מפרשי רש"י על דברים א טו
| מפרשי רש"י על דברים • פרק א' • פסוק ט"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • יג • טו • טז • יז • יח • יט • כג • כד • כה • כז • לא • לז • מ • מא • מב • מו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם׃
רש"י
"ואקח את ראשי שבטיכם" - משכתים בדברים אשריכם על מי באתם להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב על בני אדם שנקראו אחים ורעים חלק ונחלה וכל ל' חבה
"אנשים חכמים וידועים" - אבל נבונים לא מצאתי (ספרי) זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלשה אנשים צדיקים חכמים וידועים (עיין בחזקוני)
"ראשים עליכם" - שתנהגו בהם כבוד ראשים במקח ראשים בממכר ראשים במשא ומתן נכנס (מביתו לב"ה) אחרון ויוצא ראשון
"שרי אלפים" - (סנהדרין יא) אחד ממונה על אלף
"ושרי מאות" - אחד ממונה על מאה
"ושטרים" - מניתי עליכם לשבטיכם אלו הכופתין והמכין ברצועה ע"פ הדיינין
רש"י מנוקד ומעוצב
וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם – מְשַׁכְתִּים בִּדְבָרִים: אַשְׁרֵיכֶם! עַל מִי בָּאתֶם לְהִתְמַנּוֹת? עַל בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ אַחִים וְרֵעִים, חֵלֶק וְנַחֲלָה, וְכָל לְשׁוֹן חִבָּה (ספרי טו).
אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים – אֲבָל נְבוֹנִים לֹא מָצָאתִי. זוֹ אַחַת מִשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁאָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, וְלֹא מָצָא אֶלָּא שָׁלֹשׁ: אֲנָשִׁים צַדִּיקִים, חֲכָמִים וִידֻעִים (שם).
רָאשִׁים עֲלֵיכֶם – שֶׁתִּנְהֲגוּ בָּהֶם כָּבוֹד, רָאשִׁים בְּמִקָּח, רָאשִׁים בְּמִמְכָּר, רָאשִׁים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, נִכְנָס אַחֲרוֹן וְיוֹצֵא רִאשׁוֹן (שם).
שָׂרֵי אֲלָפִים – אֶחָד מְמֻנֶּה עַל אֶלֶף (ספרי שם; סנהדרין י"ח ע"א).
שָׂרֵי מֵאוֹת – אֶחָד מְמֻנֶּה עַל מֵאָה (שם).
וְשֹׁטְרִים – מִנִּיתִי עֲלֵיכֶם לְשִׁבְטֵיכֶם, אֵלּוּ הַכּוֹפְתִין וְהַמַּכִּין בִּרְצוּעָה עַל פִּי הַדַּיָּנִין (ספרי שם).
מפרשי רש"י
[לג] משכתים בדברים. שאין לשון לקיחה נופל באדם, לפי שאינו נכנס תחת רשות אחר אלא אם הוא מדבר על לבו, ומושך את לבו, שבזה הוא ניקח ברשות אחר. אבל אם אין לוקח את לבו, אין שייך לומר על האדם שהוא ניקח ברשות אחר. וכבר כתבתי זה פעמים הרבה, ואין צריך להאריך:
[לד] זו אחת משבע מדות וכו'. פירוש, שיתרו אמר ארבע מדות הכתובים בפרשת יתרו (שמות י"ח, כ"א); "אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע", הרי ארבע, וכאן (פסוק יג) שלשה; "חכמים ונבונים וידועים". וגם יתרו אמר אלו שלשה, ומה שלא נכתבו למעלה, אמרו רז"ל (דב"ר א, י) לומר לך שאם לא מצא כל השבעה - יקחו ארבע ושלשה, או מה שימצאו. ומה שפירש רש"י (פסוק יג) "וידועים" אותם שהם ניכרים לכם, אם כן אינו מדה לעצמו, יש לומר, דאפילו הכי מדה בפני עצמו, כי מה שהם ידועים לשבטיכם - הם אנשים בעלי שם טוב, ואם לאו, אינם ידועים, ולפיכך הוא מדה בפני עצמו. ולכן מנה אותן הרמב"ם (הלכות סנהדרין פ"ב ה"ז) מדה זאת "וידועים", כלומר שרוח הבריות נוחה הימנו, ומפני זה הם ידועים אצל הכל. ומה שהוצרך לומר הטעם לרש"י (פסוק יג) 'שאם בא לפני מעוטף בטליתו', היינו מדכתיב לשון "וידועים", ולא כתב 'אנשי שם טוב':
