מציב גבול אלמנה/מבוא
מבוא רעיוני[עריכה]
עניינה של ברכת מציב גבול אלמנה
א. ברכת גאולה ברכת מציב גבול אלמנה נתפסת בצדק, כברכה הקשורה לגאולה. עם ישראל מתואר בגלות כאשה אלמנה. עם חורבן בית המקדש מקונן הנביא ירמיהו: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה" (איכה א, א), והגאולה העתידה מתוארת כהפסקת ימי האלמנות, "כי בושת עלומיִך תשכחי, וחרפת אלמנותיִך לא תזכרי עוד" (ישעיהו נד, ד). כאשר עם ישראל חוזר לארץ ישראל ובתי ישראל חוזרים ומתיישבים, גבול האלמנה חוזר ומתייצב. כך מפרש רבנו יונה, את הפסוק במשלי (טו, כה): "בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה", עליו מבוססת ברכה זו: "ויצב גבול אלמנה - גבול אומה אלמנה שחרבה ושחה לעפר, הפך בית גאים שארצם מיושבת. אלמנה כענין 'לא אשב אלמנה', 'וחרפת אלמנותיִך לא תזכרי עוד'".
אכן הביטוי 'מציב גבול אלמנה' שגור על לשון כמה מגדולי ישראל בבואם לצייר את התקווה לגאולה העתידה. כך מסיים החת"ס את אחת מתשובותיו (שו"ת חתם סופר ח"א סי' יט): "וה' ירחיב גבולכם ויציב גבול אלמנה במהרה בימינו, ונעלה לציון ברינה". ובדרשותיו כמו בתשובותיו (דרשות חת"ס, קלויזנבורג תרפ"ט, כרך שני עמוד 780): "וכשם שהספדנו ובכינו על חורבן הערים כך נזכה לשמוח בהציב גבול אלמנה ובבנין ציון וירושלים ב"ב אמן".
ר' הלל משקלוב מוסר לנו בחיבורו 'קול התור' (סוף פרק ה), שזו מטבע הלשון שבה בירך הגר"א את תלמידיו שעלו לארץ ישראל לחונן את עפרה: "ובדברי ברכתו הקדושה של רבינו לתלמידיו אלה, שהבטיחו לו נאמנה לנסוע לארה"ק, אמר לנו בהתרגשות רבה, אשריכם שתזכו לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל... להיות שותפיו של הקב"ה השב שבות יעקב ומשכנותיו ירחם, הבונה ירושלים, המציב גבול אלמנה, המרחיב גבול ישראל...".
זו גם הברכה שיצאה מפי מרן הרב קוק זצ"ל בראותו את התפתחותה של המושבה רחובות, וכך הוא כותב לאחיו הרב דב קוק (אגרות הראי"ה ח"א סי' רח): "במצב המושבה מצאנו ב"ה שינוי לטובה... בתיקון הובלת מים... ומשקים ג"כ את שדרות האקליפטים, המעטרים את רחובות המושבה משני עבריהם, ברוך מציב גבול אלמנה".
הקשר בין ברכת 'מציב גבול אלמנה' לגאולה הביא את הרצי"ה קוק זצ"ל להתבטא באופן חריף על החוששים מלברך ברכה זו, ולראות בחשש זה ביטוי לחסרון אמונה . וכך נמסר בשמו (שיחות הרב צבי יהודה, ויקרא, עמוד 289): "יש מצבים בהם פחד מברכה לבטלה נמשך מחסרון שלמות באמונה. ספקות בברכות - ספקות באמונה... מספר פעמים זכיתי להיות מוזמן בישוב חדש לאסיפה או לחגיגה. לכתחילה היה ראוי לברך מיד משום הידור מצוה - מכל מקום התעכבתי קצת... ואז בירכתי בקול רם וברבים, בשם ומלכות, בשביל הפרסומא, והודעתי שמי שרוצה, יכול לצאת ידי חובה בברכתי". ביטוי חריף זה נובע כמובן משיטתו הכללית, שלפיה ההסתפקות בשאלה אם שיבת עם ישראל לארץ ישראל בדורות האחרונים היא חלק מתהליך הגאולה, היא חסרון אמונה .
על יסוד זה, כתב הגרח"ד הלוי זצ"ל (שו"ת עשה לך רב ח"ד סי' ה), שאף שלא היה מקום לברך עד הקמת מדינת ישראל "אבל כאשר זכינו לשלטון ישראל בארץ ישראל, ניתן לברך ברכה זאת" (ועיין לקמן סימן ד).
ב. דעת רש"י ורבנו מנוח נראה שתפיסה זו, שלפיה ברכת 'מציב גבול אלמנה' היא ברכה הקשורה לגאולה, אינה משקפת באופן מלא את ענינה של ברכה זו, וממנהג ישראל - המיוסד על דבריהם של כמה מגדולי הפוסקים - מוכח שברכה זו אינה ביטוי לגאולה, אלא היא דווקא ברכת גלות, ואדרבה, ככל שהגאולה מופיעה ומתקדמת יש פחות מקום לברך ברכה זו.
קודם שנוכיח דבר זה, נקדים את דברי מרן הב"י בעניין זה, שדבריו מבטאים באופן חריף את התפיסה שלפיה הברכה היא ברכת גאולה. ומאחר שדבריו נשענים על פירוש רש"י בסוגיה, נביא את דברי רש"י ומה שפירשו בדעתו. על דברי הגמרא (ברכות נח, ב): "הרואה בתי ישראל ביישובן, אומר ברוך מציב גבול אלמנה", כתב רש"י: "ברוך מציב גבול אלמנה - כגון ביישוב בית שני". המפרשים התחבטו בכוונתו. רבנו מנוח (על הרמב"ם הל' ברכות י, י) כתב: "ודווקא בא"י, וכן דעת רש"י, שכתב, ביישובן כגון ישוב בית שני, אבל בגולה לא מברכים". משמע שמפרש כוונת רש"י, שהברכה תוקנה רק על רואה בתי ישראל ביישובן בארץ ישראל. כעין זה כתב המגן אברהם (רכד, ח) בדרך אפשר, וכן פסק להלכה הבאר היטב (ס"ק ז).
מלשונו של רבנו מנוח שכתב דין זה באופן ברור, עוד קודם שהביא את דברי רש"י, משמע שדברי רש"י אינם המקור לדבריו, ורק לאחר שמחדש כן מדעתו, הוא תולה זאת בדעת רש"י. מהיכן אם כן למד רבנו מנוח שהברכה היא דווקא על בתי ישראל בארץ ישראל? נראה ברור שלמד כן מנוסח הברכה "מציב גבול אלמנה". מהו 'גבול אלמנה', אם לא ארץ ישראל? כך גם עולה מהדרך שבה פירש רבנו מנוח את דברי רש"י. הלא רש"י כתב את דבריו על המילים "מציב גבול אלמנה". ולדעת רבנו מנוח הכוונה בזה לומר שהברכה דווקא בארץ ישראל.
בחפשי בראשונים, לא מצאתי מי שיכתוב להדיא כדברי רבנו מנוח, מלבד רבנו יהודה ב"ר יקר שכתב בפירוש התפילות והברכות שלו (ירושלים תשל"ט, עמוד נה): "הרואה בתי ישראל ביישובן בארץ ישראל אומר ברוך מציב גבול אלמנה". וכן ר' אברהם בן הרמב"ם (המספיק לעובדי ה', עמוד 252-251) מציין ברכה זו ומוסיף: "ומה שאני מדמה לעצמי יותר שהוא בארץ ישראל". אפשר שהראשונים הסתפקו בציטוט לשון הגמרא ולא טרחו לציין שהברכה תוקנה רק בארץ ישראל, לרוב פשיטות העניין, דברור ש'גבול אלמנה' הוא ארץ ישראל.
ג. דעת הבית יוסף והמהרש"א למרן הב"י (סי' רכד) שיטה קיצונית בעניין ברכה זו. הוא מקבל את דברי רבנו מנוח שברכת 'מציב גבול אלמנה' נאמרת רק בארץ ישראל, אך הוא מוסיף שהברכה תוקנה רק כאשר בית המקדש קיים. ואלו דבריו (ד"ה והא דרואה): "ואפשר שאע"פ שישראל מיושבים בתוקף וגבורה בקצת מקומות, אין מברכין עליהם, אלא אם כן היו בארץ ישראל ובזמן הבית. ונראה שזו היתה כוונת רש"י גם כן במה שכתב 'כגון ביישוב בית שני'".
דברי הב"י הם הביטוי החד ביותר לתפיסה שברכת 'מציב גבול אלמנה' היא ברכת גאולה. חידושו של הב"י שהברכה תלויה בבניין הבית לא נזכר להדיא בשום פוסק שקדם לו . ברור שמסקנה מחודשת זו מבוססת על התפיסה שזוהי ברכת גאולה, ולכן היא ניתנת להיאמר רק בגאולה השלמה כשישראל יושבים באדמתם "בתוקף ובגבורה" ובית המקדש עומד על מכונו.
אפשר שהב"י למד זאת מלשון הברייתא "הרואה בתי ישראל ביישובן", ויישובן המלא והשלם של ישראל הוא רק בארץ ישראל ורק כשבית המקדש בנוי. או שלמד זאת מנוסח הברכה "מציב גבול אלמנה" והתייצבות גבול אלמנה באופן שלם וקיים היא רק עם בניין בית המקדש . בין כך ובין כך הדבר ברור שהב"י ראה בברכה זו ברכת גאולה, שעניינה הודאה לה' על שיבת עם ישראל לארץ ישראל, על בניינה המחודש של ארץ ישראל ועל גאולתם המתממשת בצורה שלמה בבניין בית המקדש.
גם המהרש"א שותף לתפיסה זו. הוא כותב כדבר פשוט - בלא להזכיר את דברי הב"י - שברכת זו יכולה להיאמר רק כאשר בית המקדש קיים (ברכות נח, ב ד"ה ברוך): "פירש"י... דקדק לפרש כן הכא , משום דבחורבן בית ראשון נמשלו ישראל לאלמנה, כמו שכתוב "היתה כאלמנה", וכשנגאלו בבנין בית שני מקרי 'מציב גבול אלמנה', דהיינו בנין בית המקדש, ולאפוקי בגלות השתא אין זה מקרי בתי ישראל ביישובן, כיון דבית המקדש חרב לא שייך ביה מציב גבול אלמנה" .
ד. דעת הרי"ף והמהרש"ל אולם כפי שכבר הערנו, נראה שרבים מהפוסקים הבינו את ענינה של ברכת 'מציב גבול אלמנה' באופן אחר. בשונה מהב"י, ישנם פוסקים רבים הסוברים שהברכה אינה תלויה כלל בבניין המקדש, והיא תוקנה לא רק על ראיית בתי ישראל ביישובן בארץ ישראל, אלא גם בחו"ל!
כן משמע מדברי המהרש"ל (בפירושו לטור). בכדי להבין כראוי את דבריו, יש להקדים שבשונה מגרסת רוב הראשונים : "הרואה בתי ישראל ביישובן", כותב הרי"ף (דף מג, ב): "הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה" . וכן כתבו כמה ראשונים . המהרש"ל דן תחילה בשיטת הרי"ף, ולאחר מכן הוא כותב (דבריו הובאו בב"ח סי' רכד ד"ה הרואה בתי): "ויש מפרשים שקאי על כל בתי ישראל של מנהיגים ועשירים, ו'ביישובן' דקאמר, היינו כשיושבין בתוקפן ובכוחן. ולזה נתכוון רש"י שפירש... "כגון יישוב בית שני", ולאו דוקא בנין בית המקדש קאמר... אלא אכל בתי ישראל קאמר כשהן בישוביהם אחר ימי אלמנותן בתוקפן, וזהו בבית שני. ולא נהגו כן אלא דוקא בבתי כנסיות".
כלומר: אף שלדעת המהרש"ל יש לברך על כל בתי ישראל ביישובן, ולא רק על בתי כנסיות, הוא מסיים שלא נהגו כדבריו לברך, "אלא דוקא בבתי כנסיות" (וכשיטת הרי"ף). כידוע, המהרש"ל לא גר בארץ ישראל אלא בלובלין. משמע שלדעתו יש לברך על בתי ישראל בחו"ל! לא זו בלבד: הוא מוסר לנו שאף ששיטתו לברך על כל בתי ישראל לא התקבלה להלכה, מכל מקום נהגו במקומו לברך ברכת 'מציב גבול אלמנה' על ראיית בתי כנסיות ביישובם! הרי שניתן לברך ברכה זו גם בחו"ל, וכך גם נהגו בפועל במקומו של המהרש"ל.
מנהג זה שאותו מוסר לנו המהרש"ל, לברך 'מציב גבול אלמנה' על בתי כנסיות בחו"ל, הובא ע"י כמה מגדולי הפוסקים: הב"ח (סי' רכד) הט"ז (ס"ק ב) המגן אברהם (ס"ק ט) הגר"ז (סדר ברכת הנהנין פרק יג סעיף יא) והמשנ"ב (ס"ק יד). כמו כן ברכה זו מופיעה בעשרות סידורי תפילה שנדפסו בחו"ל בין יתר ברכות הנוהגות בזמן הזה, ומשמע שנהגו לברכה בחו"ל.
אולם הדבר צריך עיון: כיצד ניתן לברך 'מציב גבול אלמנה' בחו"ל, הלא 'גבול אלמנה' הוא ארץ ישראל? יתרה מזו: האליה רבה כתב (רכד, ז): "ונ"ל מסתימות הפוסקים דאין חילוק בין ארץ ישראל לחו"ל". משמע שהיה לו פשוט בתכלית שברכת 'מציב גבול אלמנה' שייכת גם בחו"ל. אלמלא כן ניתן היה לומר שהפוסקים סתמו, משום שמוכח מנוסח הברכה שהיא שייכת רק בארץ ישראל, וכמו שכתבו רבנו יהודה ב"ר יקר, רבנו מנוח, הב"י והמג"א (עיין לעיל אות ב). והדבר צריך תלמוד, מהי שייכותה של ברכת 'מציב גבול אלמנה' לחוץ לארץ?
ה. ביאורו של הגר"א והנה, מצאתי בדברי קודשו של הגר"א, שביאר את שינוי מטבע הלשון בין הברכה על בתי ישראל ביישובן לבין בתי גויים ביישובן, ואולי יש בדבריו בכדי לבאר עניין זה.
בהמשך אותה ברייתא שצוטטה לעיל, נאמר: "הרואה בתי אומות העולם, ביישובן - אומר: בית גאים יסח ה', בחורבנן - אומר: א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע". נוסח הברכה בבתי ישראל הוא: "מציב גבול אלמנה". לעומת זאת בבתי גויים הנוסח הוא: "בית גאים יסח ה'", והדבר זוקק הסבר: מדוע בבתי ישראל תקנו חז"ל הברכה בלשון 'גבול', ובבתי גויים בלשון 'בית' ? הסבר לכך מובא בספר 'שדה אליהו - ביאור הגר"א השלם על הש"ס' (ברכות ח"ב עמוד תיב, ירושלים תשנ"ט) בשם ספר שיר החיים, שכתב בשם הגרד"ב ליפשיץ: "שמעתי בשם הגר"א זצ"ל לפרש עפ"י מה דקי"ל (ע"ז מה, א) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלוהיהם, דמחובר אינו נאסר. לכן הרואה בתי עובדי כוכבים ביישובן אומר בית גאים, שעל גבי הקרקע יסח ה'. והנה אמרו חז"ל (מגילה כט, א) שעתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחו"ל שייקבעו בארץ ישראל. וודאי דאין הכוונה על הבניינים, כי אם על הקרקע שנתקדשה ע"י לימוד התורה והתפילה של בני ישראל שתיקבע בארץ ישראל. ונראה באיזה מקום ייקבעו שם? אם באמצע ארץ ישראל, איך אפשר אשר בארץ הקדושה מראשית הבריאה, תבוא קרקע מארץ טמאה שנתקדשה אחר כך על ידי תורה ותפילה? אלא על כרחך שייקבעו אצל הגבול. לכך נוסח הברכה הוא ברוך מציב גבול אלמנה".
לפי דברי הגאון, גם כשמברכים 'מציב גבול אלמנה' על בתי כנסיות בחו"ל, גבול האלמנה הוא ארץ ישראל, והברכה היא על הצבת גבול ישראל לעתיד לבוא, כאשר בתי הכנסיות שבחו"ל ייקבעו בארץ ישראל .
אולם, מלבד שאין בדברים אלו כדי ליישב את שיטת המהרש"ל, שניתן לברך על כל בתי ישראל בחו"ל, ולא רק על בתי כנסיות (ולדעת האליה רבה, כן היא דעת רבים מהפוסקים), לא נראה שכוונת הגר"א לומר שכל עניינה של הברכה הוא על הצבת בתי הכנסיות בעתיד בארץ ישראל, שזה ודאי דוחק. כוונתו רק לפרש בדרך רמז שינוי מטבע הלשון בין הברכה על בתי ישראל לברכה על בתי גויים. וצריך עדיין עיון, מהי שייכותה של ברכת 'מציב גבול אלמנה' לחו"ל.
ו. דעת האבודרהם נראה, שהמפתח להבנת מנהג ישראל לברך 'מציב גבול אלמנה' בחו"ל מצוי בפירוש האבודרהם לברכה זו. האבודרהם כתב (ברכת הראייה השבח וההודאה ד"ה הרואה אשתו): "הרואה בתי ישראל ביישובן אפילו בארץ ישראל מברך בא"י מציב גבול אלמנה". ממה שכתב שיש לברך "אפילו בארץ ישראל", משמע שהברכה ביסודה מתאימה יותר לרואה בתי ישראל בחו"ל, וזה פלא, דלכאורה ברור שהברכה מתאימה יותר לבתי ישראל בארץ ישראל !
נראה שדברי האבודרהם מתבארים לפי מה שכתב שם בהמשך. ואלו דבריו: "...מברך בא"י מציב גבול אלמנה, על שם (משלי טו, כח) ויצב גבול אלמנה. פירוש ברוך מעמידנו אפילו בשפלותנו. וכנסת ישראל היא היום כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור, ונוהגת אלמנות חיות, וזה שאמר הכתוב (איכה א, א) היתה כאלמנה לא אלמנה ממש".
לדברי האבודרהם, ברכת 'מציב גבול אלמנה', אינה ברכה על גאולת ישראל, אלא להפך. זו ברכה על כך שגם בגלותנו ובשפלותנו הקב"ה מעמידנו ולא עזב אותנו לגמרי. היה מצופה שבהתאמה לכך שאנו בגלות, נחיה כפליטים בקראווילות (...), ותחת זאת אנו זוכים ל"בתי ישראל ביישובן" שהם בתי עשירי ישראל היושבים בתוקפם ובגבורתם בלא שטן ובלא פגע רע (ב"י סי' רכד) בשלווה והשקט ועושר (מג"א רכד, ט). על כך אנו מודים לקב"ה, שאף שאנו בגלות, הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו "מעמידנו אפילו בשפלותינו" , ובזה בא לידי ביטוי שגם בגלות עם ישראל אינו אלמנה ממש, אלא 'כאלמנה', "שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור".
בזה מובן מה שכתב האבודרהם שהברכה היא "אפילו בארץ ישראל". היה מקום לחשוב, שעל בתי ישראל ביישובן בארץ ישראל אין לברך כלל, מפני שבארץ ישראל לא ניכרת אלמנותה של כנסת ישראל, ואדרבה חידוש בתי ישראל ביישובן בארץ ישראל הוא ביטוי לגאולה. מחדש האבודרהם, שגם על בתי ישראל בארץ ישראל יש לברך, משום שכל עוד עם ישראל לא הגיע לגאולתו השלמה, עדיין שם אלמנות על כנסת ישראל. אך ברור שעיקר הברכה הוא דווקא בחוץ לארץ, ששם ניכרת יותר אלמנותה של כנסת ישראל .
ומצאתי בספר פניני משה על מסכת ברכות (לרב משה המבורגר, עמוד ריח), שכתב כדברים האלו - שיש מקום לומר שהברכה שייכת דווקא בזמן הגלות - מסברת עצמו: "אפשר לומר ד'אלמנה' היינו עם ישראל שגלו מאדמתם, וכאשר זכו לבוא לגור במקום יישוב ואפילו אם זה בחוצה לארץ, מודים להקב"ה שהציב להם גבול באלמנותם, ועל פי זה אדרבה עיקר הברכה היא בעת גלותינו, ומובן שפיר מדוע הובאו הדברים למעשה בסוגיין ואינו רק בגדר הלכתא למשיחא".
זו כנראה התפיסה העומדת ביסוד מנהג ישראל לברך ברכה זו בחו"ל. כפי שכבר הערנו לעיל (אות ד), מנהג זה, שהובא לראשונה ע"י המהרש"ל, הובא לאחר מכן על ידי גדולי הפוסקים שבאו אחריו: הב"ח, הט"ז, המג"א, הגר"ז והמשנ"ב. לדעתם, ברכה זו אינה ברכה על גאולת ישראל, אלא היא ברכת גלות, על כך שגם בגלותנו ובשפלותנו הקב"ה לא עזב אותנו לגמרי, ולכן היא נאמרת גם (ואולי: דווקא) בחו"ל, כמו שכתב האבודרהם . כפי הנראה, כך גם הבין את עניין הברכה האליה רבה, ועל יסוד זה כתב שמסתימת הפוסקים משמע שהברכה נוהגת גם בחו"ל, ולא רק בארץ ישראל.
ז. הברכה בזמן הגאולה מאחר שלפי האבודרהם עניינה של הברכה הוא הודאה לקב"ה ש"מעמידנו אפילו בשפלותנו" ונוסחה מתאים לתקופת הגלות שבה "כנסת ישראל היא כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור, ונוהגת אלמנות חיות", אפשר שבזמן הגאולה השלמה, לא ניתן יהיה לברך 'מציב גבול אלמנה'. שהרי בזמן הגאולה השלמה כנסת ישראל כבר לא תיקרא אלמנה, כהבטחת הנביא (ישעיהו נד, ד): "כי בושת עלומיִך תשכחי, וחרפת אלמנותיִך לא תזכרי עוד". וגם עניין הברכה, שהקב"ה "מעמידנו אפילו בשפלותנו" כבר לא יהיה שייך.
נמצא שדווקא הזמן שבו לפי הב"י ניתן יהיה סוף סוף לברך ברכת 'מציב גבול אלמנה' בשם ובמלכות, וזהו כשייבנה המקדש וישראל יישבו בארצם בתוקף ובגבורה, זהו הזמן שבו לפי האבודרהם אולי לא ניתן יהיה יותר לברך ברכה זו.
לפי זה דברי הרצי"ה שהובאו לעיל (אות א), שמכיוון שחידוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל הוא חלק מתהליך הגאולה, ישנה חובה גדולה יותר לברך בתקופה זו, מתאימים דווקא לשיטתו העקרונית של מרן הב"י שברכת 'מציב גבול אלמנה' היא ברכת גאולה. אך לפי האבודרהם וכל האחרונים הנ"ל, שלדעתם זוהי ברכת גלות, שעניינה הודאה לה' "שמעמידנו אפילו בשפלותנו", אדרבה, ככל שהגאולה מתקדמת ומתממשת, ותקופת האלמנות הולכת ומסתיימת, יש פחות מקום לברכה זו, בוודאי בנוסח זה, המציין את ימי אלמנותה של כנסת ישראל.
בס"ד מצאתי סברא דומה לזה, שככל שהגאולה מתקדמת והיישוב היהודי בארץ ישראל הולך ומתבסס יש פחות מקום לברך ברכת 'מציב גבול אלמנה', בספר פניני הלכה (ח"ג עמוד 62 הערה 8) בשם הגר"א שפירא זצ"ל. כך מובא שם בשמו: "ושמעתי מהרב הגאון אברהם שפירא (שליט"א) [זצ"ל], שיתכן שאין לברך כלל על ערים ותיקות, משום שאחר שהן מיושבות שנים רבות נשכח מהם שם אלמנות, ואין לברך עליהם 'מציב גבול אלמנה'".
מדברי הגר"א שפירא זצ"ל עולה שהברכה מתאימה דווקא לתקופת האלמנות, אך כאשר מסתיימת תקופת האלמנות, וכבר נשכח שם האלמנות, אין יותר מקום לברכה זו, בדומה למה שכתבנו לעיל בדעת האבודרהם .
ח. מיהי ה'אלמנה' נראה שהמחלוקת הנ"ל, אם ברכת 'מציב גבול אלמנה' היא ברכת גלות או ברכת גאולה, קשורה במידה מסוימת לשאלה אחרת: מיהי ה'אלמנה' בברכה זו, ארץ ישראל או כנסת ישראל? מדברי הרצי"ה, בהערותיו לסידור עולת ראיה (ח"ב עמוד תכב אות ק) משמע שה'אלמנה' היא ארץ ישראל. ז"ל: "ומבואר מדברי הב"י ודברי חמודות דהיינו בארץ ישראל, והלשון "כגון ביישוב בית שני" מבואר שהוא לא בזמן בית שני אלא ביישובם של ישראל כמו שהיה אז בשובם מהגולה, להצבת הגבול של הארץ שהיתה כאלמנה".
מבואר שהאלמנה היא "הארץ שהיתה כאלמנה". לפיכך פשוט לרצי"ה שהברכה שייכת רק בארץ ישראל. בשיחות הרב צבי יהודה הדברים באים לידי ביטוי באופן חריף (ויקרא עמוד 288): "מה פירוש בתי ישראל בישובן? בויליאמסבורג, בשטרסבורג? על כך נקבעה ברכה? כמובן, הכוונה היא לבתים בארץ ישראל, במקום ישוב הארץ" .
אולם בדברי האבודרהם, מפורש שה'אלמנה' היא כנסת ישראל: "...מציב גבול אלמנה, על שם "ויצב גבול אלמנה". פירוש, ברוך מעמידנו אפילו בשפלותנו. וכנסת ישראל היא היום כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור, ונוהגת אלמנות חיות, וזה שאמר הכתוב "היתה כאלמנה" לא אלמנה ממש" . לכן לדעת האבודרהם, ברכה זו שייכת בעיקר בחו"ל, ששם ניכרת יותר אלמנותה של כנסת ישראל. ומסתבר שכן היא דעת המהרש"ל וכל האחרונים הנ"ל, שהביאו את המנהג לברך מציב גבול אלמנה גם בחו"ל .
גם מדברי הגר"א שפירא זצ"ל משמע ש'אלמנה' היא ארץ ישראל. לעיל הערנו שסברת הגר"א שפירא שלא לברך על ערים ותיקות, משום שאחר שהן מיושבות שנים רבות נשכח מהם שם אלמנות, מתאימה למה שכתבנו בדעת האבודרהם שברכת 'מציב גבול אלמנה' היא ברכה שמתאימה לתקופת האלמנות. אולם נראה שמבחינת שאלת זהות ה'אלמנה', דברי הגר"א שפירא אינם מתאימים לשיטת האבודרהם, ולפי דבריו ה'אלמנה' היא ארץ ישראל ולא כנסת ישראל. רק לפי זה יש מקום לסברה, שאין לברך על הערים הוותיקות דנשכח מהן שֵם אלמנות, אך אם 'אלמנה' היא כנסת ישראל, שֵם אלמנות אינו תלוי ביישוב שעליו מברכים, אלא בכנסת ישראל, וכל עוד שֵם אלמנות שייך לגבי כנסת ישראל, ניתן לברך אף על יישובים ותיקים .
נראה שגם מדברי הרב אונטרמן זצ"ל, משמע ש'אלמנה' היא ארץ ישראל. בגיליון ישע שלנו (34, שבט תשס"ז, עמוד 10) מספר הרב חנן פורת שליט"א על ביקורו של הרב אונטרמן בכפר עציון, ועל דברים שאמר שם בעניין ברכת 'מציב גבול אלמנה', ואלו דבריו: "בחודש תשרי תשכ"ח, זמן קצר לאחר שעלינו - בני כפר עציון - לבנות מחדש את כפר עציון שחרב, ביקר אותנו הגרא"י אונטרמן זצ"ל, שהיה אז הרב הראשי לישראל, וסייר בשבילי הכפר המתחדש, כשפיו אינו פוסק מדברי שבח לעוז רוחם של הצעירים שעלו להרי חברון לחדש מורשת קדומים, ולהקים את בית האבות שחרבו. בתום הסיור ביקש הרב אונטרמן שנביא אותו לבית הכנסת, שלא היה אלא פחון עלוב ממבני הלגיון הירדני, ושם נשא את דבריו בהתרגשות רבה ואמר: כידוע, נחלקו הפוסקים האם בזמן הזה יש לברך בשם ומלכות על יישוב חדש "ברוך מציב גבול אלמנה", ובדרך כלל ספק ברכות להקל. אך הנה הגמרא... אומרת: "...הרואה בתי ישראל ביישובן אומר: ברוך מציב גבול אלמנה". ורש"י מציין שם: "כגון ביישוב בית שני". ולכאורה תמוהים דברי רש"י: האמנם נתקנה ברכה זו רק לימי הבית השני ולא בימי בית ראשון או בימינו - ימי הבית השלישי? אלא נראה לי, שרש"י מדקדק בלשון הברכה "מציב גבול אלמנה" ותוהה מדוע נתקן דווקא מטבע ברכה זו על יישוב חדש ולא לשון פשוטה יותר כגון 'אשר בנה בית לעמו ישראל' או 'ברוך מושיב ישראל על אדמתם'. אלא, שרש"י לומד מנוסח הברכה שהכוונה בברכה זו ליישוב שהיה וחרב וחזר ונבנה, ולו מתאימה הברכה "מציב גבול אלמנה" כמו אלמנה ששבה ובנתה את ביתה מחדש. כוונת רש"י בביטוי "בית שני" אינה לתקופה ההיסטורית של ימי בית שני אלא לבית שחרב ונבנה מחדש. ובכן, סיים הרב אונטרמן את דבריו: אין מקום כמו כפר עציון, שחרב ונבנה מחדש, ואין מקום כמוהו שאלמנותיו ויתומיו שגורשו ממנו - שבו אליו לבנות את ביתם. ועל כן במקום זה לכל הדעות יש לברך ברכה זאת בשם ומלכות. וכאן הרים הרב אונטרמן את קולו ובירך כשדמעות בעיניו: ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם מציב גבול אלמנה". מבואר ש'אלמנה' הוא היישוב שחרב, ונבנה כעת מחדש.
נראה, שדברי הרב אונטרמן מפורשים בלבוש, שכתב (רכה, י): "הרואה בתי ישראל ביישובן, כלומר שכבר היה [נדצ"ל: היו] חריבין וחזרו ונתיישבו, כגון בבית שני, אומר בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה". בפירוש מלבושי יו"ט (לבעל התוס' יו"ט) כתב על כך (שם ס"ק א): "וחזרו ונתיישבו לאו דוקא, שאם היו בתוקפן ומעולם לא נחרבו יברך ג"כ". אך לאור דברי הרב אונטרמן זצ"ל, ניתן לפרש דברי הלבוש כפשוטם, שהברכה נאמרת רק על יישוב שחרב, וחזר ונבנה , שדווקא על מציאות זו מתאים נוסח הברכה 'מציב גבול אלמנה' . ועיין בסידור עבודת ישראל (רדלהים תרכ"ח, עמוד 570) שם כתוב בכותרת לפני הברכה: "הרואה בתי כנסיות שנתיישבו מחורבנן, יאמר: בא"י אמ"ה ברוך מציב גבול אלמנה".
ט. דעת ספר הפרדס לפי דברי הרב אונטרמן, והפירוש הנ"ל בלבוש יוצא ש'גבול אלמנה' אינו תיאור כללי לכל ארץ ישראל, אלא רק למקומות בארץ ישראל שבהם ישבו בני ישראל בזמן מן הזמנים. וכעין זה - אם כי באופן קיצוני יותר - מצאתי בספר הפרדס (לרבנו אשר בן רבי חיים נבי"ו ממונתשון, יצא לאור ע"י מכון רגנשברג, שער שמיני פ"א אות יז), שכתב פירוש חדש ומקורי בעניין זה: "הרואה בתי ישראל ביישובן... פירש הרב ר' יהושעיה הזקן ז"ל כגון שראה ביישוב בית שני. פירוש לפירושו, שאם רואה בית מבתי ארץ ישראל שהם עדיין ביישובן שלא נחרבו בימי טיטוס הרשע, חייב לברך בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה, כדכתיב ויצב גבול אלמנה, וכתיב כי לא אלמן ישראל, והיא היום כאלמנה שהלך בעלה במדינת הים".
לפי ספר הפרדס 'גבול אלמנה' אינו ארץ ישראל בכללותה, ואינו אפילו מקומות היישוב שבהם גרו בימי בית שני. 'גבול אלמנה' כולל רק את הבתים המסוימים שבהם גרו בתקופת בית שני, "והם עדין ביישובן שלא נחרבו בימי טיטוס הרשע".
אולם אף שמבחינת הגדרת 'גבול אלמנה' ישנו דמיון בין דברי ספר הפרדס לדברי הרב אונטרמן, מבחינת תוכן הברכה שיטותיהם הפוכות. לפי הרב אונטרמן תוכן הברכה הוא הודאה על חידוש ההתיישבות שחרבה. לעומת זאת לפי ספר הפרדס ההודאה אינה על חידוש ההתיישבות אלא על קיום ההתיישבות הישנה, ולכן הברכה נאמרת רק על בתים שהיו קיימים בזמן בית שני "והם עדיין ביישובן שלא נחרבו בימי טיטוס הרשע".
סיכום כמה מחכמי ישראל בדורות האחרונים ראו בברכת 'מציב גבול אלמנה' ברכה הקשורה לגאולה, שעניינה הודאה על ההתיישבות המחודשת בארץ ישראל. יסודה של תפיסה זו בדברי כמה פוסקים שכתבו שברכה זו תוקנה דווקא על בתי ישראל בארץ ישראל. ביטוי חריף לתפיסה זו היא שיטת הב"י, שניתן לברך רק בזמן שישראל יושבים על אדמתם בתוקף ובגבורה ובית המקדש קיים.
אולם לדעת האבודרהם, ברכת 'מציב גבול אלמנה' אינה ברכה הקשורה לגאולה, אלא להפך, היא ברכת גלות שעניינה הודאה לה' שמעמידנו אפילו בשפלותנו. כפי הנראה כן היא דעת רוב הפוסקים, ומנהג ישראל לברך ברכת מציב גבול אלמנה בחו"ל מבוסס על שיטה זו.
שיטה שלישית היא שיטת בעל ספר הפרדס. לדעתו ברכת 'מציב גבול אלמנה' אינה ברכת גאולה (כשיטת הב"י) ואינה ברכת גלות (כשיטת האבודרהם), אלא ברכה על קיום ההתיישבות הישנה, ולכן ניתן לברכה רק על בתי ישראל הקיימים מתקופת הבית השני, ו"לא נחרבו בימי טיטוס הרשע".
המחלוקת הנ"ל קשורה במידת מה לשאלה מיהי ה'אלמנה' בברכה זו, האם כנסת ישראל כמו שכתב האבודרהם, או ארץ ישראל כמו שכתב הרצי"ה זצ"ל.