מפרשי רש"י על בראשית יב יא
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק י"ב • פסוק י"א |
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃
רש"י
"הנה נא ידעתי" - מ"א עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם ועכשיו הכיר בה ע"י מעשה ד"א מנהג העולם שע"י טורח הדרך אדם מתבזה וזאת עמדה ביופיה ופשוטו של מקרא הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יפיך ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים אחיהם של כושים ולא הורגלו באשה יפה ודומה לו (בראשית יט) הנה נא אדוני סורו נא
רש"י מנוקד ומעוצב
הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי – מִדְרַשׁ אַגָּדָה: עַד עַכְשָׁו לֹא הִכִּיר בָּהּ מִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, וְעַכְשָׁו הִכִּיר בָּהּ עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה. דָּבָר אַחֵר: מִנְהַג הָעוֹלָם שֶׁעַל יְדֵי טוֹרַח הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה, וְזֹאת עָמְדָה בְּיָפְיָהּ (בראשית רבה מ,ד). וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: "הִנֵּה נָא" – הִגִּיעַ הַשָּׁעָה שֶׁיֵּשׁ לִדְאוֹג עַל יָפְיֵךְ. "יָדַעְתִּי" זֶה יָמִים רַבִּים כִּי "יְפַת מַרְאֶה אָתְּ", וְעַכְשָׁו אָנוּ בָאִים בֵּין אֲנָשִׁים שְׁחוֹרִים וּמְכוֹעָרִים אֲחֵיהֶם שֶׁל כּוּשִׁים, וְלֹא הוּרְגְּלוּ בְאִשָּׁה יָפָה. וְדוֹמֶה לוֹ: "הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא" (להלן יט,ב).
מפרשי רש"י
[כד] ועכשיו על ידי מעשה. יש מקשים והלא אסור לישא אשה אלא עד שיראנה (קידושין דף מא.), ואלו לא ידעו דרכי החכמה, דודאי ראה פניה, אלא שהפנים כיון שהוא מגולה לכל אין האדם מתפעל ביופי שלו, ולא נכנס יצר היופי בלבו, אבל על ידי מעשה שגילתה שרה שוקה ראה היופי שלה, פירוש שהיה יודע היופי שלה ומבחין היופי ביצרו:
[כה] גבין אנשים שחורים וכו'. ובאבימלך שאמר "אחותי היא" (להלן כ, ב), אף על גב שאינם שחורים (קושית הרא"ם), מפני שהיו רשעים גמורים, כמו שכתב רש"י לקמן (כ, יא) 'אכסנאי הבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואל אותו', וכבר ראה בהם שהם רשעים:
[כו] ודומה לו הנה נא אדוני סורו וכו'. ואין מלת "נא" דבוקה עם מה שאחריו, והוא מוכרת, ופירושה הנה יש לדאג, כך פירושו בכאן. ולקמן (יט, ב) הנה הגיע השעה שיש לתת לב וגו', כמו שפירש לקמן (רש"י שם):
הנה נא וכו' ד"א וכו' - דלפירוש ראשון קשה דהול"ל הנה נא ראיתי כיון שע"י מעשה נסתכל בה ולד"א ק' דמלשון הכתוב נראה דעיקרא דמילתא שהיתה יפה הוא שידע עתה בלבד ולא קיום היופי והפשט הביאו באחרונה לפי של' הפ' דחוק טובא לפי הפשט ועוד דק' גם כן דכיון שלא הוצרך לזה אלא לפי שהיו הולכים בין שחורים ומכוערים אם כך באבימלך שלא היה הכרח זה מי הכריחו לומר אחותי היא: