מצוה:שלא יאכל ערל תרומה
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ.
(ויקרא כב, י)
הזהיר מלאכול הערל תרומה והוא הדין לשאר קדשים שערל מוזהר מאכילתם, וזאת האכילה לא התבארה בכתוב אבל היא נלמדת בגזרה שוה. והמקבלים בארו על זה שזה האיסור הוא מדאורייתא.
ולשון גמרא יבמות (דף ע') מנין לערל שאינו אוכל תרומה נאמר תושב ושכיר בפסח וכן בתרומה מה תושב ושכיר שנאמר בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו והוא הדין לשאר קדשים. הנה כבר התבאר לך שערל אסור בתרומה מן התורה והמשוך אסור מדבריהם, והבן זה, ושם אמרו משוך צריך שימול מדבריהם.
קישורים
שלא יאכל ערל תרומה
שלא יאכל ערל תרומה, כלומר כהן שלא נמול, בין שהוא מזיד, או שוגג, או אנוס וכגון שמתו אחיו מחמת מילה שיראת המות מנעתו מלמול, בכל ענין שיהיה, מכיון שהוא ערל אסור לאכול בתרומה, והוא הדין שאסור בשאר קדשים. ומניעה זו לא נתבארה בכתוב, אלא נלמדה בגזרה שוה. וכתב המעתיק בשם הרמב"ם זכרונו לברכה (בסהמ"צ ל"ת קלה). ובארו המקבלים עם זה, שזה האיסור הוא מדאוריתא לא מדרבנן. ולשון יבמות (דף ע.) מנין לערל שאינו אוכל תרומה? נאמר (שמות יב מה) תושב ושכיר בפסח, ונאמר (ויקרא כב י) תושב ושכיר בתרומה, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר, האמור בתרומה ערל אסור בה, והוא הדין לשאר קדשים. וזה כמו כן לשון ספרא (כאן ד יח), ושם נאמר רבי עקיבא אומר איש איש לרבות את הערל. ושם נתבאר כלומר בגמרא יבמות (דף עב.) שדבר תורה משוך אוכל בתרומה, ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל, ומשוך הוא שנמשכה העדלה בענין שנראה כמי שאינו מהול אחר שנמול. הנה כבר התבאר לך שערל אסור בתרומה מן התורה, והמשוך אסור מדרבנן, והבן זה, ושם נאמר משוך צריך שימול מדרבנן, עד כאן.
ולפי הדומה כל אריכות דבריו כאן הוא מפני שכתוב בעיקר השני בספר המצות שאין כל מה שילמד באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או ברבוי ראוי למנותו במנין המצות, והנה הגזרה שוה אחת משלש עשרה מדות היא, והנה הוא בעצמו, ימנה אסור הערל בתרומה באחת, ואף על פי שהוא נלמד כן ולכן יתנצל באומרו כי המקבלים בארו שזה האיסור מדאוריתא, לא מדרבנן. ונראה כי כונתו לומר שכל זמן שבארו זכרונם לברכה בפרוש שהענין מדאוריתא לא מדרבנן נמנה אותו למצוה, ואף על פי שהוא נלמד באחד מן המדות, אחר שחכמים יעידו על הדבר שהוא דאוריתא, ואם לא שראוי להזהר מאד בגחלת הרב ואירא, הייתי אומר כי מדחק גדול נכנס לזאת הפרשה. וכבר תפש עליו בזה הרמב"ן זכרונו לברכה בספר המצות שלו בעיקר השני והרבה עליו ראיות מדברי הגמרא ומן המדרשות, כמה רבו הדברים עד שלא יכילום שבעה דפין גדולים. וסוף דבר אמר הרב כי ספר מצות הרמב"ם זכרונו לברכה, עניניו ממתקים וכלו מחמדים, מלבד העיקר הזה שהוא עוקר הרים.
משרשי המצוה. לפי שהערל כמו זר נחשב אחר שלא נכנס עם ישראל בברית המילה שהוא ענין גדול, והרחקת זר מן התרומה והטמאים מן הקדש, שרש אחד להם, וכתוב למעלה בסמוך (מצוה רעט).
ונוהגת בכהנים בכל מקום שיש שם תרומה דאוריתא כמו שאמרנו במצוה הקודמת (מצוה רפא). ומי שעבר על זה ואכל תרומה בין טהורה בין טמאה, והוא ערל חייב מלקות.
כהן ערל אסור לאכול בתרומה מהתורה. כדתניא ביבמות [דף ע'] נאמר "תושב ושכיר" בתרומה ונאמר "תושב ושכיר" בפסח, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו, אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו ואם אכל לוקה. גרסינן ביבמות [דף ע"ב] אמר רב הונא משוך מותר לאכול בתרומה ואע"פ שנראה כערל ומדברי סופרים צריך שימול אותו שנייה עד שיראה מהול. ותניא שם [בדף ע"ב ?ושהאגדר ג' חייב לימול מבואר בפר' רבי אליעזר דמילה דף קל"ד] הנולד מהול אוכל בתרומה והטומטום אינו אוכל בתרומה מפני שהוא ספק ערל ואנדרוגינוס מל ואוכל.
שנינו ביבמות [דף ע'] הערל וכל הטמאים אע"פ שהם אסורים מלאכול בתרומה, נשיהם ועבדיהם אוכלין. פצוע דכא וכרות שפכה, הם ועבדיהם אוכלים ונשיהם לא יאכלו. ואם לא ידע את אשתו משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה, הרי אלו יאכלו, וכן מסקי' בפ' הבא על יבמתו [דף נ"ז] וכן אם נשא בת גרים [שם] הרי זו אוכלת [שם דף ה"ו] פצוע דכא כהן שקידש בת כהן אינה אוכלת כך הגירסא בפי' רב"ח [בתו' שם בד"ה מן] ואומר שם שנחלקו בה ולא נפסק הלכה כדברי מי. שנינו בפרק אלמנה ביבמות [דף ט"ז] העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן תשע שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין [כל הסוגיא ע"ס שם בגמ' דף ס"ז וס"ח] העובר כיצד בת ישראל המעוברת מכהן לא תאכל בשביל העובר ובת כהן המעוברת מישראל אסורה לאכול מפני העובר שנאמר ושבה אל בית אביה בנעוריה פרט למעוברת, היבם כיצד בת ישראל הזקוקה ליבם כהן לא תאכל שנ' וכהן כי יקנה נפש וזה עדין לא קנה אותה ובת כהן הזקוקה ליבם ישראל אסורה מפני יבמה שנ' ושבה אל בית אביה בנעוריה פרט לשומרת יבם, האירוסין כיצד בת כהן שנתארסה לישראל אסורה לאכול שהרי יש לו בה קניין ובת ישראל שנתארסה לכהן לא תאכל עד שתכנס לחופה שמא תאכיל לבני בית אביה כמו שביארנו [לעיל בל"ת רנ"ה] החרש כיצד כהנת שנשאת לחרש ישראל לא תאכל שהרי קונה בתקנת חכמים שתקנו לו נישואין ובת ישראל שנשאת לכהן חרש לא תאכל שהרי אינו קונה מה"ת שאינו בן דעת, [פשוט ומבואר הוא דלא גרעה מאנוסה ומפותת כהן שילדה דאוכלת כדאיתא התם בדף ס"ט] ואשת חרש שילדה ממנו הרי זו אוכלת בשביל בנה בן תשע שנים ויום אחד כיצד מי שנשאת לכהן והוא בן תשע שנים ויום אחד אע"פ שביאתו ביאה אינה אוכלת בתרומה בשביל הקטן שאינו קונה עד שיגדיל ואם נבעלה לבן תשע הפסול לה הואיל וביאתו ביאה נפסל המן הכהונה ואסורה לאכול [פ' חרש דף קי"ג ובגיטין דף נ"ד] וכל אלו שאין מאכילין אותה בתרומה של תורה כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם גזירה שמא יאכילנה בשל תורה מסקינן בגיטין [דף ס"ה] האשה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה או ליד שלוחה שעשתה לקבלו וכל שהיא ספק גרושה הר"ז לא תאכל לפיכך האשה שעשתה שליח לקבל גיטה אסורה לאכול בתרומה מיד מספק ואם אמרה לו קבל גיטי במקום פלוני אינה אסורה עד שיגיע שליח לאותו מקום, שלחה שליח להבאת גיטה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. שנינו בתרומות [דף ס' וע"ש בפי' ר"ש] ישראל ששכר בהמה מכהן מאכילה בתרומה וכהן ששכר בהמה מישראל אע"פ שהוא חייב במזונותיה לא יאכילנה תרומה מפני שאינה קניין כספו, ישראל ששם פרה מכהן לפטמה ולהיות השכר ביניהם לא יאכילנה תרומה אע"פ שיש לו לכהן חלק בשבחה אבל כהן ששם פרת ישראל לפטמה אע"פ שיש לישראל חלק בשבחה הואיל וגופה לכהן שהרי שמה לעצמו הר"ז מאכילה בתרומה.
מי שאכל תרומה בשגגה משלם קרן וחומש אפי' ידע שהיא תרומה ושהוא מוזהר עליה אבל לא ידע אם חייב עליה מיתה אם לאו הר"ז שגגה ומשלם קרן וחומש [מבואר בשבת דף ס"ט] אחד האוכל דבר שדרכו לאכול ואחר השותה דבר שדרכו לשתות ואחד הסך דבר שדרכו לסוך שנ' ולא יחללו את קדשי ב"י לרבות את הסך, [בנדה דף ל"ב] ואחד האוכל תרומה טמאה ואחד האוכל תרומה טהורה בשגגה משלם קרן וחומש כדתנן בתרומה [דף נ"ד כל הסוגיא ומבואר שם בפי' ר"מ ור"ש] עוד שנינו שם [בדף נ"ה ובת"כ פ' אמור פו'] אינו חייב בחומש עד שיאכל כזית שנ' ואיש כי יאכל קדש בשגגה ואין אכילה פחותה מכזית, וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית [בתו' פ"ו דתרומות דף ס"א] [במעילה דף ט"ו ובתרומות דף פ'] התרומה ותרומת מעשר בין של דמאי בין של ודאי והחלה הביכורים כולן מצטרפין לכזית לחייב עליהם מיתה וחומש שכולן נקראו תרומה, [ירושלמי דדמאי] ומן הדין היה שאין חייבין חומש על תרומת מעשר של דמאי כמו שאין חייבין חומש על מעשר שני שלו כמו שיתבאר [בסמ"ע מ"ע קל"ו] אבל אמרו חכמים שאם לא יתחייבו עליה חומש יזלזלו בה [*בירושלמי ריש פ"ז דתרומ' וממשמעות מתניתין דרפ"ז דתרומות דף נ"ה ומבואר שם בפי' ר"ש באריכות] כדאיתא בפ' הזהב [דף נ"ד], אכל תרומה. במזיד אם התרו בו לוקה ואינו משלם ואם לא התרו בו אם היתה טהורה משלם את הקרן ואינו משלם את ההומש, [בתוס' פ"ו דתרומות דף ס"א וכן משמע בפסחים דף ל"ב] ואם היתה טמאה משלם דמי עצים אם ראויה להסקה [בפסחים דף ל"א ול"ב] האוכל תרומת חמץ בפסח בין בזדון בין בשגגה בין טמאה בין טהורה פטור מן התשלומין ואפילו הפרישה כשהיא מצה והחמיצה פטור ואפי' דמי עצים אינו משלם שהרי אינה ראוייה להסקה מפני שהיא אסורה בהנאה אין לה דמים שנינו בתרומות [דף נ"ד] האוכל את החומש בשוגג הרי זה מוסיף עליו חומשו שהחומש כקרן לכל דבר וכן מוסיף חומש על חומש לעולם שנינו עוד בתרומות [שם ודגידוליהם חולין בירושלמי שם דף מ"ד] כל המשלם קרן וחומש הרי התשלומין כתרומה לכל דבר אלא שאם נזרעו גידוליהן חולין ואם רצה הכהן למחול אינו מוחל, [שם דף נ"ד] וכל המשלם את הקרן בלבד הרי התשלומים חולין ואם רצה הכהן למחול מוחל [שם דף נ"ד] כל האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים שהוציאו מהן תרומות ומעשרות, ומשלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר וממעשר ראשון שניטלה תרומתו אע"פ שעדיין לא ניטלה תרומה גדולה שיש בו כגון אם הקדים המעשר לתרומה ומשלמין ממעשר שני והקדש שנפדו אע"פ שנפדו שלא כהלכה כדבנן דרבי מאיר [שם בדף נ"ה] ומשלמין מן החדש על הישן אבל אין משלמין ממין על שאינו מינו כדברי רבי עקיבא [שם] שנא' ונתן לכהן את הקדש כקדש שאכל, תניא בגיטין [דף נ"ד] אכל תרומה טמאה משלם חולין בין טמאין בין טהורין אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורים ותניא בתוספתא דתרומות שאם שילם חולין טמאין בין בשוגג בין במזיד תשלומין תשלומין ויחזור וישלם מן הטהורים, הגוזל את התרומה ואכלה משלם קרן וחומש אחד וכעין זה שנינו במסכת תרומות [דף נ"ה ומביאה בב"מ דף נ"ד] כעניין הגונב תרומה שאינו משלם אלא חומש אחד שהחומש שחייב בו משום תרומה יצא בו משום ידי גזלות שנאמר ונתן לכהן את הקדש אינו חייב אלא בחומש של קדש בלבד, גזלה והאכילה לאחר האוכל משלם קרן וחומש וכ"מ שאמרנו משלם קרן וחומש אם אכל שוה ארבעה משלם שוה חמשה ממין שאכל.
התרומה ניתנת לאכילה ולשתיה ולסיכה שהסיכה כשתייה [בשבת דף פ"ו וביומא דף ע"ו וע"ש בתו'] שנ' ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו [שם] והשתיה בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך [בתוספתא דתרומות פ"ה כל הסוגיא וכן במשנת שביעית דף ס"ג] לאכול דבר שדרכו לאכול לשתות דבר שדרכו לשתות ולסוך דבר שדרכו לסוך ולא יסוך יין וחומץ אבל כך הוא השמן הטהור ומדליק את הטמא וזהו הנקרא שמן שריפה בכ"מ [הכי איתא בשבת דף כ"ג] תמרים של תרומה מותר להכין אותם ולקבצם בעיגול הדבילה ואסור לעשות מהם שכר וכן אין עושין תמרים דבש ולא תפוחים יין ולא פירות הסתיו לחומץ וכן כל שאר הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה חוץ מזתים וענבים בלבד ואין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו כמו ששנינו כתרומות [דף נ"ט כל הסוגיא], [בחלה דע"ד ובבכורים דב"ד ובחגיגה דף י"ח] כל האוכל תרומה אפי' פירות צריך נטילת ידים אע"פ שהיו ידיו טהורות ואינה נאכלת עם הזר על השלחן גזירה שמא יאכל ממנה ותרומת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן כדאי' בחלה [דף ע"ז] ואינה צריכה נטילת ידים כחולין, ואין סכין שמן של תרומה בידים מסואבות וכהן שסך שמן של תרומה בן בתו של ישראל מתעגל בו ואינו חושש כדאיתא בתוס' [דתרומות דף ס"ב] ובכריתות [דף ו ] תניא בתוספתא דתרומות [בפ"ט דלעיל כל הסוגיא] ממלא כהן נר שמן שריפה ונותנו לישראל לעלות בו לעלייה ולהכנס בו לחדר לעשות בו צרכי הכהן אבל לא צרכי ישראל ואם היה שותף עמו מותר וישראל שהיה אורח אצל כהן והדליק לו שמן שרפה ועמד הכהן והלך לו אינו חייב לכבות את הנר עד שיתכבה מאליו וטובל הישראל פתילה בנר הכהן ומדליקה לילך בה כדאיתא בירושלמי [מתרומות] שנינו בתרומות [דף ס' כל הסוגיא] מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובתי מדרשות ובמבואות האפילין על גבי החולים ברשות כהן שהנאה של כילוי אסורה לזר, בת ישראל שנשאת לכהן והיא למודה לבא אצל אביה אביה מדליק ברשותה מדליקין בבית המשתה אבל לא בבית האבל דברי ר"י ר' יוסי אומר בבית האבל אבל לא בבית המשתה ר"מ אוסר כאן וכאן ר"ש מתיר כאן וכאן וטעמא של ר"ש מפרש בירו' [שם] שאין חוששין שמא יסתפקו ממנו בבית המשתה מפני נקיון כליהם אין נוגעין בו, ובבית האבל מפני שאין להם פנאי מפני האיבול ובירושלמי פוסק כרבי שמעון [שם] גדולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר כדתניא בתוספתא דטהרות ומפרש רבינו ניסים גאון על פי' הירושלמי [דתרומות] שהיא כחולין להתחייב עליהם בלקט שכחה ופיאה ומעשרות ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטים אותם ועניי ישראל מוכרים את שלהם לכהנים בדמי תרומה אלא שאסורים לזרים משמנה עשר דבר בשבת [דף י"ו] שגזרו עליהן חכמים שיהו אסורין לזרים כתרומה משום תרומה טמאה שביד כהן שלא ישהה אותה אצלו כדי שיזרענה ותצא לחולין ונמצא בא לידי תקלה לפיכך מותר לאכול הגידולים בידים טמאות ומותרין לטבול יום כחולין אבל גידולי גידולין חולין לכל דבר כמו ששנינו בתרומות [דף נ"ז ושם כל הסוגיא בפי' ר"ש] אמרי' בפסחי' [דף ל"ה] הזורע תרומ' טמאה אע"פ שהגידולין טהורין הרי הן אסורין באכילה הואיל והתרומה שנזרעה אסורה באכילה היתה כבר נדחו.
אסור לטמא את התרומה שבא"י כשאר קדשים ולא יביא אותה לידי טומאה ולא יפסיד אותה אלא אוכל הטהורה ומדליק הטמאה [במשנה דתמורה דף ל"ג] ומותר לטמא תרומת חוצה לארץ בטמאות של תורה אע"פ שאינה טמאה אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם כדאמרי' [בשבת דף י"ד וט"ו] בההיא דבכורות שהבאתי למעלה [בל"ת רנ"ז נדה קוצה לה חלה וכו' הורה רבי יצחק בתרומה בזמן הזה בא"י אם היא טהורה כגון פירות שלא הוכשרו הואיל ואין לה אוכלין מאחר שאין לנו אפר הפרה וגם חיוב התרומה אינה אלא מדבריהם [בפ' אלו עוברין דף מ"ד ובפ"ג מינין דף ל"ז ובפ' הערל דף פ"א ופ"ב] טוב שיקברנה כדתנן בחלה [דף קי"א] גבי עיר הנידחת התרומות ירקבו ולא ישרפו עם שלל העיר ולא יתננה בכלי פן יאכלוה וטוב מכולם להכשיר במים ואח"כ יסיקנה הכהן, תרומה שנטמאת בספק לא אוכלין ולא שורפין אלא תהא מונח' עד שתטמא טומאה ודאית ותשרף כדתנן בתרומות [דף נ"ז] ויש ספיקות ששורפין עליה את התרומ' כדתנן בטהרו' [דף נ"ו] כעניין טמאה וטהור' מסקי' בפסחי' [דף ל"ג] פת תרומה שנטמא' משליכה לבית העצים עד שישרפנה וכן השמן שנטמא נותנו בכלי מאוס עד שידליקנו כדי שלא יהא בו תקלה לאחרים ויאכלוהו [שם] חטין שנטמאו שולקן ומניחן בכלי מאוס כדי שלא יהיו ראויין לאכיל' ואח"כ יסיק בהן תנור וכירים [בתמור' דף ל"ג] ומשקין שאין ראוין להדלקה שנטמאו כגון היין קוברין אותו. [מיימו' דתרומו']
אסור לכהן ליטול תרומה ושאר מתנות שלו עד שיפרישו אותן הבעלים שנ' ראשית אשר יתנו לה' לך נתתי וגו' ונא' אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך עד שירימו הם ואח"כ יזכה בהם [מספרי פ' נשא] ולא יטול אותם אחר שהורמו אלא מדעת הבעלים שהרי הן לבעלים ליתן אותם לכל כהן שירצה שנ' ואיש את קדשיו לו יהיו, [במיימו' פי"ב דלעיל] ואם לקחן שלא מדעת הבעלים זכה בהן שאין לבעלים בהן אלא טובת הנאה וטובת הנאה אינה ממון, תניא בפ' הזרוע [דף קל"ד] אין ישר' חייבין להטפל בתרומה ולהביא אותה מן הגורן לעיר ומן המדבר ליישוב אלא כהנים יוצאים לגרנות וישרא' נותני' להם חלקם שם ואם לא יצאו ה"ז מפרישה ומניחה בגורן, ואם הייתה חיה או בהמה אוכלת שם ואינה משתמרת שם מהם התקינו חכמי' שיטפל בה ויביאנה לעיר ויטול שכר הבאתה מכהן שאם הפרישה להניחה לחיה ובהמה הרי חילל השם [בבכורות דף כ"ו] אסור לכהני' וללוים לסייע בכית הגרנות כדי ליטול מתנותיהם וכל המסייע חילל קדשי ה' ועליהם נאמר שחתם ברית הלוי ואסור לישראל להניחם שיסייעו אלא נותן להם חלקם בכבוד בקידושין [דף ו'] מסקי' נתן תרומה לכהן ע"מ להחזירה יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות וכן אסור להם שיחטפו תרומות ומעשרות כדאיתא בפ' הזרוע [דף קל"א וקל"ג] ואפי' לשאול בפיהם אסור אלא נוטלים בכבוד שעל שלחן המקום הם אוכלים ועל שלחנו הם שותים ומתנות אלו לאלהים הם והוא זיכה להם שנ' ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי' תניא בפ' עד כמה [דף כ"ו] לא יתן אדם תרומה לשומר גתו ולא בכור לשומר עדרו ולא מתנות לרועה בהמתו ואם נתן חלל אא"כ נתן שכר שמירתו תחילה, ורשאי ישראל לומר לישראל אחר הילך סלע זה ותן תרומ' או בכור או שאר מתנות לפלוני הכהן בן בתי או בן אחותי [מיימו' דתרומות] בד"א כשהיו הבעלים רוצים ליתן אותה לאחד משני הכהנים אלו בחנם ואו' לו חברו הילך ותן לזה אבל בעלים שאמרו לכהן או ללוי הילך חלק זה בטובת הנאה ה"ז אסור וכן אסור לעשות סחורה בתרומה אע"פ שהוא לוקח מכהן ומוכר לכהן כדתנן בשביעית [דף צ"ט וק'] ומסקי' בכתובות [דף מ"ב] שאין חולקין תרומה בבית הגרנות לעבד שמא יראו אותן העוברים בשדה ויעירו עליו שהוא כהן ולא לאשה שמא תתגרש וגם מפני הייחוד וגם לא לחרש שוטה וקטן וכולם משלחין לחם בבתיהם, וחולקין להם בשאר קדשי הגבול והנושא אשה שאינה הוגנת לו קנסו אותו שלא יחלוק בבית הגרנות עד שיגרשנה וגם לא ישלחו לביתו כלל.
תניא בספרי [קרח] מכל חלבו את מקדשו ממנו למדך הכתוב שבתרומת מעשר שהרמתה אחד ממאה שאם חזרה ונפלה לתוך התשעים ותשעה מקדשתן אבל עולה באחד ומאה ומפריש מן הכל חלק אחד כאותו חלק אחד שנפל ונותנה לכהן והשאר מותר לזרים אבל אם אין שם אחד וק' ימכר הכל בדמי תרומה חוץ מדמי אותו חלק, בד"א כשנתערב מין במינו שבזה הכתוב מדבר [ביבמות דף נ"א] אבל נתערב מן בשאין מינו בנ"ט אם יש בכל טעם תרומה הכל מדומע וימכר לכהנים חוץ מדמי תרומה שבו ואם טעם חולין הכל מותר לזרים, תרומ' ח"ל מותר לבטל אותה ברוב ואוכל אותה בימי טומאתו כדאית' בבכורות [דף כ"ז] ולא עוד אלא אם היה לו יין של תרומת ח"ל נוטל ממנו לוג אחר ונותן עליו שני לוגין של חולין ונמצא הכל ג' ואח"כ נוטל מיין של תרומה לוג ונותן לתוך השלשה ומגביה מארבעתן לוג ושותה וכן נותן לוג א' ונוטל א' ושותה וכן עד שיכלה כל היין של תרומה והן עתה שנים בשני' כעניין שאמר ר' זעירא בירו' [דחלה] שמבטל אפי' א' בא' רק שעניין זה שבארנו התירו ע"י ביטול ברוב ביבמות [דף פ"ב] תניא שתי קופות אחת של חולין וא' של תרומה ולפניהם שני סאין אחת של הולין וא' של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו תרומה לתוך תרומה נפלה וא"ר יוחנן אע"פ שלא רבו חולין על התרומ' בד"א אליבא דרבנן שאומרי' תרומ' בזמן הזה מדבריהם כדאי' בפסחים [דף מ"ד] ובנזיר [דף ל"ז] אבל אליבא דר' יוסי דסדר עולם עד שירבה חולין על התרומה ואומר שם [ביבמות דלעיל] כי ר' יוחנן סובר כר' יוסי שנינו בתרומות [דף נ"ג] סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין וכן סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאים תעלה באחד וק' וצריך לתרום ותאכל קליות או תלוש כמי פירות או פחות מכביצה שאין הסאה שנפלה היא עצמה שעלתה כדברי חכמי' [שם] סאה תרומה טמאה שנפלה לק' סאין של תרומה טהור' בטלה במיעוטה ואוכלין הכל בטהר' ואם נפלה לפחות מק' יניח הכל עד שירקב עוד שנינו בתרומה [שם] תרומה טהורה שנפלה לפחות מק' של חולין טמאים ימכר הכל לכהני' חוץ מדמי תרומ' והכהן אוכל מדומע זה קליות או ילוש אותו במי פירות שאין מכשירין כדי שלא תטמא את התרומ' מן החולין הטמאין או ילוש מדומע זה פחות פחות מכביצה שאין אוכל טמא מטמא אוכל אחר עד שיהא כביצה [בתרומות דף נ"ט] מי כבשים ומי שלקות של תרומה הרי הן אסורין לזרים, יין של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והם מותרות וכן שמן של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והם מותרות כדתניא בתו' דתרומות [דף ס"ב], [שם ובזבחים דף צ"ו] קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט ואם שטף את הקדירה במים או ביין אחר מריקה ה"ז מותר לבשל בה, בשל במקצת הכלי אין צריך לשטוף את כולו אלא שוטף מקום הבישול בלבד כדאי' בזבחים [דף צ"ו] מה שאין כן בקדשים.
תרומה גדולה ותרומת מעשר והחלה והביכורים כולם נקראין תרומה. בתרומ' מעשר הוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' ואומר כתרומת גורן וגו' [בספרי פ' ראה] ובחלה הוא אומר חלה תרימו תרומה ונאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ותרומת ידך אלו הביכורים שהרי אין לך דבר שטעון הבאת מקום שלא פרטו בפסוק זה חוץ מן הביכורים. [הכי איתא ביבמות דף פ' ובבכורים דפ"ד] לפיכך דין ארבעתם לעניין אכילה ודימוע אחד הוא ואם נטמאו ישרפו. ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדברים כתרומת מעשר של ודאי אלא שאין לוקין על אכילתה כתב רבינו משה [בסוף הלכות תרומות] כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל ואח"כ מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה וכן קבל מרבותיו וכן ראה שנוהגים שמברכים אפילו בחלת ח"ל שגם אכילת קדשי הגבול בעבודה שנ' עבודת מתנה אתן את כהונתכם.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.