מקרא כפשוטו על בראשית א ה

• ויקרא אלהים לאור יום - לשון שם נופל על שם העצם הפרטי ועל שם המין, ונופל גם כן על טיבם של שניהם ( heisst auch Character שם), כמו שנאמר ה' קנא שמו (שמות ל"ד י"ד), לא שזהו שמו אלא שנקרא כן על שם קנאתו. וכיוצא בו במין המאמר השגור בלשון המשנה לא מן השם הוא זה. ובשם העצם הפרטי יאמר העברי קרא שם פלוני כן וכן. כמו שנאמר לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לךיקרא חפצי-בה ולארצך בעולה (ישעיה ס"ב ד'). וכן הקורא לאדם בשמו קורא לו כן וכן, כמו שנאמר אל תקראני נעמי (רות א' כ').

• ויהי ערב וגו' - כלומר ויהי ערב ויהי בקר אחר המעשה הזה (שלא נברא דבר בלילה), ובכן עבר יום אחד, ולמחרתו חזר הבורא למלאכתו. וזהו פירוש הדברים בכל ששת ימי בראשית.

• יום אחד - כתב רש"י לפי סדר הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון כמו שכתב שני שלישי רביעי. וכעין זה אמרו במדרש. ולא כן הדבר, כי כשמדבר הכתוב בימי השבוע יפול ביום הראשון הלשון הזה, וכמו כן כשמדבר בראש החדש משמש באחד ולא בראשון, כמו שנאמר בראשון באחד לחדש (למטה ח' י"ג); וכמו שנאמר בפרשה זו יום שני ויום שלישי, כן נאמר אצל ימי החדש במה שאחר אחד בשני לחדש, בשלישי לחדש, ולא תמצא בראשון לחדש בכל המקרא. ודע שיש בלשון חקים שאין להם טעם, וזה אחד מהם.