מסכת שמחות ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מסכת שמחות · ב · >>

פרק ב[עריכה]

הלכה א[עריכה]

המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר. רבי ישמעאל אומר קורין עליו "הוי נטלה הוי נטלה". אמר לו רבי עקיבא הנח לו בסתמו. אל תכבדהו ואל תקללהו. אין קורעין עליו ואין חולצין עליו ולא מספידין עליו. אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים מפני שהוא כבוד חיים.
כללו של דבר: כל שהוא כבוד של חיים מתעסקין בו. כל שאין כבוד של חיים אין הרבים מתעסקין עמו לכל דבר.

הלכה ב[עריכה]

איזהו המאבד עצמו לדעת? לא שעלה בראש האילן ונפל ומת; בראש הגג ונפל ומת. אלא זה שאמר "הריני עולה לראש הגג או לראש האילן ואפיל עצמי ואמות", ורואין אותו שעלה לראש האילן ונפל ומת -- הרי זה בחזקת המאבד את עצמו בדעת, וכל המאבד את עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר.

הלכה ג[עריכה]

מצאהו חנוק ותלוי באילן, הרוג ומושלך על גבי הסייף -- הרי זה בחזקת המאבד את עצמו שלא בדעת ואין מונעין הימנו כל דבר.

הלכה ד[עריכה]

מעשה בבנו של גורנוס(?) בלוד שברח מבית הספר והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבגד ובאו ושאלו את רבי טרפון ואמר אין מונעין הימנו כל דבר.

הלכה ה[עריכה]

מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבור ושאלו את רבי עקיבא ואמר אין מונעין הימנו כל דבר.

הלכה ו[עריכה]

מכאן אמרו חכמים אל יראה אדם לתינוק באזנו אלא מלקיהו מיד או ישתוק ולא יאמר לו כלום.

ר' שמעון בן אלעזר אומר: יצר, תינוק, ואשה -- תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.

הלכה ז[עריכה]

הרוגי בית דין אין מתעסקין עמהן בכל דבר. אחיהם וקרוביהם באין ושואלין את שלום העדים ואת שלום הדיינין שאין בלבנו עליכם, שדין אמת דנתם. ולא היו מתאבלין אלא אוננים שאין אנינות אלא בלב.

הלכה ח[עריכה]

רבי נתן אומר אין בין שתיקה לבכיה כלום.

הלכה ט[עריכה]

אין מברין עליהם שנאמר (ויקרא, יט) לא תאכלו על הדם. בית דין שהרג לא היה טועם כל אותו היום ומניחין אותן לדבר עם אחיהם ועם קרוביהם ובשביל שלא להשהות ומשקין אותן יין ולבונה כדי שלא יצטערו ומלמדין אותן להתוודות שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (יהושע, ז) "בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממנו. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי". ומה תלמוד לומר "וכזאת וכזאת"? מלמד שמעל בחרם שני פעמים.

"אנכי חטאתי" -- אנכי ולא ביתי. אנכי ולא בני. מלמד שהתודה באמונה. ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר "ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה" -- ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא. ואומר (דה"א, ב) "ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה", וכי אין אנו יודעים שכולם חמשה?! אלא מלמד שאף עכן עמהם לעולם הבא.

(כיוצא בו הגונב את המכס ואת החרם הרי זה שופך דמים. ולא שופך דמים בלבד אלא כאילו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ומחלל שבתות)

הלכה י[עריכה]

כל הפורש מדרכי צבור אין מתעסקין עמו בכל דבר. אחיהם וקרוביהן לובשין לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלים ושותין ושמחים שנאבד שונאו של מקום שנאמר (תהלים, קלט) "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט" (מפני מה ש)"תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי".

הלכה יא[עריכה]

הרוגי מלכות אין מונעין מהן כל דבר. מאימתי מתחילין למנות להם משעה שנתייאשו מלשאול אבל לא מלגנוב (שכל הגונב הרי זה שופך דמים ולא שופך דמים בלבד אלא כאילו עובד עבודת כוכבים וכו').

הלכה יב[עריכה]

מי שנפל לים, מי ששטפו נהר, מי שאכלתו חיה רעה -- אין מונעין מהן כל דבר. מאימתי מתחילין למנות להם? משעה שנתייאשו לבקש.

מצאוהו אברים אברים -- אין מונין לו עד שימצא ראשו ורובו. רבי יהודה אומר השדרה והגלגולת הן רובו.

הלכה יג[עריכה]

מי שהיה בעלה צלוב עמה בעיר, אשתו צלובה עמו בעיר, אביו ואמו צלובין עמו בעיר -- לא ישרה באותה העיר אלא אם כן היתה עיר גדולה כאנטוכיא. לא ישרה בצד זה אלא ישרה בצד זה. עד מתי הוא אסור? עד שיכלה הבשר כולו ואין הצורה ניכרת בעצמות.

הלכה יד[עריכה]

(ב"ש אומרים) המגרש את אשתו לא ישרה עמה לא במבוי ולא בחצר. אם היה מבוי של שניהם הופך פתחו לצד אחר, ואם היתה חצר של שניהם מפנה זה מפני זה ומפנה אשה מפני איש.

במה דברים אמורים? בזמן שנשאו. והכהנת אף על גב שלא נשאו. במה דברים אמורים? מן הנשואין אבל מן האירוסין לא. וכן החולץ ליבמתו לא יפנה מפני שאין לבו גס בה.

נוסחת הגר"א[עריכה]

הגהות הגרי"ב[עריכה]

פירוש לב חכמים[עריכה]

פירוש נחלת יעקב[עריכה]

הערות[עריכה]