מצוה:לא לעזוב את הבית לצורכי ציבור בשנת הנישואים הראשונה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח.
(דברים כד, ה)
הזהיר החתן מצאת מביתו שנה אחת כלה לטורח מהטרחים, לא לצאת בצבא ולא לזולתו. אבל נסלק ממנו כל טורח וכל משא שיהיה חייב בהם, לעזוב אותם כל השנה. והוא אמרו ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו.
ובגמרא סוטה לא יצא בצבא, יכול בצבא הוא דלא יצא אבל יתקן כלי זיין ויספק מים ומזון. תלמוד לומר ולא יעבור עליו לכל דבר. יכול שאני מרבה אף הבונה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, ארס אשה ולא לקחה. תלמוד לומר עליו אי אתה עובר אבל אתה מעביר לאחרים. וכי מאחר דנפקא ליה מלא יעבור עליו לא יצא בצבא למה לי לעבור בשני לאוין. וכבר בארנו בשרש ט' שלא כל מה שיתחייבו עליו שני לאוין יהיו שתי מצות. ודע כי החתן עצמו מוזהר מלצאת מביתו בסחורה כל שנתו (*ברדב"ז ח"א סי' רל"ח כתב שזה טעות המעתיק).
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ח מסוטה.
הערות
קישורים
שלא להוציא חתן מביתו כל שנה ראשונה
שנמנע החתן מלצאת מביתו כל השנה, כלומר ללכת במסעות רחוקים. ונמנע גם כן שר הצבא מלהוציאו בעל כרחו, כלומר להוציאו ללכת למלחמה, או לעשות מהמלאכות הצריכות בשביל המלחמה, כגון לספק מים ומזון לאחיו, או לתקן עניני העיר לשמרה מהאויב, ועל זה נאמר (דברים כד ה) ולא יעבר עליו לכל דבר. ואמרו במסכת סוטה (דף מד.) לא יצא בצבא יכול בצבא הוא דלא יצא, אבל יתקן כלי זין ויספק מים ומזון? תלמוד לומר ולא יעבר עליו לכל דבר. ודקדקו עוד, עליו הוא דאין אתה מעביר, אבל אתה מעביר על אחרים, כלומר לשבים מהמלחמה בשביל רכות הלב, או בשביל חנוך בית וכרם. ועוד אמרו שם, וכי מאחר דנפקא ליה מלא יעבר עליו, לא יצא בצבא למה לי? לעבר עליו בשני לאוין.
וכבר כתבתי הצריך במצוה זו, לפי ענין הספר במצות עשה שלו שבסדר זה (מצוה תקפב), קחנו משם.
בפרשת תצא "כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח".
מכאן שנינו בסוטה [דף מ"ג] שמי שנטע כרם וחללו או בנה בית וחנכו והנושא את ארוסתו והכונס את יבמתו, שלא יצא בצבא כלל ולא יעבור עליהם שום עול מן הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן את הדרכים. ודורש [שם] "נקי יהיה" לרבות כרמו לביתו כמשמעו. "אשתו" זה שכונס ארוסתו. "אשר לקח" להביא את יבמתו.
ויש כאן גם עשה דנקי יהיה לביתו כאשר בארנו בסמ"ע (מ"ע קכ"א) ושני לאוין אלו עניין אחד הוא.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.