מ"ג דברים טו יט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ליהוה אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּֽל־הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֤א תַעֲבֹד֙ בִּבְכֹ֣ר שׁוֹרֶ֔ךָ וְלֹ֥א תָגֹ֖ז בְּכ֥וֹר צֹאנֶֽךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כָּל בּוּכְרָא דְּיִתְיְלֵיד בְּתוֹרָךְ וּבְעָנָךְ דִּכְרִין תַּקְדֵּישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תִּפְלַח בְּבוּכְרָא דְּתוֹרָךְ וְלָא תִגּוֹז בּוּכְרָא דְּעָנָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל בּוּכְרָא דְאִתְיְלִיד בְּתוֹרָךְ וּבְעָנָךְ דּוּכְרַיָא תַּקְדֵּישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תִפְלוֹחַ בְּבִכּוּרֵי תּוֹרֵיכוֹן וְלָא תֵיגוֹז בִּכּוּרֵי עָנֵיכוֹן: |
רש"י
"לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז וגו'" - אף החלוף למדו רבותינו שאסור אלא שדבר הכתוב בהווה
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז וְגוֹמֵר – אַף הַחִלּוּף לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָסוּר (ספרי קכד; חולין קל"ז ע"א), אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
אין לי אלא בכור תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור.
מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך [ולא תגוז בכור צאנך], מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה.
אין לי אלא תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור.
אשר יולד. (בכורות קט וש"נ) פרט ליוצא דופן.
בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' א-להיך, מלמד שהבכור נאכל כל שנתו. אין לי אלא בכור, מנין לרבות כל הקדשים? ת"ל כל הבכור.
מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך, מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה. אין לי אלא בכור, שאר כל הקדשים מנין? ודין הוא, מה הבכור שאינו נוהג בכל הולדות, (ואינן יוצאין) [ויוצא] לחולין שלא בפדיון - אסור בגיזה ועבודה; שאר כל הקדשים, ש(אינם) נוהגים בכל הולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפדיון - אינו דין שיהיו אסורים בגיזה ועבודה!
לא! אם אמרת בבכור, שכן קדושתו מרחם וקדושתו חלה עליו בבעל מום קבוע; [תאמר בקדשים, שאין קדושתם מרחם, ואין קדושתם חלה עליהם בבעל מום קבוע!] מנין? תלמוד לומר: בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש (לה') [ולא תעבוד ולא תגוז].
(ערכין כט) [תקדיש לה' אלהיך]. ר' שמעון [נ"א ר' ישמעאל] אומר, כתוב אחד אומר תקדיש, וכתוב אחד אומר (ויקרא כז, כו) לא יקדיש! [מקדישו אתה הקדש עילוי, ואין אתה מקדישו] הקדש מזבח (הקדש). יכול אף הקדש בדק הבית, שאין הקדש מזבח? [תלמוד לומר בכור: מה בכור הקדש מזבח, אף כל הקדש מזבח].
או דבר שאתה לומדו לדבר אחד, אתה לומדו לכל הדרכים שיש בו: מה בכור מיוחד, (שהם) [שהוא] קדשים קלים, ונאכל לשני ימים, ונוהג בבקר ובצאן; אף איני מרבה אלא כיוצא בו. ומנין לרבות קדשי קדשים, וקדשים קלים של יחיד ושל צבור? תלמוד לומר בבקרך ובצאנך תקדיש, לא תעבוד בבכור שורך. לא יצא בכור אלא ללמד: מה בכור מיוחד שהוא קדשי מזבח, יצא הקדש בדק הבית, שאינו הקדש מזבח.
[לא תעבוד וגו'.] ר' יהודה אומר: לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד בשל אחרים. ולא תגוז בכור צאנך, אבל אתה גוזז בשל אחרים.
ר' שמעון אומר: לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד בבכור אדם. ולא תגוז בכור צאנך, אבל אתה גוזז פטר חמור.
(חולין קלז וש"נ) אין לי אלא בכור שור בעבודה, ובכור צאן בגיזה; בכור שור בגיזה ובכור צאן בעבודה מנין? הרי אתה דן, ומה במקום שלא שוה (דין) בעל מום של בקר לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו בעבודה; מקום ששוה תמים של צאן לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו [בעבודה!
והוא הדין] (בגיזה ועבודה) [לגיזה. ומה אם במקום שלא שוה בעל מום של צאן, לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח, שוה לו בגיזה; מקום ששוה תמים של בקר לתמים של צאן, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו בגיזה]!
ועדיין לא למדנו אלא תמימים, בעלי מום מנין? ומה אם במקום שלא שוה תמים של בקר לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו לעבודה; מקום ששוה בעל מום של צאן לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו לעבודה!
והוא הדין לגיזה. ומה במקום שלא שוה תמים של צאן לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, שוה לו בגיזה; מקום ששוה בעל מום של בקר לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, אינו דין ששוה לו בגיזה! (תלמוד לומר לא תעבוד בבכור שורך וגו').
מלבי"ם - התורה והמצוה
קנט.
כל הבכור . הוסיף מלת " כל " ללמד שכולל גם בכור בעל מום. אם למ"ש (=למה שכתב) שיהיה נאכל כל שנתו, אם לענין איסור גיזה ועבודה.
והלמוד שנאכל כל שנתו, מפני שלשון " שנה בשנה " הנמצא בתנ"ך, מציין שנה שלמה מיום אל יום, ש"א א ז טז, מ"א ה יא י כח.
ואמר בבבא מציעא סה, "שכירות שנה זו, אינה משתלמת אלא בשנה האחרת, שנא' כשכיר שנה בשנה ", ר"ל בסוף השנה מיום אל יום, ממילא משלם בתחלת שנה האחרת.
וכן מ"ש תאכלנו שנה בשנה ר"ל עד סוף השנה. ואמר דרך צחות (בכורות כז) "שנה הנכנסת בחברתה", ר"ל עד שיתחיל שנה האחרת מיום אל יום. ולחנם נדחקו התוס' במקומות האלה.
קס.
אשר יולד . הוא מיותר, ובא ללמד כשנולד כדרכו.
שהגם שבדרך ההרחבה, גם יוצא דופן נקרא לידה; בפרט לר"ש, שס"ל בספרא תזריע ב , שגם יוצא דופן הרי הוא כילוד. וכן בבכורות מז ע"ב ע"ש.
ואמר בספרי תצא טו , “יוצא דופן מנין? ת"ל וילדו לו בנים ", פה דייק " אשר יולד ", דהיינו לידה גמורה. ועז"א בתוס' חולין לח ובכ"מ (=ובכמה מקומות) דקדשים, למד " לידה " " לידה " מבכור.
קסא.
תקדיש לה' א-להיך . הנה מ"ש תקדיש לה' , סותר למ"ש בפ' בחקותי אך בכור לא יקדיש ! וסובר הת”ק, שבא ללמד שמה שאסור בגיזה ועבודה, הוא מצד שהבכור קדוש הוא לה'; לא מצד שהוא בכור לבד, שקדושתו מרחם. וחל גם על בעל מום קבוע, רק מצד שהוקדש.
וי"ל עוד, דת"ק סבר כמ"ד (=כמאן דאמר) סוף ערכין, שמי שנולד לו בכור בעדרו - מצוה להקדישו. ואמר, שמצד שתקדיש אותו - לא תעבוד ולא תגוז , וה"ה כל מה שתקדיש.
אולם מה שתפס בכור, בא ללמוד שרק קדשי מזבח, דומיא דבכור.
קסב.
בבקרך ובצאנך תקדיש . רי ישמעאל ס"ל בסוף ערכין, שלא צריך להקדיש את הבכור. ומפרש שמ"ש " תקדיש ", הוא להביאו להקדש עילוי. [ופליגי בפירושו רש"י ותוס' תמורה לב ] , ולמד שזה נוהג בכל הקדשים, ממ"ש תקדיש , לא תעבוד בבכור שורך .
וכבר פרשתי זה בהתו”ה בחקותי קז , משום שי"ל דוקא בכור שהוא קל יכול להקדישו הקדש עילוי, לא יתר קדשים החמורים. אך הלא כתיב לא תעבוד בבכור שורך , שזה חומרא! ופי' אף בבכור הקל לא תעבוד, וכ"ש ביתר קדשים. וא"כ ה"ה מ"ש בכור תקדיש אינו בפר דוקא.
והת"ק, י"ל שלמד הקדש עילוי, כמו שלמד ר"ע בספרא שם ( בחקותי קז ) . או דס"ל שסתם חרמים לכהנים, ולמד לה ממ"ש כל חרם קדש קדשים , כמ"ש בתמורה כח ע"ב.
קסג.
לא תעבד . ברייתא זו מובא בבכורות ט ע"ב. ומפ', ר"י סובר שותפות עכו"ם חייב בבכורה, וממעט דאעפ"כ שרי בגיזה ועבודה; ור"ש ס"ל שותפות עכו"ם פטורה, וממעט פטר חמור.
ושם אמר, דבכור אדם ממועט גם לר' יהודה, מן " שורך ".
קסד.
לא תעבוד . כבר בארתי בהתו"ה ויקרא קיז , במקום שנזכרו שני שמות, ולכל שם צווי ופעל מיוחד - לפעמים הוא בדוקא ולפעמים הוא שלא בדוקא.
ולענין מ"ש לגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי , פליגי בזה ר"מ ור"י, ולכן בספרי פה למד לה מק"ו. ועיין בבכורות כה ובחולין קיז.
ומ"ש "ת"ל לא תעבוד ", מחקו הגר"א.