משנה מעשרות ד רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הכובש, השולק, המולח, בשדה - חייב.

המכמין, באדמה - פטור.
המטבל, בשדה - פטור.
הפוצע זיתים -
על מנת שיצא השרף מהן - פטור.
הסוחט זיתים -
על בשרו - פטור.
ואם סחט, ונתן לתוך ידו - חייב.
המקפה -
לתבשיל - פטור.
ולקדירה - חייב,
מפני שהוא כבור קטן.


(ב) תינוקות שטמנו תאנים לשבת,

ושכחו לעשרן -
לא יאכלו למוצאי שבת - עד שיעשרו.
כלכלת שבת -
בית שמאי - פוטרין.
ובית הלל - מחייבין.
רבי יהודה אומר:
אף הלוקט כלכלה, לשלח לחברו -
לא יאכל - עד שיעשר.


(ג) הנוטל זיתים, מן המעטן -

טובל אחד, אחד, במלח - ואוכל.
ואם מלח, ונתן לפניו - חייב.
רבי אליעזר אומר:
מן המעטן הטהור - חייב.
ומן הטמא - פטור,
מפני שהוא מחזיר את המותר.


(ד) שותין על הגת -

בין על החמין, בין על הצונין -
פטור - דברי רבי מאיר.
רבי אלעזר ברבי צדוק - מחייב.
וחכמים אומרים:
על החמין - חייב.
ועל הצונין - פטור.


(ה) המקלף בשעורים -

מקלף אחת, אחת - ואוכל.
ואם קילף, ונתן לתוך ידו - חייב.
המולל מלילות של חיטים -
מנפה מיד, ליד - ואוכל.
ואם נפה לתוך חיקו - חייב.
כוסבר,
שזרעה לזרע -
ירקה - פטור.
זרעה לירק -
מתעשרת - זרע, וירק.
רבי אליעזר אומר:
השבת - מתעשרת זרע, וירק, וזירין.
וחכמים אומרים:
אין מתעשר זרע, וירק - אלא השחלים, והגרגיר בלבד.


(ו) רבן גמליאל אומר:

התמרות של תלתן,
ושל חרדל,
ושל פול הלבן - חייבות במעשר.
רבי אליעזר אומר:
הצלף - מתעשר תמרות, ואביונות, וקפריסין.
רבי עקיבה אומר:
אינו מתעשר - אלא אביונות,
מפני שהוא פרי.


הדף הראשי של משנה מעשרות ד