משתמש:Eitan96/רבי ישעיה טראני על יהושע

ב

(ד) "וַתִּצְפְּנוֹ" – פירוש, ותצפון כל אחד ואחד מהם. וכמוהו רבים במקרא.

(ז) "אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם" – הכ"ף יתירה.

(יב) "אוֹת אֱמֶת" – פירוש, תנו לי סימן אמת שלא תרמוני וכל מי שיראה הסימן לא ישלח בנו יד.

(טז) "עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים" – נשתנה השורוק בחולם, כי משפטי עלומי העין בשורוק ופעלי הכפל בחולם. ודמוה לו: "תעבורי" (רות ב, ח) – נשתנה החולם בשורוק.

(יז) "נְקִיִּם" – כלומר לא נקבל זאת השבועה, כי לא נכיר אביך ואמך, אלא זהו התנאי שנעשה עמך הנה אנחנו. "הִשְׁבַּעְתָּנוּ" – היה לו לינקד השבעתנו כמשפט הנקבה, כמו: "הורדתנו בו" (ישעיה ב, יח). ויש לומר, שגם זה שינוי התנועה הוא קמץ גדול כקמץ קטן, כמו: "נראה אליכם" (ויקרא ט, ד) – שיהיה משפטו נראה אליכם.

(יח) "תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי" – פירוש, בעבור קיבוץ החוטים נקרא תקוות, מלשון: "יקוו המים" (בראשית א, ט), והתי"ו בא נוסף בשם.

(כב) "וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים" – מכאן מוכיח כי שילוח המרגלים היה קודם פרשת "ויצו יהושע את שוטרי העם" וגו' (יהושע ב, יח), ובתוך ל' יום אבלו של משה היה. ובהשלמת ל' יום ציווה לשוטרים לצוות לעם כי בעוד שלושת ימים אתם עוברים את הירדן. שאילו היה כסדר המקרא שאחר פרשת ויצו שיחל המרגלים, הרי עברו יותר מג' ימים. שג' ימים עמדו המרגלים בהר ואחר כך באו אל יהושע לכל הפחות ביום ד'. וביום ה' וישכם יהושע בבוקר ובאו עד הירדן ולנו שם טרם יעבורו. הא למדת, ששילוח מרגלים היה קודם בתוך ימי אבלו של משה, וכך פירש רבינו שלמה ז"ל. וכך מונה בסדר עולם: ל"ג יום ממיתת משה עד והעם עלו מן הירדן בעשר לחודש הראשון, ל' ימי אבלו של משה וגומר שציווה את שוטרי העם לצוות לעם שיכינו צידה, ויימצא שמת משה בז' באדר.

ג

(ד) "בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו" – כמו: "אם אדוניו" (שמות כא, ד). "לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ" – מוסב על "והלכתם אחריו".

(ז) "אָחֵל גַּדֶּלְךָ" – פירוש, אינו לגדל אותך, אלא הגודל שלך. שאילו היה גדולתך היה שם דבר והיה מתפרש הגדולה שלך. עכשיו שכתב "גדלך" הוא שם המקור ומתפרש הגודל שלו.

(ט) "גֹּשׁוּ הֵנָּה" – כמו "נגשו", ונפל הנון.

(יג) "הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד" – הוי"ו יתרה. וכך הוא מתפרש - מים היורדים מלמעלה יעמדו נר אחד. וכך אומר לפנים: "ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד" (יהושע ג, טז).

(יד) "הָאָרוֹן הַבְּרִית" – הה"א יתירה.

(יז) – "בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן" – שם המקור הוא. ופתרונו – להכן רגליהם שם עד שיעברו העם.

ד

(יא) "וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן יְהוָה וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם" – פירוש, לפי פשוטו, שהמתינו לו ישראל עד שיעבור לפניהם. מפני שהארון היה האחרון לעבור הירדן ועבר לפניהם כדי שיראם הדרך, כי לא היה להם עוד עמוד הענן.

(יח) "נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה" – פירוש, לעבר מערביו של ירדן. לפי פשוטו.

(כד) "לְמַעַן יְרָאתֶם" – כמו תיראו. והרבה יש במקרא לשון עבר המתפרש בלשון עתיד.

ה

(ב) "חַרְבוֹת צֻרִים" – פירוש, סכינים חדים. "שֵׁנִית" – כמו שמתפרש לפנים, שפעם אחת מלו בצאתם ממצרים, וזאת היא פעם שנייה.

(ט) "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת" – פירוש, הערלה. שלא תהיו ערלים כמצרים אשר הייתם בהיותכם שם. כמו: "כי חרפה היא לנו" (בראשית לד, יד).

(יד) "עַתָּה בָאתִי" – פירוש, שלחני הבורא לעזרתך. כמו שהבטיח למשה: "הנה אנוכי שולח מלאך וגו'" (שמות כג, כ).

(טו) "קֹדֶשׁ הוּא" – פירוש, בעבור שנגלה אליו שר צבא י"א. וכן אמר ה' כשנגלה למשה בסנה ^[1].

הערות שוליים

1. שמות ג ה