משנה בכורים ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כיצד מפרישין את הבכורים? -

יורד אדם לתוך שדהו,
ורואה תאנה - שביכרה,
אשכול - שביכר,
רימון - שביכר,
וקושרן - בגמי,
ואומר: "הרי אלו בכורים".
רבי שמעון אומר:
אף על פי כן,
חוזר, וקורא אותם - בכורים,
מאחר, שיתלשו מן הקרקע.


(ב) כיצד מעלים את הבכורים? -

כל העיירות - שבמעמד,
מתכנסות - לעירו של מעמד.
ובאין, ולנין - ברחובה של עיר,
ולא היו נכנסין - לבתים.
ולמשכים,
היה הממונה אומר:
"קומו, ונעלה ציון - אל ה' אלוהינו" (ירמיהו לא ה).


(ג) הקרובים -

מביאין - תאנים, וענבים.
והרחוקים -
מביאין - גרוגרות, וצימוקים.
והשור - הולך לפניהם,
וקרניו - מצופות זהב,
ועטרה של זית - בראשו.
והחליל - מכה לפניהם,
עד שהן מגיעין - קרוב לירושלים.
הגיעו - קרוב לירושלים,
שלחו - לפניהם,
ועטרו - את ביכוריהן.
והפחות,
והסגנים,
והגזברין,
יוצאין - לקראתם.
לפי כבוד הנכנסין - היו יוצאין.
וכל בעלי אומניות - שבירושלים,
עומדין - לפניהם,
ושואלין - בשלומן:
"אחינו - אנשי מקום פלוני,
באתם בשלום".


(ד) החליל - מכה לפניהם,

עד שהן מגיעין - להר הבית.
הגיעו - להר הבית,
אפילו - אגריפס המלך,
נוטל את הסל - על כתפו,
ונכנס,
עד שהוא מגיע - לעזרה.
ודיברו הלויים בשיר:
"ארוממך ה' - כי דיליתני,
ולא שימחת אויבי - לי" (תהלים ל ב).


(ה) הגוזלות, שעל גבי הסלים - היו עולות,

ומה שבידן,
ניתנין - לכהנים.


(ו) עודהו - שהסל על כתפו,

קורא - מ"הגדתי היום לה' אלוהיך" (דברים כו ג),
עד שהוא גומר - את כל הפרשה.
רבי יהודה אומר:
עד "ארמי אובד אבי" (דברים כו ה).
הגיע - ל"ארמי אובד אבי",
מוריד הסל - מכתפו,
ואוחז - בשפתותיו,
וכוהן, מניח את ידו - תחתיו,
ומניף,
וקורא - מ"ארמי אובד אבי",
עד שהוא גומר - את כל הפרשה.
הניחו - בצד המזבח,
והשתחווה, ויצא.


(ז) בראשונה -

כל מי שהוא יודע לקרות - קורא.
וכל מי שאינו יודע לקרות - מקרין אותו.
נמנעו - מלהביא.
התקינו - שיהו מקרין,
את מי שהוא יודע,
ואת מי שאינו יודע.


(ח) העשירים -

מביאין את ביכוריהם -
בקלתות - של כסף, ושל זהב.
והעניים -
מביאין אותן -
בסלי נצרים - של ערבה קלופה.
הסלים, והבכורים -
ניתנין - לכהנים.


(ט) רבי שמעון בן ננס אומר:

מעטרין - את הבכורים,
חוץ - משבעת המינין.
רבי עקיבה אומר:
אין מעטרין - את הבכורים,
אלא - משבעת המינים.


(י) רבי שמעון אומר:

שלש מידות - בבכורים,
הבכורים,
ותוספת הבכורים,
ועיטור הבכורים.
תוספת הבכורים -
מין - במינו.
ועיטור הבכורים -
מין - בשאינו מינו.
תוספת הבכורים -
נאכלת - בטהרה,
ופטורה - מן הדמאי.
ועיטור הבכורים -
חייבת - בדמאי.


(יא) אימתי אמרו,

תוספת הבכורים - כבכורים?
בזמן שהיא באה, מן הארץ.
ואם אינה באה, מן הארץ -
אינה - כבכורים.


(יב) ולמה אמרו,

הבכורים - הן נכסי כוהן?
שהוא קונה מהן -
עבדים,
וקרקעות,
ובהמה טמאה.
ובעל חוב - נוטלן בחובו,
והאישה - בכתובתה,
וספר תורה.
רבי יהודה אומר:
אין נותנין אותן -
אלא לחבר - בטובה.
וחכמים אומרין:
נותנין אותן - לאנשי משמר,
והן מחלקין ביניהן - כקודשי המקדש.


הדף הראשי של משנה בכורים ג