מצוה:לא להניח לגוי לרדות בעבד עברי הנמכר לו
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ.
(ויקרא כה, נג)
שהזהירנו מהניח העכו"ם השוכן בארצנו להעביד עבד עברי שמכר עצמו בעבודת פרך, והוא אמרו יתעלה "לא ירדנו בפרך לעיניך" (ויקרא כה, נג).
ולא נאמר: אחר שזה העבד עברי עבר על נפשו ומכר את עצמו לעכו"ם, נעזבהו וימצא מה שימצא ויעשה לו מה שיעשה. אבל נצוה על העכו"ם הזה ונמנעהו מהעביד בו עבודת פרך.
שלא נניח הגוי השוכן בארצותינו להעביד בעבד עברי שמכר עצמו לו בעבודת פרך, שנאמר "לא ירדנו בפרך לעיניך" (ויקרא כה, נג). ולא נאמר: אחר שזה העברי עבר על נפשו ומכר עצמו לגוי, נניחנו לסבול כל עבודה. ואמרו בספרא (בהר ח, ח) "לא ירדנו בפרך לעיניך", אין אתה מצווה אלא לעיניך. כלומר שאין אנו חייבים לחזר עליו ולהיכנס בבית הגוי לראות אם יעבידנו בפרך אם לא, אלא כל זמן שנראה הדבר – נמנענו ממנו.
שורש מצוה זו נגלה הוא לכל רואי השמש. דיניה כלולים בעיקרה.
ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן שידנו תקיפה על האומות, שיש בנו כוח עליהם לצוותם לעשות דבר או שלא לעשותו. והעובר על זה וראה הגוי מעביד הישראל בעבודת פרך, ויש כוח בידו למנעו ולא מנעו, עובר על לאו זה. אבל אין מלקין אותו עליו לפי שאין בו מעשה.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.