מצוה:למלוח כל קרבן
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח.
(ויקרא ב, יג)
הציווי שנצטוינו להקריב מלח עם כל קורבן. והוא אמרו יתעלה "על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, יג).
וכבר נתבארו דיני מצוה זו בספרא (ויקרא ב, יג) ובכמה מקומות במנחות.
להקריב מלח על כל הקרבנות. כלומר, שיתן מלח בבשר הקרבן וכן בקמח המנחות, שנאמר (ויקרא ב יג) על כל קרבנך תקריב מלח.
כבר אמרנו במצות בנין הבית (מצוה צה), כי משרשי מצות הקרבן להכשיר ולהישיר נפש המקריב אותו. ועל כן לעורר נפשו של מקריב נצטוה בהקרבת דברים הטובים והערבים והחביבים עליו, וכמו שכתבנו למעלה. והמלח בו גם כן מן השרש הזה, כדי שתהיה אותה פעולה שלמה, לא תחסר לפי הנהגת האדם דבר, כי אז יתעורר לבו אליו יותר, כי כל דבר מבלי מלח לא יערב לאיש לא טעמו ולא אף ריחו. ומלבד זה יש במלח ענין אחר רומז, כי המלח מקיים כל דבר ומציל על הפסד והרקבון. וכן במעשה הקרבן ינצל אדם מן ההפסד, ותשמר נפשו ותישאר קיימת לעד.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות כ.) כי כל הקרבנות נמלחין קודם שיעלו למזבח, ואין לך דבר שקרב למזבח בלא מלח חוץ מן הנסכים והדם והעצים, ודבר זה קבלה ואין לו מקרא, ואם עבר והקריב בלא מלח הקרבן כשר ונרצה, חוץ מן המנחה שהמלח מעכבה שנאמר בה בפירוש ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך, ויתר פרטיה מבוארים בספרא ובמקומות ממנחות (יח א; כא ב).
ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה. ועובר על זה והקריב מנחה או קרבן בלא מלח -- בטל עשה, ועוד שהוא עובר על לאו, דכתיב (שם) ולא תשבית מלח וגו'.
כתוב בפ׳ ויקרא וכל קרבן מנחתך במלח תמלח לא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח. הרי למדת שמליחת קרבנות מצות עשה.
ותניא בפ׳ הקומץ רבה [דף כ׳] אילו נא׳ על כל קרבנך תקריב מלח בלבד, שומע אני אפי׳ עצים שנקראו קרבן שנאמר לקרבן העצים וכן דם שנאמר בו הקרבה. ת״ל מנחתך, מה מנחה מיוחדת שאחרים באים לה חובה שצריכין לה עצים, אף כל כיוצא בזה יצאו עצים ודם שאין אחרים באין חובה להן. אי מה קרבן מנחתך דבר המתיר אף כל דבר המתיר אביא את הדם שמתיר את הקרבן. ת״ל מעל מנחתך ולא מעל דמך. מעל מנחתך, יכול תהא כל המנחה כולה טעונה מלח? ת״ל קרבן מנחתך, הוא הקומץ בלבד שטעון מלח. אין לי אלא קומץ, מניין לרבות לבונה? ת״ל על כל קרבנך תקריב מלח, מרבה אני לבונה שכן באה עמה בכלי אחד. מניין לרבות מתנדב לבונה בפני עצמה ולבונה הבאה בבזיכין ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ואימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ואיברי עולה ועולת העוף? ת״ל על כל קרבנך תקריב מלח.
ותניא [שם דף כ״א כל הסוגיא] יכול תבוננו? ת״ל תמלח. אי תמלח יכול במי מלח? ת״ל במלח. ולא תשבית מלח, הבא מלח שאינה שובתת. ואיזו היא? זו מלח סדומית. ומניין שאם לא מצא מלח סדומית, שמביא מלח איסרוקנית? ת״ל תקריב, תקריב כל שהו תקריב מ״מ תקריב אפילו בשבת אפילו בטומאה. מאי תבוננו? אמר רב אשי יכול יתן טעם בבינה. פי׳ רבינו יעקב [בתו׳ שם] שנכנסת בגוף האדם מעט מעט. ת״ל תמלח שבא לרבות אי תמלח יכול במי מלח כלומ׳ שלמורי״א בלע״ז ת״ל במלח שבא למעט.
כיצד עושה? מביא את האבר ונותן המלח עליו והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו. ובהלכות איסור והיתר [בסמל״ת ל״ת קל״ז] פירשתי בשם רבינו יצחק בר אברהם פי׳ אחד נכון וישר [בפ׳ הקומץ רבה דף י״ח] שנינו לא מלח כשר ובגמ׳ [שם] מפ׳ דלא מלח כלל רוצה לומר אמנם בברייתא [שם דף י״ט] תנא דמליחה מעכבת ומשמע שהאמוראים סוברין שהברייתא עיקר דאמר רב [שם] כל מקום ששנה הכתוב במנחה אינו אלא לעכב ושמואל אמר כו׳ מתסיף לה רב אדא [שם] הרי מלח דלא שנה בה ומעכבת דתניא [שם] ברית מלח עולם שתהא ברית אמורה במלח דברי רבי יהודא. רבי שמעון אומר נאמר כאן ברית מלח עולם ונאמר להלן ברית כהונת עולם כשם שאי איפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח. ומתרץ רב כתנא [בדף כ׳] דמתניתין סבירא לי׳ כמאן דאמר לא מלח כשר ואיבעית אימא כיון דכתיב ביה ברית מלח כמה דתנא ביה קרא דמיא.
מסקינן בפ׳ הקומץ [דף כ״א] כי המלח משל ציבור היה ותניא [שם] בשלש מקומות המלח נתונה לצורך: בלשכת הפרוה ששם מולחין עורות קדשים, ועל גבי הכבש ששם מולחין את האיברים, ובראשו של מזבח ששם מולחין את הקומץ והלבונה וכל אותם שבארנו למעלה.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.