משתמש:איש הישראלי/מסכת סופרים/א

מסכת סופרים

פרק א

ע"פ דפו"ר, ויניציאה רפ"ג

הלכה א

אין כותבין ספרים לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה, ולא תופרין בגידן, ולא נכרכין בשערן. והלכה למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה ועל חיה טהורה, ותופרן וכורכן בשערן. הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה. וכותבין בדיו על העור, שהוא סמוך לו מן המקרא: "וַאֲנִי כֹּתֵב עַל [הַ]סֵּפֶר (ו)בַּדְּיוֹ" (ירמיהו לו, יח).

הלכה ב

שאל אחד את רבי יהושע הגרסי: מפני מה כותבין על עורות נבלות וטרפות. אמר לו: אמשל לך משל, למה הדבר דומה? לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות: אחד הרגו מלך, ואחד הרגו אספקלטור; איזה מהן חשוב? זה שהרגו מלך. אמר לו: אם כן, יהא מותר באכילה. אמר לו: הרי הוא אומר: "לֹא תֹאכְל[וּ] כָל נְבֵלָה" (דברים יד, כא); הכתוב אסרה, ואני מה אעשה לך? מכאן שכותבין על עורות נבלה ועל עורות טרפה. ואין חוששין שמא עורות לבובין הן.

הלכה ג

לוקחין עורות מכל מקום לספרים לתפילין ומזוזות, ואין חוששין שמא עורות לבובין הן.

הלכה ד

כותבין על הקלף במקום בשר, ועל הגויל במקום שער. ואינו רשאי לשנות. הלכה למשה מסיני, שאם שינה בזה ובזה – אין קורין בו.

הלכה ה

אין כותבין לא על דיפתרא, ולא על גבי נייר מחוק, לא בשחור, ולא בשיחור, ולא בקומוס, ולא בקנקנתום, ולא במי טריא. ואין נותנין קנקנתום בדיו.^[1]

הלכה ו

אין כותבין לא עברית, ולא ארמית, ולא מדית, ולא יוונית. כתב בכל לשון, בכל כתבים – לא יקרא בו, עד שתהא כותב אשורית.

הלכה ז

מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית, והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל; שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.

הלכה ח

שוב מעשה בתלמי המלך, שכנס שבעים ושנים זקנים, והושיבם בשבעים ושנים בתים, ולא גלה להם על מה כנסם. נכנס לכל אחד ואחד מהם, אמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד, והסכימו דעתן לדעת אחת, וכתבו לו תורה בפני עצמה.

ושלשה עשר דבר שינו בה, ואלו הן: "אלהים ברא בראשית", "ויאמר אלהים אעשה אדם בצלם ובדמות", ויכל בששי וישבות בשביעי", "זכר ונקבה[!] בראם", "הבה ארדה ואבלה שם", "ותשחק בקרוביה לאמר", "כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו אבוס", "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נשאי אדם", "ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה", "ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו", "לא חמד אחד מהם נשאתי", "את צעירת הרגלים", "אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים תחת כל השמים", "אשר לא צויתי לעבדם".

1. ב"מאגרים" יש כאן תוספת מכתב יד.