מפרשי רש"י על בראשית לח ל
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק ל"ח • פסוק ל' |
• א • ב • ה • ח • יא • יד • טו • יח • כג • כד • כה • כו • כז • כח • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאַחַר֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו אֲשֶׁ֥ר עַל־יָד֖וֹ הַשָּׁנִ֑י וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ זָֽרַח׃
רש"י
"אשר על ידו השני" - ארבע ידות כתובות כאן כנגד ארבע חרמים שמעל עכן שיצא ממנו ויש אומרים כנגד ד' דברים שלקח אדרת שנער ושני חתיכות כסף של מאתים שקלים ולשון זהב (ב"ר)
"ויקרא שמו זרח" - ע"ש זריחת מראית השני
רש"י מנוקד ומעוצב
אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי – אַרְבַּע יָדוֹת כְּתוּבוֹת כָּאן, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה חֲרָמִים שֶׁמָּעַל עָכָן שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁלָּקַח: אַדֶּרֶת שִׁנְעָר, וּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת כֶּסֶף שֶׁל מָאתַיִם שְׁקָלִי,ם וּלְשׁוֹן זָהָב (יהושע ז,כא; ב"ר שם,יד).
וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח – עַל שֵׁם זְרִיחַת מַרְאִית הַשָּׁנִי.
מפרשי רש"י
[כו] כנגד ד' חרמות. בב"ר (פה, יד.). ואם תאמר ומאי בא לרמוז כאן ענין עכן שמעל בד' חרמות, ויש לך לדעת כי לא היו אלו הבנים - בנים דעלמא, אבל היו בנים נולדו בגזירת השם יתברך, ויש בהם דברים נעלמים המורים על עניניהם, והיה ראוי להיות מן פרץ מלכות בית דוד ומן זרח מצד עצמו ראוי לצאת ממנו עכן שמעל בחרמות, ושינוי תולדה בזרח מורה זה, כי היה חידוש שיוציא העובר את ידו ולהשיבה, וזה מורה על עניני הבנים מה שהיה בעצמות כל אחד ואחד מן הבנים. וענין זה דבר גדול כי האחד שהוא פרץ - ממנו המלכות, שהמלך מושל לוקח במשפט, כמו שכתוב בפרשת המלך, והשני גם כן לוקח בכח היד, אבל הוא מעילה במה שאסור לו. כי שני הבנים פרץ וזרח דומים ללבנה וחמה, ששניהם הם מושלים ומלכים בעולם, וכל מלך פורץ גדר לעשות לו דרך במשפט (סנהדרין דף כ:), אבל אינו פושט יד ולוקח דבר שאינו שלו בממשלת יתירה. ולכך ישראל מונים לירח המאור הקטן, וזכה פרץ להיות ממנו מלכות בית דוד, ופורץ גדר לעשות לו דרך ויצא תחלה. אבל זרח הוא כנגד החמה, שגם הוא מלך, ופושט יד ביותר לתקפו יותר מן הראוי למלך, ולכך אין ראוי למלך, ויצא ממנו עכן פושט יד ליקח שאינו ראוי לו מועל בחרמות, וזה היה מורה מה שנתן יד לפשוט בדבר שאינו ראוי לו. ומפני שכח זה הוא לו מן השמש, שהרי נקרא "זרח" על שם זריחת השמש (רמב"ן פסוק כט), מעל בד' חרמות, נגד כח השמש שנתלה ביום הרביעי (לעיל א, יז). ובפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג:) סבירא ליה למאן דאמר בג' חרמים מעל ולמאן דאמר בה' חרמים - ד' בימי משה ואחד בימי יהושע, נטה רש"י אחר ב"ר (פה, יד) מפני שהוא יותר מסתבר, שכן מצאנו שהיה גם כן ד' דברים שמעל בימי יהושע, ועיין בב"ר, והטעם מבואר למעלה. ויש לומר עוד בב"ר לא חשיב רק אותם שהיו בימי משה, כי אותו שהיה בימי יהושע שקול בעצמו כארבע, שהיו בו ד' דברים, ועיין שם בב"ר:
בד"ה כנגד ד' חרמי' כו' נ"ב מה שרימז פה נגד ד' חרמי' היינו נגד חוט השני שרימז על החטא שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו מהרש"ל:
בד"ה ויקרא שמו כו' דכיון דשם פרץ כו' נ"ב ול'נ מדלא כתיב ואחר יצא אחיו ויקרא שמו זרח וכתיב ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני משמע שנתינת טעם הוא לשם וק"ל מהרש"ל: