משנה בכורים ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים והן נכסי כוהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש הרי אלו בתרומה ובבכורים מה שאין כן במעשר.

(ב) יש במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה שהמעשר והבכורים טעונים הבאת מקום וטעונין וידוי ואסורין לאונן רבי שמעון מתיר וחייבין בביעור רבי שמעון פוטר ואסורין כל שהן מלאכל בירושלים וגידוליהן אסורין מלאכל בירושלים אף לזרים אף לבהמה רבי שמעון מתיר הרי אלו במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה.

(ג) ויש בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להן שעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית ובאריסין ובחכורות ובסיקריקון ובגזלן הרי אלו בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים.

(ד) ויש בבכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר שהבכורים נקנין במחובר לקרקע ועושה אדם כל שדהו בכורים וחייב באחריותן וטעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה.

(ה) תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים ולתרומה בשתי דרכים ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים ואוסרת את הגורן ויש לה שעור כתרומה.

(ו) אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית ולירק שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמליאל רבי אליעזר אומר שוה לאילן בכל דבר.

(ז) דם מהלכי שתים שוה לדם בהמה להכשיר את הזרעים ודם השרץ אין חייבין עליו.

(ח) כוי יש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה לבהמה ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה ויש בו דרכים שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה.

(ט) כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי כדם החיה ואין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו וחלבו מטמא טומאת נבילה כחיה וטומאתו בספק ואין פודין בו פטר חמור.

(י) כיצד שוה לבהמה חלבו אסור כחלב הבהמה ואין חייבין עליו כרת ואינו נלקח בכסף מעשר לאכל בירושלים וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה רבי אלעזר פוטר שהמוציא מחברו עליו הראיה.

(יא) כיצד אינו שוה לא לחיה ולא לבהמה אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה הכותב חיתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי אם אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה הרי זה נזיר ושאר כל הדרכים שוה לחיה ולבהמה טעון שחיטה כזה וכזה ומטמא משום נבילה ומשום אבר מן החי כזה וכזה.

הדף הראשי של משנה בכורים ב