מפרשי רש"י על שמות יט ד
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק י"ט • פסוק ד' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ט • יב • יג • טו • יז • כג • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃
רש"י
"אתם ראיתם" - (שבת פו) לא מסורת היא בידכם ולא בדברים אני משגר לכם לא בעדים אני מעיד עליכם אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם
"ואשא אתכם" - (מכילתא) זה יום שבאו ישראל לרעמסס שהיו ישראל מפוזרין בכל ארץ גושן ולשעה קלה כשבאו ליסע ולצאת נקבצו כלם לרעמסס ואונקלוס תרגם ואשא ואטלית יתכון כמו ואסיע אתכם תיקן את הדבור דרך כבוד למעלה
"על כנפי נשרים" - כנשר הנושא גוזליו על כנפיו שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ לפי שאין עוף אחר פורח על גביו לכך נותנו על כנפיו אומר מוטב יכנס החץ בי ולא בבני אף אני עשיתי כן ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו' והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם
"ואבא אתכם אלי" - כתרגומו
רש"י מנוקד ומעוצב
אַתֶּם רְאִיתֶם – לֹא מָסֹרֶת הִיא בְּיֶדְכֶם, [לֹא בִּדְבָרִים אֲנִי מְשַׁגֵּר לָכֶם, לֹא בְּעֵדִים אֲנִי מֵעִיד עֲלֵיכֶם], אֶלָּא אַתֶּם רְאִיתֶם.
אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרַיִם – עַל כַּמָּה עֲבֵרוֹת הָיוּ חַיָּבִין לִי קֹדֶם שֶׁנִּזְדַּוְּגוּ לָכֶם, וְלֹא נִפְרַעְתִּי מֵהֶם אֶלָּא עַל יֶדְכֶם.
וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם – זֶה יוֹם שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְרַעַמְסֵס, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִין בְּכָל אֶרֶץ גֹּשֶׁן, וּלְשָׁעָה קַלָּה, כְּשֶׁבָּאוּ לִסַּע וְלָצֵאת, נִקְבְּצוּ כֻּלָּם לְרַעַמְסֵס. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "וָאֶשָּׂא" – כְּמוֹ "וָאַסִּיעַ אֶתְכֶם", "וְנַטֵּילִית יָתְכוֹן", תִּקֵּן אֶת הַדָּבָר דֶּרֶךְ כָּבוֹד לְמַעְלָה.
עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים – כְּנֶשֶׁר הַנּוֹשֵׂא גּוֹזָלָיו עַל כְּנָפָיו. שֶׁכָּל שְׁאָר הָעוֹפוֹת נוֹתְנִים אֶת בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, לְפִי שֶׁמִּתְיָרְאִין מֵעוֹף אַחֵר שֶׁפּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם; אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה – אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מִן הָאָדָם, שֶׁמָּא יִזְרֹק בּוֹ חֵץ, לְפִי שֶׁאֵין עוֹף אַחֵר פּוֹרֵחַ עַל גַּבָּיו. לְכָךְ נוֹתְנוֹ עַל כְּנָפָיו, אוֹמֵר: מוּטָב יִכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בִּבְנִי. אַף אֲנִי עָשִׂיתִי כֵּן, "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים" וְגוֹמֵר (שמות יד,יט), "וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם" וְגוֹמֵר (שם,כ); וְהָיוּ מִצְרִים זוֹרְקִים חִצִּים וְאַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָאוֹת, וְהֶעָנָן מְקַבְּלָם.
וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי – כְּתַרְגּוּמוֹ [וְקָרֵיבִית יָתְכוֹן לְפוּלְחָנִי].
מפרשי רש"י
[ז] לא מסורת היא בידכם. דאם לא כן "אתם ראיתם" למה לי. ומפני שאין זה טעם שיהיו מקבלים את הברית בשביל שעשה במצרים, דאם חטאו ונענשו - אנהו דאפסידו אנפשייהו, ואין זה טובה לישראל, ולכך אמר 'על כמה עבירות היו חייבים לי קודם ולא נתפרעתי וכו, וזהו הטובה שהוא לישראל, שנפרע משונאיהן מה שעשה להן רעה:
[ח] נתקבצו כולם לרעמסס. ואף על גב דלעיל פירש (רש"י יב, לז) "ואשא אתכם על כנפי נשרים" על ק"ך מילין שהלכו ביום אחד מרעמסס לסוכות, הא והא איתא, דכולם נתקבצו לרעמסס מארץ גושן כדי שיהיו יוצאים ממצרים, ומרעמסס לסוכות ק"ך מילין כדי שיתקרבו לים סוף, וירדוף פרעה אחריהם וימצא אותם חונים על הים (לעיל יד, יט). ולפיכך כאן דכתיב "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", אין לפרש על שהלכו מרעמסס לסוכות, דלא שייך "ואביא אתכם אלי", דלא היה זה רק לקרב אותם אל הים כדלעיל, אבל שנתקבצו לרעמסס ביום אחד - שייך בזה "ואביא אתכם אלי", כדי שיוציאם ממצרים:
[ט] כנשר הנושא וכו'. ואף על גב דקרא דכתיב "ואשא אתכם" הוא על יום שנתקבצו לרעמסס, ובאותו נשיאה לא היו "כנפי נשרים", אין זה קשיא, דהכל נקרא נשיאה אחת - ממקום שלקח אותם עד המקום הזה שבאו להר סיני, והרי נשיאה זאת על כנפי נשרים, שגם הנשר אינו הולך תמיד במהירות, וכשצריך - הולך במהירות, וכשאין צריך - אינו הולך במהירות, הכל כפי שהוא צריך. ומאחר שהיה בנשיאה זו בסופה "כנפי נשרים", שהיה המלאך מקבל החיצים (רש"י כאן ולעיל יד, יט), יאמר שהיה בנשיאה שהביאם להר סיני 'נשיאה על כנפי נשרים'. ומה שפירש "ואשא אתכם על כנפי נשרים" שהמלאך היה מקבל החיצים, והיה לפרש גם כן על יום שבאו לרעמסס, דאם כן לא הוי למכתב "ואשא אתכם על כנפי נשרים", אלא 'ואשא אתכם כנשר גוזליו', מאי "על כנפי נשרים", ועל כרחך תרתי שמעינן; שאם כתב "ואשא אתכם כנשר" לא הוי שמעינן רק שנשא אותם במהירות כנשר, שהביאם מרעמסס לסוכות, אבל מדכתיב "על כנפים" לומר שהיה אומר מוטב שיכנס החץ בי. ולהא לחוד לא אתא, דאם כן לכתוב 'ואשא אתכם על כנפים', אלא שבא לומר שנשאם במהירות כמו הנשר:
[י] והענן מקבלם. ולעיל פירש בפרשת בשלח (רש"י יד, יט) שהמלאך היה מקבל אותם, כבר מבואר למעלה (שם אות כא) כי המלאך היה מקבל החיצים על ידי הענן, עיין שם: