משנה ביכורים ג יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ביכורים · פרק ג · משנה יב | >>
למה אמרו הביכורים כנכסי כהן? שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו, והאשה בכתובתהטז, כספר תורה.
ורבי יהודה אומר, אין נותנין אותם אלא לחבר בטובה.
וחכמים אומרים, נותנין אותם לאנשי משמר, והם מחלקין ביניהם, כקדשי המקדש.
לָמָּה אָמְרוּ: הַבִּכּוּרִים כְּנִכְסֵי כֹּהֵן?
- שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה,
- וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ,
- כְּסֵפֶר תּוֹרָה.
- וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֵין נוֹתְנִין אוֹתָם אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְהֵם מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם,
- כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:
ולמה אמרו,
- הבכורים - הן נכסי כוהן?
- שהוא קונה מהן -
- עבדים,
- וקרקעות,
- ובהמה טמאה.
- ובעל חוב - נוטלן בחובו,
- והאישה - בכתובתה,
- וספר תורה.
- שהוא קונה מהן -
- רבי יהודה אומר:
- אין נותנין אותן -
- אלא לחבר - בטובה.
- אין נותנין אותן -
- וחכמים אומרין:
- נותנין אותן - לאנשי משמר,
- והן מחלקין ביניהן - כקודשי המקדש.
- נותנין אותן - לאנשי משמר,
לחבר בטובה - שנותנין אותו לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד, ואפשר לעשות כן לדעת רבי יהודה.
והלכה כחכמים:
כטפר תורה - כלומר וס"ת נמי הוי כמו בכורים לדין זה דבעל חוב נוטל בחובו ואשה בכתובתה. פי' אחר וס"ת ומותר לקנות בהם ספר תורה. ואע"ג דתנא בהמה טמאה. אצטריך למתני ס"ת דלא תימא כל הני נהי דלא חזו. לאכילה. חזו לשכר שיבא לידי אכילה. אבל ספר תורה דלא חזי לשכר שיבוא לידי אכילה לפי שאין מוכרין ס"ת, אימא לא, קמ"ל יז:
אין נותנים אלא לחבר בטובה - אין הכהן יכול ליתן הבכורים אלא לכהן חבר שאוכל חוליו בטהרה ונותן אותם לו בטובה בתורת חסד ונדבה ואינו רשאי לקנות בהן דבר יח ואף לא ליתנן לכהן שאינו חבר דכיון שאין עושין בהן עבודה חיישינן דלמא לא מיזדהר בהו:
נותנים אותם לאנשי משמר - ובין חבר ובין שאינו חבר מחלקין אותם ביניהם:
כקדשי מקדש - כשאר קדשי מזבח. ואע"פ שאין עושין בהם עבודה הואיל ומכניסים אותם לעזרה מזדהרי בהו ולא אתו למכלינהו בטומאה. והלכה כחכמים:
למה אמרו. עיין מה שכתבתי במ"ו פ"ב דערלה:
ואשה בכתובתה. לגבות מחיים אם נתגרשה אי נמי דתפסה מחיים ואפי' לרבנן דרבי מאיר דמתניתין ז פרק ח דכתובות:
בספר תורה. כתב הר"ב כלומר וספר תורה וכו'. פי' אחר ומותר לקנות וכו' מהכותב על מנת למכור. אי נמי ממי שמכר ללמוד תורה ולישא אשה. אי נמי משום כדי חייו. עי' בבית יוסף טור יורה דעה סימן ר"ע ובבית יוסף טור אורח חיים סי' קנ"ג. ואלא מיהת לשני הפירושים דוחק דהאנן לא תנן וספר אלא כספר. ורבי יצחק בר' מלכי צדק כתב בסוף פרקין דתניא רבי שמעון בן גמליאל אומר מוכר אדם ספר תורה לישא אשה. וללמוד תורה ומלתא אגב אורחיה קמ"ל. דכי היכי דספר תורה אע"ג דמכרה קדושתיה עליה דספר תורה הוא. הכי נמי הבכורים בכורים נינהו ולא נפקי מקדושתייהו להיאכל לזרים אלא לעולם צריך לזבוני להו לכהנים טהורים למכלינהו בטהרה. והיינו דקתני כספר תורה. ע"כ:
בטובה. פירש הר"ב בתורת חסד ונדבה. ואינו רשאי לקנות בהן דבר. פירוש הכהן לאחר שבאו לידו ובטובה פליג עם ת"ק. ובאין נותנין אלא לחבר דקאמר. מהדרי לי' חכמים. נותנין אותם לאנשי משמר וכו'. ואע"ג דאין נותנין דר' יהודה בכהנים. נותנים דחכמים בבעלים:
(טז) (על המשנה) ואשה בכתובתה. לגבות מחיים אם נתגרשה. א"נ דתפסה מחיים ואפילו לרבנן דר"מ דמ"ז פ"ה דכתובות:
(יז) (על הברטנורא) ופירושו דחוק ור' יצחק בר' מלכי צדק פירש דכמו דס"ת אע"ג דמכרה קדושתה עליה דס"ת היא ה"נ הבכורים בכורים נינהו ולא נפקי מקדושייהו להאכל לזרים אלא לעולם צריך לזבנינהו לכהנים טהורים למכלינהו בטהרה והיינו דקתני כס"ת:
(יח) (על הברטנורא) פירוש, הכהן לאחר שבא לידו. ובטובה פליג עם ת"ק, ובאין נותנין אלא לחבר דקאמר מהדרי ליה חכמים, נותנין אותה לאנשי משמר כו'. ואע"ג דאין נותנין דר"י בכהנים, נותנים דחכמים בבעלים:
וּלְמה אמרו: הוי"ו בשור"ק והלמ"ד בשב"א גרסינן לה. כתב רש"י ז"ל וס"ת אע"פ שאינו לאכילה ולא לשכר שיבא לידי אכילה ולבי מגמגם למאי תניי' הואיל ותנא דאפי' בהמה טמאה לוקח מהם ע"כ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ואשה בכתובתה וס"ת במס' חולין פ' הזרוע שאל רש"י למה הוצרך לומר במשנה וס"ת כי אם מותר לקנות אפי' בהמה טמאה כ"ש ס"ת ונ"ל דבאמת לבכורים לא איצטריך אבל למעשר שני איצטריך לאשמועי' דאפי' ס"ת אסור לקנות בו דתנן לעיל בפ' שני התרומה והבכורים חייבים עליהם מיתה וכולי' והן נכסי כהן וכו' מה שא"כ במעשר ועלה קאמר הכא ולמה אמרו הבכורים הן נכסי כהן וכו' כי כל אלו אסורין במעשר שני דתנן אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני ותנן מעשר שני אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו עכ"ל ז"ל. ובטור ח"מ סי' צ"ז בבית יוסף דף קי"ז ע"א כתוב בשם ה"ר יהודה אלברצלוני וס"ת קבלנו פי' דבר זה וכן ס"ת ר"ל שגובה אותו בעל חוב בחובו ואשה בכתובתה ע"כ והוא כפי' ראשון שהביא ר"ע ז"ל. וי"ס דגרסי ובמה אמרו הבכורים הן נכסי כהן וכו' ולא מסתברא. וכתב הרש"ש ז"ל ואיכא למידק דגבי שביעית אשכחן אכילה ואמרינן נמי דבעינן בי' הניי' כדתנן שביעית ניתנת לאכילה וכו' וגבי סיכה נמי תניא לא יסוך רגלו ויתן לתוך סנדלו וגבי תרומה קתני בתוספתא דתרומות פ"ט תרומה ניתנת לאכילה ולשתי' ולסיכה לאכול דבר שדרכו לאכול וכו' ובפ' עשירי תניא גבי סיכה שמן של תרומה אין סכין בו מנעל וסנדל וגבי מעשר שני תנן דאין לוקחין בו עבדים וכו' וכן גבי שביעית תנן נמי הכי ואילו גבי תרומה ובכורים תנן דהן נכסי כהן הכא ולעיל ר"פ שני ושרי ליקח בהן עבדים וכו' ונ"ל תירוצא דמילתא דשביעית ומעשר שני תופסת דמי' הלכך אין לוקחין בדמיו מידי דלאו אכילה אבל גבי תרומה ובכורים אין להם פדיון הלכך מצי ליקח אשה ועבדים דאשה אוכלת אותן בקדושתן וממילא מקנייא נפשה וכן עבד דרחמנא אמר לך נתתים אבל אינהו גופייהו לא מצי הקונה למעבד בהו אלא אכילה ודו"ק ע"כ. פי' הבכורים הן נכסי כהן אחר קריאה והנחה לענין דיכול לקטת מהן וכו' ומ"מ הלוקח צריך ליזהר בקדושתן שהרי טעונין רחיצה וטעונין הניי' וכן כתב עוד הר"ש שירילי"ו ז"ל בשם ר"י מסימפונט ז"ל דכולהו חומרי דקתני לעיל ר"פ שני איתנהו בבכורים שמכרן. בטובה במתנת חנם כלומר אע"ג דלא מטי להו למשמרתן דקסבר ר' יהודה דקדשי גבול נינהו ובקדשי גבול בעי' מחזיקין בתורת ה'. נותנין אותן לאנשי משמר דסברי רבנן דקדשי מקדש נינהו הלכך דאנשי משמר נינהו אנשים ונשים וטף ואנשי משמר לא בעינן בהו תלמידי חכמים אלא דמודים בעבודה סגי. כקדשי המקדש דכל זבח באנפי נפשיה והכא נמי בכורים דחד לעצמן ובכורים דחד לעצמן [הגהה משמע שהי' צ"ל בכורים דחד כנגד בכורים דחד אבל לא בכורים דחד כנגד מנחה דחד:] אבל לא בכורים דחד כנגד מנחה דחד כדילפי' מקראי בפ' האיש מקדש עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל אין ניתנין אלא לחבר בטובה אין הכהן יכול וכו'. אמר המלקט הי' נראה דצריך למחוק מלת הכהן. גם מה שכתב ר"ע ז"ל ואינו רשאי לקנות בהן דבר ואף וכו' תימה הוא בעיני אם יחלוק ר' יהודה על המשניות הסתומות לעיל שהבכורים הם נכסי כהן ואם לא יחלוק עדיין השאלה במקומה עומדת לר' יהודה ולמה אמרו הבכורים הם נכסי כהן ודוחק לומר דקאי אלוקח דהוא צריך ליזהר בקדושתן וכדכתבינן ומ"מ הפירוש [הגהה גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב עליו אין לשון המשנה משמע כפי' זה כלל על כן נראה לי לפ' דלאו אלעיל קאי אלא מילתא באפי נפשה היא ר' יהודה אומר אין הישראל המביא את הבכורים רשאי ליתנם אלא לכהן חבר ואותו חבר יחזיק לו טובה על מה שנתנם לו ולא נתנם לכהן חבר אחר וחכמים אומרים הישראל לא יתנם לשום כהן אלא לכל המשמר כמו שאמר לעיל ומניחו בצד המזבח ויצא ואין שום כהן צריך להחזיק לו טובה ואנשי המשמר מחלקים אותם כשאר קדשים שניתנים לכל כהן בין חבר ובין שאינו חבר עכ"ל ז"ל:] הזה שפי' ר"ע ז"ל איני יודע מנין לו ושמא הוא מה שפי' הרמב"ם ז"ל וזה לשונו לחבר בטובה שנותנין אותם לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד ואפשר לעשות כן לדעת ר' יהודה והלכה כחכמים ע"כ ומשמע דה"פ דבריו ז"ל דיכול הכהן שנתן לו ישראל בכורים ליתנם מתנה לכהן אחר שכמו שהן נכסיו לכל האמור ברישא גם הם נכסיו שיכול ליתנם במתנה ובתנאי שיהי' מקבל המתנה כהן חבר ואזיל לטעמי' דאמר בפ' בתרא דחלה שאסור ליתן הישראל הבכורים לכל כהן רק לכהן חבר והשתא נמי אשמעי' שגם הכהן החבר שקבלם אינו יכול ליתנם במתנה רק לכהן חבר כמותו וא"כ הוא אין צריך למחוק מלת הכהן שבפירוש ר"ע ז"ל וקאי אהמקבל מתנה שאינו רשאי לקנות בהן שום דבר רק לאוכלם וכדכתיבנא ושמא דהרמב"ם ז"ל הוה גריס ר' יהודה אומר נותנים אותם לחבר בטובה ומ"מ צ"ע לדעת חכמים דאמרי דנותנין אותם לאנשי משמר אפי' שאינו חבר אם יוכל הכהן המקבלם בחלקו כקדשי המקדש לתתם לכהן זולתו אפי' שאינו מן המשמר וא"ת שאינו יכול יקשה למה אינו יכול דמ"ש מכל הני דקתני ברישא דלא מיסתבר למימר משום דהנך דברישא יש לו הנאה כבר בבכורים שקבל מן הישראל מה שא"כ בנותנם מתנה לכהן אחר וא"ת שיכול א"כ לעולם חכמים לקולא וכפשטא דמתני' דהכא ומתני' דהתם פ' בתרא דחלה ודלא כדמשמע מפי' הרמב"ם ז"ל דפרישנא ולע"ד צ"ע. אחר זמן רב הגיע לידי ספר תוספת י"ט ומצאתי שבקיצור דבריו נראה שמסכי' למה שכתבתי בפי' דברי ר"ע ז"ל.
סליק פירקא וסליקא לה מסכת בכורים בעזרת יוצר ועושה אורים גדולים
יכין
והאשה בכתובתה: לגבות מהן בחייו כשתתגרש:
כספר תורה: ר"ל גם ס"ת שוה לבכורים כדינין הנ"ל. וי"א דקאי על שהוא קונה דגם ס"ת מותר לקנות בבכורים וקמ"ל דאף דלא אפשר תו למיתא לידי אכילה דהרי אסור למכור ס"ת כ"א לפדיון שבויים ולישא אשה ולת"ת וסימנך פאת (שו"ע יו"ד, ער):
ורבי יהודה אומר אין נותנים אותם: הבכורים:
אלא לחבר בטובה: ר"ל דכהן המקבלן יחזיק טובה [דאנק זאגען] לבעלים שנתנם לו דברשות הבעלים ליתנן לכל כהן שירצה אפי' אינו ממשמר אותו השבוע ולהכי הוה ליה כשאר קדשי הגבול שאין נתנין רק לחבר המחזיק בתורת ד' [כחולין דק"ל ע"ב] ור"י לשיטתי' אזיל דסבירא ליה הכי [ספ"ד דחלה]:
וחכמים: פליגי עלי' דר"י בתרתי:
אומרים נותנין אותם לאנשי משמר: ואין ברשות הבעלים ליתנן לכהן שירצה:
והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש: ר"ל כשאר קדשי מזבח דנתנין גם לע"ה דהואיל והכניסום למקדש מזדהר בהו הע"ה לאכלן בטהרה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת