוא כוגת חז"ל שמתחיל׳ נעשים כשגגות בעשותו תשוב׳ מירא׳ ואח"כ בבואו לעשות מאהב׳ נעשים כזכיות ולכן בפ׳ ראשוג׳ של ק"ש ששם הורה לנו את הדרך אשר נלך בה ע"י תפלה דהיינו בכל לבבך איזה עבודה שבלב זו תפלה דמתחיל׳ היא בלב שצריך לשום על לבו יראת ד׳ וגדולתו ובכל נפשך דהיינו לגמול את נפשו דגומל נפשו איש חסד שהתפיל׳ במזג׳ היא גמילות חסד לנפש ובכל מאודך דהיינו לאחר שמוציא בשפתיו ובדיבורו הוא בא אל אהבה דהיינו שהוא מדבר בכל חושיו וכוחו וכוונתו במאוד מאוד בהתלהבות גדול אבל בפ׳ שני׳ שהוא הוראת הדרך ע"י התור׳ הקדוש' כמו שדרשו חז"ל והי׳ אם שמוע בישן תשמע בחדש ר"ל כאשר יהי׳ הלמוד אף שלא לשט׳ והיינו שמוע בישן שתשמע את התור׳ כאלו דבר ישן דהיינו שלא לשמה תשמע בחדש תבא ממילא אח"כ לבא ללימוד לשט׳ כאלו מקבל התור׳ מחדש בסיני מפי הגבור׳ דזהו אהב׳ גדולה והתלהבות גדול ולכן א"צ לפרש עוד בכל מאודיכם לרמז על אהב׳ כי ממילא בא וכנ"ל וע"י התור׳ הקדוש׳ יכול האדם לבא לכל המדרגות וזהו וזאת התור׳ לעול׳ ולמנה׳ כו׳ דבזמן המקדש היו הקרבנות מכפרים ועכשיו העוסק בתורת עול׳ כאלו הקריב עול׳ וזהו וזאת התור׳ לעול׳ כו׳ פי׳ ע"י התור׳ תוכל לפעול הכל שהיא מדרג׳ עליונ׳ על הכל ועל שני מדרגות דהיינו יראה ואהב׳ רמזו רז"ל באמרם שבעת ימים קודם יה"ב מפרישין ב"ג וכו׳ ושבעת ימים קודם שריפת הפר׳ מפרישין כו׳ ומה הפרש בין זה לזה אלא שזה פרישתו לקדוש׳ ואחיו הכהנים גוגעין בו וזה פרישתו לטהר׳ ואין אחיו הכהנים נוגעין בו ר"ל דמלת קדוש׳ הוא לשון הזמנה אל הדבר דשני פרישות הנ"ל היו כדי לתקן את השש׳ קצוות והעולם השביעי אלא שזה פרישתו הקדושה ואחיו הכהנים נוגעין פי׳ דזה הוא הנוגע לכל ישראל שיזמינו ויקדשו עצמם לעבודת הבורא ית"ש ופרישתו ג"כ הית׳ לקדוש׳ דהיינו הזמנה וזה רמז דבר אל כל בני ישראל קדושים תהיו ר"ל להזמנה הזאת כל ישראל שוים כאחד לטובה. וזה פרישתו לטהרה טהר׳ היא מדרגה גדולה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו ר"ל שלאו כל אדם יכול לבא למדריג׳ הזאת וזה רמז שמטהרת טמאים פי׳ מי שהי׳ מחזיק עצמו כשפל וטמא הי׳ מטהר ומטמא טהורים מי שמחזיק עצמו לטהור שהוא מתוקן וטהור כל צרכו זה בודאי עדיין בתוך טומאתו הוא יושב כי המדריגה הזאת אין לה קץ ותכלית וזהו שנא׳ באברהם אבינו ע"ה יען אשר כו׳ ולא חשכת בו׳ שהוא שני דברים דהיינו אחד אשר עשית שהלך להר המורי׳ לשחטו אבל עדיין לא עשה זהו מדרגת יראה. ב׳ לא חשכת את בנך כו׳ דזהו מצד אהבה גדולה והתלהבות גדול: וזהו זאת תורת העולה דעולה הי׳ בא על הרהור הלב ואמר הכתוב זאת תורה העולה פי׳ תבא למדרגה הזאת שיהי׳ תורה שלך עולה פי׳ שתכפר על הרהור הלב. היא העולה על מוקד׳ פי׳ עוד תפעול התור׳ ההיא שתלמוד שתביאך אל אהבה והתלהבות גדול וכנ"ל שהתורה חשוב׳ כנגד הכל על המזבח ר"ל התורה הזאת היא למעל׳ מן המזבח שהקרבנות אינם מכפרים כולם על כל חטא כ"א כ"א מכפר על חטא שלו אבל התור׳ מכפרת על הכל ובזה התורה מעול׳ מן המזבח ואש המזבח תוקד בו ר"ל כמו שהי׳ בא אש על המזבח מן השמים כן תוקד התלהבות אש בהצדיק הזה אשר יתנהג כנ"ל ולבש הכהן מדו בד פי׳ כאשר יתנהג כג"ל נק׳ הצדיק כזה בשם כהן וצריך להלביש עצמו מדו בד ר"ל שצריך לתקן עצמו במדותיו בהתבודדות מחשבתו ומכנסי בד ילבש על בשרו דהיינו שצריך ג"כ התבודדות אחרת לכסות את בשר ערוותו ר"ל תאוותו והרים את הדשן אשר תאכל האש ר"ל שזה בלתי אפשרי שישבר אדם כל מדותיו הנולדים עמו מבטן אמו רק שצריך להרים אותם אל הקדוש׳ למשל מי שיש בו מדת כעס יסור מכעס החיצונית ויכעוס על הרשעי׳ וכן בכל המדות ושמו אצל המזבח פי׳ כנ"ל שישים המד׳ אל הקדוש׳ דהיינו באם יבא לכעוס או שאר מדה ישבר עצמו להביא אותה המד׳ אל הקדוש׳ ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ר"ל שאח"כ יבא אל מדרג׳ יותר עד שיופשט מכל וכל מכל המדו׳ והוציא את הדשן מחוץ למחג׳ ר"ל שלא יבא לו בשום פעם מהמדות הנולדות עמו כ"א הכל בקדושה רבה

קטע זמני

דבר אל אהרן כו׳ זאת תורת החטאת כו׳ במקום אשר תשחט העול׳ תשחט החטאת: ר"ל שכל דבר ודבר שיש בו נדנוד חטא אף שאינו אלא כדוגמת הרהור הלב שעולה בא עליו יהא נחשב בעיניך כאלו עברת על חטא שיש בו חיוב חטאת וזהו במקום ר"ל באותו דבר ונדנוד חטא אשר תשחט העול׳ עליו תשחט החטאת יהי׳ חשוב בעיניך כאלו נתחייבת חטאת לפני ד׳ ר"ל דע לפני מי חטאת ועד היכן הפגם הולך לפני ד׳ למעל׳: קודש קדשים היא ר"ל המדרגה הזא היא ק"ק והכהן המחטא ר"ל הצדיק אשר תמיד מחטא ומאשים עצמו תמיד: יאכלנה במקום קדוש פי׳ אכילה לשון חטא אכלה ומחתה פיה דהיינו בכל דבר קדושה שעושה יתן דעתו לחפש היטב מה שמחסר באות׳ מצו׳ ויחשוב לעצמו חטא גדול בחצר אהל מועד תאכל ר"ל העוה"ז נקרא חצר ועולם העליון נקרא אהל מועד ע"ד שאמרו חז"ל העוה"ז דומה לפרוזדור בפני העולם הבא והיינו הצדיק המתנהג כנ"ל יגרום טובה לעולם שיהי׳ הנאה בעוה"ז על ידו וזהו בחצר אהל מועד תאכל כל אשר יגע בבשרה יקדש ר"ל אם יבא לו איזה המחשבה הנוגע אל הבשר דהיינו לתאוותו יקדש ר"ל ידאה להביא הדבר ההוא אל הקדושה ואשר יזה מדמה אל הבגד ר"ל אם יהי׳ נתפש בדבר קל דהיינו בדבר חומריות וגשמיות הקל ולזה רומז מלת יזה תכובם במקום קדוש ר"ל שיבבם הדבר ההיא בדברו קדושות ותפלות וכלי חרם אשר תבושל בו תשבר ע"ד שאמרו חז"ל ת"ח דומה לפני ע"ה דיבר עמו דומה בעיניו כקיתון של כסף אכל עמו דומה לו כקיתון של חרם הנשבר שאין לו תקנה ע"ש:

וזהו וכלי חרס כו׳ פי' אם יעשה איזה פעולה בכדי שיבא לו הנאה כנ"ל שדומ׳ ככלי חרס ישבר יראה לשבר עצמו מאד על הדבר ואם בכלי נחשת בושלה ומרק וכו׳ פי׳ אם הוא איש כזה שהוא צדיק רק שיבא לו איזה עביר׳ מחמת הנחש הקדמוני שהטיל׳ זוהמא: ומורק פרש"י לשון תמרוקי נשים יראה לקשט עצמו בקישוטין נאים ויפים והיינו במצות וגמילות חסדים ושוטף במים ר"ל בלימוד התור׳ שנקר׳ מים ע"ד שאמרו אם רגיל ללמרד דף א׳ ילמוד ב׳ דפין וק"ל

פרשת שמיני

וישא אהרן את ידיו אל העם כו׳ נ"ל דהנה הצדיק הולך תמיד בדביקות ודבוק בעולמות עליונים רק מחמת שתשוקתו תמיד על טובת ישראל שייטיב להם השי"ת בכל מיני שפע וברכה מחמת זה הוא יורד קצת ממדריגתו ודביקות אך בכל זאת הוא פועל טוב במה שיורד קצת מהדביקות שע"י שרואים ב"א גודל תשוקתו ותאוותו לטובתם הוא מכנים בלבם יראת ד׳ ואהבתו שכולם נתעורר לבבם לעבודתו ית"ש וזהו וישא אהרן את ידיו ע"ד נשא לבבינו אל כפים וי"ל הפי׳ דהיינו האדם אשר ישא לבו לעבודת הבורא ית"ש אז מחמת גודל האהב׳ והתלהבות שבו הוא מכה כף אל כף ונמצא עבודת הבורא נקרא ע"ש הידים

וזהו וישא אהרן את ידיו אל העם פי כנ"ל שתשוקת הצדיק אל העם להטיב להם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים פי׳ עי"ז ירד ממדריג׳ שמדרגת הצדיק הוא תמיד לבדוק עצמו בכל עת ורגע אולי חטא חליל׳ באיז׳ נדנוד חטא והרהור והוא מהרהר תמיד בתשוב׳ זה רמז חטאו׳ ועול׳ שבא על הרהור והשלמים רמז להדביקות שבו שעוש׳ שלום בפמליא של מעל׳ וע"י תשוקתו הי׳ יורד ממדריגתו האלו קצת

ויבא משה ואהרן אל אוהל מועד דיש כמה גווני צדיקים צדיק גדול הנקרא בשם משה ויש צדיק אשר הוא מדרגת אהרן וכל אחד לפי מדרגתו עול׳ ובא בקדוש׳ הנקרא אוהל מועד ויצאו ר"ל ואח"ב יוצאים קצת ממדרגתם ואין זה אלא למען ויברכו את העם כנ"ל אך בכל זאת גורמים קדוש׳ וירא׳ לכל העם וזהו וירא כבוד ה׳ אל כל העם וזהו עדותיך נאמנו מאוד כו׳ דאיתא בגמ' שלשה מעידין זע"ז הקב"ה וישראל ושבת נמצא ישראל נקרא עדות של הקב"ה וזהו עדותיך נאמנו מאד פי׳ שהם נאמנים וחביבים למי ומפרש הפסוק לביתך נאוה קודש לאותן הצדיקים הדרים תמיד בעולמות העליונים ד' לאורך ימים פי׳ שהם גורמין במעשיהם שתתפשט הקדוש׳ והירא׳ עי"ז לכל ישראל אמן

זאת החי׳ אשר תאכלו כו׳ נ"ל דאיתא בזוהר הקדוש זאת החי׳ רמז להשם הקדוש אשר תאכלו פי׳ שע"י יש לנו אחיזה וחיות

או יאמר זאת החי׳ רמז למה שראה דניאל חי׳ זו אדום אשר תאכלו לשון ואכלתם את אויביכם ואמר הכתוב עי"ז יהי׳ כח בידכם לכלות אותם דהיינו מכל בהמה דאיתא בגמ' בבא מציעא אמר רב חנינא ממורא דפרת לרבינא יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים ל"ל א"ל אמר הקב"ה אני שהבחנתי כו׳ א"ל אנא המעל׳ קא קשיא לי מ"ש המעל׳ דכתב רחמנא א"ל לכדתנא דבי ר׳ ישמעאל אלמלא לא העליתי את ישראל אלא בשביל שאינם מטמאין בשרצים ומעליותא היא גבייהו ובו׳ י"ל הפי׳ הגמ' הנ"ל ע"פ דאיתא במדרש שאלו המלאכים את הקב"ה למה ברא השרצים והשיב להם השי"ת מפני הקטרוג אם יבא לקטרג על ישראל חליל' שחוטאים לפניו ואין צורך בהם אז משיב לו השי"ת הלא השרצים אין צורך בהם כלל ואעפ"ב בראתים וז"ש אנא המעלה קשיא לי דהמעלה הוא הוא לשון הגבהה שהקב"ה מגביה את ישראל מבין הקליפות והחטאים והם נופלים למטה וז"ש המעל׳ כו׳ כלומר לאיזה סיב׳ וזכות מעלה את כללות ישראל מחטאותיהם א"ל אלמלא בו׳ אלא שאין מטמאין בשרצים פי׳ הלא ישראל אין אוכלים השרצים ונמצא אין צורך כלל בבריאתם כיון שישראל אין אוכלין מהם ואעפ"ב בראתים כדברי מדרש הנ"ל ממילא אין כח להמקטרג לקטרג עליהם ולזה אני מעל׳ ומגביה אותם מעונותיהם כנ"ל

וזהו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב פי׳ כללות ישראל כנ"ל וגם הצדיק נקרא כל שהוא עיקר כללות להשפיע להם טובה וברכה וירא׳ שע"י הצדיק נתעוררים כללות ישראל בתשוב׳

וזהו ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ופרש"י שהי׳ אהרן בוש וירא לגשת וא"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת דהנה עיקר הוא לאדם הבוש׳ סימן טוב לאדם שהוא ביישן וכל המתבייש לא במהר׳ הוא חוטא ואהרן הי׳ מתבייש מאד מגודל ההבנע׳ שהי׳ בו שכן דרך הצדיק שתמיד רוא׳ בעיניו חטאים על כל נדנוד עבירה ואפי׳ דבר קל לעביר׳ חמור׳ תחשב לו ומכניע עצמו ומשפיל עצמו תמיד ובפני רבים מוכיח עצמו ועי"ז מכניס הרהורי תשוב׳ בהשומעי׳ באמרם אם בארזים נפלה השלהבת מה יעשו אזובי ׳ הקיר והם חוזרים בתשוב׳ שליט׳ וזהו שאמר לו משה רבינו ע"ה למה אתה בוש פי׳ בשביל שאתה בוש וירא וא"כ אתה הוא הצדיק השלם הראוי ליקרב למזבח לכך נבחרת שכך הוא ראוי לצדיק להתנהג בעבודתו ית"ש וזהו ויקרב אהרן אל המזבח ר"ל כיון ששמע ממשה שכך הוא המדרג׳ המעול׳ הבוש׳ וגודל ההכגע׳ בלב ועשה כן ויקרב אהרן אל המזבח פי׳ שהי׳ מקרב עצמו תמיד אל המזבח שהי׳ מוצא בעצמו חסרונות והי' מחשב תמיד שצריך למזבח כפרה

וישחט את עגל החטאת אשר לו דהנה באמת מאין יבא לצדיק שיוכשל ח"ו באיז׳ חטא נדנוד קל זה בא הבל מחמת חטא עגל והזוהמא הזאת גודם אף להצדיק חלילה איזה עבירה קלה וע"י שהוא מתחרט מיד ומצטער מאד ומהרהר בתשוב׳ אזי הוא גורם וישחט את עגל החטאת. אשר לו פי׳ שהחטא הזה אינו נחשב לעבירה כ"א לו לבדו הוא נחשב לו לעבירה לגודל צדקתו ובראות שאר ב"א את מעשה הצדיק הזה איך שמהרהר בתשובה אפי׳ על דברים קלים מאד נשבר לבם בקרבם ומוסרים נפשם ודמם לעבודתו ית"ש.

וזהו ויקריבו בני אהרן את הדם אליו פי כנ"ל שע"י הצדיק מקריבים דמם לו ית"ש: ויטבול אצבעו בדם רמז שהצדיק מעלה את הדם של מסירת נפשם על קרנות המזבח קרנות לשון גדול׳ ושררה שפועל בזה לדבר גדול מאד. ואת הדם יצק פי׳ המדות שהם מחזיקים בהם עם מסירת נפשם יצק על יסוד המזבח פי׳ נעשה מהם יסוד לעולם המזבח כנ"ל ונחזור לביאור הכתוב שעי"ז יש כח לכלות האויבים מכל הבהט׳ דהיינו כללות ישראל ע"י הצדיק הנקרא כל בהמ׳ ע"ד שאמרו חז"ל אדם ובהמה אלו ב"א שמשימים עצמם כבהמה דהצדיק מכניע ומשפיל עצמו כבהט' ועי"ז כללות ישראל נגבהים ומתעלים וכנ"ל מפרסת פרסה מל׳ ופרשו השמלה דהנה השמים נבראו ע"י פרים׳ דהיינו הבדל כמש"ה יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים וי"ל הפי׳ דהנה שמים פרש"י אש ומים דהתור׳ נקראת מים והשי"ת ברא מדרגות והבדל בין מים למים שפי׳ שצריך האדם ללמוד עם אש התלהבות וחשק לשמו ית׳ ורקיע הוא לשון ריקועי פחים ותרגומו ורדידו לשון דקות דהיינו שצריך להיות דקות בין מים למים שהסודות התור׳ יעל׳ למעל׳ ולהשפיע למט׳ וזהו מפרסת פרסה כנ"ל שיהא מבדיל בין מים למום ושוסעת שסע שיהא הבדל גמור

או יאמר מפרסת כו׳ ע"ד והי׳ עקב תשמעון אלו עבירות שאדם דש בעקביו שיהיו דומים עליו כחמורות והיינו את המשפטים האלה וזהו מפרסת פרסה לשון דריסת הרגל בפרסות רגליו וק"ל

פרשת תזריע

אשה כי תזריע וילדה זכר כו׳ דהנה כתיב יום ליום יביע אומר נ"ל דהנה ב"א ההולכים שובב בדרך לבם אחר שטותיהם והבליהם אז אין הפרש אצלו וכמו שהי׳ מתנהג יום אתמול כן היום כן מחר ולא יוסיף דעת ושכל כלל אבל הצדיקים ההולכים בדרכי השי"ת ועבודתו אז כל יום ויום יבין וישכיל יותר ויותר מה שלא השכיל אתמול ובכל יום יוסיף פיו לדבר חכמות ואמרי נועם בחכמות אלקות ורוממות עד אין תכלית וזהו יום ליום יביע לשון מים תבעה אש שנעשה כמין אבעבועות הנגבהים למעל׳ כמו כן הצדיק בכל יום עול׳ לו אמיר׳ נעימ׳ יתירה מיום אתמול שיום אתמול שנהג בקדוש׳ גורם לו קדוש׳ יתיר׳ ליום הבא אחריו רק שצריך האדם לילך ממדרגה למדרג׳ דהיינו שמתחיל׳ צריך לתקן מדותיו ואת חטאת נעוריו וזה נקרא בשם נקבות ואח"ב יבא אל הקדוש׳ עליונ׳ הנקרא בשם דוכרא שהוא כלי שלם ומלא בקדושתו ית"ש

וזהו אשה כי תזריע פי׳ אשה מזרעת תחיל׳ וכפרש"י דהיינו שיתחיל מקצה התחתון לתקן את אשר פגם ואז וילדה זכר כנ"ל יבא אל קדוש׳ רבה הנקרא בשם זכר ומפרש הכתוב וטמאה שבעת ימים פי׳ שיתקן תחיל׳ מה שפגם בז׳ מדריגות עליונות שזה נקרא בשם טומא׳ ר"ל שיסתכל מה שטימא ועד היכן קלקל וביום השמיני ר"ל ואז יבא אל הקדוש׳ עליונ׳ שהיא מדריגה שמיני למעל׳ למעלה ימול בשר ערלתו ויהי׳ לו מחשבות קדושות ודביקות בו ית"ש וזהו מעלה נשיאים מקצה הארץ דנשיאים כתיב בתורה חסר ואמר הכתוב מעל׳ נשיאים פי׳ שצריך להעלות מה שחיסר מקצה הארץ פי׳ מקצה התחתון שקלקל מתחילת קצה הראשון ברקים למטר עשה פי׳ ואח"כ יהי יכול להשפיע לעולם השפעות טובות

או יאמר וטמאה שבעת ימים דהנה אף אם יהי׳ אדם צדיק צריך להכניע עצמו תמיד להסתכל על החסרונות שבו ולעולם לא יהא מלא ממעשיו וצריך תמיד לעבוד לו ית"ש במדרגות נקבות וזכרות כנ"ל דהיינו שצריך לילך תמיד בקדוש׳ ברוממות אל ולהסתכל בשפלותו

וזהו זכור ושמור בדבור א׳ נאמרו דזכור לזכר ושמור לנקב׳ הם שני המדרגות שייכים לדבור אחד וכנ"ל ועי"ז יזכה שיתן לו השי"ת דביקות גמור מלמעל׳ וזהו יום ליום יביע ע"ד שאמרו חז"ל אין טיפה יורדת מלמעל' אלא א"כ טיפיים עולות מלמטה כנגדן פי׳ דהש"י ב"ה אין נותן דביקות לאדם מלמעל׳ אלא א"כ ב׳ טיפים עולות מלמט׳ הם ב׳ מדריגות הנ"ל שעובד בהם בנקבות וזכרות

וזהו אשה כי תזריע כנ"ל וטמאה שבעת ימים דשבעים שנה של אדם המה נקראים שבעת ימים כל עשר ועשר נקרא יום א׳ כמו שכתב בספרים ופי׳ הוא שצריך להסתכל תמיד בכל מעשיו של שבעים שנה שחיסר בהם מאד וטימא אותם בעונות הרבה כימי נדת דוותה תטמא פי׳ שיהא נדמה בעיניו החטאים הקלים שאדם דש בעקביו כחמור׳ שבחמורות

וזהו כימי כו׳ שהיא טומאה חמורה תטמא כן יהיה בעיניו קלות שבמעשיו וביום השמיני ימול כו׳ בנ"ל ולזה צריך דביקות גדול להיות דבוק בקדוש׳ עליוג׳ הנקרא שמיני וכנ"ל וימל בשר ערלתו פי׳ רוח נכון יחדש בקרבו

וזהו דאמרינן בגמרא אמרו עליו על שאול בן בטנית שכנם ש׳ מאות גרבי שמן ממיצוי המדות דהנה ישראל כשעברו על הים הי׳ ע"י ע"ב שמות היוצאים מפסוק ויסע ויבא ויט והם ע"ב גשרים כידוע לי"ח ועם אותם ע"ב שמות נמתקים המספר של רבוע. אלקים שמספרו שי"ן:

וזהו ונתתי עשב בשדך פי' עשב ע"ב שי"ן דהיינו שזה נתון ומסור בידך להמתיק השי"ן ע"י ע"ב כנ"ל בשדך ר"ל ע"י קדושתך הגדולה שאתה הולך בה שהיא שדה תפוחים וכבר הערנו שהשורש לבא אל האור האמיתי הוא ע"י המדות שיתקן אדם א"ע במדותיו מקצה הראשון ותחילתם וכג"ל וזהו אמרו עליו כו׳ שכנם ש׳ מאות גרבי שמן ממצוי המדות פי' שהי׳ צדיק גדול כ"כ שתיקן המדות מתמציתם מקצה תחלתם הי׳ כונס כלומר עי"ז המתיק השין כנ"ל ע"י גרבי שמן פי׳ האור הגדול שהי׳ לו ע"י מיצוי המדות היינו מתמצית כנ"ל ולפי דברינו יתורץ מה שיש לדקדק לכאור׳ בהפוסקים שלפנינו שנכתב בתורה ברישא נגעי אדם ואח"כ נגעי בגדים ואח"ב נגעי בתים והלא הנגעים באים על החטא ואין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה והי׳ ראוי לכתוב מתחיל׳ נגעי בגדים ובתים ואח"ב נגעי אדם. אך לפי דברינו יבואר בעזה"י דהתור׳ מלמדת האדם דרכי ה׳ בהדרג׳ כנ"ל דהיינו שמתחיל׳ צריך האדם לתקן המדות שבו דהיינו הגאוה והתאו׳ והחמד׳ והשקר והחנופ׳ ושאר המדות המגונות אשר כל מדד. לעצמ׳ יש לה ענפים רבים עד אין מספר וצריך האדם להשכיל מאד לעמוד עליהם וישגיח עליהם בעזר האל שברוב רחמיו הוא הנותן בינה לאדם הרוצה בעבודתו באמת וא"א לפורטם ואח"ב צריך האדם כשיעשה מצות או מעשים טוכים שהם הלבושים של אדם צריך להשכיל לעשותם כתקנם לבל יתערב שום סיג ופסולת ואה"ב צריך לתקן את הבית הוא העולם העליון אשר הוא קשור בו שזה עיקר ביתו ודירתו של אדם ואחר שיזכה לכל זאת בהדרג׳ כנ"ל אז הכה ביד הצדיק הזה להמתיק כל הדינים ולעורר רחמים גדולים לעולם

וזהו אדם כי יהי׳ בעור בשרו כו׳ דהנה כתיב ויעש אלקים לאדם כתנות עור וילבישם ואיתא בגמ' מציגו בתורתו של ר׳ מאיר כתנות אור באלף ויש לפרש דהנה באמת השי"ת ב"ה ברא את האדם והי׳ כל גופו אור גדול בלי שום יצה"ר וישיבתו הי׳ בג"ע כמאמר הכתוב וישם כו׳ לעבדה ולשמרה רק שהי׳ קצת דקה מן הדק׳ נדנוד יצר כאשר ראינו באמת שחט׳ רק שהי׳ בקושי גדול להנחש להחטיאו כידוע עד שרכב הס"ם כו׳ ואחר חטא האדם שאכל מעץ הדעת טו"ר אז ניתן הבהיר׳ לאדם לעשות טוב ורע חלילה. וברצות האדם דרכי ה׳ ותורתו הקדוש׳ לשמור כמצוותה לשמה אז נעשה גופו ג"כ כתנות אור באלף כאשר בתחילת הבריאה וממילא מבואר הפי׳ בתורתו של ר׳ מאיר שלפי הנהגתו של ר׳ מאיר שהי׳ מתנהג בהתור׳ הקדוש׳ הי׳ לו כתנות אור באלף כנ"ל לפי שתיקן את גופו ואבריו והי׳ מאירים אור גדול ואמר הכתוב אדם כי יהי׳ בעור בשרו הגשמיות נק׳ בשם בשר והיינו שהכניס חליל׳ תאות הגשמיות בעורו פי׳ לא די שלא תיקן את עורו שיהי׳ אור באלף אלא שיוסיף חליל׳ חטאים ועונות בעורו ואמר הכתוב מה הם החטאים ועונות ומפרש שאת רמז למדות המגונות שהם שורש כל החטאים שע"י מדות רעות בא אדם לכלל חטאים ושורש המידות רעות היא הגאוה ושאת רמז לגאוה ע"ד דאיתא במדרש שאת זו בבל ע"ש ונשאת את המשל על מלך בבל ע"ש במ׳ תזריע:

ואיתא בגמרא עשרה קבין גאות ירדה לעולם ט׳ נטלה בבל: או ספחת פי׳ הכתוב מלמדינו ע"י איזה סיבה יבא אדם לגאות בכדי שידע להזהר. אמר הכתוב לזה יש ב׳ סיבו׳ או ספחת דהיינו התחברות מחמת שאדם מחבר עצמו אל אנשים ריקים המהלכים ברחובות ושווקין זה סיבה אחת הגורמת במהר׳ גאות לאדם וספחת הוא מל׳ ספחני נא או בהרת סיבה השנית הבהירות של אדם כפרש"י בהיר הוא בשחקים דהיינו לפעמי׳ אם יבא לאדם איזה בהירות והתלהבו׳ ע"י איז׳ עובדא שעש׳ בקל יוכל לבא לידי פניות וגאות אם איבו זהיר וזריז לשמור עצמו

והיה בעור בשרו לנגע צרעת דנגע הם אותיות ענג דהיינו שהי׳ אפשר לו להפך הנגע לענג אך אם אינו נזהר אז נעשה נגע צרעת ואמר הכתוב איך יעשה ויתקן את מעשיו והובא אל הכהן דהצדיק גמור נקרא כהן דהיינו יחבר עצמו לצדיקים וראה הכהן וכו׳ ושער בנגע הפך לבן פי׳ שהצדיק יראה באיזה אופן יהי׳ הנגע דהיינו שיבין את זאת אם נתהפך הלבן דהוא לובן העליון הן אם נתהפך ע"י שערה דהיינו ע"י חטא קל דזה הוי כהררים התלוים בשער׳ או מחמת ומראה הנגע עמוק מעור בשרו פי׳ חליל׳ מחמת שהעמיק את הנגע בבשרו נגע צרעת היא הן זאת והן זאת הכל הוא נגע צרעת • וראהו הכהן וטימא אותו ר"ל יראהו ויבינהו את הפגם הגדול שגרם בכל זאת ויורהו דרכי התשוב' והחרט׳ באמת לתקן את המדות המגונות והרעות שבו ואח"כ כתבה התור׳ נגעי בגדים רמז הנגעים הבאים חליל׳ ללבושיו כנ"ל דהיינו שיבא איז׳ סיג או פסולת בהמצות שעש׳ בבגד צמר רמז למצות כי מצות ציצית עיקרם הם בצמר או פשתים ומצות ציצית מרומז נגד כל המצות או בשתי או בערב רמז ע"ד שאמר בגמ' ע"א שתפשו לר"א בן פרטא אמרו לי׳ מ"ט תנית ומ"ט גנבת כו׳ אייתו לי׳ תרי קבורי אמרו לי׳ הי דשתי והי דערב אתרחיש ניסא אתיא זיבורא ויתיב על דערבא ואתיא זיבורתא ויתיב על דשתיא ופרש"י זיבורא זכר זיבורתא נקבה והבין הנם הנעשה לו שהשתי מקבל הערב נמצא השתי רומז לזכר והערב רומז לנקב׳ וכך אמר הכתוב כאן באיז׳ אופן שיהי׳ הלבוש שעשה מהמצו׳ הן שעש׳ בנקבות והן בזכרות כנ׳׳ל או בעור פי׳ שזה בא לו מחמת העור הוא הגוף העב החומר או בכל מלאכת עור ר"ל שמלאכת תיקונו שתיקן את גופו בהמדות כנ"ל לא הי׳ כתקג׳ עי"ז נכנס לו אבק סיג פסולת בלבושו

והיה הנגע ירקרק או אדמדם כפרש"י ירוק שבירוקים אדום שבאדומים ר"ל זה שאירע פסולת וסיגים בלבושי מצותיו זה מר מאד שמאחר שזכה לעשות לגופו לבושים מצותי׳ הי׳ ראוי שישכיל במצות ה׳ לעשותם כתקנה ואמר הכתוב הפעול׳ ג"כ והראה את הכהן כנ"ל להתחבר לצדיקים וילמוד ממעשיהם הקדושים להזהר ולהשמר ולהשכיל האמת ואח"כ מפרש נגעי בתים כי תבואו אל ארץ כנען ארץ כנען רמז להדינין שזה עיקר להצדיק להמתיקם והיינו כי תבואו כו׳ פי׳ אחר שתזב׳ למדריג׳ זאת להמתיק הדינים אשר אני נותן לכם לאחוזה כלומר שאני מסרתי לכם להמתיקם ולהופכם לרחמים ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם פי׳ ע" י שתהיו אתם נאחזים בבית שלכם הם העולמות העליונים שאת׳ קשורים בהם עי"ז מסרתי לכם להמתיק הנגע צרעת הם הדיני׳ ואמר הכתוב ובא אשר לו הבית ופי׳ הוא שתיכף שיבא הצדיק הזה אשר תיקן את ביתו המיוחד לו בעולם העליון והגיד לכהן מיד שיגיד לכהן השי"ת שנקרא ג"כ כהן לאמר לו כנגע נראה לי כו׳ פי׳ שצער לי על שיש נגע הם הדינים בביתי המיוחד לי וצוה הכהן ופנו את הבית פי׳ להמתיקם לרחמים גדולים אמן

או יאמר אשה כי תזריע כו׳ נ"ל דאיתא במשנה כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו: ולכאורה מי זה האיש אשר לא עשה אף מצוה אחת כל ימיו ואם רוצה לומר העושה מצוה אחת בשלימות הי׳ לו לתנא לפרש ובאמת פירשו חז"ל ע"ש ולענ"ד נראה ע"פ דאיתא בכל לבבך בשני יצריך ואיתא איזה גבור הכובש את יצרו י"ל הפי׳ כך דהנה יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומחממו להסיתו לעבירה חליל׳ וצריך האדם להתגבר בגבורתו להביא אותו החימום אל הקדוש׳ ואז נקרא היצר הזה בשם גבור וזהו פי׳ איזה גבור וזהו בכל לבבך בב׳ יצריך דהיינו שאותו החימום של היצר צריך להכניס ג"ב אל הקדושה ושניהם כאחד עובדים להבורא ב"ה וזהו כל העושה׳ מצוה אחת כלומד שעושה המצו' באופן ששני היצרים הם אחת מטיבין לו אך אדם אין צדיק בארץ אשר יעש׳ טוב ולא יחטא היינו באותו טוב שעושה יש ג"כ איזה חטא פי׳ חסרון שעושה הדבר באיזה פגי׳. וי"ל שזה רמז הפסוק אדם כי יהי׳ בעור בשרו שחין ונרפא שבשר הוא רמז על הצדיק ההולך בדרכי ה׳ והוא במדרגת בשר ע"ד והסירותי לב האבן מבשרב׳ ונתתי לכם לב בשר אלא שעדיין הוא מלובש בעור בעין ולא באלף כמו שהי׳ בתורתו של ר"מ ע"ד מה שפרשתי קודם ע"ש ונמצא הוא עלול לקבל איזה חימום היצר תחת עור בשרו וזה רמז שחי׳ שהוא לשון חימום כפרש"י: ואמר הכתוב ונרפא ד"ל האדם הזה בוודאי בקל יוכל להתרפא על פגמיו וחסרוניו הקטני׳: והי׳ במקום השחין שאת לבנה ר"ל שהצדיק הזה בוודאי ע"י הרהורי תשובה והחרטות על החימום של היצר ע"י זה יזכה שבמקום השחין ישא לבבו אל אל בשמים ויזכה לליבון עוונות ולליבון העליון וזהו רמז שאת לבנה או בהרת לבנה ר"ל שגם יוכל לבא אל בהירות גדול ובהרת הוא לשון בהירות ואור ההתלהבות בעבודת הבורא ית"ש ואמר הכתוב אעפ"י שתזכה לכל זה אעפ"ב הנני מזר,ירך ומלמדך שתדע באמת שעדיין יש בך אדמדמת פי׳ פתוכי אדמומית רמז לחטא שנק׳ אדום ונראה אל הכהן פי׳ הכהן הוא הצדיק הגמור האמיתי ע"ד שאמר הכתוב

והכהן הגדול מאחיו ודרשינן גדלהו משל אחיו י"ל הפי׳ דכ"ג צריך להיות גדול בנוי בחכמ׳ בעושר ולכאור׳ העשירות הוא דבר השמאלי אלא הפי' הוא כך בנוי בעושר פי׳ שגם העשירות יהי׳ לעבודת הבורא ב"ה ולא להנאת עצמו ואם אין לו ר"ל אם עדיין לא הגיע למדרגה זו שעדיין יש לו חימום ותאוה אל העשירות החומריות גדלהו צריך להשתדל להביא אותו אל מדריג׳ זו מאחיו ע"ד הנ"ל הם השני המלאכים המלוין את האדם המה היצ"ט והיצה"ר צריך להביא את שניהם אל הגדול׳ דהיינו ימין: וזהו עושר שמור לבעליו לרעתו פי׳ שהבעלים צריכים לשמור העושר מהרעות שבו כנ"ל •

ונחזור לענינינו ונראה אל הכהן ר"ל שהצדיק הנ"ל שעדיין הוא צריך אל הצדיק הגמור האמיתי להיות נראה אליו וראה הכהן פי׳ וראה האיש הזה על הכהן דהיינו הצדיק הגמור והנה מראהו שפל מן העוד פי׳ שידמה בעינו שעדיין גם בו חסרונות כי כן יש ב"א הבאים אל הצדיקים הגדולים וקשה להם על הצדיק קושיות. וזהו ושערה פי׳ שיהי׳ כמו שער בנפשו שיעל׳ במחשבתו כמה קושיות על הצדיק גמור וכל זה הוא מחמת חסרון שלמותו ואעפ"ב הפך לבן ר"ל אחר כל מחשבותי׳ וקושיותיו על הצדיק גמור יגרום לו קדושתו של הצדיק ההוא שיהפך גם הוא ללבן:

וזהו אשה כי תזריע כפרש"י אשה מזרעת תחילה יולדת זכר פי׳ ע"ד הנ"ל שצריך שחימום היצר יביאו אל הקדוש׳ ולעבוד בשני יצרים בדאמרו ז"ל זריזות מביא לידי נקיות ר"ל הזריזות שמזרז עצמו ומתגבר בחמימות של היצר להביא אל הקדושה מביאו לידי נקיות ע"ד יצא פ׳ נקי מנכסיו דהיינו בעשותו מצו׳ הרי היא נקי׳ מכל סיג ונקיות מביאה לידי טהר׳ שהוא מדרג׳ גדול׳ וזהו אשה רמז על היצה"ר שהוא הנקבות והשמאלית כידוע ואם גם הוא מזריע בו תחילה החמימות אל המצר וילדה זכר הרי הוא מוליד הולד׳ העליונ׳ הנק׳ בשם זכר. וטמאה שבעת ימים כנ"ל דהנה אנחנו צריכין למנות הימים שאנו אומרים היום יום ראשון בשבת וכן בכל יום וכוונ׳ בזה הוא כדי להכניס קדושת שבת בששת ימי החול ונמצא בחול דבר כלול קדושת שבת חלק שביעי וגם באביל׳ ושתי׳ צריך לעורר הקדוש׳ שיהא שורה בו הששה קצוות ויום השביעי וצריך שיבין הצדיק שכל עבודתו העבר עדיין הי' בכלל טומא׳ דהיינו שלא הי׳ עבודתו שליט׳

וזהו וטמאה שבעת ימים רמז על כל דבר שעשה עד הנה כימי נדת כו׳ כך ידמה בעיניו ועי"ז ילך . בכל פעם ממדריג׳ למדריג׳ עד התכלית המכוון

וזהו וביום השמיני רמז אל הקדוש׳ שהוא למעל׳ מקדושת שבת הנקרא ממחרת השבת והוא יום השמיני כידוע ימול בשר ערלתו ר"ל אז ימול כל ערלת לבו

ושלשים יום ושלשת ימים דאיתא בגמ׳ ישלש אדם שנותיו שליש במקרא כו׳ וידוע שבל דבר קדוש׳ כלול מעשר

וזהו ושלשים ושלשת ר"ל כל מה שמשליש ימיו במקרא צריך להיות כל אחד כלול מעשר דהיינו שלשתן בין כולם שלשים תשב בדמי טהרה ר"ל כל זה יעשה תמיד כך בחמימות של הטהר׳ כי נקיות מביא בנ"ל ואמר הכתוב בכל זאת לא תחזיק עצמך בעיניך שבקרבך קדוש

