מפרשי רש"י על ויקרא ד י
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ד' • פסוק י' |
• ב • ג • ה • ח • י • יב • יג • יח • כ • כב • כד • כה • כו • לה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כַּאֲשֶׁ֣ר יוּרַ֔ם מִשּׁ֖וֹר זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְהִקְטִירָם֙ הַכֹּהֵ֔ן עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃
רש"י
"כאשר יורם" - מאותן אימורין המפורשין בשור זבח השלמים וכי מה פי' בזבח השלמים שלא פי' כאן אלא להקישו לשלמים (זבחים ג) מה שלמים לשמן אף זה לשמו ומה שלמים שלום לעולם אף זה שלום לעולם ובשחיטת קדשים מצריכו ללמוד הימנו שאין למדין למד מן הלמד בקדשים בפרק איזהו מקומן
רש"י מנוקד ומעוצב
כַּאֲשֶׁר יוּרָם – כְּאוֹתָן אֵמוּרִין הַמְפֹרָשִׁין בְּשׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים. וְכִי מַה פֵּרַשׁ בְּזֶבַח הַשְּׁלָמִים שֶׁלֹא פֵּרֵשׁ כָּאן? אֶלָּא לְהַקִּישׁוֹ לִשְׁלָמִים: מַה שְּׁלָמִים לִשְׁמָן, אַף זֶה לִשְׁמוֹ; וּמַה שְּׁלָמִים – שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה שָׁלוֹם לָעוֹלָם (שם,ב). וּבִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים מַצְרִיכוֹ, לִלְמֹד הֵימֶנּוּ שֶׁאֵין לְמֵדִין לָמֵד מִן הַלָּמֵד בְּקָדָשִׁים, בְּפֶרֶק 'אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן' (זבחים מ"ט ע"ב).
עַל הַכָּבֵד, עַל הַכְּלָיוֹת, עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו – כֻּלָּן לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת הֵן, כְּמוֹ 'מִלְּבַד'.
מפרשי רש"י
[ט] ומה שלמים שלום בעולם. דכתיב (לעיל ג, א) "זבח שלמים". ואף על גב שדריש בתורת כהנים (שם) שכל הזבחים הם שלום בעולם, ואפילו חטאות ואשמות, ודריש ליה מדכתיב "זבח שלמים" כל מה שאתה זובח - הן חטאת הן אשם - הוא שלום בעולם (קושית הרא"ם), מכל מקום שלמים הם יותר שלום בעולם משאר קרבנות חטאת ואשמות, דאם לא כן, למה נקראו השלמים יותר בשם "שלמים" משאר קרבנות. ופר כהן המשיח הוא שלום בעולם כמו השלמים לגמרי, [אף על גב] שהוא בא על חטא:
[י] ובשחיטת קדשים. בפרק בית שמאי (זבחים דף מא.) "והם הביאו את קרבנם וחטאתם לפני ה' על שגגתם" (ר' במדבר טו, כח), "חטאתם" אלו השעירים של עבודה זרה, "שגגתם" זה פר העלם ציבור, אמרה תורה חטאתם הרי כשגגתם. ובפר העלם ציבור לא כתיבי כליות ויותרת, אלא מהיקשיא דפר כהן משיח, דכתיב (פסוק כ) "ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת", ותניא, "לפר" זה פר העלם ציבור, "לפר החטאת" זה פר כהן המשיח, מה פר כהן המשיח יש באימוריו שתי הכליות ויותרת, אף פר העלם ציבור כן. ואין למידין למד מן הלמד בקדשים, הוצרך לכתוב קרא "כאשר יורם", אף על גב דלא צריך לגופיה, לומר אם אינו ענין לגופיה - תניהו לפר העלם ציבור, כמאן דכתב בהדיא גביה. והשתא ילפינן שעירי עבודה זרה מפר העלם ציבור, כיון דבהדיא כתיב בפר העלם ציבור. והא דכתיב (פסוק כ) "ועשה לפר וגו'", כדי לכפול במצות העבודה, שאם חיסר דבר פסול, כמו שמפורש למטה (רש"י שם). אף על גב דלעיל (רש"י פסוק ח) מרבינן יותרת וכליות לשעירי עבודה זרה (מפר) [מ"החטאת"] יתירא, היינו אליבא דתורת כהנים, אבל אין הדרש הזה, שבא ללמוד שאין למידין למד מןהלמד, אלא לפי גמרא שלנו. דהא בהדיא בתורת כהנים דריש קרא ד"כאשר יורם" - מה שלמים לשמן, והם שלום בעולם. ובגמרא דילן דריש "החטאת" יתירה לומר שהוא כמו שאר חטאת דשלא לשמה פסולה, שהרי חטאת שלא לשמה פסולה (זבחים דף ב.):