משנה מעשרות ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הכובש, השולק, המולח, בשדה - חייב.

המכמין, באדמה - פטור.

המטבל, בשדה - פטור.

הפוצע זיתים -

על מנת שיצא השרף מהן - פטור.

הסוחט זיתים -

על בשרו - פטור.

ואם סחט, ונתן לתוך ידו - חייב.

המקפה -

לתבשיל - פטור.

ולקדירה - חייב,

מפני שהוא כבור קטן.

(ב) תינוקות שטמנו תאנים לשבת,

ושכחו לעשרן -

לא יאכלו למוצאי שבת - עד שיעשרו.

כלכלת שבת -

בית שמאי - פוטרין.

ובית הלל - מחייבין.

רבי יהודה אומר:

אף הלוקט כלכלה, לשלח לחברו -

לא יאכל - עד שיעשר.

(ג) הנוטל זיתים, מן המעטן -

טובל אחד, אחד, במלח - ואוכל.

ואם מלח, ונתן לפניו - חייב.

רבי אליעזר אומר:

מן המעטן הטהור - חייב.

ומן הטמא - פטור,

מפני שהוא מחזיר את המותר.

(ד) שותין על הגת -

בין על החמין, בין על הצונין -

פטור - דברי רבי מאיר.

רבי אלעזר ברבי צדוק - מחייב.

וחכמים אומרים:

על החמין - חייב.

ועל הצונין - פטור.

(ה) המקלף בשעורים -

מקלף אחת, אחת - ואוכל.

ואם קילף, ונתן לתוך ידו - חייב.

המולל מלילות של חיטים -

מנפה מיד, ליד - ואוכל.

ואם נפה לתוך חיקו - חייב.

כוסבר,

שזרעה לזרע -

ירקה - פטור.

זרעה לירק -

מתעשרת - זרע, וירק.

רבי אליעזר אומר:

השבת - מתעשרת זרע, וירק, וזירין.

וחכמים אומרים:

אין מתעשר זרע, וירק - אלא השחלים, והגרגיר בלבד.

(ו) רבן גמליאל אומר:

התמרות של תלתן,

ושל חרדל,

ושל פול הלבן - חייבות במעשר.

רבי אליעזר אומר:

הצלף - מתעשר תמרות, ואביונות, וקפריסין.

רבי עקיבה אומר:

אינו מתעשר - אלא אביונות,

מפני שהוא פרי.

הדף הראשי של משנה מעשרות ד

משנה מעשרות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב