משה דוד ואלי על משלי ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · משה דוד ואלי על משלי · ז · >>

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכל שכן, שתערים אשת זנונים להראות פנים של עונג אל הנגע, בעניין אמרה: "מרבדים רבדתי ערשי, חטובות אטון מצרים". והפתי לא יביט לסוף דבר, שה"ערש" יהפך לו ל"רעש", והמרבדים היקרים של "אטון מצרים" יהפכו ל(דברים ז טו): "מדוי מצרים הרעים", שבאים לבסוף לכל הלהוטים אחר הזימה.

והוא ממש הטינופת של אותו החולי שקוראים אותו "חולי צרפתי",[1] שהתחיל ודאי במצרים ואחר-כך נתפשט בכל העולם, לעשות דין של פרסום אפילו בעולם הזה בכל המשתקעים במצולות הניאוף.


הערות המעתיק

  1. ^ הכוונה למחלת העגבת, שתוארה לראשונה באיטליה בשנת 1495 לאחר ששארל השמיני מלך צרפת כבש את איטליה.