אמנם נראה כי "וידועים" כמו שתרגם אונקלוס מלשון מדע, והשתא יהיו "חכמים נבונים וידועים" נגד חכמה בינה דעת. ומלשון "לשבטיכם" דרשינן (סיפרי פסוק יג) 'הניכרים לכם':
[לה] ראשים במקח כו'. פירוש, שתניחו להם לקנות תחלה קודם כל אדם, וכן למכור תחלה קודם כל אדם:
[לו] נכנס אחרון ויוצא ראשון. פירש הרא"ם, לכך נכנס אחרון - כדי שיעמדו הכל מפניו, וכן יוצא ראשון. ואין נראה, דהא מצוה על הזקן שלא יטריח את הציבור, כדאמרינן בקדושין (דף לב:) מנין לזקן שלא יטריח, שנאמר (ויקרא י"ט, ל"ב) "זקן ויראת". ואמרינן (קידושין דף לג.) אביי הוי מקיף. ואם כן, אסור לתלמיד חכם מטעם זה שיכנס אחרון, שזה היה טורח צבור. לכן נראה 'נכנס אחרון', שאין כבוד חכמים שימתין על אחרים, רק אחרים ימתינו עליו, לפיכך יכנס אחרון. וכן 'יצא ראשון', שאינו כבוד הזקן שילכו ממנו ויניחו אותו לבד, לכך יצא ראשון:
[לז] מניתי עליכם שוטרים לשבטיכם. כלומר, שאין "ושוטרים לשבטיכם" קאי אדלעיל - ואקח מכם אנשים חכמים, ואתן אותם ראשים, וגם שוטרים לשבטיכם, שלפי זה משמע שיהיה הדיין גם כן שוטר, ואין זה כן, ולפיכך צריך לומר "ושוטרים לשבטיכם" מילתא באפי נפשיה, וכך (פשוטו) [פירושו], ומניתי עליכם שוטרים לשבטיכם. וכדי שלא תאמרו דשמא הדיינים גם כן שוטרים, פירש דשוטרים אלו הכופתים וכו' [על פי הדיינין], שלא היו עושים השוטרים אלא על פי השופטים:
בד"ה נכנס אחרון כו' והקשה מורי מהר"ל מפראג נר"ו הלא אסור לעשות כן מדכתיב גבי זקן ויראת כדאיתא בקידושין לכך פירש הוא דלכך נכנס אחרון משום שאין דרך כבוד לת"ח שימתין הוא על אחרים ויצא ראשון משום שאין כבוד שילכו ממנו ויניחו אותו לבד ולפ"ז הא דכתבו הרמב"ם והטור ואין שבח נתלמיד חכם שיכנס באחרונה א"כ עדיין הקושיא במקומה עומדת דהכא אמרינן שהת"ח יכנס באחרונה ואלו הרמב"ם והטור כתבו שאין שבח לת"ח שיכנס באחרונה וצ"ל לפי' מורי דודאי נכנס אחרון משום כבודו אבל מ"מ לא יהיה מחשבתו כדי שיעמדו מלפניו כך צ"ל לפי דעתו אמנם ג"כ לפירש הרא"ם ז"ל י"ל דודאי הת"ח לא יכנס באחרונה כדי שלא יעמדו לפניו והא דאמרי' הכא נכנס אחרון היינו שהעם מחויבין לחלוק לו כבוד ולקרות לו באחרונה לב"ה כדי שיהא נכנס אחרון וכל העם עומדים בכניסתו וכן יאמרו לו שיצא ראשון כדי שיהיו כל העם עומדין ביצאתו כנ"ל ליישב דברי הרא"ם ז"ל אמנם בספרי שלנו ובילקוט נאמר נכנס ראשון ויצא אחרון ובודאי כך היתה גירסתם של הרמב"ם והטור לכך כתבו ואין שבח לת"ח שיכנס באחרונה ומצאתי בספר ישן נושן מוכתב על קלף דלכך יצא אחרון כדי שכל העם ימתינו עליו וילוו לביתו ואפשר דכפשוטו הוא דלכך יצא אחרון כדי שלא יעמדו מלפניו ביציאתו ודוק כנ"ל: