משנה בכורים ג יב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת בכורים · פרק ג · משנה יב | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

למה אמרו הביכורים כנכסי כהן? שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו, והאשה בכתובתה^טז, כספר תורה.

ורבי יהודה אומר, אין נותנין אותם אלא לחבר בטובה.

וחכמים אומרים, נותנין אותם לאנשי משמר, והם מחלקין ביניהם, כקדשי המקדש.

משנה מנוקדת

[עריכה]

לָמָּה אָמְרוּ: הַבִּכּוּרִים כְּנִכְסֵי כֹּהֵן?

שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה,

וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ,

כְּסֵפֶר תּוֹרָה.

וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אֵין נוֹתְנִין אוֹתָם אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְהֵם מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם,

כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ולמה אמרו,

הבכורים - הן נכסי כוהן?

שהוא קונה מהן -

עבדים,

וקרקעות,

ובהמה טמאה.

ובעל חוב - נוטלן בחובו,

והאישה - בכתובתה,

וספר תורה.

רבי יהודה אומר:

אין נותנין אותן -

אלא לחבר - בטובה.

וחכמים אומרין:

נותנין אותן - לאנשי משמר,

והן מחלקין ביניהן - כקודשי המקדש.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

לחבר בטובה - שנותנין אותו לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד, ואפשר לעשות כן לדעת רבי יהודה.

והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

מטמא בלובן כאנשים. פי' דספק איש הוא ואיש מטמא בלובן כדאמרי' בפרק בנות כותים דזוב דומה למי בצק של שעורים וללובן ביצה המוזרת:

ונושא אבל לא נישא כאנשים. האי תנא סבר אנדרוגינוס ספק הוא כדמוכחא כולה מתניתא והשתא לענין מה קתני נושא אבל לא נישא אי לענין שאם קידש אשה צריכה גט ואם נתקדש לא בעי גט הא ספק אשה הוא אלא לענין תרומה איירי כדאמרינן ביבמות סוף פרק הערל לריש לקיש דתנן התם ר' יוסי ור"ש אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל אוכלת בתרומה ובגמרא אמר ר"ל מאכילה בתרומה ואינה מאכילה בחזה ושוק ומפרש התם ואין מאכילה בתרומה בזמן חזה ושוק דקסבר ר"ל אנדרוגינוס לר' יוסי ספקא הוא ומאכילה בתרומה בזמן הזה דרבנן אבל לא בזמן חזה ושוק דאורייתא ופריך עלה מהא דתנן אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא מדקתני נושא דחשיב ליה זכר וודאי ומשני תני אם נשא דיעבד ואפילו הכי אבל לא נישא דיעבד דאם נישא לכהן אין מאכילו בתרומה דרבנן והיינו טעמא דהחמירו עליו אם נישא משום דאם הוא זכר חייבין עליו סקילה כזכר לכל הפחות ממקום אחד ואיכא למאן דאמר דמחייב התם משני מקומות ולמאי דמותיב מינה התם לר"ל נשוי דתקשי ליה ברייתא דהכא דקסבר ספקא הוא וקתני נושא ושמא לא שמיעא ליה:

ואינו מתייחד עם הנשים. משום ספק איש דייחוד אסור כדאיתא בפרק בתרא דקדושין. ואינו ניזון עם הבנות בנכסים מועטים כדאיתא בריש מי שמת שהנקבות דוחות אותו אצל הזכרים:

ואינו נעטף ומספר כאנשים. כלומר אינו נעטף כאנשים ומספר כאנשים וכללם לפי שטעם אחד לשניהם דדרך אשה לעטוף את ראשה ולכסותו בצעיף ואין דרך איש כן דרך איש לספר ואין דרך אשה לספר אלא מגדלת שער כלילית ובענין שינהוג בעצמו בתספורת ומלבושים כעין איש שלא יבא לינשא אם יתנהג כאשה וחשו לינשא יותר מלישא כדפרישית אבל אין לפרש דתנא מספר כאיש משום פיאות דהא תנא ליה סיפא:

ואינו מטמא למתים. אם הוא כהן:

בל תקיף. הקפת הראש:

בל תשחית. פאת זקן וכולהו ילפינן בפ"ק דקדושין דאנשים חייבין ונשים פטורות:

וחייב בכל מצות. אפילו במ"ע שהזמן גרמא כגון לולב וסוכה ושופר:

באודם. אשה מיטמאה באודם כדילפינן בפ"ש דנדה:

ואין זקוק ליבום כנשים. כך כתוב בכל הספרים משמע דאיירי בשנתקדש לאחד מן האחים ומת דפטור מן החליצה ומן היבום מידי דהוה אאיילונית ודרשינן בפ"ק דיבמות אשר תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת אבל א"א לפרש כן דא"כ מאי כנשים אדרבה נשים זקוקות הן אלא הכי גרסינן ואין זקוק ליבם כנשים דאם אין יבם אחר אלא הוא היבמה מותרת לינשא לשוק ופטורה מן החליצה ומן היבום אפילו הוא איש מידי דהוה אסריס דתנ' בפרק הערל דבין לר' אליעזר ובין לר' עקיבא הוי אין לו רפואה ולא היתה לו שעת הכושר והיינו דקתני כנשים דאין אשה זוקקת אשת אחיה:

ואין חולק עם הבנים בנכסים מרובים. שהזכרים דוחים אותו אצל נקבות כדאיתא בריש מי שמת:

ואינו חולק בקדשי המקדש. דאשה אינה חולקת אפילו בחזה ושוק. דלכל בני אהרן תהיה כתיב ולא בנות אהרן ולענין חלוקה כתיב כדדרשינן בפרק האיש מקדש אי נמי כדדריש התם איש למעוטי קטן והוא הדין איש ולא אשה:

ופסול לכל עדות. דאשה פסולה לעדות כדדרשינן בפרק שבועת העדות:

ואינו נבעל בעבירה כנשים. כגון כל איסורי עריות בתו ובת בתו ובת בנו וכיוצא בהן הרבה ובלאו הכי אסור לבעול משום זכר למאן דמחייב משני מקומות בסוף הערל אלא פלוגתא הוא ואצטריך הכא למאן דלית ליה:

ופסול מן הכהונה. דאם נבעל בעבירה נפסל מן התרומה אם הוא כהן כבת כהן שנבעלה לפסול לה פסלה כדאמרינן ביבמות בפרק אלמנה:

חייב על הנזקין. כדתנן בפ"ק דב"ק והנשים בכלל הנזק ויליף לה מקרא בגמרא:

ואמו יושבת עליו דם טוהר כאנשים. ארבעים יום וכנשים ימי טומאה שבועיים הכא לחומרא והכא לחומרא ומקולקלת למנינה אם תראה יום שבעים וארבעה ותחזור ותראה יום שמונים ואחד:

ונוחל בקדשי הגבול. כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה אם הוא כהן ומעשר ראשון אם הוא לוי ותנא נוחל ולא תנא חולק לפי שאין חולקין לו תרומה בגרנות אלא משגרן לביתו כדתניא בסוף נושאין על האנוסה:

הריני נזיר שזה איש ואשה. כלומר שזה איש או אשה:

אין חייבים על טומאתו. על ביאת מקדש אפילו ראה לובן ואודם כאחת ואין שורפין כדאיתא בפרק המפלת:

ואינו נערך. לא בערך איש ולא בערך אשה כדדרשינן בפרק המפלת:

ואינו נמכר לעבד עברי. משום דקטן אינו נמכר לעבד עברי וגדולה אינה נמכרת לאמה העבריה הלכך לא אפשר:

שאין זה איש ואשה. כלומר שאין זה איש או שאין זה אשה:

ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא יכלו החכמים להכריע אם איש הוא או אשה היא. וביבמות בסוף הערל מייתי לה אהא דתנן התם ר' יוסי ור"ש [אומרים] אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וקאמר רב בגמרא ליתא למתניתין דחשיב ליה ר' יוסי זכר מקמי ברייתא דחשיב ליה ספקא ותימה אם כן ר' יוסי דהכא היינו ת"ק ועוד מאי אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה אנדרוגינוס נמי כן הוא ודוחק לומר דנקיט אינו כן משום דטומטום ספק שלו יכול להתברר אם נקרע דאם נמצא זכר הוא זכר ודאי ואם נמצא נקבה הוה נקבה ודאית משא"כ באנדרוגינוס דלעולם עומד בספק דאין הלשון משמע כן כלל אלא יש לפרש דאנדרוגינוס לרבי יוסי שלשה ספיקות יש בו ספק בריה ספק איש ספק אשה ונפקא מיניה דאמו יושבת עליו לזכר ולנקבה ולנדה והכי נמי שמעינן ליה לר' יוסי גבי כוי בפרק אותו ואת בנו דתניא ר' יוסי אומר כוי בריה בפני עצמה הוא ולא הכירו בו חכמים אם מין חיה הוא או מין בהמה דיש בו שלשה ספקות ספק בריה ספק חיה ספק בהמה ונ"מ אם אמר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה [ה"ז נזיר] וכן באנדרוגינוס נמי נ"מ להכי אם אמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר והכי נמי אשכחן ביומא בפרק בתרא תנא דאית ליה כוי בריה בפני עצמה היא לא חיה ולא בהמה וכן ההיא דבכורות בסוף [פרק] על אלו מומין דממעט מהזכר אנדרוגינוס דבריה הוא ומיהו יש ליישבו אפילו לאו בריה הוא ואע"ג דעשר בהמות מנה הכתוב ולא מנה כוי אין לחוש בכך דלא מנה הכתוב אלא בהמות וחיות והא דחשיב רב בפ' אנדרוגינוס ספקא דכי ראה לובן ואודם כאחת שורפין עליו את התרומה אלמא לא חשיב ליה בריה דלמא לא סבר לה לא כר' יוסי דמתני' ולא כר' יוסי דברייתא דהא ביבמות בסוף הערל פליגי אמוראי אליבא דרב בקידוש איכא למאן דאמר הלכה כר' יוסי ואיכא למאן דאמר אין הלכה כר' יוסי וכי היכי דאיכא אמוראי דפליגי אליבא דרב בקידוש איכא נמי אמוראי דפליגי אליבא דרב באנדרוגינוס והא דאמרינן בסוף הערל אמר רב הונא אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות שאני התם דרבי קראי ואפי' יהא נקבה כדדרשינן את זכר משכבי אשה איזהו זכר שיש בו שני משכבות ודכותיה בסוף ר' אליעזר דמילה מרבינן ליה למילה מדכתיב (בראשית יז) המול לכם כל זכר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כטפר תורה - כלומר וס"ת נמי הוי כמו בכורים לדין זה דבעל חוב נוטל בחובו ואשה בכתובתה. פי' אחר וס"ת ומותר לקנות בהם ספר תורה. ואע"ג דתנא בהמה טמאה. אצטריך למתני ס"ת דלא תימא כל הני נהי דלא חזו. לאכילה. חזו לשכר שיבא לידי אכילה. אבל ספר תורה דלא חזי לשכר שיבוא לידי אכילה לפי שאין מוכרין ס"ת, אימא לא, קמ"ל ^יז:

אין נותנים אלא לחבר בטובה - אין הכהן יכול ליתן הבכורים אלא לכהן חבר שאוכל חוליו בטהרה ונותן אותם לו בטובה בתורת חסד ונדבה ואינו רשאי לקנות בהן דבר ^יח ואף לא ליתנן לכהן שאינו חבר דכיון שאין עושין בהן עבודה חיישינן דלמא לא מיזדהר בהו:

נותנים אותם לאנשי משמר - ובין חבר ובין שאינו חבר מחלקין אותם ביניהם:

כקדשי מקדש - כשאר קדשי מזבח. ואע"פ שאין עושין בהם עבודה הואיל ומכניסים אותם לעזרה מזדהרי בהו ולא אתו למכלינהו בטומאה. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

למה אמרו. עיין מה שכתבתי במ"ו פ"ב דערלה:

ואשה בכתובתה. לגבות מחיים אם נתגרשה אי נמי דתפסה מחיים ואפי' לרבנן דרבי מאיר דמתניתין ז פרק ח דכתובות:

בספר תורה. כתב הר"ב כלומר וספר תורה וכו'. פי' אחר ומותר לקנות וכו' מהכותב על מנת למכור. אי נמי ממי שמכר ללמוד תורה ולישא אשה. אי נמי משום כדי חייו. עי' בבית יוסף טור יורה דעה סימן ר"ע ובבית יוסף טור אורח חיים סי' קנ"ג. ואלא מיהת לשני הפירושים דוחק דהאנן לא תנן וספר אלא כספר. ורבי יצחק בר' מלכי צדק כתב בסוף פרקין דתניא רבי שמעון בן גמליאל אומר מוכר אדם ספר תורה לישא אשה. וללמוד תורה ומלתא אגב אורחיה קמ"ל. דכי היכי דספר תורה אע"ג דמכרה קדושתיה עליה דספר תורה הוא. הכי נמי הבכורים בכורים נינהו ולא נפקי מקדושתייהו להיאכל לזרים אלא לעולם צריך לזבוני להו לכהנים טהורים למכלינהו בטהרה. והיינו דקתני כספר תורה. ע"כ:

בטובה. פירש הר"ב בתורת חסד ונדבה. ואינו רשאי לקנות בהן דבר. פירוש הכהן לאחר שבאו לידו ובטובה פליג עם ת"ק. ובאין נותנין אלא לחבר דקאמר. מהדרי לי' חכמים. נותנין אותם לאנשי משמר וכו'. ואע"ג דאין נותנין דר' יהודה בכהנים. נותנים דחכמים בבעלים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טז) (על המשנה) ואשה בכתובתה. לגבות מחיים אם נתגרשה. א"נ דתפסה מחיים ואפילו לרבנן דר"מ דמ"ז פ"ה דכתובות:

(יז) (על הברטנורא) ופירושו דחוק ור' יצחק בר' מלכי צדק פירש דכמו דס"ת אע"ג דמכרה קדושתה עליה דס"ת היא ה"נ הבכורים בכורים נינהו ולא נפקי מקדושייהו להאכל לזרים אלא לעולם צריך לזבנינהו לכהנים טהורים למכלינהו בטהרה והיינו דקתני כס"ת:

(יח) (על הברטנורא) פירוש, הכהן לאחר שבא לידו. ובטובה פליג עם ת"ק, ובאין נותנין אלא לחבר דקאמר מהדרי ליה חכמים, נותנין אותה לאנשי משמר כו'. ואע"ג דאין נותנין דר"י בכהנים, נותנים דחכמים בבעלים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

וּלְמה אמרו:    הוי"ו בשור"ק והלמ"ד בשב"א גרסינן לה. כתב רש"י ז"ל וס"ת אע"פ שאינו לאכילה ולא לשכר שיבא לידי אכילה ולבי מגמגם למאי תניי' הואיל ותנא דאפי' בהמה טמאה לוקח מהם ע"כ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ואשה בכתובתה וס"ת במס' חולין פ' הזרוע שאל רש"י למה הוצרך לומר במשנה וס"ת כי אם מותר לקנות אפי' בהמה טמאה כ"ש ס"ת ונ"ל דבאמת לבכורים לא איצטריך אבל למעשר שני איצטריך לאשמועי' דאפי' ס"ת אסור לקנות בו דתנן לעיל בפ' שני התרומה והבכורים חייבים עליהם מיתה וכולי' והן נכסי כהן וכו' מה שא"כ במעשר ועלה קאמר הכא ולמה אמרו הבכורים הן נכסי כהן וכו' כי כל אלו אסורין במעשר שני דתנן אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני ותנן מעשר שני אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו עכ"ל ז"ל. ובטור ח"מ סי' צ"ז בבית יוסף דף קי"ז ע"א כתוב בשם ה"ר יהודה אלברצלוני וס"ת קבלנו פי' דבר זה וכן ס"ת ר"ל שגובה אותו בעל חוב בחובו ואשה בכתובתה ע"כ והוא כפי' ראשון שהביא ר"ע ז"ל. וי"ס דגרסי ובמה אמרו הבכורים הן נכסי כהן וכו' ולא מסתברא. וכתב הרש"ש ז"ל ואיכא למידק דגבי שביעית אשכחן אכילה ואמרינן נמי דבעינן בי' הניי' כדתנן שביעית ניתנת לאכילה וכו' וגבי סיכה נמי תניא לא יסוך רגלו ויתן לתוך סנדלו וגבי תרומה קתני בתוספתא דתרומות פ"ט תרומה ניתנת לאכילה ולשתי' ולסיכה לאכול דבר שדרכו לאכול וכו' ובפ' עשירי תניא גבי סיכה שמן של תרומה אין סכין בו מנעל וסנדל וגבי מעשר שני תנן דאין לוקחין בו עבדים וכו' וכן גבי שביעית תנן נמי הכי ואילו גבי תרומה ובכורים תנן דהן נכסי כהן הכא ולעיל ר"פ שני ושרי ליקח בהן עבדים וכו' ונ"ל תירוצא דמילתא דשביעית ומעשר שני תופסת דמי' הלכך אין לוקחין בדמיו מידי דלאו אכילה אבל גבי תרומה ובכורים אין להם פדיון הלכך מצי ליקח אשה ועבדים דאשה אוכלת אותן בקדושתן וממילא מקנייא נפשה וכן עבד דרחמנא אמר לך נתתים אבל אינהו גופייהו לא מצי הקונה למעבד בהו אלא אכילה ודו"ק ע"כ. פי' הבכורים הן נכסי כהן אחר קריאה והנחה לענין דיכול לקטת מהן וכו' ומ"מ הלוקח צריך ליזהר בקדושתן שהרי טעונין רחיצה וטעונין הניי' וכן כתב עוד הר"ש שירילי"ו ז"ל בשם ר"י מסימפונט ז"ל דכולהו חומרי דקתני לעיל ר"פ שני איתנהו בבכורים שמכרן. בטובה במתנת חנם כלומר אע"ג דלא מטי להו למשמרתן דקסבר ר' יהודה דקדשי גבול נינהו ובקדשי גבול בעי' מחזיקין בתורת ה'. נותנין אותן לאנשי משמר דסברי רבנן דקדשי מקדש נינהו הלכך דאנשי משמר נינהו אנשים ונשים וטף ואנשי משמר לא בעינן בהו תלמידי חכמים אלא דמודים בעבודה סגי. כקדשי המקדש דכל זבח באנפי נפשיה והכא נמי בכורים דחד לעצמן ובכורים דחד לעצמן [הגהה משמע שהי' צ"ל בכורים דחד כנגד בכורים דחד אבל לא בכורים דחד כנגד מנחה דחד:] אבל לא בכורים דחד כנגד מנחה דחד כדילפי' מקראי בפ' האיש מקדש עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל אין ניתנין אלא לחבר בטובה אין הכהן יכול וכו'. אמר המלקט הי' נראה דצריך למחוק מלת הכהן. גם מה שכתב ר"ע ז"ל ואינו רשאי לקנות בהן דבר ואף וכו' תימה הוא בעיני אם יחלוק ר' יהודה על המשניות הסתומות לעיל שהבכורים הם נכסי כהן ואם לא יחלוק עדיין השאלה במקומה עומדת לר' יהודה ולמה אמרו הבכורים הם נכסי כהן ודוחק לומר דקאי אלוקח דהוא צריך ליזהר בקדושתן וכדכתבינן ומ"מ הפירוש [הגהה גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב עליו אין לשון המשנה משמע כפי' זה כלל על כן נראה לי לפ' דלאו אלעיל קאי אלא מילתא באפי נפשה היא ר' יהודה אומר אין הישראל המביא את הבכורים רשאי ליתנם אלא לכהן חבר ואותו חבר יחזיק לו טובה על מה שנתנם לו ולא נתנם לכהן חבר אחר וחכמים אומרים הישראל לא יתנם לשום כהן אלא לכל המשמר כמו שאמר לעיל ומניחו בצד המזבח ויצא ואין שום כהן צריך להחזיק לו טובה ואנשי המשמר מחלקים אותם כשאר קדשים שניתנים לכל כהן בין חבר ובין שאינו חבר עכ"ל ז"ל:] הזה שפי' ר"ע ז"ל איני יודע מנין לו ושמא הוא מה שפי' הרמב"ם ז"ל וזה לשונו לחבר בטובה שנותנין אותם לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד ואפשר לעשות כן לדעת ר' יהודה והלכה כחכמים ע"כ ומשמע דה"פ דבריו ז"ל דיכול הכהן שנתן לו ישראל בכורים ליתנם מתנה לכהן אחר שכמו שהן נכסיו לכל האמור ברישא גם הם נכסיו שיכול ליתנם במתנה ובתנאי שיהי' מקבל המתנה כהן חבר ואזיל לטעמי' דאמר בפ' בתרא דחלה שאסור ליתן הישראל הבכורים לכל כהן רק לכהן חבר והשתא נמי אשמעי' שגם הכהן החבר שקבלם אינו יכול ליתנם במתנה רק לכהן חבר כמותו וא"כ הוא אין צריך למחוק מלת הכהן שבפירוש ר"ע ז"ל וקאי אהמקבל מתנה שאינו רשאי לקנות בהן שום דבר רק לאוכלם וכדכתיבנא ושמא דהרמב"ם ז"ל הוה גריס ר' יהודה אומר נותנים אותם לחבר בטובה ומ"מ צ"ע לדעת חכמים דאמרי דנותנין אותם לאנשי משמר אפי' שאינו חבר אם יוכל הכהן המקבלם בחלקו כקדשי המקדש לתתם לכהן זולתו אפי' שאינו מן המשמר וא"ת שאינו יכול יקשה למה אינו יכול דמ"ש מכל הני דקתני ברישא דלא מיסתבר למימר משום דהנך דברישא יש לו הנאה כבר בבכורים שקבל מן הישראל מה שא"כ בנותנם מתנה לכהן אחר וא"ת שיכול א"כ לעולם חכמים לקולא וכפשטא דמתני' דהכא ומתני' דהתם פ' בתרא דחלה ודלא כדמשמע מפי' הרמב"ם ז"ל דפרישנא ולע"ד צ"ע. אחר זמן רב הגיע לידי ספר תוספת י"ט ומצאתי שבקיצור דבריו נראה שמסכי' למה שכתבתי בפי' דברי ר"ע ז"ל.

סליק פירקא וסליקא לה מסכת בכורים בעזרת יוצר ועושה אורים גדולים

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

והאשה בכתובתה:    לגבות מהן בחייו כשתתגרש:

כספר תורה:    ר"ל גם ס"ת שוה לבכורים כדינין הנ"ל. וי"א דקאי על שהוא קונה דגם ס"ת מותר לקנות בבכורים וקמ"ל דאף דלא אפשר תו למיתא לידי אכילה דהרי אסור למכור ס"ת כ"א לפדיון שבויים ולישא אשה ולת"ת וסימנך פאת (שו"ע יו"ד, ער):

ורבי יהודה אומר אין נותנים אותם:    הבכורים:

אלא לחבר בטובה:    ר"ל דכהן המקבלן יחזיק טובה [דאנק זאגען] לבעלים שנתנם לו דברשות הבעלים ליתנן לכל כהן שירצה אפי' אינו ממשמר אותו השבוע ולהכי הוה ליה כשאר קדשי הגבול שאין נתנין רק לחבר המחזיק בתורת ד' [כחולין דק"ל ע"ב] ור"י לשיטתי' אזיל דסבירא ליה הכי [ספ"ד דחלה]:

וחכמים:    פליגי עלי' דר"י בתרתי:

אומרים נותנין אותם לאנשי משמר:    ואין ברשות הבעלים ליתנן לכהן שירצה:

והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש:    ר"ל כשאר קדשי מזבח דנתנין גם לע"ה דהואיל והכניסום למקדש מזדהר בהו הע"ה לאכלן בטהרה:

בועז

[עריכה]