מציב גבול אלמנה/ד
סימן ד[עריכה]
ברכת 'מציב גבול אלמנה' בזמן הזה
לפי מה שהוכחנו בסימן הקודם שכוונת השו"ע במה שכתב: "הרואה בתי ישראל בישובן, כגון בישוב בית שני", שהברכה נוהגת רק בארץ ישראל ובזמן הבית, הנוהגים כפי פסקי מרן השו"ע יברכו ברכה זו בזמן הזה בלא שם ומלכות.
בפשטות נראה שכך הדין גם לבני אשכנז, משום שכמה מגדולי הפוסקים פסקו כדברי השו"ע שברכה זו נוהגת רק בזמן הבית, וקי"ל ספק ברכות להקל. כן כתבו הצל"ח והמהרש"א בדעת רש"י (ברכות נח, ב), וכ"כ לדינא העולת תמיד (ס"ק ט), הפמ"ג (משב"ז ס"ק ב), שו"ת יהודה יעלה (חלק א יו"ד סימן רעז) כף החיים (ס"ק לה) וכ"כ בספר בני ציון (סימן רכד סוף ס"ק יג) ובספר שלמה משנתו (ברכות נח, ב ד"ה ברוך מציב, וארשה תרנ"ה), ובספר זכר נתן (דף כ אות יח, וויען תרל"ב) ובספר מי באר מים חיים (לר' משה יוסף הופמן, ברכות נח, ב, וואיטצען תרס"ו) ובספר מנחת שמואל (לר' שמואל מדולהינוב, ברכות נח, ב ד"ה הרואה, ווילנא תר"ב) וכן משמע מהמלבושי יום טוב (על הלבוש סימן רכד ס"ק ח). וכן נראה שזו דעת הקיצור שולחן ערוך (סימן ס) החסד לאלפים, והבן איש חי (פרשת עקב שנה א) שהשמיטו ברכה זו , וכן כתבו הרה"ג דוד יוסף שליט"א (הלכה ברורה סימן רכד סעיף כא) והרב יעקב הלל שליט"א (מקבציאל גליון כד).
מאידך, רבים מהפוסקים סוברים שניתן לברך ברכה זו גם בזמן הזה. כן משמע מדברי המהרש"ל (הובאו דבריו בב"ח סימן רכד), הב"ח (שם) הלבוש (רכד, י) האליה רבה (ס"ק ז) הגר"ז (סדר ברכות הנהנין פרק יג הלכה יא) שולחן הטהור (רכה, ה) קצות השולחן (סימן סו, ה) וספר ברכות ישראל (פרק יג הלכה יא) . וכן נהגו כמה מגדולי ישראל .
כמו כן, דברי הב"י שניתן לברך רק בזמן הבית הנם מחודשים, ולא נזכרו אצל אף אחד מהפוסקים שקדמו לו . כל הראשונים העתיקו הגמרא כלשונה, ולא אישתמיט אף אחד לומר שהיינו דוקא בזמן הבית. ופלא על הב"י שכתב כן נגד סתימת כל הראשונים .
ועיין באבודרהם שכתב (ברכת הראייה השבח וההודאה ד"ה הרואה אשתו): "הרואה בתי ישראל ביישובן אפילו בארץ ישראל מברך בא"י מציב גבול אלמנה, ע"ש (משלי טו, כח) ויצב גבול אלמנה. פירוש ברוך מעמידנו אפילו בשפלותינו. וכנסת ישראל היא היום כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור, ונוהגת אלמנות חיות, וזה שאמר הכתוב (איכה א, א) היתה כאלמנה לא אלמנה ממש", משמע שברכה זו נוהגת בזמן הגלות. וכעין זה כתב רבנו יהודה ברבי יקר בפרוש התפילות והברכות שלו: "הרואה בתי ישראל וכו' אומר ברוך מציב גבול אלמנה וכו' על שם כי לא אלמן ישראל וגו' והיא היום כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים ונוהגת אלמנות חיות". משמע שהברכה שייכת לזמן הגלות. וכן הטור הביא ברכה זו בסתמא, אף שאין דרכו להביא הלכות שאינן נוהגות בזמן הזה .
כמו כן, מבואר במהרש"ל שנהגו לברך ברכה זו על בתי כנסיות (ואפילו בחו"ל!), ולא חששו לדעת הב"י שהברכה היא רק בזמן הבית. מנהג זה, שהובא לראשונה במהרש"ל הועתק ע"י גדולי הפוסקים: הב"ח (סימן רכד) הט"ז (ס"ק ב) המג"א (ס"ק ט) הגר"ז (סדר ברכת הנהנין פרק יג סעיף יא) המשנה ברורה (ס"ק יד), קצות השולחן (סו, ה) ועוד. עפ"י זה כתב דודי הרב יהודה עמיחי שליט"א (אמונת עתיך גיליון 58 עמוד 38), שניתן לברך בזמן הזה כי במקום מנהג אין אומרים ספק ברכות להקל (עיין בספר ברכת ה' ח"א פ"ב סעיף ה וש"נ).
אולם מהמשנה ברורה משמע שלכתחילה יש לחוש לשיטת הב"י ולברך בלא שם ומלכות, וז"ל (סימן רכד ס"ק יד): "בתי ישראל - פירוש בתי עשירי ישראל שמיושבים בתוקף ובגבורה כגון בישוב בית שני [רש"י]. ואפשר דוקא בא"י ובזמן בית שני קאמר אבל בזה"ז אפילו בא"י לא [ב"י]. ויש שמפרשים כונת רש"י דאפילו אם הם מיושבים עתה כמו בבית שני ג"כ מברכין. והרי"ף פי' בתי ישראל בישובן היינו בתי כנסיות שמתפללין בתוכן. וכן נהגו העולם שאין מברכין על שארי בתים כי אם על בהכ"נ כשרואה אותה ביפיה ובתיקונה. וכתב בא"ר דאין חילוק בין א"י לחו"ל ואפילו בזה"ז. ובפמ"ג מצדד דבזה"ז טוב לברך ברוך מציב גבול אלמנה בלא שם ומלכות".
משמע קצת שמסיק כפמ"ג שבזמן הזה יש לברך בלא שם ומלכות. וכן הזכיר דעת הפמ"ג בשער הציון (ס"ק יא) . וכן סיכם דעת המשנה ברורה בשונה הלכות (סימן רכד סעיף י): "הרואה בתי ישראל בישובן בין בארץ ישראל בין בחו"ל אומר בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה. והמנהג שאין מברכין אלא על בהכ"נ כשרואה אותה ביופיה ובתיקונה, וטוב לברך בזה"ז בלא שם ומלכות".
מיהו גם המשנה ברורה לא נעל את הדלת בפני האפשרות לברך, אלא כתב "טוב לברך בלא שם ומלכות" . משמע שמעיקר הדין ניתן לברך בשם ומלכות, והשמטת שם ומלכות, הינה בגדר המלצה. וכן כתב הרב מרדכי גרוס שליט"א ("הכל ירוממוך", בני ברק תשס"ב, עמוד ע הערה ט): "אמנם משמעות המשנ"ב מדכתב בתחלה שנהגו לברך, דלא ס"ל לעיקרא דדינא כהפמ"ג".
לפיכך נראה שאדם שמרגיש שמחה בראותו בתי ישראל ביישובן, ורוצה להודות לקב"ה על כך ולברך בשם ומלכות רשאי , וכן כתב הפסקי תשובות (רכד אות ט) . וכן נהגו כמה מגדולי ישראל (עיין לעיל הערה 4 ****), וכן משמע משו"ת משנה הלכות (ח"י סימן עה). וכן הורו הרצי"ה קוק זצ"ל (עולת ראיה ח"א עמוד שפח; שיחות הרב צבי יהודה ויקרא עמוד 289) והגר"ש גורן זצ"ל (קובץ 'מחניים', הרבנות הצבאית הראשית, גיליון קב עמוד 8) וכן פסק בשו"ת דבר חברון (או"ח סימן רי). וכן הורו בע"פ הציץ אליעזר והגר"י קאפח זצ"ל (ספר ברכת משה, קרית אונו תשס"ז, פרק י סוף הערה לו) .
ויש לצרף לזה דעת הגרח"ד הלוי זצ"ל בשו"ת עשה לך רב (ח"ד תשובה ה עמוד מז) דלא בעינן בית המקדש, ומה שכתב הב"י "בזמן הבית" היינו שלטון ישראל . ולפי דבריו, גם לדעת מרן השו"ע, יש לברך ברכה זו בזמן הזה. וכן כתב הגר"ש דבליצקי שליט"א (קובץ תורני 'הנאמן' גיליון לה עמוד 22): "מה שהביא שם הב"י דאפשר דוקא בארץ ישראל ובזמן בית שני קאמר, אבל בזמן הזה אפילו בארץ ישראל לא. הכוונה היא ג"כ לומר, דבעינן דוקא תוקף וגבורה כזו שהיה בזמן הבית השני, אבל לא כבזמן הב"י שהיו ממש תחת שלטון זרים. ולפי זה בזמן הזה התוקף והגבורה עדיפי עוד יותר מזמן בית שני, שאז רק היה להם שלטון פנימי עצמאי, משא"כ אנן בדידן". וכן כתב בספר עלי תמר על הירושלמי (ח"א זרעים עמוד רפו): "ונ"ל פשוט שבזמננו שיש לנו מדינת ישראל, אף שהבית אינו בנוי דינו כבזמן בית שני שהעיקר בזה שיש שלטון ישראל. והב"י כוון במה שאמר אבל בזה"ז לא, מפני שבימיו בא"י היה שלטון הערבי מציק, וכן נראה מלשון רש"י כגון בישוב בית שני". ונראה שכן היא דעת הרב צבי יהודה זצ"ל , וכן כתב הרב אליעזר מלמד ('פניני הלכה ברכות - הרחבות' פרק טו הלכה כב). וכן יש לצרף סברת הברכת ראש (ברכות נח, ב הובאו דבריו להלן סימן ט אות ח) שמה שכתב רש"י שהברכה היא רק בזמן הבית, היינו דווקא ביחס לבתי ישראל, אך על בתי כנסיות ניתן לברך גם בזמן הזה.
אולם נראה שהיינו דווקא בא"י, אך בחו"ל אין לברך ברכה זו (עיין לעיל במבוא אות ד ובסימן א אות ו), כי קי"ל ספק ברכות להקל. ואף שמלפנים נהגו לברך ברכה זו גם בחו"ל (כפי שכתבנו לעיל), נראה שמנהג זה עבר ובטל מן העולם, ובזמן הזה אין נוהגים לברך ברכה זו בחו"ל .
ועוד העירני ידידי הרב שאול בר אילן שליט"א, שהאידנא שזכינו וניתן לעלות לארץ ישראל, שוב אין שבח בבתי ישראל המתוקנים ביופיים והדרם בחו"ל (עיין לקמן סימן ז), ואדרבה יש בכך מאיסת ארץ חמדה, ובודאי שאין לברך על זה, ודפח"ח. ועיין במה שכתב החתם סופר (שו"ת חת"ס יו"ד סימן קלח) על דבר מה שהובא בשם ר"י החסיד שיש סכנה לבונה בית אבנים וגם לבונה בית במקום שלא היה שם בית מעולם: ואולי בבונה בית אבנים שלא לצורך להרחיב לו משכנות בחו"ל ולהתייאש מן הגאולה. בכיוצא באלו הרי בנינו סכנה, ואינם מצוה להגן. והוא הדין נמי המרחיב דעתו לבנות במקום שלא היה שם בית כדי להוסיף ישיבת חו"ל, דידיעת ההפכים אחד. כי היכי דאיכא מצוה בארץ ישראל בבתים טפי מדקלי משום ישוב א"י ה"ה בהיפוך בחו"ל. ומה שהתיר שם בהמשך התשובה היינו מחמת דוחק הגלות, אך האידנא שכל אחד יכול לעלות לארץ ישראל ולבנות בה ביתו, שוב אין שום שבח בבנין מתוקן ביופיו בחו"ל, ואדרבה, גנאי הוא לארץ ישראל, ובודאי שאין לברך על זה (וע"ע בהקדמת היעב"ץ לסידור בית יעקב).
והשל"ה הקדוש (סוף מסכת סוכה) כתב על דבר בניית בתים מפוארים בחו"ל: "והואיל ואתא לידי דבר זה, אודיע שלבי היה בוער תמיד, כשראה ראיתי בני ישראל בונים בתים כמו מבצרי השרים, עושים דירת קבע בעולם הזה ובארץ הטמאה וכו' וזה נראה חס ושלום כהיסח הדעת מהגאולה. על כן בניי יצ"ו, אף אם יתן ה' לכם עשירות גדולה, בנו בתים כפי הכרח צרכיכם ולא יותר, ולא תבנו המגדלים וחומות בגאוה וגדולה, רק להיות לכם מדור לפי כבודכם וחדרים להתבודד בהם לתורה ולתשובה. צאו וראו מה ציוה יונדב בן רכב לבניו 'ובית לא תבנו וגו' כי באהלים תשבו' (ירמיה לה, ז), וזה אין שייך האידנא לישב באהלים, רק זה אומר להניח הבנינים המפוארים יותר מכדי צורך הכרח הדירה" .