מפרשי רש"י על דברים טו יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | מפרשי רש"י על דבריםפרק ט"ו • פסוק י"ט |
ב • ז • ט • י • יא • יב • יז • יח • יט • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים ט"ו, י"ט:

כׇּֽל־הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֤א תַעֲבֹד֙ בִּבְכֹ֣ר שׁוֹרֶ֔ךָ וְלֹ֥א תָגֹ֖ז בְּכ֥וֹר צֹאנֶֽךָ׃


רש"י

"כל הבכור וגו' תקדיש" - ובמקום אחר הוא אומר לא יקדיש שנא' (ויקרא כז) אך בכור אשר יבכר לה' וגו' הא כיצד אינו מקדישו לקרבן אחר וכאן למד שמצוה לומר הרי אתה קדוש לבכורה (ערכין כט) ד"א א"א לומר תקדיש שכבר נאמר לא יקדיש וא"א לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש הא כיצד מקדישו אתה הקדש עלוי ונותן להקדש כפי טובת הנאה שבו

"לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז וגו'" - אף החלוף למדו רבותינו שאסור אלא שדבר הכתוב בהווה


רש"י מנוקד ומעוצב

כָּל הַבְּכוֹר וְגוֹמֵר תַּקְדִּישׁ – וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "לֹא יַקְדִּישׁ אִיֹש אוֹתוֹ" (ויקרא כז,כו). הָא כֵּיצַד? אֵינוֹ מַקְדִּישׁוֹ לְקָרְבָּן אַחֵר; וְכָאן לִמֵּד שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר: הֲרֵי אַתָּה קָדוֹשׁ לִבְכוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: אִי אֶפְשַׁר לוֹמַר תַּקְדִּישׁ, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "לֹא יַקְדִּישׁ", וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "לֹא יַקְדִּישׁ", שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר תַּקְדִּישׁ; הָא כֵּיצַד? מַקְדִּישׁוֹ אַתָּה הֶקְדֵּשׁ עִלּוּי, וְנוֹתֵן לַהֶקְדֵּשׁ כְּפִי טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁבּוֹ (ערכין כ"ט ע"א).
לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז וְגוֹמֵר – אַף הַחִלּוּף לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָסוּר (ספרי קכד; חולין קל"ז ע"א), אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה.

מפרשי רש"י

[יב] הקדש עילוי. פירוש, להעלותו בדמים כפי טובת הנאה שיש לו בו, לפי שלישראל יש טובת הנאה ליתן לכל מי שירצה, ודבר זה יכול להקדיש כפי מה שיש לו בבכור, דהיינו טובת הנאה: