מצודות על שמואל א ב ה
<< | מצודות על שמואל א • פרק ב' • פסוק ה' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
שְׂבֵעִ֤ים בַּלֶּ֙חֶם֙ נִשְׂכָּ֔רוּ וּרְעֵבִ֖ים חָדֵ֑לּוּ עַד־עֲקָרָה֙ יָלְדָ֣ה שִׁבְעָ֔ה וְרַבַּ֥ת בָּנִ֖ים אֻמְלָֽלָה׃
מצודת דוד
"עד עקרה ילדה שבעה" - רצה לומר כל כך רבה השגחתו עד אשר מי שהיתה עקרה ילדה שבעה בנים ומי שהיתה בת רבת בנים נכרתה באבדן כל בניה
"ורעבים" - ואשר היו משכירים עצמם בעבור הרעבון חדלו מלהשכיר עצמן כי מצאו די מחסורם
"שבעים" - אנשים שהיו שבעים נעשו רעבים עד שישכרו עצמם לעבודה בעבור הלחם
מצודת ציון
"חדלו" - מנעו
"אמללה" - ענין כריתה כמו (שם ו ג) אומלל אני