משיבת נפש/קא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


עִנְיַן מַה שֶּׁאָסוּר לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְעוֹלָם וּצְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בִּרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִין חֲזָקִים דִּקְדֻשָּׁה וּלְהַאֲמִין, שֶׁהָרָצוֹן בְּעַצְמוֹ הוּא גַּם כֵּן טוֹב וְשֶׁיְּכוֹלִין עַל־יְדֵי־זֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, עַד שֶׁהַהִתְרַחֲקוּת יִהְיֶה תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת וְהַיְּרִידָה יִהְיֶה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה; (עַיֵּן רָצוֹן אוֹת כ"ז כ"ח כ"ט):