מפרשי רש"י על במדבר ל ט
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק ל' • פסוק ט' |
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ט • יא • יד • טו • טז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְ֠אִ֠ם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֮ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת־נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָׁ֑הּ וַיהֹוָ֖ה יִֽסְלַֽח־לָֽהּ׃
רש"י
"והפר את נדרה אשר עליה" - יכול אפי' לא הפר האב ת"ל בנעוריה בית אביה כל שבנעוריה ברשות אביה היא (קידושין ג)
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ – יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הֵפֵר הָאָב? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" (להלן פסוק יז); כָּל שֶׁבִּנְעוּרֶיהָ, בִּרְשׁוּת אָבִיהָ הִיא (כתובות מ"ו ע"ב).
מפרשי רש"י
[כ] [יכול אפילו לא הפר האב]. יש פירושים שנפל בהם טעות, וגרסינן "ואם הפר יפר" (פסוק יג). וזה לא יתכן, דהאי קרא גבי נשואה הוא (רש"י פסוק יא). ויש לישב, אף על גב דקרא איירי בנשואה, הכי פירושו, "ואם הפר יפר אותם", ומשמע שהבעל יכול להפר, והוא הדין "והפר את נדרה" דכתיב גבי ארוסה (פסוק ט) - משמע שיכול להפר הבעל, ועל זה אמר 'יכול אפילו לא הפר האב'. אבל מן "והפר" (פסוק ט) לא מצי להביא ראיה שיכול הבעל להפר, דאדרבה, אינו משמע שיכול להפר, רק שהכתוב אומר "והפר נדרה אשר עליה וגו' וה' יסלח לה", כלומר שכיון שהבעל הפר נדרה, והיא סבורה שהנדר מופר, "וה' יסלח לה", אבל אין ראיה מזה שיכול להפר באמת. אבל מדכתיב (פסוק יג) "אם הפר יפר אותם ביום שמעו כל מבטא שפתיה וגו' לא יקום אישה הפרם", מוכח מזה שהפרתו הפרה:
והא דכתיב לפני זה (ר' פסוק ה) "ואם החריש אביה ביום שמעו וקמו כו'", ומשמע שאם הפר מופרין, דהוה אמינא דהכי פירושו "וקמו נדריה" שאפילו חכם לא מצי מיפר, כיון (שאביה) [שאישה] החריש - רוצה בנדר. דאם לא כן, לא לכתוב (פסוק ט) "ואם יניא", דהא מדיוקא דקרא איכא למילף, אלא על כרחך מדיוקא ליכא למילף:
ורש"י אחז שיטת ספרי ללמוד דאין הארוס בלחוד מפר מקרא ד"בנעוריה" הכתוב בסוף הפרשה (פסוק יז). והוא לקוח מספרי, דדריש דלא הוי צריך למכתב כלל "בנעוריה בית אביה", דכבר כתיב למעלה (פסוק ד) "ואסרה אסר בנעוריה בית אביה", ולכך דרשינן כל שבנעוריה - אפילו היא ארוסה - עדיין היא ברשות אביה, ולא יצאה מרשותו. וכיון דלא יצאת מרשות האב, איך יפר הארוס בלבד. ואין לומר דקרא ד"אם היו תהיה" (פסוק ז) איירי בארוסה שאין לה אב, דהשתא הארוס בלחוד הוא דמיפר, דזה אינו, שאם יש לה אב - ברשות אביה היא, ואם כן כי אין לה אב ברשות עצמה היא עדיין, דהיא עצמה במקום האב קאי, ולפיכך הא דכתיב "ואם היו תהיה וגו'", על כרחך איירי בארוסה שיש לה אב, דאביה ובעלה מפירין נדריה. והא דהוצרך למילף מן "בנעוריה", ולא ילפינן מזה דאי הארוס בלחוד מפר - כל שכן נשואה, ולמה הוצרך למכתב נשואה (פסוקים יא-יג), דיש לומר, אי לא כתב נשואה, הוה אמינא דהך "אם היו תהיה" (פסוק ז) נשואה היא, לפיכך כתב נשואה בפני עצמה, ללמוד על "ואם היו תהיה" דבודאי בארוסה משתעי קרא. ואין להקשות, דהיכי סלקא דעתך לפרש "אם היו תהיה" בנשואה ולא בארוסה גם כן, דמי יגיד לי לחלק, דיש לומר, מפני שכתב לפני זה (פסוק ד) "ואסרה אסר בבית אביה בנעוריה", משמע מזה אף ארוסה - האב מיפר, שהרי ארוסה גם כן בבית אביה היא, ולפיכך כתב קרא נשואה בפני עצמה (פסוקים יא-יג), ללמוד על קרא קמא דאיירי אף בארוסה, שיהא הבעל מיפר. וכדי שלא תאמר שהבעל מיפר לחוד, הוצרך "בנעוריה בית אביה". אבל בפרק נערה המאורסה (נדרים דף סז:) יליף לה בפנים אחרים. ומפני ששיטת ספרי הוא יותר קצרה משיטת התלמוד, לכך אחז דרך קצרה. ומה שבגמרא לא למדו מקרא ד"בנעוריה בית אביה", כמו שלמדו בספרי, משום דהך קרא ד"בנעוריה" מפקינן בפרק קמא דקדושין (דף ג:) למלתא אחריתי, ללמוד דמעשה הנערה לאביה. ולפיכך לא דרשו מזה הפסוק של "בנעוריה":