משנה נגעים ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) גופה של בהרת - כגריס הקלקי, מרובע.

מקום הגריס - תשע עדשות.

מקום עדשה - ארבע שערות.

נמצאו - שלשים ושש שערה.

(ב) בהרת כגריס,

ובה מחיה כעדשה -

רבת הבהרת - טמאה,

נתמעטה - טהורה.

רבת המחיה - טהורה,

נתמעטה - טהורה.

(ג) בהרת כגריס,

ובה מחיה פחותה מכעדשה -

רבת הבהרת - טמאה,

נתמעטה - טהורה.

רבת המחיה - טמאה,

נתמעטה -

רבי מאיר - מטמא.

וחכמים - מטהרין, שאין הנגע פוסה לתוכה.

(ד) בהרת יתרה מכגריס,

ובה מחיה יתרה מכעדשה -

רבו, או שנתמעטו - טמאין,

ובלבד - שלא יתמעטו מכשעור.

(ה) בהרת כגריס,

ומחיה כעדשה מקפתה,

וחוץ למחיה בהרת -

הפנימית - להסגיר,

והחיצונה - להחליט.

אמר רבי יוסי:

אין המחיה סימן טומאה לחיצונה,

שהבהרת לתוכה - נתמעטה והלכה לה.

רבן גמליאל אומר:

אם מבפנים היא כלת -

סימן פסיון לפנימית - והחיצונה טהורה.

ואם מבחוץ - החיצונה טהורה.

רבי עקיבה אומר:

בין כך, ובין כך - טהורה.

(ו) אמר רבי שמעון: אימתי?

בזמן שהיא כעדשה מובאת.

היתה יתרה מכעדשה -

המותר פסיון לפנימית - והחיצונה טמאה.

היה בה בוהק פחות מכעדשה -

סימן פסיון לפנימית - ואינו סימן פסיון לחיצונה.

(ז) עשרים וארבעה ראשי איברים באדם, שאינן מיטמאין משום מחיה -

ראשי אצבעות ידים ורגלים, ראשי אוזניים,

ראש החוטם, וראש הגויה,

וראשי הדדין שבאשה.

רבי יהודה אומר: אף של איש.

רבי אלעזר אומר:

אף היבולת, והדלדולין - אינן מיטמאין משום מחיה.

(ח) אלו מקומות באדם, שאינן מיטמאין בבהרת -

תוך העין, ותוך האוזן, ותוך החוטם, ותוך הפה,

והקמטים, והקמטים שבצוואר, תחת הדד, ובית השחי,

כף הרגל, והציפורן, הראש, והזקן,

השחין, והמכווה, והקדח המורדין -

אינן מיטמאין בנגעים,

ואינן מצטרפין בנגעים,

ואין הנגע פוסה לתוכן,

ואינן מיטמאין משום מחיה,

ואינן מעכבין את ההופך כולו לבן.

חזר הראש, והזקן ונקרחו,

השחין, והמכווה, והקדח ונעשו צרבה -

הרי אלו מיטמאין בנגעים,

ואינן מצטרפין בנגעים,

ואין הנגע פוסה לתוכן,

ואינן מיטמאין משום מחיה,

אבל מעכבין את ההופך כולו לבן.

הראש והזקן שלא העלו שיער,

הדלדולין שבראש ושבזקן - נידונין כעור הבשר.

הדף הראשי של משנה נגעים ו

משנה נגעים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב