משיבת נפש/קט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


בְּוַדַּאי צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל הָאָדָם כַּמָּה וְכַמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא כִּי אִם עַל־יְדֵי הַיְרִידָה שֶׁקֹּדֶם הָעֲלִיָּה וְאָז הַיְּרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁנָּפְלוּ עַל־יְדֵי הַיְרִידוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם, וְעַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, שֶׁצְּרִיכִין הִתְחַזְּקוּת הַרְבֵּה וְעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל בְּלִי שִׁעוּר שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצְּרִיכִין קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְהִכָּנֵס אֶל מְדוֹר הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. וְעִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל הַהִתְחַזְּקוּת צְרִיכִין לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיקִים הַגְּבוֹהִים בְּמַּעֲלָה מְאֹד, שֶׁזָּכוּ לִבְחִינַת תּוֹרַת הַשֵּׁם וּתְפִלַּת הַשֵּׁם מַמָּשׁ שֶׁשָּׁם הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה עַד אֵין סוֹף, בְּחִינַת חַסְדֵּי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ שֶׁזֶּה הַחֶסֶד מַמְשִׁיכִין בְּיוֹתֵר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כְּלָל הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי הוּא בְּחִינַת תְּפִלַּת הַשֵּׁם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל מִתְפַּלֵּל עַל זֶה לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת הַחֶסֶד הַנִּפְלָא הַנֶּעְלָם הַזֶּה. וּבָזֶה יְכוֹלִין לְהִתְחַזֵּק הַכֹּל בְּכָל עֵת מֵאַחַר שֶׁמַּאֲמִין בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁגִּלּוּ לָנוּ שֶׁיֵּשׁ תְּפִלַּת הַשֵּׁם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל מִתְפַּלֵּל, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי וְכוּ' וְשָׁם הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה עַד אֵין קֵץ וְהוּא בְּחִינַת סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת גְּבוֹהִים מְאֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם, כִּי אִם גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים שֶׁזָּכוּ לָזֶה וְהֵם יְכוֹלִים לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה הַנִּפְלָאִים הַנַּ"ל. וּבְכֹחָם יְכוֹלִין הַכֹּל לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם. (שָׁם הֲלָכָה ה' אוֹת ו' עַיֵּן יִרְאָה אוֹת קל"ד):