וזהו בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא כי בזמן המקדש הי׳ השראת השכינ׳ בבה"ט ועתה בגלוחינו המר כתיב ואהי׳ להם למקדש מעט היינו שמשר׳ שכינתו על הצדיק ואתה אל תחזיק עצמך במדריג׳ זו: עד מלאת ימי טהרה ר"ל עד אחר שיתמלאו ימיך ימים רבים בקדוש׳ ובטהר׳

או יאמר אשה כי תזריע כו׳ ואיתא בגמ' מפני מה צדיקים נמשלו לעתר מה עתר מהפך התבוא׳ בגורן אף צדיקים מהפכין מדה"ד למדת הרחמים אך כשיש התעוררות תשוב׳ בעולם אז רחמים בעולם מתחיל׳ וא"צ להפך וזהו אשרי העם שככה לו ר"ל אשרי כשיש צדיקים בעולם שיכולים להפך הדין ולשככו להפכו לרחמים ושככה הוא מלשון וחמת המלך שככה אשרי העם שה׳ אלהיו ר"ל אשרי כשהדין הוא רחמים מעיקרא דהיינו כשיש התעוררות תשוב׳ בעולם כנ"ל. וזהו אשה כי תזריע ר"ל כאשר כל העולם בהתעוררות תשוב׳ שאף אותם שהם בנקבות מזריעים ועושים פירות בקדוש׳ אז וילדה זכר ר"ל רחמים מעיקרא נקרא בשם זכר ואם נקבה ר"ל בשיש דין ה"ו שבע׳ לנקבה תלד ר"ל גם זאת אפשר לעשות בו הולדה להפכו לרחמים אמן

או יאמר אשה כי תזריע כו׳ דהנה האדם צריך לעבוד הבורא ב"ה תמיד בתורה ותפלה רק שאי אפשר לאדם להיות עוסק תמיד בלי הפסק בתורה ובתפלה וצריך לפעמים לדבר עם אחרים כדי לבטל השעמום ח"ו רק שבכל זאת צריך שלא יהיו אותן הדברים שיחת חולין ח"ו רק צריך לדבר ולשיח דברים של יראה ומוסר אז פועל בדברים אלו שמתעורר אורות עליונים בדיבורים אלו וזה נקרא בשם זריע׳ כמו שאדם זורע בודאי הזרע מתרבה ומצמיח יותר ויותר כך הצדיק הגדול שמדבר דיבורים קדושים דברי ירא׳ ומוסר הוא מזריע לאחרים כי הוא פועל שיתרב׳ הרהורי תשוב׳ בלבות בני אדם שמדבר עמם וגם פועל שיתרב׳ אורות עליונים למעל׳ וזה פי׳ הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ר"ל שזה האות והסימן הניכר לכל שזה האור הוא זרוע להצדיק שמזריע אורות עליונים בדיבורו זה הוא האות שלישרי לב שמחה בדיבורו כשהצדיק מדבר דברי מוסר אזי הוא מכניס יראה בלב ב"א הישרי לב המדבר אליהם וכשאנו רואים שדבריו נתנו שמחד. בלב ישרי לב בודאי נתעורר אורו׳ עליונים למעל׳ אבל צריך הצדיק לזה להיות מתון ומדקדק על עצמו בדיבוריו שלא יבא לו ח"ו פני׳ מזה שמדבר דברים כאלו וצריך להרגיל עצמו בכל פעם מעט עד שיהי׳ לו הדבר הרגל שלא יהי׳ לו שום פני׳ לגמרי וזהו פי הגמ' שיחתן של ת"ח צריכין לימוד ר"ל כשהצדיק משיח שיחת חולין כדי לנוח מעט מלימודו צריכין להיות באופן הנ"ל בדברי יראה ומוסר וזה צריך לימוד שפירושו הרגל שצריך שירגיל א"ע שיהי׳ לו לטבע שלא יבא לו איזה פגי׳ וגדלות מזה והיינו שהת"ח עצמו צריך להרגיל עצמו בשיחה נאה הזאת כדי שלא יבא לידי פני׳ וזהו ויברך ד׳ אותך לרגלי פי׳ שיעקב אבינו ע"ה הי׳ רוצה להראות ללבן שהשי"ת בירך אותו בשביל צדקתו ועיקר הצדקות הוא אחד ההרגל בנ"ל וז"ש ויברך ד׳ אותך לרגלי דהיינו אחר שהרגלתי בצדקתי

והנה כשאדם עוסק בתורה או תפלה אז נק׳ במדרגת זכר אבל דברים הנ"ל היינו דיבורים דברי יראה ומוסר שהצדיק מדבר לפעמים זה נקרא בשם נוקבא כי העיקר הוא התורה והתפלה אלא שצריך לדבורים אלו כנ"ל וגם פוצל לעצמו שיעלה על זכרונו הרהורי תשובה בעת שיעמוד עצמו להתפלל או ללמוד אז הדברי קדושה שדבר קודם יזכירו לו הרהורי תשובה וזהו פי׳ אשה כי תזריע ר"ל כשאדם הוא במדרגת אשד. דהיינו בשעת הדיבורים דברי יראה ומוסר כנ"ל שמזריע אורות עליונים יפעול ג"ב בזה וילדה זכר פי׳ שיוולד לו מהדברים האלו זכירה שיזכיר לעצמו בשעת תורה ותפלה הרהורי תשובה. וטמאה שבעת ימים ר"ל הצדיק הזה שהוא במדרג׳ ההוא כנ"ל הצדיק הזה אינו מוצא בעצמו שום מעל׳ כל ימיו רק תמיד הוא אצלו בטמא ח"ו בטומא׳ עונות שסובר בודאי שעדיין אינו טהור בעבודתו ית"ש וזה וטמא׳ שבעת ימים רמז לשבעים שגה של אדם ודואג תמיד שיטהר עצמו יותר ויותר אבל זה הוא שלא בשעת תפלה דהיינו כשמדבר עם בני אדם אז צריך הצדיק להתיישב בשפלותו מטעמים הנ"ל אבל כשצריך להתפלל על איזה דבר אל יאמר בלבו מי אנכי שאתפלל על הדבר ההוא רק אדרב׳ צריך להחזיק אז במדרגתו ואל יתעצל מלהתפלל על כל דבר וזהו וביום השמיני ימול בשר ערלתו ר"ל כשיבא למדרג׳ השמינית שהוא העולם העליון ונעלם אז צריך לימול בשר ערלתו פי׳ להחזיק עצמו לצדיק גדול כאלו אין בו שום שפלות וערלות גם צריך להצדיק הנ"ל להחזיק עצמו במדריג׳ הזאת דהיינו שלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהר׳ פי׳ שצריך להחזיק עצמו פעמים בגדלות ופעמים בקטנות כנ"ל שלשים רמז לגדלות ששם הוי"ה ב"ה עם ארבע אותיותיו עול׳ גימ׳ שלשים ושלש הוא קטנות כי שלש הוא מספר קטן של שלשים והיינו להחזיק עצמו בשפלות והכנע׳ דהיינו בדמי שהוא טמא ולפעמים להיפך דוויינו בטהר׳ שבשעת תפלה יחזיק עצמו לטהור גמור שהוא צדיק כנ"ל ע"כ מדרגת צדיק ההולך תמיד בעבודתו ית"ש אבל אם אדם ח"ו אינו עובד הבור׳ ומתעצל עצמו בעבודתו בתורה ובתפלה שאינו מתפלל בזריזות וחדוה וכן בשאר דברי קדוש׳ הוא מתעצל הוא מכוג׳ בשם נקבה כי טבע הנקבה היא בעצלות וזה אם נקבה תלד וטמא׳ שבועיים פי׳ שהוא טמא ח"ו שבועות הרב׳ עד שיעש׳ תשוב׳ שליט׳ להשי"ת ויתקן מעשיו ואז טוב לו בזה ובבא

אדם כי יהי׳ בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת כו׳ לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן כו׳ דהנה לפעמים יבא אדם להרהור תשוב׳ ועוש׳ איזה עובדא להבורא ב"ה דהיינו תפלה ושאר דברים שעוש׳ והם אינם בפנימיות לגמרי מחמת שלא תיקן א"ע עדיין ולא עשה תשוב׳ על חטאת נעוריו

וזהו אדם כי יהי׳ בעור בשרו שאת ר"ל שישא לבבו ^ בקרבו באיזה הרהור תשוב׳ לעבודת השם או ספחת פי׳ שיבא לו הרהור שיחבר עצמו לאנשים צדיקים כמו ספחני נא כו׳ או בהרת שיבא לו איזה בהירות לעבודתו ית"ש רק שכל זאת אינו בתמימות לגמרי דק מבחוץ מראה עצמו כך בעור בשרו ולבו בל עמו לגמרי אמר הכתוב שזה בא לו מחמת שלא טיהר עצמו לגמרי מחטאת נעורים וזהו לנגע צרעת במו בשביל נגע צרעת שבו מנעוריו ולכן והובא אל הכהן שזה האדם צריך לבא לצדיק גדול וגמור שבדורו והוא נקרא בהן ואז יחזור בתשוב׳ אצלו לגמרי ויבא לו ירא׳ תמיט׳ בפנימיותו והשם יזכנו לעבדו בלב ונפש בכל מאודינו ולבנו אמן כיה"ר

פרשת מצורע

זאת תהיה תורת המוצרע נ"ל דהשכינה נקראת זאת וידוע דמצורע הוא מוציא רע דהגגעים באים על לשון הרע ואמר הכתוב אחר שישוב בתשובה ויתקן את מעשיו ויפעול ע"י תשובתו ותורתו תיקון השבע׳ הנקראת זאת וזהו זאת תהי׳ תורת המצורע פי׳ שתורת המצורע תהי׳ זאת שיתקן השכינ, הנקרא זאת ביום טהרתו והובא אל הכהן פי׳ ביום שיטוהר מעונו יפעול להעלות השכינ׳ ליחד׳ עם קב"ה וזהו והובא אל הכהן הקב"ה נק׳ כהן ואז אחר שיעלה את השכיג, ויצא הכהן מחוץ למחנה דהעולמות עליונים נקראים מחג׳ והעוה"ז נקרא חוץ למחנה וראה הכהן פי׳ שישגיח השי"ת ב"ה על העוה"ז להשפיע להם: והנה נרפא נגע הצרעת פי׳ כל הדינים יהיו גמתקים. מן הצרוע כל זה יהי׳ מן הצרוע שהוא יגרום את בל זאת בתשובתו השלימה וזהו יהי כבוד ה׳ לעולם דהשכינה נקראת כבוד שתעלה השבע׳ לעולם העליון אז ישמח ד׳ במעשיו דהיינו במעשה הטוב שישפיע עלינו בל טוב וברכה אכי"ר

או יאמר כו׳ זאת תהי׳ נראה לפרש ע"ד הרמז דהנה בכל עסק האדם הן תורה או תפלה: צריך האדם לומר לשם יחוד הקב"ה ושכינתי׳ ונר׳ לקרב אל השכל מה הוא היחוד הזה קב"ה ושכינתי׳ הוא כך דהנה האדם כשלומד תור׳ הוא מדבר דברים קדושים ואותיות הקדושים ומכח מה הוא מדבר מכח חלק אלקות אשר בקרבו דהיינו הנשמ׳ הקדוש׳ היא חלק אלוה ממעל. וזהו ידוע דאורייתא וקב"ה כולא חד נמצא ע"י נשמה הקדוש׳ שמדבק עצמו בחלק אלקות שבו באותיות הקדושים אזי מעלה הדיבורים למעל׳ ומתדבקים באחדותו ית"ש וזהו יחוד קב"ה ושכינת׳ שמיחד התור׳ הקדוש׳ ונשמתו הקדוש׳ עם קב"ה ע"י לימוד התורה והתפלה. וזהו בבל אדם אבל משה רבינו ע"ה הי׳ בו מעל׳ יתירה שקודם הדבור הי׳ מיחד חלק אלקות שבו עם קב"ה דהיינו הקול היוצא מגרונו של אדם הוא קודם הדבור כנודע והי׳ זה מעלת משה רבינו ע"ד. שמיד בקול הי׳ מיחד הקב"ה ושכינתי׳ דהיינו עם חלק נשמתו וזהו משה ידבר והאלהים יעננו בקול ר"ל חלק אלהים הי׳ מנענע בו קודם הדבור וזהו שאמרו חז"ל מלמד שהשבע׳ הי׳ מדברת מתוך גרונו של משה דהיינו בקול היוצא מהגרון דהיינו נשמתו הי׳ מייחד תמיד עם קב"ה בקול

ועוד איתא בגמ׳ במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד ונר׳ לתת טוב טעם לדבר דהנה האדם ההולך בעבודתו ית׳ צריך לדקדק על עצמו במאד מאד שלא יבא לו שום פני׳ וגדלות בעבודתו ית"ש דהיינו בעסק התור׳ או תפלה כ"א ח"ו יבא לו איזה פגי׳ אזי העבדות הזה אינו עול׳ למעל׳ אך כשאדם רשע עוש׳ תשוב׳ על עונותיו הגדולים דהיינו ח"ו גזל ועריות ושאר עבירות כי אין לך דבר שעומד בפני התשוב׳ ובשעוש׳ תשוב׳ גמור׳ באמת ובתמים אז מעלה ג"כ התפלות של הצדיק שנפלו לו פניות בהם ולזה במקום שבע"ת עומדי׳ כו׳ כי הבע"ת במדריג׳ גדול׳ יותר מהצדיק שמעלה ג"כ תפלתו והתורות של הצדיק כנ"ל וזהו זאת תהי׳ תורת המצורע פי׳ תורת המצורע שהוא הבע"ת המוציא רע כשיתקן ויעשה תשובה שליט׳ אז יפעול שתהי׳ תורתו תועלת להשכיג׳ שנקראת זאת כידוע שמעל׳ את השכיג׳ ליחדה עם קב"ה ומפרש הכתוב מהיכן זוכה למדה זאת ומפרש מחמת והובא אל הכהן כנ"ל שמביא ומעלה תפלת הצדיקים שהיו מונחים למטה מחמת הפניות שהיו להם ומעלה אותם למעל׳ למעל׳

או יאמר זאת תהי׳ כו׳ דהנה זה הוא כלל גדול הצנע לכת עם אלהיך שכל דרכיו של אדם צריך להיות בהצנע כי כשאדם עושה דבר בהתגלות בקל יכול לבא לידי פגי׳ וגדלות בעבודתו אבל בהצנע אינו יכול לבוא לידי פני׳ כי אין אדם רואהו אך זה הוא באדם שרוצה לקרב עצמו לעבודה צריך לילך בהצנע אבל הבע"ת שעשה עבירה בפרהסיא כמו לה"ר או שאר עבירות בהכרח תשובתו ג"ב בפרהסיא כי כב׳ ב"פ כלומר בבליעת האיסור שנבלע בו כן צריך לפלוט אם עבר בסתר יעשה תשובה בסתר ואם בגלוי ופרהסיא צריך תשובתו ג"כ להיות בנגלה. ופדהסיא אבל איך יעשה תשובה בפרהסיא פן יבא לו איזה פגי׳ בתשובתו ח"ו ויפסיד הכל חלילה תקנתו שילך אצל הצדיקים השלימים ואז בודאי ינצל מהפניות בי היצה"ר אין בו בח לשלוט שם במקום הצדיקים וגם זאת שאינו באפשר לבא לו איזה פני׳ בראותו מעשה הצדיקים שהוא רב מאד יחדד לבו בקרבו לאמר איך אתגאה במעשיי נגד מעשה הצדיקים

וזהו זאת תהי׳ תורת המצורע שפי׳ מוציא רע שדבר לה"ר זאת תורתו ביום טהרתו פי׳ צריך לטהר עצמו לעשות תשובה בפרהסיא ובגלוי כיום שהוא גלוי ומפורסם וא"ת שמא יבא לו איזה גדלות מזה בנ"ל לזה אמר והובא אל הכהן תקנתו שילך אצל כהן הוא הצדיק הגדול העובד ד׳ באמת וזה ימנעהו מכל פני׳ בראותו מעשה הצדיקים אשר צדקות אהב אז ישר יחזה פנימו

או יאמר זאת תהי׳ וכו׳ והובא אל הכהן כבר דקדקו קמאי מה זה ביאתו אל הכהן כי הצריך לרפוא׳ טוב לו שיחזור אחר רופא מומה׳ וגם ובא אל הכהן היה לו לומר ולא והובא שמשמע ע"י אחרים ונ"ל ע"פ דאיתא בגמ' מחשב׳ טוב׳ הקב"ה מצרפה למעש׳ יראה לפרש הלשון צירוף שהי׳ לו לומר מחשבה למעשה דהנה המחשב׳ שאדם מחשב איזה דבר בודאי אין בה שום פני׳ כי מי יודע בו ואם אדם מחשב לעשות מצוד. או עסק התור׳ ולא עשה מחמת איזה אונם ואדם אחר עוסק בתורה או במצו׳ רק שמבוין בה איזה פני׳ הקב"ה מצרף את העובדא הזאת למחשבתו של הצדיק והוי באלו הוא עושה המעשה ההוא ולכך זבה נוטל חלקו וחלק חבירו פי׳ כג"ל אם זכה לטהר את מחשבתו תמיד ומחשב לעשות מצות ונתבטלו ממנה מכח איזה סיב׳ נוטל המצו׳ של חבירו שעשה במעש׳ אבל לא במחשב׳ ונשלם אח"כ עי"ז מצוה שלימה וזהו לעולם ילמד אדם כו׳ שמתוך שלא לשמה בא לשמה פי׳ כנ"ל דהיינו מתוך זה שלמד שלא לשמה בא לזה שחושב׳ ללמוד אות׳ מסכת לשמה ונאנס ולא למד בנ"ל

וזהו זאת תהיה תורת המצורע ר"ל העסק התור׳ של המוציא רע מה תקנת׳ והובא אל הכהן שהתור׳ הזאת מובאת אל הצדיק שהי׳ מחשבתו לעסוק בתורה וכנ"ל ויצא הכהן כו׳ דהצדיק צריך לתקנו ולהחזירו בתשוב׳ ומחמת גודל האור והדביקות של הצדיק בלתי אפשרי לאדם השפל לקבל ממנו תשוב׳ ואמר הכתוב ויצא הכהן פי׳ שצריך להטות א"ע ולירד ממדרגתו אל מחוץ למחג׳ פי׳ אל האדם השפל הזה שיצא חוץ למחג׳ השכיג׳ שהפריד א"ע מהקדוש׳ ע"י חטאיו וראה הכהן היינו הצדיק בראייתו הקדוש׳ ושכלו שמשים עינו עליו והנה נרפא ע"י הצדיק המשרה עליו קדוש׳ בראייתו:

וצוה הכהן ולקח כו׳ שתי צפרים דהנה השכינה נקראת הצפור שהיא עמנו בגלותינו כמ"ש כצפור נודדת מקינה כו׳ זהו נא׳ על השכינה שגלתה עמנו בשני חורבנין בבית ראשון ובית שני בחטאינו כדאי׳ בגמ' בית ראשון הי' בו ע"ז ג"ע ש"ד ובית שני שהי׳ בו תורה וגמילות חסדים מפני מה גלו אלא שהי׳ בו שנאת חנם והנה האדם בנעוריו אז הוא עדיין בכח ובריאות ומתגבר עליו היצה"ר להכשילו בג"ע וש"ד כדאי׳ בנדה שוחטי הילדים אל תקרא שוחטי אלא סוחטי ואח"כ בזקנותו שאז נחלש כחו ופסק ממנו קצת תאות והרהורים אבל עדיין לא יסור ממנו עון הזה של שנאת חנם ואמר הכתוב וצוד. הכהן היינו הצדיק ילמוד לאיש השב לשוב בתשובה שלימה על החטאים שעשה בנעוריו וגם על החטאים שלעת זקנותו שבשני עניני חטאים האלו הוא גורם גלות השכינה וזהו ולקח שתי צפרים כנ"ל לתקן עוונותיו שע"י נגלתה השכינה ב׳ פעמים כנ"ל ואז כשיעשה תשובה שלימה יזכה לבא לידי מדריגה זו חיות טהורות דהנה במרכבה הקדושה כתיב פני אדם מימין כו׳ ופני השוד משמאל ופני נשר כו׳ ויש ליתן טעם על היות במרכבה הקדושה חיות טמאות: והוא כך מחמת שמשם יומשך כל דבר גשמי לעולם. ומן פני אדם ושור יומשך חיות ודביקות לעולם אלא הפרש ביניהם אדם שהוא מימין הוא הכל דביקות וחיות והשוד שהוא מהשמאל לא יומשך הכל בדביקות וחיות כ"א השפעות גדולות לעולם ג"כ בדביקות אבל אינו כ"כ כמו מימין וזהו חיות טהורות ר"ל שע"י התשובה השליט׳ יזכה לבא לידי דביקות וחיות ואור גדול: ואיך יעשה תשובה באיזה אופן ואמר הכתוב ועץ ארז אם קלקל ועיוות בעוונותיו שהי׳ גבה לב אז ישפיל עצמו מאד מאד וזהו ג"כ שני תולעת פי׳ שגי לשון משנה כפול כלומר מאד מאד יהי׳ בעיניו כתולעת ואזוב וצוה הכהן ושחט את הצפוד האחת. דהנה העוז שנאת חנם קשה מאד לאדם להפרד ממנו מכל וכל וצריך לזה תשובה גדולה לשבר את גופו ככלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ואין לו תקנה אלא שבירה ולכן מלמד הכתוב ושחט אותה אל כלי חרס שתקנתו של זה הוא בכלי חרם והיינו שבירה ואחר זה יזכה לבא אל דביקות וקדושה גדולה וזהו על מים חיים שיעשה כל הנ"ל כדי שיזכה למים חיים הנובעין תמיד ממקור החיים ודביקות וכל זה יזכה אם יהי׳ תשובתו שלימה לשאוב ולקבל קדושה רבא מהדביקות הבא מימין כנ"ל וזה נקרא בשם דוכרא אבל השמאל נקרא בשם נוקבא וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר כפרש"י אשה מזרעת תחילה פי׳ אם יהי׳ תשובתו מצד הנוקבא משמאל אז יפעול וילדה זכר לשון זכירה שגורם להזכיר את ישראל לפני בורא ב"ה להמשיך משם השפעות גדולות כנ"ל אבל עדיין אינו בא אל המדריגה העליונה וחיות ודביקות כנ"ל וזהו וטמאה שבעת ימים ר"ל שאינו כ"כ בתשובה שלימה לתקן את השבע מדריגות שצריך האדם לתקנם וצריך להתגבר במאד מאד לילך ממדריגה למדריגה וכשיבא למעלה העליונה והיינו ביום השמיני אז ימול בשר ערלתו שיהא קדוש וטהור:

פרשת אחרי

אחרי כו׳ נ"ל ע"ד הרמז דהנה הצדיק מהפך הדין לרחמים ואף אם נגזר על אדם מית׳ חליל׳ יכול לבטל הגזיר׳ ולהפכו לחיים והסיב׳ לזאת שכח ביד הצדיק לעשות כן הוא מחמת שהצדיק עול׳ בתפלתו בעולמות עליונים אשר שם כולו רחמים בלא תערובות דין כלל ושם לא נגזר אותה גזיר׳ וממשיך משם חיים לאותו האדם וזהו ששון ושמח׳ ישיגו כו׳ ר"ל הצדיקים משיגים לעולמות עליונים אשר שם ששון ושמח, כמש"ה עוז וחדוה במקומו וממילא נסו יגון ואנח׳ וזהו ג"כ ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו רמז לדברינו שמוציא את עמו ומביאם לעולם הששון ואז ברינה את בחיריו פי׳ אז מביא רנה לישראל בחיריו וזהו אחרי מות שני בני כר ר"ל שיש כח ביד הצדיק שיהי׳ אחרי מות כלומר לבטל המית׳ מאיזה אדם כמו שאומרים ב"א על דבר הנתבטל אומרים שכבר אחר הדבר ההוא שלא יהי׳ עוד ואמר הכתוב ע"י דבר מה יוכל הצדיק לבטל ומפ׳ בקרבתם לפני ה׳ פי׳ כנ"ל ע"י שמתקרבים לפני ד׳ לעולמות עליונים וימותו ר"ל הרי הוא כאלו נתקיים הדין של מיתה ובאמת נמשך להם חיים ע"י הצדיק

דבר אל אהרן אחיך נראה לפרש דהתור׳ הקדוש׳ מלמדת לאנשים המוכיחים לב"א שלא יוכיחו לאנשים לצים ורקנים אשר בודאי אין דבריהם נכנסים כלל באזניהם כמש"ה אל תוכח לץ רק לאנשים המקשיבים לקול תוכח׳ ומוסר ורוצים בתשוב׳ אליהם יגיד ויורה דרכי התשובה

וזהו דבר אל אהרן אחיך ר"ל שהוא אחיך ורוצ׳ במעשים טובים ויקבל תוכחה ממך וכה תאמר אליו ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפורכת פי, אם הוא אדם כזה שיש לו כל מיני עתים לטוב׳ ולרעה שלפעמים עושה מעשים טובים ולפעמים להיפך שנכשל ח"ו לפעמים בעביר׳ האדם כזה אל יבא בכל עת אל הקדש שאל יכניס עצמו בסודות עליונים אשר מבית לפרוכת פי׳ כיון שעשה לעצמו מסך המבדיל בינו ובין הקדושה לא יכנס בסודות עליונים מיד רק מתחיל' ישוב מעבירות שבידו בתשוב׳ ויתחרט מאד

וזהו אל פני הכפורת לשון כפרה שהתשוב׳ והחרט׳ מכפרת עון אשר על הארון ר"ל קודם לימוד התור׳ יתחרט ויתוד׳ על עונותיו ויהי׳ לימודו לרצון לפניו ית"ש וארון רמז על התור׳ ע"ש שמונחת בארון זה העיקר ואמר הכתוב כי בענן פי׳ גם אם עשה לעצמו מסך המבדיל במ"ש וסכות בענן לך מעבור תפלה אעפ"ב אראה על הכפורת פי׳ ע"י התשוב׳ והחרט׳ יראה אליו השי"ת לקבלו ולא ימות שגדול׳ כה התשוב׳ שמארכת ימים ואין לך דבר שעומד בפני התשוב׳

בזאת כאן מתחיל הפסוק לדבר מדריגת הצדיק הגמור: בזאת יבא אהרן הוא הצדיק הגדול יבא אל הקדש בקדוש, העליונה בפר בן בקר: פר הוא דינים כידוע בקר רמז לחסד מלשון בקר דהיינו גבור, שבחסד ר"ל שיהי׳ לו יראה מתוך אהבה לחטאת ר"ל לענין חטאים לפשפש תמיד במעשיו שאינו יוצא ידי חובתו ויכניע עצמו מאד בהכנעה גדולה ואיל לעולה רמז אבל לעולה היינו תפלה שהיא עולה לגבוה יתגבר להיות זריז כאיל לבל ימנע עצמו להתפללל על כל דבר ודבר ואל יאמר מי אנכי שאמלא לבי להתפלל על דברים כאלו אל יאמר כן וכגדול כקטן יתפלל תמיד כתונת בד קודש ילבש רמז שיתקן את גופו כ"כ בקדוש׳ גדולה שיהי׳ כתנות אור באלף וכל זה יעשה לעצמו לבושים ומכנסי בד ילבש על בשרו דמכנסיים היו מכפרים על גלוי עריות וצריך שיהיו על בשרו תמיד לכס •ת בשר ערוד. דהיינו לכסות כל התאוות הגשמיות שלא יעלה על לבו כלל שום תאוה: ובאבנט בד יחגור רמז שיאזור כגבור חלציו יותר ובמצנפת בד יצנוף דמצגפת הי׳ מכפר על גאוה וצריך לקדש עצמו כ"כ לשבר כח הגאוה עד שיבא לקדושה כזאת שגם מהגאוה יכניס לקדוש׳ ויעשה ממנה מצנפת קדש בגדי קדש הם ר"ל כל הדברים יכניס הכל לקדושה ויעשה מהם לבושי קדושא ורחץ בשרו במים רמז שלא ילמוד ויתפלל בגוף טמא אם צריך לטבילה יטבול עצמו ואז כשיטבול יקדש עצמו כ"כ שגם מהטבילה יעשה ממנה לבוש לנשמתו שלא יבא לידי טומאת קרי חלילה ולא יצטרך לטבול בהכרחי. ומאת עדת בני ישראל יקת שני שעירי עזים לחטאת פי׳ ע"י שיתחבר עצמו עם ב"א יזכה לב׳ מדרגות ושעירי׳ .לשון חשיבות כמו שמצינו וישלח ב׳ גדיי עזים: לחטאת ר"ל בשביל החטאת והחסרון הבלתי אפשרי לצדיק זולתו שא"א שיהי׳ כל תפלתו זכה וצלולה מכל סיג ופסולת מחשב׳ זרה והוא מחמת ב׳ סיבות האחת מחמת שאדם אחר עושה איזה חטא חליל׳ מזה נמשך שיבא איזה הרהור לצדיק בתפלתו כדי שיעל׳ אותו הדבר לכפר עליו וסיבה הב׳ כי כל זמן שאנחנו בגלות המר צריך ליתן יניקה לס"א כדי שיהי׳ להם חיות קצת עד שיבא משיח צדקינו ויעביר ממשלת זדון מן הארץ וזה רמז והשעיר אשר עליו הגורל לד׳ דהיינו החלק שעולה לה׳ ועשהו חטאת ר"ל שנעש׳ בי׳ חסרון מחמת הסיבה הנ"ל והשעיר אשר עלה עליו כו׳ דהיינו החלק המחשב׳ זרה היא למען יעמד חי פי׳ כנ"ל להעמיד הס"א שיהי׳ להם חיות קצת ועל הסיבה הב׳ לכפר עליו כנ"ל והשם הטוב יכפר בעדנו ויצמיח קרן ישועה בבא"ס

פרשת קדושים

דבר אל כל עדת בני ישראל נראה לפרש דהנה הצדיקים הגמורים נקראים ישראל והצדיקים שאינם גמורים נקראים בני ישראל וצוה השי"ת דבר אל כל ב"י פי׳ שכולן שוין לטובה למדרג׳ הזאת קדושים תהי׳ שהיא מדרג׳ גדולה כי קדוש אני ד׳ כו׳ פי׳ כי עיקר הקדושה הוא להסתכל תמיד על אלקותי שאני ד׳ ובבתי׳ זאת הם יכולים כולם להיות קדושים: וזהו וישא עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו דצריך האדם להסתכל תמיד רוממות אל שהוא אלקינו כנ"ל וזאת ג"כ צריך להסתכל בשפלותי והנה עקידת יצחק עפרו צבור לזכור עקידת יצחק לזרע ישראל ואברהם אבינו ע"ה הי׳ רוצה לתקן עוד לישראל דבר אחד שיהא להם לזכות כמו אילו של יצחק וזהו וישא אברהם וירא והנה איל אחר ר"ל זאת ועוד אחרת תיקן לישראל שיהא כמו זכות האיל של יצחק דהיינו נאחז בסבך בקרניו פי, שיאחוז במד׳ זאת להסתכל בשפלותו שיהא שפל ונבזה בעיניו במו קוץ ודרדר בקרניו פי׳ גם במדד. זו להסתכל ג"ב רוממות אל וגדולתו קרניו לשון שררה וגדול וק"ל

או יאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ונקדים לפרש משנה באבות ר׳ חנניא בן חכינאי אומר הנעור בליל׳ כו׳ דהנה כבר כתבנו בזה במה פעמים דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ב"ה וב"ש בשני מדרגות לראו׳ תמיד לחשב רוממות אל וגדולתו ולחשוב ולראות תמיד בשפלותו וזהו פי׳ המשנה עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים בו׳ דע מאין כו׳ מאין באת מטיפ׳ סרוח׳ כו׳ ולכאורה הי׳ לו לתנא לקצר לומר הסתכל דע מאין באת מטיפ׳ סרוח׳ כו׳ ולמה לו לכפול את דבריו אך האמת שהתנא הורה לנו את דרכי ה׳ כנ"ל שאנחנו חייבים להסתכל תמיד את רוממות אל ושפלותינו ורמז תחילה באמרו דע מאין באת פי׳ ראה והסתכל וחשוב מחצבתך שנחצבת משם ממקום גבוה מתחת כסא הכבוד ולאן אתה הולך פי׳ ותחשוב שצריך שתחזור נשמתך למקום שלוקחה למחצבה הראשון בלי שום פגם וצריך אתה לזכך ולצחצח וללבן את נשמתך מכל סיג ולפני מי את עתיד ליתן דין והשלש האלה הם רוממות האל והזהיר התנא בלשונו הזך והטהור ואח"כ פי׳ לנו התנא שנחשוב בשפלותיגו והמה מאין באת כו׳ ולפני מי כו' ואיך תשא פניך לעמוד לפני מלך גדול ונורא בהסתכלך בשפלותך כזה שאתה הבל וריק וצל עובר לכן יהי׳ תמיד נגד עיניך ותהי׳ תמיד בתשוב׳ על עווניך ופשעיך שהשפל כזה יכעיס שמו הגדול והנורא ותרא׳ תמיד את רוממות האל ואחדותו ליחד שמו הגדול באמת ותדאג תמיד על צרות ישראל ולהתפלל עליהם על טובתם והשפעתם שישפיע להם השי"ת ב"ה בל טוב ולבטל מעליהם כל הגזירות וזהו הנעור בלילה פי׳ הצדיק שהוא נעור ולא ינום ולא ישן בגלות המר הזה נקר׳ לילה ומתפלל תמיד על שמחת ישראל וגדולתם והמהלך בדרך יחידי פי׳ שהולך בדרך האמת בבדידות בהצנע לכת שלא להראות חסידותו לאחרים והולך באחדותו ליחד שמו הגדול ומפנה לבו לבטל׳ פי׳ שפונה לבו מכל עסקיו ועניניו הנוגעים לו ואינו חושב ורוא׳ אלא לבטל כל הגזירות מישראל וכשתרא' צדיק בזה הוי יודע שהוא רוא׳ שפלותו ונאנח ודואג תמיד על עונותיו ורוא׳ תמיד חוב לעצמו שמחסר בעבודתו ית"ש ודוט׳ לו כאלו עדיין לא עבד הבורא ית׳ אף רגע א׳ וזהו הרי זה פי' צדיק זה מתחייב בנפשו פי' הוא מחייב את נפשו תמיד בנ"ל וזהו ודברת בם ודרשינן בגמ׳ בגמ׳ ולא בדברים בטלים פי׳ כשתעסקו בתורה לשמ׳ אז לא תהי׳ צריך לדבר לבטל דינים כי ממילא הם בטלים

וזהו דבר אל בל עדת ב"י קדושים פי׳ זהו דבר השוה לכל נפש להתקדש בקדושת הבורא ית"ש כי קדוש אני כו׳ ואתם חלקי ממעל וראוי הוא לכל עדת ב"י שקדושים יהיו ואמר הכתוב איש אמו ואביו תיראו ר"ל כל איש יראה בזה בהסתכלו מאין הוא מקום צאתו מאביו ואמו כמאמר התנא מאין כו׳ מטיפה בו׳ זהו ראותו בשפלותו וז"ש דוד המלך ע"ה ובחטא יחמתני אמי ואת שבתותי תשמרו והיינו רוממות אל שזה הוא חידוש העולם כמ"ש וינח ביום השביעי ושתי שבתות ע"י שתקיימו שבת תחתון תתקנו שבת העליון וזהו מלה כפול׳ שבתותי היינו שבת תחתון ועליון ליחד אחד אל אחד א^י ד׳ אלקיכם פי' אף המדה"ד יתהפך לרחמים ואז ממילא יתמלא כל העולם מילי מיטב וזהו אל תפנו אל האלילים שלא תפנו אל מדעתכם ואלקי מסכה לא תעשו לכם בי ממילא לא תצטרכו לדאוג על כסף וזהב כלל

קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳ אלקיכם וכו׳ נראה שהאדם צריך לקדש עצמו מלמטה ולהאמין בשם הוי"ה ב"ה המנהיג העולמות כולם ע"י עשר ספי׳ וישראל עם הקודש מאמינים בא"ם ב"ה אשר השתלשל העולמות כולם ע"י ספי׳ בהשפעת השם הוי"ה ב"ה המאיר בהם אבל האומות אינם מאמינים בשם הוי"ה ב"ה ומכח זה נתפקרו המינים באמרם שהעולם קדמון מחמת שאינם מאמינים בהשתלשלות העולמות ע"י ע"ס בכח השם הוי"ה ב"ה וזה אומרו קדושים תהיו כו׳ אני ד׳ אלקיכם פי׳ שאני מהוה העולמות כולם בכח השם הוי"ה ואלהיבם ר"ל אלהותכם פי׳ שלכם אבל לא של האומות כי הם אינם מאמינים בזה וזה הוא המצוה קדושים תהיו שגם האדם למטה יקדש עצמו כהעולמות העליונים הקדושים כי העולמות מכוונים וכל מה שיש בעולם הזה השפל יש דוגמתו בעולמות עליונים הקדושים ובכל דבר שאדם עושה צריך לקדש עצמו בשורש הדבר של מעלה הוא כך וזה איש אמו ואביו תיראו למטה יש אב ואם ודוגמתו למעלה יש עולמות הנקראים או"א זה הוא ואת שבתותי תשמורו שהעולמות נקראים שבת ע"ש קדושתן ומנוחתן תשמרו ר"ל בכל מה שתעשו תשמרו במחשבתכם הכוונה בעולמות העליונים וק"ל

או יאמר קדושים תהיו כו' נראה לפרש דאיתא בגמ׳ כל דיץ שדן דין אמת לאמתו נעש׳ שותף להקב"ה ולכאור׳ מלת לאמתו הוא מיותר אך נראה דרז"ל רמזו לנו בזה על הצדיק שהוא מבטל הדינים והוא הנקרא דיין שכאשר ידין ויגזור כן יקום שהקב"ה גוזר וצדיק מבטל והוא אע"פ שקושט׳ הוא שחליל׳ שקודשא בדיך הוא יעביד דינא בלא דינא וגזירתו הוא באמת שהדין הוא שיהי׳ כך כי הוא היודע האמת אך הצדיק למרא׳ עיניו ישפוט ואמיתתו ונראה לו שכך הוא הדין האמת והקדוש ברוך הוא ברחמיו וחסדיו מסכים עם הצדיק וזהו לאמיתו דייקא היינו אמיתתו של הצדיק בוטה כך וזהו פי׳ איזה דרך שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי׳ ותפארת לו מן האדם ר"ל תפארת הם הרחמים שזה תפארתו של הקב"ה והיינו תפארת לעושי׳ ר"ל להבורא ב"ה שברא הרחמי׳ ותפארת לו מן האדם פי׳ שהתעוררות צריך שיבא מן האדם מכהו כנ"ל וזהו פי׳ המדרש קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעל׳ מקדושתכם ולכאור׳ אינו מובן כלל המדרש ועפ"י דרכנו יבואר היטב דהנה השפעות הרחמים מהבורא ב"ה הוא בא בהשתלשלות מעולם לעולם כי אלולי זה לא הי׳ באפשרי לקבל השפע מרוב בהירות׳ וזהו דבר אל כו׳ קדושים תהיו יכול כמוני ר"ל שאתם תרצו להתנהג עצמכם בקדושתכם כמו שאני נוהג עצמי בקדוש׳ שלי הם ההשפעות שיורדים לכם בהשתלשלות ותרצו גם אתם לעשות כן ולא תעוררו הרחמים בפעם א׳ ת"ל בי קדוש אני קדושתי למעל׳ מקדושתכם ולכן צריך ההשתלשלות מפני הבהירות הגדול וכנ"ל וההשתלשלות הוא ע"י הקדוש הוי"ה ב"ה וע"י שם אני אבל אתם צריכין לעורר הרחמים הכל כאחת וק"ל

או יאמר קדושים תהיו כו׳ דאיתא בגמרא הלל אומר אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן ולכאור׳ יש להבין וכי הי׳ הלל מתפאר עצמו כך אך נראה כוונת הדברים בעזה"י דהנה האדם הוא כלא ואין נחשב ובלתי אפשר שיאמר אדם על עצמו אני שהוא משמע דבר חשוב וממש והאדם כאין נחשב אם לא כשאדם ממשיך על עצמו קדושת הבורא ב"ה ומשרה שכינתו הקדוש׳ עליו הנקראת אני כידוע אז האדם הזה בקרא בשם אני מחמת השכינ׳ השור׳ עליו אבל כל זמן שאינו במדריג׳ זו צריך האדם להיות שפל בעיני עצמו כלא וזהו אם אני כאן ר"ל שיוכל להקרא בשם אני אז הכל כאן פי׳ הוא בוודאי שלם בבל המדות וזה בל האדם ואם אין אני כאן פי׳ שאינו במדרג׳ זו שתשר׳ שכינה עליו מי כאן צריך להשפיל עצמו לומר מי אנכי שאיני בלל כן הוא הדרך שיתנהג בו האדם אבל הבורא ב"ה ברוב רחמיו הוא מקבל מאתנו אף המיעוט שעושים בעבודתו ית, וזהו פי׳ ד.גמ׳ ופערה פיה לבלי חק ודרשינן בגמ' חד אמר אף מי שקיים כל התור׳ כול׳ ולא חיסר אלא חק א' מוכרח לבא בגיהנם חליל' א"ל לא ניחא למרייהו לומר כך אלא מי שלא קיים אפי׳ חק אחד כו׳ ולי נראה דמרא"ח ומרא"ח ולא פליגי דהיינו ע"פ הנ"ל שהאדם בעיני עצמו צריך להיות בלא וידמה בעיניו שפלותו תמיד וכאלו אינו עוש׳ כלל אבל השי"ת מקבל הכל מאתנו כנ"ל וזה שאמר אפי׳ מי שלא חיסר אלא חק א׳ זה קאי על האדם שידמ׳ בעיניו כך שאפי׳ אם לא יחסר אלא חק אחד יוכרח להיות בגיהנם חליל׳ א"ל לא ניחא למרייהו כו׳ ר"ל להבורא ב"ה לא ניחא לומר כן כי הבורא ב"ה בודאי לא יאמר כך כמו שאדם צריך לחשוב בעצמו שהוא מקבל הכל מאתנו אפי׳ חק אחד וזהו דבר אל ב"י קדושים תהיו פי׳ כולכם שוין לטובה אצלי וכנ"ל רק שיהי׳ באופן כי קדוש אני כו׳ ר"ל כשיש צדיק כזה שהוא נקרא בשם אני וק"ל

אל תפנו אל האלילים בגמ' אמרו אל תפנו אל מדעתכם. נראה פירושם ע"פ שכתב בספרים שבכל אבר או תנועה שאדם עושה בה מצוה או דבר קדושה אז הנשמה שורה באבר ההוא וכשהנשמה שורה באותו האבר אז האבר מתנועע מכחה ומחמת זה נראית התנועה בחוץ וזה משתג׳ באדם לפי מעשיו הם תנועותיו ובשביל זה התנועות של הצדיקים מתוקי׳ וטובים לרואיהן כי מכה הנשמה היא התנועה והנשמה היא חלק אלוה ממעל. אשר כל הטוב בו ולזה כשאדם עושה תנועות חבירו אינה מקובלת לשום אדם מחמת שאינו שלו ולא הי׳ נשמתו באבר ההוא כשעשה התנועה והיא בלא קדושה והוא ר"ל כע"ז שעושה תנועה שאינו חלק אלקות ב"א מחמת שאהב התנועה שראה מחבית ותמצא חן בעיניו וזה אינו יודע שזה הי׳ מחמת החלק אלקות השרוי׳ בהאבר לזה הטעם התנועה מתוקה ומצאה חן בעיניו. אבל לא מחמת התנועה עצמיות ב"א מכח הנשמה השרוי׳ בה והוא עושה בלא שכל ובלא כוונה כ"א מחמת יפה התנועה וא"כ הוא עובד להתנועה ועושה האבר שעושה בה התנועה כמסכה לעבוד האבר ההוא וזה הוא אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם כו׳ שאלהותכם אשר חלק לכם הבורא בחסדו היא הנשמה הקדושה אל תפנו מכם ואלקי מסכה לא תעשו לבם פי׳ לא תעשו לעצמיכם במסבה בתנועות כזבות שאין בהם חיות אלקות כ"א תעשו בדעתכם ובכוונה וזו היא אני ד׳ אלקיכם ר"ל מכה האלהות שהיא הנשמה הקדושה השרוי׳ בכם

וכי תזבחו זבח כו׳ שהתורה מלמדת אותנו כשנזבח זבחי היצה"ר שלמים לה׳ ר"ל יהי' הזביחה שליט׳ כולה לה׳ ומפרש הכתוב לרצונכם תזבחוהו פי׳ שתזבחו להרצון שלכם שלא תהי' כוונתכם באכיל׳ למלאות תאות נפשכם אלא כל כוונתכם יהי׳ לעבודת הבורא שיהי׳ לך כח ובריאות לעבודתו: וזהו ביום זבחכם יאכל פי׳ כאלו נאכל ממיל׳ שבלתי אפשרי בלא זה ועיקר כוונתו להמשיך השפעות ע"י אכילתו וממחרת ר"ל שיקבל שכרו לעוה"ב ע"ד שאמרו חז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם והנותר ביום השלישי פי׳ אם תרצה שיותר לך ליום השלישי פי' לזמן משיח צדקנו שזו? נקרא ביום שלישי כמ"ש ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו באש ישרף צריך אתה לעבוד הבורא בלהבות אש ודביקות גדול ברשפי אש ושלהבת ובאמת ותמים

או יאמר וכי תזבחו כו׳ ונקדים לפרש פסוק ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה׳ ופרש"י זרע פשתן הי׳ ולכאורה קשה מה היה חטאו גדול כ"כ הוא הי׳ עובד אדמה והביא מפרי אדמה אך נראה דהנה ד׳ פעמים כתיב בד בפ׳ אחרי גבי בגדי כהונ׳ כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד ואבנט בד ומצנפת בד וי"ל שזה רמז גדול ללמוד עבוד׳ הבורא ית"ש דהנה השי"ת ב"ה ברא עולמות עד אין קץ ואין מספר וכולם נאחזים בשמו הקדוש הוי"ה ב"ה וצריך האדם לדעת את ד׳ ע"י מעשיו הנפלאים והנוראים ולקשר העולמות עד אין סוף ב"ה שזה הוא עיקר עבודתו ית"ש ולא יאמר האדם בעצמו שדי לו בזה שמאמין שיש בורא אחד אמיתי ומעת׳ אין לו לחקור ולדרוש על מעשיו הנפלאים לא זו הדרך האמיתי רק צריך לדעת את ד׳ ע"י מעשיו כמאמר הכתוב דע את אלהי אביך ועבדהו והוא ע"י מעשיו הנפלאים כי הבורא ב"ה אינו גוף ולא דמות הגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף כ"א ע"י מעשיו וצריכים אנחנו לעבוד מתתא לעילא

וזה רמז ד׳ פעמים בד דבד הוא מלשון אחד: דכל אות מהשם הקדוש יש בו עולמות רבי׳ עד אין מספר וצריך האדם לקשרם אחד לאחד ומתחיל הכתוב לפרש בהדרגה כת11ת ומכנסים ואבנט ומצנפת שהם לבושים מתתא לעילא וי"ל שזה הי׳ חטא קין שהביא מנחה מזרע פשתן דפשתן עולה בד בד והיינו שהי׳ מחשב רק בד א׳ פי׳ שיש בורא אחד אבל לא חישב בעולמות כג"ל וזהו שאמר התנא המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות פי׳ האדם שהוא המקבל השדה ר"ל שמקבל על עצמו לעבוד את הבורא ב"ה ושדה רמז לשדה תפוחין: מחבירו השי"ת כביכול נקרא חבית כדכתיב רעך כו׳ לשנים מועטות דימי שנותיו של אדם שבעים שנה החולפין ועוברים כמעט רגע לא יזרענה פשתן מובן כנ"ל ופרש"י שזרע פשתן מכחיש לז׳ שנה י"ל שאם לא יחשוב כלל על העולמות שברא השי"ת נמצא הוא מכחיש בל הז"ם שהם העולמות ומה דאיתא שהבל חטא ג"כ הי׳ חטאו שהי׳ מביא מנחה מבכורות צאנו דהיינו שהי׳ מציץ במקום שאין רשות להציץ ע"ד דאית בגמ' ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי הציץ כו׳ והיינו ע"ד שאמרו חז"ל האומר מה למעלה מה למטה כו׳ דעיקר צריך האדם לעבודת השי"ת לקשר העולמות עד א"ס ב"ה וב"ש והעולם אשר אין לגו דשות להציץ ולית מחשבה תפיסה בו כלל זה נקרא צמר לבן ושאר העולמות נקראים צמר סתם וזהו שאמר התנא הנותן צמר לצבע דהנה העולמות הם חלוקי׳ במיני גוונין כל א׳ גוון לעצמו כידוע וצריך האדם ליחד הגוונין שזה נקרא המתקה והשי"ת נתן לאדם כח לצבוע גווני העולמות דהיינו להמתיקם וזהו הנותן צמר לצבע והקדיחו היורה פי׳ שהקדיח קצת מחמת היורה דהיינו ע"י הגוף שהוא חומר עב ולא תיקן כראוי נותן לו דמי צמרו פי׳ שהש"י נותן לו שכרו לפי עבודתו ומפרש התנא אם השבח יתר כו׳ רמז כפי עבודתו כן שכרו. נמצא העולה לנו מזה שצריך האדם לעבוד השי"ת ב"ה לקשר העולמות עד א"ם ב"ה ואין מספיק לחשוב זה לבד שיש בורא אחד אמיתי רק צריך לדורשו ע"י מעשיו כנ"ל וגם להציץ יותר מה שניתן רשות לאדם אסור לו: וזהו עשתה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפי' י"ל שזה קאי על הנשמה של אדם הדורשת את שני החטאים האלה הם חטא קין והבל שזה קלקל ע"י פשתן וזה בצמר כנ"ל ותעש בחפץ כפי׳ פי׳ ולכן היא עושת את מעשי׳ ע"י החפצים הם העולמות הנקראים חפץ חפצי השי"ת ע"ד כל אשר חפץ ד׳ עשה דהיינו שעיקר מעשי׳ לקשר העולמות עד א"ם ב"ה כנ"ל וזהו שאת כצמר לבן זה א׳ ממראות נגעים דמראות הוא לשון המראה הגדול רק שצריך ליזהר מאד שלא יתפוש איזה נגע חלילה במראה הגדול ומפרש התנא שאת פי׳ דלפעמים יש לאדם מראות גדולות דהיינו שהוא עוסק בתורה ומצות רק שהוא מנשא עצמו בהם ומתפאר בהם כצמר לבן פי׳ גם זה נחשב כחטא של צמר לבן פי׳ כחטא המציץ במקום שאין לו רשות להציץ כג"ל והאדם המתנהג עצמו בעבודת הבורא ית"ש כנ"ל הוא עושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ע"ד שהתפלל יהי רצון שתהא שלום בפמליא ש"מ ובו׳ וזהו וכי תזבחו זבח שלמים לד׳ פי' כשתרצה לזבוח לה כדי לעשות שלמים למעלה ולמטה. לרצונכם ע"ד שפרשתי כבר בטל רצונך מפני רצונו פי׳ שהש"י נתן הבחי׳ לאדם שיעשה כרצונו הן לטוב והן להיפך חלילה ומזהיר התנא בטל רצונך דהיינו בחירתך מפגי רצון הבורא החפץ בהצדקך כדי שיבטל רצון אחרים ר"ל שיבטל בל הדינים ממך וזהו לרצונכם תזבחוהו פי׳ שעיקר שתזבחו את רצונכם היינו הבחירה שלכם ולבחור בחיים

ואמר הכתוב כשיעשה כך שכרו יהי׳ הרבה מאד על פי פעלו ביום ההוא יאכל פי׳ הפירות יאכל בעוה"ז וממחרת והקרן קיימת לעוה"ב והנותר עד יום השלישי כבר פרשתי ע"ד ביום השלישי יקימנו שקאי על מקדש אחרון שבב"א והיינו אם תרצה שיותר לך לעולם התחיה באש ישרף צריך האדם לעשות מעשיו לו ית"ש בהתלהבות אש גדול

ואמר הכתוב ואוכליו דהנה יש כמה ב"א שעומדים על הצדיקים וכמעט רוצים לאוכלם עוונו ישא אזי ידע נאמנה שעוונותיו משיאין אותו לדבר בהם דברים אשר לא בדת: ועוד אמר ובקוצרכם כו׳ ארצכם לא תכלה כו׳ דהצדיקים נקראים ארצכם שהם המקיימים לכם את הארץ שאלולי הצדיקים לא הי׳ העולם מתקיים וכאשר הב"א מדברים בהצדיק לומר שהוא מקצר בעבודה והיינו ובקוצרכם כו׳ ארצכם פי׳ כשתדברו בקיצור עבודה של ארצכם הם הצדיקים כנ"ל לא תכלה פאת שדך זה רמז דהנה האדם צריך לגלח השערות שהשערות הם דינים וצוה השי"ת להניח פאות הראש כדי שיראה האדם באמת שהשערות הם למעלה רחמים גמורים היפך מלמטה שהם דינים וכמו כן הצדיקים גמורים אף שלפעמים הם מקצרים בעבודתו אבל באמת הוא ההיפך שצורך שעה להם לקצר נמצא כשאתם מחשבים את הנראה לעיניכם שהצדיק מקצר בעבודתו כן האמת חלילה נמצא אתם מכלים את הפאות כי השערות הם דינים כנ"ל ולא עוד ע"י שאתם מדברים בהצדיקים גמורים אין לכם פנאי לעשות המוטל עליכם דהיינו ולקט קצירך לא תלקט דהאדם ההולך בטל חלילה לפעמים אם אח"ז מיד מתחרט על שמיעט וקיצר בעבודתו ית"ש שלא למד את שיעורין גמרא ופוסקים ושאר ספרים שגם זה נלקט א׳ לא׳ ועולה לרצון לפניו י"ת ומקבלו ונמצא אם תפנה לדבר בצדיקים אין לך פנאי ללקט את המיעוט מקיצור שלך להתחרט עליהם כדי שיעלה לפניו י"ת וזהו ולקט קצירך לא תלקט כו׳ וכרמך לא תעולל פי׳ בא הכתוב להזהיר ג"כ את הצדיק שהוא נקרא ברם ד׳ צבאות שיהא נזהר ג"כ לשמור עצמו שלא יעש, ג"כ דברים הנראים לב"א ח"ו שהוא מקצר בעבודתו ית"ש שלא יביאם לחטא חליל׳ שידברו בו: לפי הנראה לעיניהם אף שבאמת אינו מקצר כנ"ל אעפ"ב צריך שימור שלא יכשיל ב"א לדבר בו

ועוד מזהיר הכתוב אתה צדיק ופרט כרמך לא תלקט פרט לשון פרטיות היינו שלא תפרוט את מעשה כרמך הם המעלות ומע"ט אל תפרוט אותם ללקטם ולספרם בפני ב"א חליל׳ לך מעשות כדבר הזה רק לעני ולגר תעזוב אותם פי׳ עני הוא העני בדעת ובמצות ה׳ ולגר הבא ללמוד ממעש׳ הצדיק תעזוב להם שהם יספרו את מעשיך הטובים כדי שיבא להם יראה ואהבה בלבבם לעבודתו ית׳ ולקבל אלהותו וזהו אני ד׳ כו׳ כדי שיבינו שאגי אלקיכם ואמר התנא איזה פרט ואיזה עוללות כל שאין לו לא כתף ולא נטף פי׳ דלפעמים הצדיק מספר בשבח עצמו ופירט את מעשיו הטובים וכוונתו בזה כדי להשפיע לעולם השפעות רחמים וברכה שהוא כמלמד זכות על עצמו לפני הבורא לומר שהוא צדיק וכך טוב עשה ועבור זה ראוי למלאות משאלותיו להשפיע לישראל כל טוב נמצ׳ כוונתו איבו להתנשאות כ"א להביא ברכת טוב על ישראל והשם הטוב חוקר לב ובוחן כליות עשתנותיו וגומר בעדו לטובה לכל דבריו ומחשבתו הקדושה או כדי לתמוך ולסעד את איזה אדם בדבריו ליראת השם הנכבד והנורא או לאיזה צורך שעה ודברים כאלו מי יתן דבר ידבר אבל הדיבור שאינו לא כתף ולא נטף פי׳ כתף היינו לתמוך ונטף לשון נטיפה להטיף השפעות זה הוא עוללות שמעליל לב"א לדבר בו והשם ברחמיו יזכנו לקדש עצמנו שיהא י דבורנו בקדושה תמיד עד עולם אכי"ר

או יאמר וכי תזבחו כו׳ לרצונכם כו׳ ואוכליו כו׳. כי השלמים רומזים למדרגות עליונים וגדולים שהם שלום לבעלים ולמזבח ולכהנים והם רומזים להצדיק גמור שעושה שלום בפמליא של מעל׳ וממשיך השפעות לעולם התחתון וכשאדם רוצה להיות כך צריך פרישות גדול לזה ולא יהי׳ לו רצון לשום דבר כלל ולא יתאוה כ"א רצון הבורא ב"ה וב"ש וזה פי׳ כשתרצו לזבוח זבחי שלמים פי׳ לעשות שלום בעולמות עליונים ותחתונים לרצונכם תזבחוהו תזבחו את רצונכם שלא יהי׳ לכם רצון כלל עבורכם כ"א רצון הבורא לבדו וכשתעשו כך ביום זבחכם יאכל פי׳ שתאכלו הפירות בעולם הזה וממחרת שהקרן קיימת לעוה"ב בג"ע בין הצדיקים תאכלו הוא התענוג הגדול עד אין קץ ותכלית באש ישרף שאהבת הבורא תבער בו כאש בוערת לפרוח בין הצדיקים שהקב"ה עושה להם כנפים כי שם לא יהי׳ אכיל׳ שהיא תענוג גשמי כ"א אהבת הבורא ב"ה וזהו ואם האכל יאכל וכו׳ פי׳ ע"פ שכתוב בספרים שלעתיד כשיבא משיח צדקנו יקבץ את העם המפוזרים והצדיקים יהיו סמוכים אצלו תמיד ואותם אנשים שהתנהגו בזה העולם בגלות כשורה אך לא הי׳ להם שכל של אמת לעבוד את הבורא ב"ה בכל האופן והיו אוהבי ממון רק ששמרו עצמם מן החטא לפי שכלם אז משיח מביא אותם אל הים אוקיינוס ופותח להם האוצרות הגנוזים שם ומלא שם אבני׳ טובות וכסף וזהב הרבה מאד ונוטלין משם כל חפצם והולכים לביתם ברב בצע כסף והון רב וכשמשיח פורח לג"ע בקדושתו הגדולה אז הצדיקים שבדור פורחים אחריו לג"ע בכח קדושתן ופרישותן הגדולה ואותם אנשים שקבלו טובתם ורצונם באוצרות הזהב כשרואים הגדולה הזאת הם רוצים ג"כ לעשות כן ולפרוח ביניהם ואינם יכולין מחמת כובד משאם גשמיותם שדבקו עצמם בכסף וזהב וזה הוא ואם האכל יאכל ביום השלישי פי׳ שגם. ביום השלישי יהי׳ להם אכילה גשמיות שיקבלו תענוג מאכילתם ומכספם וזהבם פגול הוא לא ירצה ואוכליו כו׳ ונכרתה הנפש כו׳ פי׳ כי אף שיתן להם משיח כל חפצם ורצונם אבל נפשם תכרת ביום ההוא מעם הקדש בעת פריחתן לג"ע וישארו הם למטה משא"ב הצדיקים אשר חפצם ורצונם היו תמיד לעבוד את הבורא ב"ה בשלימות גדול והלכו תמיד בדביקות גדול עמו י"ת והורגלו בכך כל ימי חיותם ונעשו כלי מוכן לכך ויהי׳ להם קל הדבר מאד בביאת משיחנו ב"ב אמן סלה

ובקוצרכם את קציר ארצכם כו׳ נראה דהתורה מלמדת אותנו דרכי התשוב׳ והיינו שצריך האדם לתקן מה שקלקל ולשוב על חטאת נעוריו וזה נקר׳ מחצדי חקלא שהוא קוצר את הקליפות שנבראו ע"י חטאיו ואמר הכתוב ובקוצרכם את קציר ארצכם פי׳ הארציות והחומריות כשתתחיל לחצוד ולקצור הקליפות. לא תכלה פאת שדך שהנשמ׳ נקראת שדה היינו שדה תפוחים לא תכלה אותה ע"י שתסגוף אותה בתעניות וסיגופים יותר מדאי רק הכל בהשכל כדי שלא תכלה ח"ו את נשמתך שלא תוכל לעבוד הבורא ב"ה ע"י חלישת כחך שתחליש חלילה חהו עיניך בשדה אשר יקצרו הנערים ונקדים לפרש פסוק עיני ה׳ אל צדיקים כי אצל הבורא ב"ה וב"ש אין שייך לתארו בשום דמות ותואר חלילה וכיון שאנו רוצים לומר בו איזה השגח׳ שהוא משגיח בדבר אין שייך לתת בו לשון עינים אלא מכח הצדיקים העושים רצונו וגו׳רמים ההשגחה אנו אומרים בו מלשון עינים שהשפע׳ הולכת על ידי הצדיקים ובהם שייך לשון עינים וזהו עיני ה׳ אל צדיקים כלומר בשביל הצדיקים הגורמים השגח׳ שישגיח עלינו הבורא ב"ה בעינא פקיחא שייך לומר עיני ה׳ וזהו עיניך בשדה פי׳ כמדבר אל השכיג׳ הנקראת רות כידוע עיניך בשדה שתשגיח על ישראל ע"י אשר יקצרון הנערים הם אשר מתחרטין ועושין תשובה על חטאת נעוריהם וזהו וירא אלקים את האור בי טוב שהקב"ה משגיח על ישראל להטיב להם וזהו וירא אלקים את האור הם הטובות הגדולות המאירין עיניו של אדם כי טוב ע"י הצדיק הנקרא טוב

ונחזור לביאור הכתוב ולקט קצירך כו׳ אם תרצה לעשות שניהם כא׳ דהיינו ללקוט כסף וזהב ועשירות מלשון וילקט יוסף וגם תרצה לקצור את חטאת נעורים לא תלקט לא תעשה כך רק תעשה תשובה בשלימות לעני ולגר תעזוב אותם פי׳ ע"י צדקה כמש"ה וחטאך בצדקה פרוק

או יאמר ובקוצרכם כו׳ כי לפעמים אף הצדיק הגדול אשר כבר יש לו שמיר׳ מן השמים אעפ"ב לפעמים עושה דבר בחסרון כ"ש כגון שאינו מכוין כראוי באיז׳ ברכה בתפלתו הזכה והדומ' לזה ומאין בא זה לצדיק כזה נראה שהוא על דרך הכתוב בספרים שיש קליפת נוגה הסמוך לקדושה כי משם יונקים לזה היא סמוב׳ אל הקדוש׳ שיהיו להם מקום לחיות והכל תלוי בצדיק וכיון שלא הי׳ לצדיק שום פגם כלל אז לא הי׳ מקום לקליפת נוגה לינק מהקדוש׳ ולא הי׳ לה חיות כלל לזה צריך הצדיק הנ"ל להיות לו איזה חסרון במקצת למען יתן להם חיות ג"כ וזהו ובקוצרכם פי׳ כשתרצו לקצור את הקליפות ולבערם לא תכלה פאת שדך לקצור ר"ל שתעזוב להם איזה חיות קצת ממה לינק וק"ל

וכרמך לא תעולל כי כרם מרומז לדביקות עליון רמז ליין המשומר בענביו והפסוק מוכיח לאדם ואומר לו לכשתהי׳ במדריגת כרם שהוא הדביקות העליון לא תעולל פי׳ לא תעזוב את מדרגתך להיות כעולל ויונק אשר בער מאיש ולא בינת אדם לו אך תראה לעלות מעלה מעל׳ וכשתהי׳ כך ופרט כרמך לא תלקט פי׳ בי האדם צריך לקדש איבריו וגידיו בעובדין טבין ולייגען במעשים טובים שיהיו האיברים מקודשים בדביקות הבורא ב"ה ולעבודתו ומזומנים שלא יעכבו בלל במחשבת רוממות האל ית׳ ולזה נצטוינו במצות העבוד׳ בידים ובבל הגוף למען התקדש גופנו שיהי׳ מוכן לעבוד הבורא האמיתי והעיקר הוא לדבק׳ בו ולזה נברא העולם להטיב לברואים וההטבה הוא לקרבם אליו כמש"ה ועתה ישראל בו׳ ולדבקה בו בו׳ לטוב לך וכשהאדם נגמר בעבודתו וכל אבריו הגשמיים כבר מקודשים ומוכנים לעבוד׳ לדבק׳ בו באמת בלי שום מגיעה מהם כלל אז א"צ כלל לעשות המצוה בגופו ממש דהיינו למשל לעשות סוכה בידיו ממש כדי לייגע גופו בעבוד׳ כי כבר גופו מקודש אלא צריך לקיים המצוה ההיא לישב בסוכה ותעש׳ המעשה המצו׳ ע"י מי שצריך עדיץ לקדש איבריו או לטחון חיטים לפסח הטחיג׳ גופא אינו צריך ע"י צדיק גמור כ"א קיום המצוה ההיא בלא העבוד׳ והעבדות המעש׳ של המצד נקרא פרט לשון פרטיות וזו היא ופרט כרמך פי׳ כשאתה במדריגת ברם המרומז לדביקו׳ כג"ל לא תלקט הפרט שבה בי אינך צריך לזה כבר לעני ולגר תעזוב אותם הם המדריגה השפל׳ ממך הנבגסין לעבוד׳ ולא נתקדשו אבריהם עדיין כל צרכם הם יתנהגו כך בדי שיבואו אל הדביקות העליון הולך ואור עד נבון היום

פרשת אמור

אמור אל הכהנים כו׳ ואמרת אליהם כו׳ י"ל על כפל לשון אמור ואמרת ומתחיל׳ נפרש הפסוק דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל דהנה יש ב׳ גווני צדיקים יש צדיקים שנתקדשו מאבותיהם שהיו קדושים ויראים ושלימים והתורה מחזרת על אכסניא שלה ויש צדיקים הנקראים נזירים ע"ש פרישותם מעצמם אעפ"י שהם בני עניי הדעת והצדיקים ההם לא במהר׳ הם יכולים ליפול ממדרגתם הקדוש׳ כי אין להם על מה שיסמוכו והם נכנעים בדעתם ומשגיחים על עצמם בעינא פקיחא תמיד בלי הספק אבל הצדיקים הקדושים שנתקדשו מאבותיהם אף שהם מלאים תורה ומצות מחמת זכות אבותם מסייעתם לפעמים יכולים לבא ע"י זה לפני׳ וגדלות מזה ויפלו מהר ממדרגתם וזהו אמור אל הכהנים בני אהרן פי׳ רמז לאותן צדיקים אשר הם בני צדיקי׳ והם נקראים כהני׳ בני אהרן תזהיר אותם מאד שלא יעלה על מחשבתם כלל יחוס אבותיהם רק ינזרו ויפרשו לעצמם פרישות מחדש ויבחרו להם הדרך הטובה וזהו דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי ב"י ר"ל שגם הם יהיו נזירים ופרושים מעצמם וישגיחו ג"כ על עצמם מאוד ולא ישגיחו על זכות אבותם כדי שלא יבא להם חלילה איזה התנשאות מחמת יחוסיהם ותועבת ד׳ כל גבה לב

וזהו ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי וזהו אמור אל הכהנים ואמרת אליהם פי׳ אמור ואמרת רמז לב׳ מדריגות שצריך אתה לחזור אליהם ולכפול להם הדבר כדי שלא יחשבו שזכות אבותם מסייעתם ויפלו חליל׳ ע"י זה לגאות ולא יפעלו בלום • וזהו ואמרת אליהם פי׳ לא ישגיחו על זכות אבותיהם כ"א על עצמ, וזהו אמיר׳ שתאמר להם תיבת אליהם פי׳ שיביטו על עצמם כאלו אין להם זכות אבות בלל וזהו לנפש לא יטמא בעמיו כי ע"י עמיו הם היתום אבותם הם יכולין לטמא הנפש לכך הכפל להם הדבר הזה מאד ויהי׳ להם הרגל דבר ויבחרו הדרך הישרה ואז טוב להם

או יאמר כו׳ ואמרת אליהם פירש"י ז"ל אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים יש לומר כוונת רש"י ז"ל להזהיר גדולים דהיינו צדיקים גדולים על הקטנים ר"ל על עבירות קטנים שאדם דש בעקבו

או יאמר אמור ואמרת דהכלל דדרך הצדיק כשרוצה להוכיח אדם אחד אז צריך להיות האמירה הזה לכלל בני אדם ואז ממילא יוחל הדיבור לאיש הזה וזה בא להורות הפסוק אמור ר"ל שיהא האמירה לכלל ואמרת אליהם שיהא הדיבור יוחל לא׳ וזה פי׳ רש"י ז"ל להזהיר גדולים על הקטנים ר"ל שיהא האזהר׳ לכלל אף לגדולים בשרוצה להזהיר על הקטנים וק"ל

בע"א נראה לפרש דברי רש"י ז"ל להזהיר גדולים על הקטנים להיות כל האדם בשעה שעוסק בתורה או בתפלה או באיזה דבר קדוש' אז הוא בגדלות המוחין וכך הדרך הצדיקים שלפני התפלה המה מיישבים עצמם ומוחין שלהם לפני מי הם מתפללין והקדוש׳ ההיא מגביה המוחין בעת העסק בה אבל אחר התפלה או עסק הקדושה ההוא נופל לקטנו׳ המוחין בהילוכו בהבלי הזמן וזה אינו תכלית העבודה השלימה כי אדם צריך להיות תמיד בקדוש׳ ובטהרה בלי הפסק רגע א' לזה צריך לקשר עצמו ב"כ בעת הגדלות מחשבתו בהש"י ב"ה שיהי׳ מחשבתו קשור׳ אף שילך ממנה וזה להזהיר גדולים פי׳ בשעה שהם בגדלות על הקטנים שישארו בקדושתם אף שיהיו בקטנות וק"ל

והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה: פי׳ שע"י הולכים כל השפעות והרחמים שהם נקראים שמן המשחה לשון גדולה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים פי׳ שיש כח ביד צדיק, כזה להלביש את הבגדים כי בגד הוא מלשון בגידה פי׳ היכולת בידו לכפר על עון הדור עושה מהם לבושי קודשא שדרך הצדיק להוכיח עצמו תמיד בכל עת ואומר בפני ב"א תמיד שהוא׳ מקולקל במעשיו והוא פירט לפניהם חטאים שעושים אותם שאר בני אדם ותולה הצדיק הזה בעצמו אותם חטאים כאלו עשאם הוא ועי"ז הוא מכניס בלבם יראה גדול׳ והם שבים מעונותיהם וגדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות נמצא אותם הבגידות עצמם הצדיק בחכמתו עושה מהם זכיות ולבושי הקודש כמצות עצמה ואמר הכתוב הצדיק כזה את ראשו לא יפרע פי׳ לא יגלה החכמות שבראשו רק צריך להסתיר אותם מאד בשעת דיבורו עם ב"א ובגדיו לא יפרום ר"ל ומדרגה הזאת שמחזיק עצמו תמיד לשפל ונבזה וכבוגד חלילה לא יפרום רק יחזיק זאת לעולם

ואיש כי יאכל קודש בשגגה כו׳ דהנה יעקב אבינו ע"ה אמר אם יהי׳ אלקים עמדי כו׳ ונתן לי לחם לאכול וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ולכאורה קשה על המובחר שבאבו׳ ידבר בתנאי לו ית׳ כאשר יטיב לו אז יעשר לו: אך העגין הוא דדרך הצדיקים האמיתי׳ שהם כל ימיהם בתשובה ובכל דבר שעושים מוצאין בו חיסרון שלא עשה הדבר כתיקונו וע"י שמהרהרי׳ בתשובה תמיד הם מעלים אותן הניצוצות שנפלו למטה מחמת חטא שאר ב"א כ"ז הם מתקנים בכח הרהורי תשובתם ואיתא בגמ׳ המבזבז אל יבזבז יותר מחומש מנלן מיעקב כו׳ וי"ל הפי׳ עד"ז המבזבז הוא ב׳ תיבות המבזה בז שהעוונות נקראי׳ בז שהם בזויים וכעורים מאד והוא מבזה אותם פי׳ שהוא מתחרט תמיד על מעשיו שמוצא בהם חסרון ועון יחשב לו ומהרהר בתשובה אל יבזבז יותר מחומש פי׳ שעיקר עסקו יהי׳ בקדושה העליונה ארבע ידות לד׳ לתורה ולמצות וחלק חמישית יתנהג בדרך הנ"ל וזהו שאמר יעקב אבינו ע"ה אם יהי׳ כו׳ ונתן לי לחם לאכול פי׳ שיתן לי מדרגה זה להעלות ניצוצות הקדושה תמיד ע"י הרהורי תשובה שאזכה להסתכל תמיד על מעשי׳ שאני מקצר בעבודת הבורא והי׳ ראוי׳ שהלחם יאכל אותי ובגד ללבוש מלשון בגיד׳ דהיינו לעשות מהבגידות לבוש עליון חילוקי דרבנן ע"י הרהורי תשובה ושבתי בשלו׳ אל בית אבי פי׳ שאתנהג כ"כ עד שאפעול להעלות הכל אל אבי שבשמים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך פי׳ שאחר כל זאת אחזיק העיקר בקדושה עליונה רק חלק חמישית אחזיק בדרך זה כנ"ל וזהו רגלי חסידיו ישמור פי׳ הניצוצות הקדושה שנפלו למטה לרגלים והחסידים מעלים אותם ע"י הרהורי תשובתם וע"ז שומר השי"ת ומצפה אליהם תמיד וזהו ואיש כי יאכל קודש פי׳ שילך בקדושה תמיד בשגגה פי' כג"ל שמוצא תמיד חסרונות בעצמו לומר ששגג בהם ולא עשאם כראוי ויסף חמישיתו עליו רמז לבל יבזבז יותר מחומש ונתן לכהן את הקודש הוא הקב"ה הנקרא כהן שיעלה הכל אליו י"ת והבן

שור או כשב או עז כו׳ דהנה האדם צריך להיות עובד הבורא ב"ה באלו המדרגות האחד שצריך שילך תמיד בדביקות גם צריך שיכסוף תמיד לעבודתו גם צריך להתגבר בעבודה לבטל כל הדינים ואם לא עשה א׳ מכל אלו אז צריך להתגלגל על זה וזהו שור פי׳ מדרגת שור דהיינו לשון הבטה כמ"ש בנות צעדה עלי שור דהיינו לחשוב תמיד בעיני שכלו רוממות אל ודבקותו י"ת או כשב לכסוף תמיד לעבודתו י"ת כי השין מתחלפת בסמך ובית בפא או עז פי׳ שיתגבר עצמו לבטל הדינים כי יולד ר"ל שבא בגלגול עבור אחת מהנה לתקנם ולא בשביל עבירה חלילה שבעת ימים רמז למנין שנותיו של אדם שבעים שנה יהיה תחת אמו פי׳ אמו היא השכינה כנסת ישראל והיא מתפללת תמיד על ישראל ויהי׳ צדיק תחת אמו כנסת ישראל ג"כ להתפלל על ישראל ולהתעורר רחמים עליהם אמן

דבר אל ב"י כו׳ אלה הם מועדי דהנה השי"ת ב"ה הוא למעלה מן הזמן שבו י"ת אין לתת בו זמן כלל כידוע וכבר כתבתי דהעולמות נקראים מועדים לשון זמן ומועד לפי שאצל העולמות שייך לשון זמן שהם תחת הזמן והנה ידוע דהנהגת העולמות הוא ע"י שם הוי"ה ב"ה הנותן חיות ושפע להעולמות וזהו דבר אל ב"י מועדי ד׳ פי׳ העולמות הנקראים מועד הם מתנהגים ע"י שם הוי"ה ב"ה המשפיע בהם בכח הא"ס ב"ה

אכן אחר אשר תקראו אתם מקראי קדש פי׳ ע"י שאתם תקראו אותיות התורה בקדושה ובטהרה אתם מעלים את העולמות אל מדרגות גדולים שנשפעים ע"י הא"ם ב"ה בכבודו כי האותיו׳ התורה שהאדם מדבר ומקרב עצמו להבורא ב"ה אז עושה יחוד בכל העולמות ולזה נצטוינו לקרות בתורה בשבתות ובמועדים לייחד העולמות ולהעלותם ומלמד אותנו הכתוב איך שבבא למדרגה זו להעלות העולמות ששת ימים תעשה מלאכה פי׳ כשתעסוק באיזה מלאכה אל תכנים כל מחשבתך במלאכה רק שתעסוק בד. דרך עראי והמלאכה תעשה מאלי׳ כן תתנהגו כל ששת ימי המעשה וביום השביעי שבת שבתון שתקדש עצמך כ"כ שע"י השבת שאתה שומר למטה תתקן את השבת העליון שיהא שבתון שבת שלם שבת היא לד׳ בכל מושבותיכם פי׳ בכל מקום שאתם יושבים יהא ניכר ונראה הקדושה והאור של השבת הן בבית הן בחוץ בכל מקום יאיר ויזהיר האור של השבת קודש בכח קדושתכם הגדולה

או יאמר דבר אל ב"י ואמרת אליהם מועדי ד׳ כו' אלה הם מועדי י"ל על כפל הלשון דהנה השי"ת ב"ה נתן לנו המועדות שהם זמן שמחה ותענוג לנו והשי"ת ב"ה עיקר תענוגו ושמחתו הוא כאשר אנחנו מתנהגים בקדושה במחשבות טהורות וזהו אלה מועדי ד׳ שנתן לגו השי"ת למועד ולשמחה אשר תקראו אותם מקראי קדש פי׳ כאשר תקראו אותם בקדושה וטהרה אז אלה מועדי פי׳ היא שמחתי ותענוגי ואמר הכתוב הראי׳ לזה שהעיקר הוא המחשבה הקדושה שהרי ששת ימים תעשה מלאכה פי׳ המלאכה נעשית מאלי׳ ולא פועל ידך עשתה המלאכה כ"א ע׳׳י הבורא ב"ה ואעפ"י שהמלאכה אפי׳ בחול נעשית ע"י הבורא ב׳׳ה אעפ"ב יחשב לכם השביתה שאתם שובתים בשבת ממלאכה למצוד. כאלו אתם שובתים ממלאכה ממש מחמת מצות שבת וזהו ולא תעשו מלאכה שהכתוב תולה המלאכה בכם

אלה מועדי ד׳ כו' דהנה יש להבין מה שהצדיק מתפלל ונענה בתפילתו הלא נראה כהשתנות וחלילה להיחיד האמיתי מהשתנות אך העגין הוא כך דהצדיק המתפלל על איזה אדם בשעה שהוא מתפלל הוא מתפלל בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו בלי שום מחשבה זרה והוא מקשר אותו אדם שמתפלל בעדו ברמ"ח איבריו שלו והוא מקדשו לזה הוא נענה כי מהיכא תיתי יחסר לאדם בוודאי מחמת עונש על חטא שעשה בא׳ מאברי גופו ובעת שהצדיק מעטהו ומכסהו עמו אז נעשה אברי אותו אדם עם אברי הצדיק אחד וממילא נתתקן האדם וכיון שנתקן החטא חלף עבר העונש ממנו וזהו כל עצמותי תאמרנה כו׳ מציל כו׳ דהנה כאשר יחטא האדם אותו חטא מביא אותו לידי מחשבות זרות ונטמאת מחשבתו חלילה וזהו פי׳ לנפש לא יטמא בעמיו פי׳ שלא יטמא את המחשבה היא הנפש בעמיו הם האברים וזהו כל עצמותי כו׳ כשאני מתפלל במחשבה זכה וצלולה וכל אברים הם מסכימים עמי בעבוד׳ ועי"ז מציל עני מחזק ממנו הוא האדם הצריך לאיזה דבר והוא עני בדבר אז ניצול כי אני מתפלל עבורו ומקשרו עמי וכדלעיל וזהו אלה מועדי ה׳ כו׳ דהקב"ה הוא למעל׳ מן הזמן ואין בו שום השתנות ואמר הכתוב אלה מועדי ה׳ שלפעמים יכול אתה למצוא אצל הבורא ג"כ זמן והשתנות דהיינו אם אתמול הי׳ איזה גזירה כנ"ל והיום נשתנה לטובה • ומפרש הכתוב מהיכן בא זה באמת אל הבורא האמיתי ומפרש אשר תקראו אותם ואיתא בגמ' א"ת אותם אלא אתם ר"ל ע"י תפלת הצדיקים המתפללים בכל אבריהם אתם דייקא פי׳ בכל גופכם שלם בלי עירוב מחשב׳ זרה חלילה וזהו במועדם דהעולמות נקראים מועד שהם תחת הזמן והצדיקי׳ המתפללים בכוונה הם המקיימין העולמות ומשפיעין טובה וחיות לכל העולמות ולזה הם הגורמים להפך מדה"ד לרחמים גמורים כי המה המושלים בבל בכח חיותם אשר משפיעים לכל וזהו אם בחוקותי תלכו כו׳ פי׳ דהעולמות הם נקר׳ חוקים מלשון חוק חמן נתן להם והיינו כשתתאמצו לילך במחשבותיכם הטהורים בעולמות העליוני׳ ונתתי גשמיכם הם גשמיות הדברים והמחשבות העולים מהגוף יזדכך ג"כ ויעלו למעלה בעיתים העליונים

וזהו כי תבואו אל הארץ דמחשבות טהורות באים מצד הנשמה ומחשבות אחרות הם מהגוף ואמר הכתוב כאשר תזכו להמשיך הנשמה כ"כ בקדושה גדולה שע"י יתקדש ג"כ הגוף במחשבות קדושות ותבואו אל הארץ פי׳ שתבואו לזה שתעיינו ותשגיחו אל הארציות ג"ב להכניס בקדושה אז וקצרתם את קצירה פי׳ שמדרגה הזאת תשכיל אתכם להבין המיעוט והקיצור בעבודתו י"ת ועד היכן צריך לתקן מעשיו והבאתם את עומר הוא כמו אומ"ר באלף כי מתחלף זה בזה באותיות אחה"ע פי׳ שצריכים אתם לתקן את הדברים בטלים שדברתם ותראו להעלות אותם בקדושה שיעלו לרצון לפניו י"ת הנקרא כהן וזהו אל הכהן וזהו ראשית קצירכם כי הדברים בטלים הם המביאים את האדם לכל הקיצורים והם התחלה לכולם והניף את העומר לפני ד׳ ר"ל שתעלה ותניף את האומר לפני ד׳ לרצונכם ר"ל למחשבותיכם דהיינו שיהא האמירה והמחשבה יחד בקדושה ממחרת השבת יניפנו הכהן ר"ל והקב"ה ברחמיו יניף את האמירה זאת למעלה לעולם העליון ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו לעולה פי׳ בשיהי׳ מחשבה והדיבור יחד בקדושה טובים אז יעשה כבש ודרגא להעלות אותו הדיבור לעולה לד׳ וזהו והעומר עשירית האיפה הוא דאיתא גבי איוב שאמר לו הקב"ה איפה היית ביסדי ארץ ופי׳ בספרים ששאל אותו השי"ת מאיזה איפה אתה מאדם הראשון כי כל הנשמות הם היו תלוים באדם הראשון ואמר לו אמור לי השורש שלך היכן הוא וזהו והעומר עשירית האיפ׳ דעשר רמז לקדוש' והיינו ע"י אמירו׳ קדושות וטהורות מקדש את האיפה היינו השורש שהוא בא משם

ונחזור לביאור הכתוב ומנחתו ר"ל תפלת מגהה היא עיקרה לבטל דינים המתחילים לצאת אז משרשם ונמתקים ע"י תפלת הצדיקים וכדאיתא שאלוהו לא נענה אלא בתפלת המנח׳ וזהו ומנחתו שני עשרוגים ר"ל ב׳ מדריגות קדושות סולת בלולה בשמן רמז להשפעות שמשפיע לזה העולם אשה לד׳ הוא השפעות שמשפיע הצדיק לעולמות העליונים

וספרתם לכם ממחרת השבת מלשון ספיר המאיר דהיינו שתאיר קדושתכם ותשפיעו אור ושפע למעל׳ בעולמות עליונים וזהו ממחרת השבת כנ"ל שתעלו הדיבור שבע שבתות תמימות תהינה פי׳ שתתקן כל שבעים ש;ה אשד אתה חי ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ד"ל אף אם יהי׳ עת שלא תהיו כ"כ במדרג׳ עליונה כ"א למט׳ במושבותיכם גם אז תביאו לחם יהי׳ יכולת בידכם להמשיך השפעות תנופה עי"ז תנשאו למעל׳ למדרגתכ׳ שתים פי' ע"י שתי מדריגות אהבה וירא׳ שני עשרונים היינו שכל אחד יהי׳ כלול משניהם שעם הירא׳ תהי׳ האהבה ועם אהבה תהי׳ היראה סולת תהיינ׳ ר"ל שכל מעשיכם יהי׳ נקי כסולת בקדושה וטהרה חמץ תאפינה פי׳ בכל זאת לא תחזיק עצמך לכלום רק שתמצא בעצמך תמיד חסרונות תערובות חמץ ותהי׳ תמיד בתשוב׳ ביכורים לה׳ דכ"ף בקו"ף מתחלף באותיות גיכ"ק זה הוא הדרך שצריך האדם לבקר בתחילה ולדרוש היטב שיהיו לד׳ לשמו הגדול אמר כי"ר

או יאמר אלה מועדי ה׳ כו׳ בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש ר"ל דהכתוב מלמד אותנו איך נעבוד השי"ת בהדרגה דהיינו בהיות האדם קודם הצי שנותיו ולזה רמז ארבעה עשר לחדש קודם חצי חודש בין הערבים שאז אין האדם יכול לקבל אור הקדוש׳ ולתקן את מעשיו לגמרי ועדיין הוא בין הערבים בין צללי ערב שעדיין התגברות היצר על האדם פסח לה׳ פי׳ שצריך לתקן אז בפיו פה סח שהפה ישיח וידבר תמיד בתורתו הקדושה לה׳ לשמו ולעסוק בעניני הלימוד היטב בגמ׳ ופוסקים ומפרשי הש"ם

ובחמשה עשר יום לחודש דהיינו אחר חצי שנות האדם חג המצות לה׳ פי׳ שיתגבר בקדוש׳ ויהי׳ עסקן במצות ה׳ באהבה רבה ואש בוערת לה׳ בהתלהבות גדול שבעת ימים מצות תאכלו פי׳ עי"ז יתקן כל שבעים שנה של אדם המרומזים בז׳ ימים ואמר הכתוב ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם פי׳ בהתחלת קדושתך לכנוס לעבודת הבורא ית׳ מקרא קודש יהי׳ לכם תתאמץ מאד שיהי׳ כל קריאתך הן תודה או תפלה רק בקדוש׳ ולא לפני׳ ח"ו כל מלאכת עבוד׳ לא תעשו דהתפלה נקרא עבודה איזה עבוד׳ שבלב זו תפלה ולפעמים נמצאים ב"א אשר יקריבו לעבוד׳ כאשר יראו עיניו מעשה הצדיקים ותנועתם לשמו ית׳ הוטב בעיניו מאד התנועה ההיא לעשות גם הוא כמוהם להתנועע כך כנוע עצי היער בלא טעם וריח שסובר שהתנוע׳ מחמת עצמ׳ היא יפה והיא מלאב׳ בפ"ע ובאמת אינו כך כי התנוע׳ באה מרוב עבוד׳ הזכה וצחות הנפש וחשקה הגדול לעבוד׳ אז ממילא נתהוה מכחה התנוע׳ הנאה והיפה וזהו כל מלאכת עבודה לא תעשו דהיינו התנועות והמלאכות שבעבוד׳ לא תעשו בכונ׳ לדמות עצמו לצדיק לעשות כמעשהו זר מעשהו בהיות שלא לשמה חליל׳ אך ורק תעשו לשמו הגדול

והקרבתם אשה לד׳ דהנה אמרו חז"ל יצר ותינוק ואשה כו׳ י"ל שכל זה חד הוא ר"ל יצר נקרא בעצמו אשה שמתעצל את האדם בעבודתו ית׳ כאשה עצלה ותינוק שעושה מעשה תעתועים כתינוק וצריך האדם לקרבו להבורא ב"ה לעבוד את הבורא בשני יצרים • וזהו והקרבתם אשה ר"ל דהיינו נקבות הוא צד היצר תקריבו אותו לד׳ שבעת ימים הם כל ימי שנותיו של אדם ביום השביעי מקרא קודש ר"ל אחר שיגיע לימי הזקנה צריך ג"כ להתגבר בקדוש׳ שיהא מקרא קודש בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך

פרשת בהר

וידבר כו׳ בהר סיני לאמר נראה לפרש ע"פ שאמרו בפרקי אבות משה קבל תורה מסיני ומסרה בו׳ ויהושע לזקנים כו׳ ונביאים מסרוה לאנשי בה"ג יש לדקדק שמתחיל׳ כתיב ומסר׳ ליהושע ומיהושע לזקני׳ לא נאמר ומסרו׳ וגם וזקנים לנביאי׳ ל"נ ומסרוה כו׳ והדר נאמר ומסרוה לאנשי כה"ג ומסתמא לאיזה כוונה כתבו חכמי המשנה כך בשינוי לשון ומה גם שאצל משה לא נאמר כלל לשון מסירה אלא משה קבל כו׳ ונראה לתרץ ע"פ הגמ׳ למה תרצדון הרים גבנונים שנתקבצו ההרים לפני השי"ת ליתן עליהם התורה ואמר להם השי"ת ב"ה כולכם בעלי מומין אתם אצל הר סיני מל׳ גבן או דק כו׳ ומה מעלתו לפי שגמוך מכולם ללמד שאין התורה מתקיימת אלא במי שמגמיך עצמו ומשה רבינו ע"ה הי׳ עניו מאד מכל האדם לזה הי׳ יכול לקבל התורה מהשי"ת ב"ה בעצמו וכשרצה אח"כ ללמדה ליהושע ויהושע לא הי׳ בכחו כ"כ כמו משה רבינו ליקה בכה עצמותו התורה ממשה לזה הי׳ צריך משה למסרה לו בכה מסירת נפשו הגדולה ומסרה לו ברוב קדושתו הגדולה במס"נ עליו ויהושע כשלמדה לזקנים לא הי' יכול לעשות מם"נ גדול כמו משה רבינו למסור להם כל התורה כמו שמשה למדו לכך לא נאמר ומסרוה אלא לימד להם התורה כפי כחם לקבל דור אחר דור תשו כחם ולא נאמר בהם לשון מסירה והדר אצל נביאי׳ לכה"ג נאמר לשון מסירה שכך הוא הדרך הטבע שדבר היוצא בטבעו לסוף הדבר ההוא נתעלה ועולה למעלה כמו הגלגל הדבר שהוא למטה אותה הדבר בעצמו חוזר ומתעלה לזה אצל הנביאי׳ כבר הי׳ להם הה זה למסרם לאנשי כה"ג בכה מס"נ נמצא ממילא אצל משה מהשי"ת ב"ה אין שייך ממילא לשון מסירה כלל כ"א קבלה אשר קבלה מפי הגבורה מחמת שהי׳ ענוותן גדול וזהו משה קבל תורה מסיני בכה שלמד עצמו מהר סיני שנתן הש"י התורה עליו מחמת שהוא נמוך מכל ההרים וזהו וידבר ד׳ אל משה בהר סיני לאמר פי׳ החזק עצמך במדת הר סיני ועי"ז תוכל לומר לישראל התורה הקדושה בגודל קדושתך וק"ל

וכי תאמרו מה נאכל בשנה כו׳ וצויתי את ברכתי לכם כו׳ בשם אחי החסיד המפורסם ויש לדקדק היות שהתור׳ יצאתה בכאן מדרכה שדרך הקר׳ לכתוב איזה יתור לשון בפסוק אפי׳ אות א׳ ועי"ז מתורץ כמה קושיות אבל הקושי׳ לא נכתב בעצמה בתורה וכאן נכתב הקושי׳ בתורה וטוב היה שלא לומר כ"א וצויתי את ברכתי וממילא לא יקשה שום אדם לומר מה נאכל ונראה שהשי"ת ב"ה כשברא את העולם השפיע מטובו צינורות מושכי׳ שפע לצרכי ב"א ודרך השפע שלא להפסיק כלל אלא כשהאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא ב"ה המשגיח אמיתי הזן ומפרנס בריות בלי הפסק כלל אז עושה האדם ההוא במחשבתו ההיא אשר לא מטוהר פגם חליל׳ בעולמות עליונים ומתישין כה פמליא של מעלה ר"ל ואז נפסק השפע חלילה וצריך השי"ת ב"ה לצוות מחדש השפע שתלך כמו מתחילת הבריאה וזה הוא וכי תאמרו כו׳ שהתורה מלמדת לאדם דרכי השם שיהי׳ שלם בבטחוגו על אלהיו ולא יאמר כלל מה יאכל כי כאשר חלילה יפול מן הבטחון לחשוב מה יאכל הוא עושה פגם חלילה בהשפע ואטרחו כלפי שמי׳ לצוות מחדש וכי תאמרו פי׳ כאשר תאמרו כך ואז תטריחו אותי וצויתי כו׳ אלא לא תתנהגו כך ותבטחו בה׳ בכל לבבכם ואז תלך השפע בלי הפסק כלל תמיד לא יחסר כל בה •

כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו כו׳ פי׳ ומכר לשון נתמכר מאחוזתו הוא העולם העליון שממנו נחצב והוא אחוזתו באמת: למשל כאשר אנחנו רואין בחוש שהאדם מתחילת גידולו הוא מקושר מאד באביו בעבותות האהבה וכל אשר יגדל ויתחזק שכלו בגשמיות העולם אז נפרד מעט מעט מאביו עד אשר יפרד כולו ויצא מאביו וידמה כאחר וגם הגשמה היא כך שמתחילת בואה לזה העולם עריץ יש לה התקשרות בעול׳ העליון כי ממנה נחצבה ותרצה בעבור׳ הבורא ואח"כ כשהאדם נתהוה בגשמיות העוה"ז וישים עינא ולבא שהם תרי סרסורי דחטאה בתאוותיו אז נפרדה מחשבתו מעבודת הבורא וסובר בעצמו שלא נברא כ"א להבלי הזמן ותאוותיו הגשמיים וגתמכר ונתרושש מהש"י ב"ה וימוכו בעונם: וזהו ומכר מאחוזתו ומה תקנתי' ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו והוא הצדיק הקרוב אליו בג"ע בהתקשרות נשמתו משורש אחד וגאל את ממכר אחיו שיסייעהו ויעזרהו לפרוש עצמו מהעולם השפל הזה ולדבק עצמו בעולמות עליונים וזהו פי׳ הפסוק טוב שכן קרוב מאח רחוק שכן קרוב הוא קרבת הנפשות אעפ"י שהם בזה העולם ברחוקים זה מזה אבל הם קרובים בעולם העליון זה הוא יותר טוב מאח רחוק ממי שהוא אח בעוה"ז והוא רחוק ממנו בעולם העליון שזה אינו יבול להועילו כלום כ"א הצדיק אשר הוא אתו עמו בשורש אחד זה הוא גואלו באמת: וזהו וגאל את ממכר אחיו וכדלעיל

וכי ימכור כו׳ עיר חומה כו' נ"ל ע"פ דאיתא בזוהר הקדוש דהתורה נקראת חומה וזהו והמים להם חומה מימינם פי׳ זהו התורה הנקראת חומה וגם מים והיא חומה לישראל ע"ד הכתוב אורך ימים בימינה ובשמאלה כו׳ וזהו וכי ימכור בית מושב עיר חומה פי׳ אם יתמכר אדם את מעשיו חלילה מאביו שבשמים לעבור על מצותיו ותורתו הקדוש׳ הנקרא חומד. כנ"ל ואמר הכתוב והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ר"ל אעפ"ב אל יתייאש מלחזור בתשובה ויכול עדיץ לגאול נפשו בתשובה ומע"ט אפילו אם עבר ושנה והרבה לעשות הרע בעיני ד׳ כל ימי חייו אעפ"ב שערי תשובה לא ננעלו כמ"ש תשב אנוש עד דכא עד דכדוכו של נפש וזהו עד תום שגת ממכרו ואם לא יגאל עד מלאת לו כו׳ פי, שאם לא ישוב חלילה לעולם וקם הבית אשר לו חומה לקונה אותו פי׳ כל הזכיות שיש לאיש ההוא אז נוטל אותם הצדיק הגדול ע"ד שאמרו זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע

ובתי החצרים אשר אין להם חומה כו׳ נ"ל ע"פ: דאיתא במשגה אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר י"ל הפי׳ כך דידוע שצריך האדם לתקן השלש העולמות דהיינו עולם העשיי׳ שנקרא נפש ושם הוא התיקון במעשה דהיינו להעלות נ"ק שנפלו והוא שבכל מה שיעסוק יהי׳ כוונתו להבורא ב"ה ועי"ז הוא מוציא ניצוצות הקדוש׳ והשני הוא עולם היציר׳ מלשון ויצר אותו בחרט והיינו שצריך האדם לקדש דיבורו היוצא מפיו לייחדו ולקשרו בעולם הנ"ל ועולם השלישי הוא עולם הבריא׳ שזהו הדביקות שע"י הצדיק הוא מושך השפעות לעולם וזהו אל תהי בז לכל אדם היינו מדריג׳ הראשוב׳ שהתנא מזהיר לאדם שלא יהא בזוי ומשוקץ בדבר השייך לכל אדם והוא מדריג׳ הראשוג׳ לתקן העולם העשי' ואל תהי מפליג לכל דבר למדריגה הב׳ שלא יפליג לחלק את דיבורו מעולם העליון ומפליג הוא ל׳ פלגא פי׳ חילוק לחצאין וזהו ובתי החצרים אשר אין להם חומה כו, פי׳ אותם ב"א הפשוטים אשר אין להם אלא חצר שלפני הבית אבל בתי גוואי לית להם לכוין ולקשר דיבורם בעולמות עליונים וזה הוא להם מחמת שלא עסקו בתורה הקדוש׳ וזהו אשר אין להם חומה סביב שהתור׳ נקרא חומה כדלעיל על שדה הארץ יחשב פי׳ יראו עכ"פ שיהיו על מדריג׳ הראשוג׳ והיינו להשגיח על נ"ק שנפלו לארץ להעלותם אל השד׳ העליון וזהו יחשב פי׳ שיחשבו תמיד בזה וכשיתנהגו כך גאולה תהי׳ לו ר"ל שפועל בזה גאולה לנפשו וגם ביובל יצא שעושה פעולה שבא בעולם היובל כידוע

וערי הלוים בתי ערי אחוזתם זה רמז למדרג׳ הג׳ דהיינו הצדיקים השלימים הדביקים תמיד בלי הפסק בקדושתו ודביקותו ולוים פירושו מל׳ הפעם ילוה אישי כו׳ ובתי ערי אחוזתם ר"ל שהבית שלהם הוא בשורש העליון במקום אחוזת׳ גאולת עולם תהי׳ ללוים פי׳ שהם גורמים גאול׳ והשפע׳ לעולם וזהו יהודה אתה יודוך אחיך פי׳ כשאתה במדריג׳ הראשונה המכונה יהודה יודוך אחיך זה הוא דבר הניכר לכל אדם ויודוך אחיך ידך בעורף אויבך זהו מדריגה הב׳ לכוף את הדינים להמתיקם לרחמים וזהו ג"כ יכול להיות• שרמזה לנו המשנה דברים הנ"ל באמרה שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ושלש שלש בכל א׳ וא׳ דידוע דהעולמות השלש׳ שדברנו למעל׳ כל אחד מהם כלול ג"כ משלש וזהו פי׳ שלש ארצות לביעור דהיינו לבער ולברר הקדוש׳ מתוך הקליפ׳ והם שלש מדרגות א׳ יהוד׳ רמז למדרג׳ הראשוב׳ ההכרחי ושוד. לכל אדם המכוג׳ בשם יהודה לנהוג כך והוא תיקון העולם העשי׳ להעלות הנ"ק להיות כוונתו בכל דבר לכבוד הבורא ב"ה ובזה הוא מוציא הנ"ק ומדריגה ב׳ הוא עבר הירדן שהוא ממתיק דינים ירדן הוא לשון ירד דין להוריד הדינים ולבערם ומדריגה הג׳ הוא הגליל הוא הצדיק הגדול הממשיך השפע׳ הנרמז בשם גליל ע"ש שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ והוא רמז להשפעות וק"ל

כי ימוך אחיך כו׳ ג"פ נאמר בתורה כי ימוך אחיך כו׳ ונראה שהוא רמז לזה שבכתבי האר"י איתא שהחילוק של שמיט׳ משבת ששבת יש לה עלי׳ גדולה עד למעלה מאצילות אבל השמיטה אין לה עלי׳ כ"א שלשה עולמות וזהו ושבתה הארץ רמז לארץ עליונה שהיא מלכות :

שבת לד׳ שיהא לה עליה גדולה ולזה נצטוה האדם לשמור השבת והשמיט׳ שעל ידו יתעלו העולמות בעלייתם שהאדם מישראל הוא כולו שמותיו של הקב"ה שמקומם ואחיזתם של ישראל הוא בה׳ אחרוג׳ שבשם הקדוש: וזהו אשר שם שמות בארץ ודרשו רז"ל א"ת שמות אלא שמות פשוטו שמות ממש שהוא כולו שמותיו של הקב"ה וזה הוא שאמרו בגמ' שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל פי׳ שלש עליות בעולמות עליונים וארצות הוא רמז לארץ עליונה ופי׳ הוא כך ע"י שלשה מיני צדיקים יש להעולמו׳ עליי׳ יהודה פי׳ שיש צדיק אשר הולך תמיד בדביקות ויהודים בלי הפסק כלל זה נקרא בשם יהודה שהוא השם הוי"ה ב"ד. שרוי בתוכו והד׳ רמז למדת מלכות. ועבר הירדן הוא ג"כ רמז על צדיק הנקרא כך ע"ש מעשיו שממתיק דינים ומעבירם בצדקתו וזהו עבר הירח כלומר שמעביר הירד דין כשיורד דין חלילה לעולם אז הוא מעביר אותו ומבטלו לבל ישלוט חלילה בעם הקודש. והגליל הוא ג"כ שם הצדיק אשר עדיין צריך להתגלגל והוא מלשון בגלל הדבר הזה אשר דרשו חז"ל גלגל החוזר בעולם. ואלו השלשה וכי ימוך הם רמוזים לשלש׳ מדריגות אלו. פי׳ הצדיק הראשון אשר דברנו בו הוא על מדדיג׳ גדול׳ שיכול להביא הגאול׳ בצדקתו ויחודו שהולך תמיד בדביקות ויהודים ולצדיק כזה השי"ת ב"ה הוא אצלו כאח נאמן לקיים דברו אשר יצא מפיו והוא הגוזר והקב"ה מקיים ומדי דברי בזה נפרש פסוק בתור' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ופי' בגמ' עתידין צדיקים שיהי׳ מחיצתן לפני׳ ממחיצת מאה"ש ויהיו המלאכים שואלין אות׳ מה פעל אל: ולכאור׳ תמוה אם המלאכים אינם יודעים מה הפעול׳ של השי"ת וא"כ איך עושין עכשיו עד שלא שאלו לצדיקים אלא שלא הוצרכו לידע גם היום למה ישאלו ומה איכפת להם. אלא גרא׳ שהגמ' פי' הוא כך שעתידים הצדיקים שיהיו במדרגתם כ"כ גדול׳ שהקב"ה יעשה כל מה שיצוו בבל ישונה וע"י מי הש"י עושה ע"י מלאכיו שהם שלוחיו לכל דבר המלך והלכך יהיו שואלין לצדיקים לאמר אתה יודע כל מה שיפעל השי"ת וכל מה שיצוה אותנו לעשות כי אתה הגוזר ובכן אמור לנו מה פעל אל איזה פעולה שנעש׳ ונלך בשליחותינו זריזין ככל דברך הטוב כן נעשה ונחזור לענינינו שהש"י הוא כאח לצדיק כזה שעוסק תמיד בדביקות ויהודי׳: ופי׳ וכי ימוך אחיך שהוא הש"י הנק׳ אח כאשר ימוך מכח עונות ישראל ומכר מאחוזתו היא ארץ נחלתו ובית קדשו ודביר מקדשו ולזה לא נא׳ אחוזתו אלא מאחוזתו לפי ששכינה לא זזה מכותל מערבי עדיין ואעפ"כ חופף עלינו אור קדושתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו והוא הצדיק הנ"ל יגאל כביכול אותו מהגלות החיל המר והנמהר הזה בכח קדושתו ופרישותו הגדול׳ ואיש כי לא יהי׳ לו גואל פי׳ כשלא יהי׳ צדיק כזה שיהי׳ הש"י יכול להביא הגאול׳ בצדקתו ותושע לו זרועו וחמתו סמכתהו להנקם מאויביו ולשלם גמול לשונאיו ולזה נק׳ איש לשון איש מלחמה שיצטרך להתגבר בגבורותיו. והשיג׳ ידו ונגאל כלומר שישיג בידו עצמו ויגאלנו למען שמו. ומצא כדי גאולתו ומהיכן ימצא ומפרש הכתוב וחשב את שני ממכרו שיחשב השם הטוב ברחמיו את אריכות הגלות המר הזה והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו כי יש להשי"ת עודף גדול לשלם ממלכי האומות כמ"ש בגמ' תחת הנחושת אביא כסף כו׳ תחת ר"ע וחביריו מה תהא עליהם נמצא שיש עודף להשי"ח ב"ה עליהן ר"ע וחביריו ושב לאחוזתו במהר׳ בימינו אמן:

ואם לא מצאה ידו די השיב לו ע"ד שאמרו בגמ' זכה אחישנה לא זכו בעתה וזהו והי׳ ממכרו עד שגת היובל וביובל יצא ושב לאחוזתו בין כך ובין כך:

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך כו׳ כאן רמז להצדיק השני אשר אינו כ"כ בדביקות ויהודים כמו הראשון וזו היא ומטה ידו עמך שאתה גרמת בזה שמטה ידו של השי"ת כביכול ועמך כלומר מכחך: לכך אני אומר לך והחזקת בו שתחזיק בהש"י ב"ה ואל תעזוב אותו: גר ותושב רמז להש"י ב"ה שהוא תושב בעולמות עליונים וגר בעולם השפל הזה וחי עמך שתרא׳ בצדקתך להוסיף כח בפמליא של מעלה ע"ד שאמרו ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים:

אל תקח מאתו נשך ותרבית פי׳ כשתעשה איזה דבר טוב לא תרצה אצל הש"י ב"ה ליקח ממנו רווחים עבור מעשיך הטובים שיבא לך איזה פני׳ או גאות חליל׳ ובזה תחשב כאלו אתה נושך כביכול להבורא שיש לו צער גדול מזה ותועבת ה׳ כל גבה לב: אלא אדרבה יהיו כל כוונתך לשם שמים ובזה יקובל לרצון לפני בוראינו ועי"ז נזכה לגאול׳ במהרה בימינו וזו היא אני ה׳ אלקיכם כו׳ לתת לכם ארץ כנען להיות לכם לאלהים:

וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך כאן רמז להצדיק השלישי שהוצרך לבוא בגלגול וכשהאדם הוא בגלגול אינו כ"כ במדריגה כמו נשמה חדשה וזהו וכי ימוך אחיך זה הש"י ב"ה שהי׳ אחיך מקודם ועתה בגלגול נמכר לך לשון נתמכר שנעשה כזר בעיניך לא תעבוד בו עבודת עבד כי מצינו במדרש שכל מה שהעבד עושה לרבו עשה הש"י ב"ה לישראל במדבר עבד עורך שולחן והש"י ערך שולחן והאכילה לחם מן השמים העבד מוליך פנס כו׳ והקב"ה הוליך פנס וד׳ הולך לפניהם כו׳ להאיר להם וכן בכל דור ודור לכל צדיק וצדיק הש"י ב׳׳ה ציית לכל דבריו כמו העבד הציית לרבו כביכול הצדיק גוזר והקב"ה מקיים וזהו דווקא בצדיק גמור אשר הולך תמיד בדביקות ויחודים לא ינוח אפילו רגע א׳ במחשבתו הקדושה והטהורה אבל הצדיק הנתגלגל ואינו במדרגתו כ"כ כמו הראשון אשר דברנו בו הוא מוזהר שלא יעבוד בהשם ב"ה וב"ש עבודת עבד אלא צריך להתחנן אליו מאד מאד בעת הצטרכותו והשם הטוב יגמור בעדו לטובה

פרשת בחוקותי

אם בחוקותי תלכו נ"ל ומתחל׳ נפרש הפסוק ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור דהנה עיקר עבודתיגו להש"י ב"ה לייחד ולקשר העולמות העליונים: וכתיב בתורה ויעבור ה׳ על פניו כו׳ כשהתפלל משה רבינו ע"ה על ישראל ויעבור ד׳ על פניו של זעם ויקרא ה׳ שהוא רחמים. אבל כשאנחנו מייחדים ומקשרים העולמות כרצון הבורא ית"ש אז ממילא הרחמים גוברים ואין שליטה כלל לפנים של זעם ואין צריכים להעברת פנים. וזהו הפי׳ ויעמידם לעד לעולם שהעמיד העולמות כדי. לקשרם יחד עם עוה"ז כאשר מובן מפסוק שמיידי מהעולמות העליונים באומרו הללו מן השמים הללוהו כו׳ כוכבי אור כו׳ חק נתן ולא יעבור דהעולמות נקראין חק ונרמז בפסוק הקת עולם ואמר הכתוב שהשי"ת ב"ה נתן חק ויש כח ביד הצדיק לקשרם ואזי ממילא הרחמים גוברין וזהו ולא יעבור פי׳ שאין צריך להעברת פנים לפי שאין שליט׳ כלל להדינים כנ"ל וכיון שהרחמים גוברין אז ממילא השפע הולכת בכל טוב להשפיע לעוה"ז ע"י התקשרות הצדיק ונמצא גם הגשמיות של עוה"ז מקושר בעולמות עליונים:

וזהו אם בחוקותי תלכו פי׳ שתהי׳ הולכים בעולמות העליוני׳ הנקרא חק ותהרהרו במחשבותכם לקשרם תפעלו זאת. ונתתי גשמיכם בעתם שגם הגשמיות העולם יהיו בהתקשרות עם העולמות העליונים הנקראים ג"כ עת כג"ל כמה פעמים וזהו עדותיך נאמנו מאוד כי ידוע שהשמים וארץ נקראין עדות כמ"ש העידותי בכם כו׳ וכפרש"י בהאזינו שאם יזכו יתנו עדות שבהם כו׳ ע"ש וזהו עדותיך שאנחנו שמחים בעדותיך הם השמים וארץ שהם נאמנים מאוד ליתן שכרם אבל אין שמחתינו עיקרית על שנותנים לנו שמחות גשמיות כ"א עיקר שמחתינו שגם הגשמיות שלנו יקושר בעולם העליון ובזה אנחנו שמחים מאוד. וזהו לביתך נאוה קודש והבן

או יאמר אם בחוקותי כו׳ ע"פ דאיתא מתחיל׳ עלה במחשבה לבראו במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שתפו למדה"ר והנה כבר הערנו בזה איך ח"ו יעלה על הדעת לומר כן על הבורא האמת מתחילה עלה במחשב׳ כן ואח"כ ראה כו׳ חלילה וחלילה מהבורא מהשתנות. נ"ל הפי׳ דאיתא בגמ' כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במ"ב וכבר פרשתי שחז"ל רמזו בזה על הצדיק השלם שנקרא דיין והוא דן דין אמת לאמיתו דהיינו אף אם ח"ו אין העולם כראוי ויודע המחשבות הוא היודע האמת וגוזר ח"ו איזה גזירה בודאי הגזירה הוא טובה גדולה אך הצדיק לפי דעתו והבנתו שאין מבין הטובה ההיא הוא מבטל הגזיר׳ ההיא וזהו מלת לאמיתו דייקא והצדיק הזה הוא שותף להקב"ה שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל וזהו מתחילה עלה במחשב׳ לבראות במדה"ד דהקב"ה הוא אלהא קשוט וקושטא ברא עלמא שאם יחטא האדם יענש ח"ו וראה שאין העולם מתקיים ר"ל שהשי"ת ב"ה ברא עלמא להטיב לברואים ראה זה מתחילה שלא יתקיים זה ע"פ מדה"ד פי׳ העולם של מדה"ד לא יתקיים כי הצדיק יבטלם בכח תפלתו וכך היתד. הבריא׳ מתחיל׳ שיהי׳ מדה"ד והצדיק יבטלו ונמצא אין שינוי וזה שתפו למדה"ר פי׳ שברא הצדיקים שהם שותפין שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל. וזהו כל דיין דמפקין מיני׳ ממונא בדינא לאו דייגא הוא דממון הוא רמז על השפעות שהצדיק ממשיך בקדושתו ואם ח"ו יש איזה מונע המפקיע ההשפע׳ ממנו לאו דיינא כי הצדיק כאשר יגזור אומר כן יקום והדבר אשר על ידו יוכל הצדיק לבטל הגזיר' ולהמשיך השפע׳ הוא ע"י התורה הקדושה שהוא מחדש בה חידושים דכתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דהמלאך נקרא עומד והוא מחמת שכאשר ימסור לו השי"ת איזה שליחות לעשות בלתי אפשר לו לשנות כלל וכלל אבל הצדיק השלם ברוב קדושתו הוא מהלך בין העומדים הם המלאכים ובקדושתו הוא מושך ונוטל הדבר השליחות מהמלאך ומעלה אותו הדבר למעלה לעולם העליון אשר שם הרחמים גמורים והגזירה ממילא בטל ואיתא בזוהר דהתורה שבע"פ נקרא חוקים ולהבין הדבר למה נקראת תורה שבע"פ הוא מחמת שהצדיק מקדש את פיו שאינו מוציא מפיו שום דבר בטל ח"ו וזהו לשון בעל פה ר"ל שהוא בעל ואדון לפה שאינו מדבר אלא דברי קדושה וחידושי׳ דאורייתא בפיו הקדוש ונקראת תורתו שלומד תורה שבע"פ פי׳ של בע"פ וזהו אם בחוקותי תלכו ר"ל כנ"ל שתהיו מהלכים בין העומדים עם החוקים הוא החידושי׳ דאורייתא וכפרש"י שבתורה הכתוב מדבר ואת מצותי תשמרו פי׳ מה שצויתי ובראתי העולם במדה"ד תשמרו אתם ועשיתם אותם להפכם לרחמים ואז תגמרו ונתתי גשמיכם בעתם דהיינו העולמות דהש"י ב"ה וב"ש אין שייך בו שום זמן שהוא למעלה מהזמן אבל העולמות הם תחת הזמן וזהו ונתתי גשמיכם ר"ל הגשמיות והשפעות שלכם אתן בהעולמות להשפיע לכם והארץ תתן יבולה ר"ל מן הארציות תנתן קדושה עד היובל העליון ויבולה מלשון יובל ומה שנאמר בעתם בל׳ נסתר יש לומר דהנה אנו אומרים ברוך אתה הוא נגלה אשר קדשנו הוא נסתר מחמת שבהתחלת האדם לעבוד הבורא נראה ונדמה לו שהוא כבר קרוב לד׳ מאד אבל בהתמדתו בעבודתו י"ת בתמידות אז מביז ורואה שהוא רחוק מאד מהבורא ב"ה ועדיין לא התחיל בעבודה כלל וזה שנאמר באברהם וירא את המקום מרחוק ויאמר אל נעריו שבו לכם פה דמתחילה הי׳ סובר אברהם שהם כולם קרובים להש"י ב"ה כמוהו כמוהם אבל אח"כ וירא את המקום מרחוק ר"ל שהשי"ת ב"ה הנקרא מקום הוא רחוק ממנו והם לא הבינו זאת ואמר להם שבו לכם פה שאין לנו שייכות והתחברות יחד ונמצא שמי שנראה לו השי"ת רחוק מאוד הוא באמת שהשי"ת קרוב לו ולהיפוך מי שנראה לו שהשי"ת קרוב לו בודאי הוא להיפך וזהו שלום לרחוק ולקרוב ר"ל מי שנדמה שהוא רחוק מהשי"ת ובאמת הוא קרוב לו ולכן נאמר לשון נסתר שהצדיק הנ"ל שגורם השפעות ומבטל הדינים דומה לו תמיד שהוא רחוק ממנו ית"ש וזהו אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת דהנה העולמות תשוקתם והשקם להשפיע תמיד רק החטא חליל׳ מעכב שהוא מעורר הדינים וכשיש צדיק השומר את המשפט דהיינו הדינים שלא יבואו הוא עושה צדקה בכל עת פי׳ בכל העולמות שיכולים למלאות משאלותם להשפיע כאשר ברצונם ותשוקתם וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו פי׳ שלימודו פועל צדקה בעולמות והצדק׳ מכונה בשם ידו שנותן בעולמות וזהו עת לעשות לה׳ הפרו תורתך ר"ל י כנ"ל לעשות העולמות הנקראים עת להפכם לרחמים הפרו תורתך ר"ל זה תפעלו ע"י שתפרו כל א׳ עם תורתו הדינים שהמחשב׳ שהוא מחשב בתורה הקדוש׳ ומחדש בה חידושי׳ דאורייתא זה נקרא תורתו של אדם וזהו וזכרתי את בריתי יעקב כו׳ ולכאור׳ הי׳ לומר כסדר אברהם יצחק כו׳ וע"פ הנ"ל יבואר שפיר דהנה כשנאמרו הקללות אמר הקב"ד. וזכרתי כו׳ ופי׳ כנ"ל דהצדיק הוא מבטל הדינים והוא ע"י שמעלה ממט׳ למעל' ומביא הדינים לשורשם למעל׳ ושם אין שטן ואין פגע רע ונהפכו לרחמים וזהו וזכרתי את בריתי יעקב דהיינו ממטה למעל׳ וזהו איש כי יפליא לנדור כו׳ דידוע דהמתקת הדינים הוא ע"י שמעל׳ אותם למדת חכמ׳ ע"י בינה ושם נעשים ע"ש והחכמ׳ מאין תמצא והחכם׳ נקרא פלא וזהו איש כי יפליא כר: איש הוא הצדיק אשר יבא אל החכט׳ הנקרא פלא ע"י הבינה הנקרא נדר כידוע והיינו שרוצה לבטל הדינים ולהתפלל על אחרים אמר הכתוב בערכך נפשות לד׳ פי׳ שצריך שתהי׳ תפלתו לה׳ בטענת שהוא מעריך אותם האנשים הצריכים לתפלתו שאחר שיוושעו וינצלו מכל צרה אזי יהי׳ נפשותם לד׳ דהיינו שיעשו תשוב׳ שלימה

וזהו ד׳ עוז ישועתי שאמר דוד המלך ע"ה פי׳ ע"י ישועתי פי׳ ישוע׳ שלי שאני עושה וגורם הדיני׳ הנקראים עוז נהפכים לרחמים והוא ה' הוי"ה שהוא רחמים והשם הטוב ישפיע עלינו מטובו ורחמיו תמיד לא יפסיק לאי"ט אכי"ר