משנה בכורים ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) התרומה, והבכורים -

חייבין עליהן - מיתה,
וחומש,
ואסורין - לזרים,
והן נכסי כוהן,
ועולין - באחד ומאה,
וטעונין - רחיצת ידים,
והערב שמש.
הרי אלו - בתרומה, ובבכורים.
מה שאין כן - במעשר.


(ב) יש - במעשר, ובבכורים,

מה שאין כן - בתרומה.
שהמעשר, והבכורים -
טעונים - הבאת מקום,
וטעונין - וידוי,
ואסורין - לאונן.
רבי שמעון - מתיר.
וחייבין - בביעור.
רבי שמעון - פוטר.
ואסורין, כל שהן - מלאכול בירושלים,
וגידוליהן - אסורין מלאכול בירושלים,
אף לזרים,
אף לבהמה.
רבי שמעון - מתיר.
הרי אלו - במעשר, ובבכורים.
מה שאין כן - בתרומה.


(ג) ויש - בתרומה, ובמעשר,

מה שאין כן - בבכורים.
שהתרומה, והמעשר -
אוסרין - את הגורן,
ויש להן - שעור,
ונוהגין - בכל הפירות,
בפני הבית,
ושלא בפני הבית,
ובאריסין,
ובחכורות,
ובסיקריקון,
ובגזלן.
הרי אלו - בתרומה, ובמעשר.
מה שאין כן - בבכורים.


(ד) ויש - בבכורים,

מה שאין כן - בתרומה, ובמעשר.
שהבכורים -
נקנין - במחובר לקרקע,
ועושה אדם, כל שדהו - בכורים,
וחייב - באחריותן,
וטעונין - קרבן,
ושיר,
ותנופה,
ולינה.


(ה) תרומת מעשר -

שוה לבכורים - בשתי דרכים,
ולתרומה - בשתי דרכים.
ניטלת -
מן הטהור - על הטמא,
ושלא - מן המוקף,
כבכורים.
ואוסרת - את הגורן,
ויש לה - שעור,
כתרומה.


אתרוג -

שוה לאילן - בשלשה דרכים,
ולירק - בדרך אחד.
שוה לאילן -
בערלה,
וברבעי,
ובשביעית.
ולירק -
שבשעת לקיטתו - עישורו,
דברי רבן גמליאל.
רבי אליעזר אומר:
שוה לאילן - בכל דבר.


(ז) דם מהלכי שתים -

שוה - לדם בהמה,
להכשיר - את הזרעים.
ודם השרץ -
אין חייבין עליו.


(ח) כוי -

יש בו דרכים - שוה לחיה,
ויש בו דרכים - שוה לבהמה,
ויש בו דרכים - שוה לחיה, ולבהמה,
ויש בו דרכים - שאינו שוה -
לא - לחיה,
ולא - לבהמה.


(ט) כיצד שוה לחיה? -

דמו טעון כיסוי - כדם החיה,
ואין שוחטין אותו - ביום טוב,
ואם שחטו -
אין מכסין - את דמו.
וחלבו - מטמא טומאת נבילה, כחיה,
וטומאתו - בספק.
ואין פודין בו - פטר חמור.


(י) כיצד שוה לבהמה? -

חלבו אסור - כחלב הבהמה,
ואין חייבין עליו - כרת.
ואינו נלקח בכסף מעשר - לאכול בירושלים.
וחייב -
בזרוע,
ובלחיים,
ובקיבה.
רבי אלעזר - פוטר,
שהמוציא מחברו - עליו הראיה.


(יא) כיצד אינו שוה, לא לחיה, ולא לבהמה? -

אסור - משום כלאים,
עם החיה,
ועם הבהמה.
הכותב חיתו, ובהמתו - לבנו,
לא כתב לו - את הכוי.
אם אמר:
"הריני נזיר - שזה חיה, ובהמה" -
הרי זה - נזיר.
ושאר כל הדרכים,
שוה - לחיה, ולבהמה,
טעון שחיטה - כזה, וכזה,
ומטמא -
משום נבילה,
ומשום אבר מן החי,
כזה, וכזה.


הדף הראשי של משנה בכורים ב