וינחהו - ראיתי להזכיר במקום הזה שהקדושה היתירה שהקדישו את התורה מיתר כתבי הקדש היא שעמדה לה להמלט משגיאות שלא נמלטו המה, מפני שהיו הוגים ויגעים בה בשקידה יתירה ומשתדלים לקראות דבריה כעקרם. כי הנה כתוב כאן וינחהו חסר ובעלי המסורה קראוהו כדין. ובנביאים ובכתובים טעו בארבעה חסרין ששרשם נוח ונהפך להם לנחה. ואלה הם: וַיַּנְחם את פני מלך מואב (ש"א כ"ב ד'), וַיַּנְחם בערי הרכב (מ"א י' כ"ו), וַיַּנְחם בחלח (מ"ב י"ח י"א), ושוטח לגוים וַיַּנְחם (איוב י"ב כ"ג). וכלם דינם וַיַּנִּחם, כי שרשם נוח כמו שפירשתי במקומותיהם, ולא נחה.
