מפרשי רש"י על שמות ד כו
| מפרשי רש"י על שמות • פרק ד' • פסוק כ"ו |
• ח • ט • י • יא • יג • יד • יח • יט • כ • כב • כד • כו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת׃
רש"י
"וירף" - המלאך ממנו אז הבינה שעל המילה בא להורגו
"אמרה חתן דמים למולת" - חתני היה נרצח על דבר המילה (שינה רש"י בלשונו לעיל כתב אתה היית גורם דקשה לרש"י מה זה אז אמרה חתן דמים והלא גם לעיל אמרה חתן דמים אלא מתחילה סברה דזה וזה גורם חטא המילה וחטא אחר אח"כ כשראתה וירף לגמרי אז הבינה דעל דבר המילה לבד בא ובזה מתורץ ג"כ השינוי לשון בתרגום אונקלוס בחתן דמים ודו"ק כנ"ל)
"למולת" - על דבר המולות שם דבר הוא והלמ"ד משמשת בלשון על כמו (שמות יד) ואמר פרעה לבני ישראל ואונקלוס תרגם דמים על דם המילה
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיִּרֶף – הַמַּלְאָךְ מִמֶּנּוּ.
אָז – הֵבִינָה שֶׁעַל הַמִּילָה בָּא לְהָרְגוֹ.
אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת – חֲתָנִי הָיָה נִרְצָח עַל דְּבַר הַמִּילָה.
לַמּוּלֹת – עַל דְּבַר הַמּוּלוֹת. שֵׁם דָּבָר הוּא, והלמ"ד מְשַׁמֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן 'עַל', כְּמוֹ "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יד,ג). וְאוּנְקְלוּס תִּרְגֵּם "דָּמִים" עַל דַּם הַמִּילָה[1].
מפרשי רש"י
[כ] אז הבינה שעל המילה בא להורגו וכו'. הקשה הרא"ם והלא כבר ידעה שעל המילה בא להורגו, דהא אמרה "חתן דמים אתה לי" (פסוק כה) 'אתה גרמת שחתני על ידך נרצח' (רש"י שם), ויראה פירושו דהיתה סבורה כי המלאך בא להורגו בשביל שחטא ולא מל וכבר עבר עבירה זאת, ובשביל זה בא המלאך ורוצה להרוג אותו, לכך קראה את התינוק "חתן דמים" הורג אישי אתה, שעל ידך חתני נרצח בעבור שלא מל אותך. וכשראתה שהיה מניח אותו ולא עשה לו כלום, ראתה 'שעל המילה בא להורגו', פירוש 'על המילה' מה שהוא מעכב את המילה, וזהו נקרא 'על המילה', דחטא שחטא שלא מל - לא נקרא 'על המילה', דמה דהוי הוי, רק נקרא דבא על שחטא. וכך היתה סבורה מתחלה - שכבר נענש בשביל שחטא על המילה, אבל כשראתה שהניח אותו, אם כן לא נענש כבר, ואז ידעה שלא בא על מה שחטא, ולפיכך קראה אותו "חתן דמים למולות". והשתא הוי שפיר, דמתחלה קראה אותו סתמא ד'על ידך חתני נרצח', כלומר בשביל שחטא ונענש על ידך, ולא שבא בשביל חשיבות מצות המילה רק להעניש את משה, וכאשר ראתה שהניח אותו אחר שנימול - אז ידעה דבשביל חשיבות המילה היה, דהיינו מה שמעכב המילה. וחלוק גדול הוא כאשר היה בא על חטא שחטא, דזה לא הוי רק לענוש את האדם החוטא, אבל כשבא על עכוב המילה - אז לא בא לענוש את החוטא, רק משום חשיבות המילה, שהקב"ה חפץ במילה דוקא, ולא היה בא לענוש אחר שתהיה נעשה המצוה, ולפיכך קראו "חתן דמים למולת", כלומר בשביל עכוב המילה שלא נעשה - היה זה: [כא] ואונקלוס תרגם דמים על דם המילה וכו'. והקשה הרא"ם דאם "חתן דמים" הוא רוצה לומר דם המילה, אם כן מה שתרגם 'אתחייב חתנא קטול' באיזה מקום נזכר, ויראה לומר כי מתחלה אמרה (פסוק כה) "חתן דמים אתה לי", ומדאמרה "אתה לי" כך אמרה 'בדמי דמהולתא אתיהב חתנא לנו', ואחר כך לא אמרה "אתה לי" אלא "חתן דמים אתה למולת", לכך פירשו אלמלא דם המילה, שבו נשאר חיים, היה חייב מיתה בשביל המילה, שעכב המצוה. לכך בזה שאמרה "למולת" הזכיר הכתוב שהיה חייב מיתה. והבן כי אצל הצלתו מן המיתה (פסוק כה) הזכיר הכתוב דמי המילה, שבשביל דמו של בן היה ניצול מן המיתה. ואצל העונש (פסוקנו) הזכיר "למולת", שבשביל מצות המילה שעכב חייב מיתה. ומה שתרגם אונקלוס (פסוק כה) 'אתיהב חתנא לנו', אין פירושו דודאי אתיהב לה, אלא דרך תפילה אמרה זה, דעדיין לא ידעה עד שניצול, ואחר כך אמרה - זה בודאי שבשביל דם המילה ניצול, שאם לא היה דם המילה - היה חייב מיתה, לכך הוצרכה לומר שנית:
בד"ה וירף המלאך כו' נ"ב ולי נראה דה"פ מתחילה היתה סוברת שעון אחר בידו שראוי למות עליה אבל לא מחמת המילה בפרט מאחר שהיה דעתו למולו אלא שהראה לו המלאך שאם היה נזהר במילה בשעתה היתה מתכפרת עליו עד שישוב בתשובה ועכשיו שנתרשל גרם לו המיתה הראשונה שנתחייב בה ומ"ה פירש רש"י את היית גורם לי כו' ועכשיו שראתה שלא הזיקו ויצא חי א"כ הרגישה שעל המילה בא להרגו ודוק מהרש"ל:
בד"ה ואונקלוס תרגם כו' קשיא לדוכת' כו' נ"ב ואני אומר שלכך פירש התרגום מתחילה גבי חתן דמים אתה לי כי בדמים דמהילת' אתיהב חתנה לנו כלומר בודאי יחזיר לי אישי שהרי מהלתי אותו וסברה שאם לא היתה מוהלת אותו לא ימיתנו אלא ישליכו למקו' אחר כמו אשמדאי לשלמה או כה"ג ואח"כ כשראתה כשהניח אותו והיה מוטל כמת בהתעלפות והא ראייה דלא מצינו שדיבר משה מאומה א"כ הרגישה שאם לא היתה מוהלת היה מת ועבר מן העולם ע"כ אמרה חתן דמים למולות ולא אמרה לי אלא כלומר החתן שהוא בעולם בעבור דמים למולות וממילא אי לא היה דמים למולות אתחייב קטלה ואם כן אתחייב חתנ' קטול שאז התרגום הוא נופל לתואר הענין ודוק ולרש"י אינו קשה תרי זימני דמים למה דאחת לגורם מיתה ולבסוף חייב מיתה כדפי' מהרש"ל:
- ^ פס' כה: כי חתן דמים אתה לי = "בִּדְמָא דִּמְהוּלְתָּא הָדֵין אִתְיְהֵיב חַתְנָא לַנָא". וכאן: חתן דמים למולת = "אִלּוּלֵי דְּמָא דִּמְהוּלְתָּא הָדֵין אִתְחַיַּיב חַתְנָא קְטוֹל".