משנה אהלות ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) תנור שהוא עומד בתוך הבית,

ועינו קמורה לחוץ,

והאהילו עליו קוברי המת -

בית שמאי אומרין:

הכל - טמא.

ובית הלל אומרין:

התנור - טמא,

והבית - טהור.

רבי עקיבה אומר: אף התנור - טהור.

(ב) ארובה שבין בית לעליה,

וקדירה נתונה עליה,

ונקובה בכונס משקה -

בית שמאי אומרין:

הכל - טמא.

ובית הלל אומרין:

קדירה - טמאה,

ועליה - טהורה.

רבי עקיבה אומר: אף קדירה - טהורה.

(ג) היתה שלמה -

בית הלל אומרין:

מצלת על הכל.

ובית שמאי אומרין:

אינה מצלת, אלא - על האוכלין, ועל המשקין, ועל כלי חרס.

חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

(ד) לגין שהוא מלא משקין טהורין -

הלגין - טמא טומאת שבעה,

והמשקין - טהורין.

ואם פינן לכלי אחר - טמאין.

האשה שהיא לשה בעריבה -

האשה והעריבה - טמאין טומאת שבעה,

והבצק - טהור.

ואם פינתו לכלי אחר - טמא.

חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

(ה) היו כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה -

הכל - טהור.

היה כלי טהור לקודש, ולחטאת -

הכל - טהור,

שהכל נאמנין על החטאת.

מפני שהכלים טהורין, וכלי חרס טהורין,

ומצילין עם דפנות אוהלים.

(ו) כיצד?

הבור והחדות שבבית,

וכפישה נתונה עליה - טהור.

אם היתה באר חלקה, או כוורת פתוחה,

וכפישה נתונה עליה - טמא.

אם היה נסר חלק,

או סרידה שאין לה גפיים - טהור,

שאין הכלים מצילין עם דפנות אוהלים - עד שיהא להן דפנות.

וכמה תהא הדופן? - טפח.

היה לה חצי טפח מכאן, וחצי טפח מכאן - אינה דופן,

עד שיהא לה טפח ממקום אחד.

(ז) כשם שמצילין מבפנים - כך מצילין מבחוץ.

כיצד?

כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ -

טומאה תחתיה - כלים שבכפישה טהורים.

אם היה כותל חצר, או כותל גינה - אינו מציל.

קורה שהיא נתונה מכותל לכותל,

וקדירה תלויה בה,

טומאה תחתיה, כלים שבקדירה -

רבי עקיבה - מטהר.

וחכמים - מטמאין.

הדף הראשי של משנה אהלות ה

משנה אהלות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב