מפרשי רש"י על ויקרא ג ד
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ג' • פסוק ד' | >>
• א • ד • ה • ז • ח • ט • יז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָי֖וֹת יְסִירֶֽנָּה׃
רש"י
"הַכְּסָלִים" - פלנקי"ן בלע"ז שהחלב שעל הכליות כשהבהמה חיה הוא בגובה הכסלים והם מלמטה וזהו החלב שתחת המתנים שקורין בלע"ז לונבילו"ש לובן הנראה למעלה בגובה הכסלים ובתחתיתו הבשר חופהו:
"הַיֹּתֶרֶת" - הוא דופן המסך שקורין איברי"ש ובלשון ארמי חצרא דכבדא:
"עַל הַכָּבֵד" - שיטול מן הכבד עמה מעט ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא ט, י): ואת היותרת מן הכבד:
"עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת" - לבד מן הכבד ולבד מן הכליות יסירנה לזו:
רש"י מנוקד ומעוצב
הַכְּסָלִים – פלנק"ש [flancs = כסלים (השרירים הפנימיים של הירך)] בְּלַעַז. שֶׁהַחֵלֶב שֶׁעַל הַכְּלָיוֹת, כְּשֶׁהַבְּהֵמָה חַיָּה – הוּא בְּגֹבַהּ הַכְּסָלִים מִלְּמַטָּה. וְזֶהוּ הַחֵלֶב שֶׁתַּחַת הַמָּתְנַיִם, שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז לונביל"ש [lonbels = חלק הבטן שבאיזור הכליות], לֹבֶן הַנִּרְאֶה לְמַעְלָה בְּגֹבַהּ הַכְּסָלִים, וּבְתַחְתִּיתוֹ הַבָּשָֹר חוֹפֵהוּ.
הַיֹּתֶרֶת – הוּא דֹּפֶן הַמָּסָךְ שֶׁקּוֹרִין איברי"ש [ebres = סרעפת], וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי: "חַצְרָא דְּכַבְדָּא".
עַל הַכָּבֵד – שֶׁיִּטֹּל מִן הַכָּבֵד עִמָּהּ מְעַט (ספרא שם, ח); וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "וְאֶת הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד" (ויקרא ט,י).
עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת – לְבַד מִן הַכָּבֵד וּלְבַד מִן הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה לְזוֹ.
מפרשי רש"י
היותרת. הוא דופן המסך – פירוש, המסך הוא הקרום הלבן המבדיל בין איברי הנשימה לאיברי המאכל, ודופנו של זה המסך המקיף לו סביב סביב הוא הבשר הדבק בצלעות סביב, והבשר ההוא נקרא בלשון חכמים 'חצר הכבד' ו'טרפשא דכבדא' ובלשון התורה "יותרת הכבד":
[ג] שיטול מן הכבד עמה. מדכתיב "על הכבד", רוצה לומר לבד הכבד, ואם כן בודאי נוטל גם כן מן הכבד, דאם לא כן מאי "על הכבד" שפירושו לבד הכבד, דמשמע גם כן הכבד נוטל. ואין להקשות שמא יש ליקח אותה כולה, זה אינו, דהא כתיב (להלן ט, י) "ואת היותרת מן הכבד", משמע שלא יטול הכבד כולה, אם כן על כרחינו צריך לומר דהא דכתיב "על הכבד" אינו רק שיטול מן הכבד עמה, אבל עיקר הכבד לא יטול, ולפיכך הוי שפיר "היותרת מןהכבד". ומביא רש"י ראיה שפירוש שיקח מעט ולא כולה, דכתיב (שם) "היותרת מן הכבד", משמע שלא יטול כולה. ומפני שעתה קשה מאי לשון "על", בשלמא אם יטול הכבד כולה - הוי לשון "על" כמו 'עם', אבל אם אינו נוטל כולה - מאי "על", שאין לפרש שיקח מעט, דהא "על הכבד" כתיב, דמשמע כולה, ולפיכך פירש "על הכבד" 'לבד הכבד', ופירושו לבד הכבד, שיקח מעט ממנה גם כן, שזה לשון 'לבד'. ומדקאמר 'לבד הכבד' שמע מינה שגם כן הוא נוטל מן הכבד, שאם לא כן לא יתכן לומר 'לבד'. וכן למעלה פירש (רש"י) "על כל הלבונה" (ר' לעיל ב, ב) שאף הלבונה בהקטרה, ופירש "על הלבונה" לבד הלבונה (שם). ופירוש זה פשוט, והרא"ם לא עיין בדבריו: