מצוה:לא לקרוח שער ראשו על מת
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא יקרחה [יִקְרְחוּ] קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת.
(ויקרא כא, ה)
בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת.
(דברים יד, א)
הזהירנו מעשות קרחה בראש על המתים, כמו שיעשו הסכלים, והוא אמרו יתעלה "ולא תשימו קרחה" (דברים יד, א).
ונכפלה אזהרה זו בכהנים באמרו "לא יקרחו קרחה וגו'" (ויקרא כא, ה) להשלים הדין הזה, כי מאמרו "בין עיניכם" היינו יכולין לומר כי הקורח מן הראש [סמוך לפדחת] לבד יאסר, ולכן ביאר ואמר "בראשם" לחייב על הראש כ"בין עיניכם". ואילו אמר גם כן "לא יקרחו קרחה בראשם", היינו אומרים בין על המת בין שלא על המת, וכבר ביאר שם למת.
וכל מי שיגלח שער ראשו בקרחה על מת לבד כגריס, לוקה. בין היה כהן או ישראל, לוקה על כל קרחה וקרחה מלקות אחת. וכן כפל בכהנים "ופאת זקנם לא יגלחו וגו'" אמנם בא להשלים דין מצוה זו כמו שהתבאר במכות (דף כ.).
שלא לקרוח שיער הראש על המתים, כמו שיעשו חסרי הדעת, ועל זה נאמר "ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד, א). ונכפל לאו זה על הכהנים, שנאמר עליהם "לא יקרחו קרחה בראשם" (ויקרא כא, ה). ולמדנו משם לחייב על כל הראש כמו בבין העיניים, כמו שבא במסכת מכות (דף כ.). ומן הכתוב הזה למדו גם כן שאין החיוב בקרחה כי אם הקורח על מת דווקא. ונמצא עם שני הכתובים תשלום המצוה וביאורה בין בישראל בין בכהנים, שהכל מתחייבין על כל הראש כבין העיניים. ואין לך לשאול במקום הזה ובכל כיוצא בו: למה לא בא ביאור הכתוב כולו במקום אחד? עם ההקדמה שכתבתי לך בראש ספר זה של אלה הדברים, הלא היא תניח דעתך בעניינים אלה במקומות רבים.
משרשי המצוה כתוב במצוה הקודמת.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהקורח קרחה אחת על חמישה מתים, לוקה חמש. והקורח חמש קרחות על מת אחד, לוקה חמש (פי"ב מהל' עבודה זרה הט"ו), כשהתרו בו על כל אחת ואחת. הקורח ביד או בסם חייב, ואפילו הטביל אצבעותיו בסם והניחן בחמישה מקומות בראשו בבת אחת, הואיל וקרח חמש קרחות לוקה חמש. ואף על פי שהיא התראה אחת, הואיל וכולן באין כאחת. ויתר פרטי המצוה בסוף מכות. וכל עניינה כדין חברתה הקודמת בשווה.