מסכת כלה רבתי ז
<< · מסכת כלה רבתי · ז · >>
פרק זה דורש שיפור, כדוגמת פתיחת ר"ת, פיסוק, הפיכת מראי מקומות לקישורים וכיו"ב. אנא תרמו לוויקיטקסט ושפרו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ברייתא לעולם תהיה נאה בכניסתך ותהא נאה ביציאתך ועלוב לאנשי ביתך ותהא ממעט את העסק ועסוק בתורה. אמרו עליו על ר׳ שמעון בן אלעזר (שהוא) [שהיה] בא ממגדל גדר מבית רבו והיה רוכב על החמור והיה מטייל על שפת הים ומצא אדם מכוער. א״ל כמה אתה מכוער שמא כל בני עירך מכוערין כמותך. א״ל לך לאומן שעשאני כיון שידע ר״ש שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו א״ל נענתי לך מחול לי א״ל העבודה איני מוחל לך עד שתלך ותאמר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. הלך ר׳ שמעון אחריו תלתא מילין מצאוהו אנשי עירו ויצאו לקראתו ואמרו לו שלום עליך ר׳ נפנה אליהם לאחוריו אמר להם אי זה הוא ר׳ אמרו לו זה שהוא בא אחריך אמר להם אם זה ר׳ אל יהיו כמותו בישראל צווחו עליו תלמידיו שהיה חביב עליהם אמרו לו מה עשה לך אמר להם כך עשה לי אמרו לו אע״פ כן מחול לו. הוי רך כקנה ואל תהי קשה כארז מה קנה זה יצאו ארבע רוחות השמים והקנה הולך ובא עמהם עמדו ארבע רוחות הקנה עומדת במקומה לפיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו דברי תורה אבל ארז אינו כן אלא יצאת רוח צפונית דרומית הופכתו ועוקרתו על פניו ומה סופו של ארז זה באין עליו סתתין ומסתתין בו ומסככין בו בתים והשאר מסיקין אותו באור.
כיצד אדם מכבד את רבו בזמן ששניהם הולכים בדרך נותנו לימינו ואינו נותנו לשמאלו היו שלשה והחכם ביניהם החכם באמצע הגדול מימינו והקטן משמאלו שכך מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם אבינו. גבריאל מיכאל ורפאל גבריאל באמצע מיכאל מימינו ורפאל משמאלו וכיון שבאו אצל אברהם באתה שכינה ועמדה למעלה מראשו אמר להם רבותי המתינו לי עד שאפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם שנאמר (ויאמר ה׳) ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם וכיון שנפטר אברהם מן השכינה בא והשתחוה להם שנא׳ וירא וירץ לקראתם והכניסן לתחת האילן אמר להם רבותי יוקח נא מעט מים וגו׳ ואח׳׳כ (באתה להם השכינה) [ואקחה פת לחם] וסעדו לבכם אבל לוט מה אמר להם לינו ורחצו רגליכם והשכמתם וגו׳ אחרים אומרים לא אמר לוט אלא בחכמת חכמים אילו רואים אותם כשהם (רוחצים) [רחוצים] פניהם ידיהם ורגליהם נמצאו הורגים אותו ואת בני וכשיראו אבק על רגליהם יאמרו לא באו אלא עכשיו מן הדרך.
מעשה בארבעה זקנים רבן גמליאל ור׳ יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא שהלכו למלכות פנימית ואמר להם פוליסופוס אחד חבר שם א״ל ר׳ יהושע לר׳ גמליאל ר׳ אלך ואקבל פניו של פוליסופוס חברנו א״ל לאו שוב א״ל ר׳ אלך ואקביל פניו של פוליסופוס חברנו א״ל לך לשלום לשחרית בקרית הגבר הלכו ועמדו על פתחו של פולוספוס. והיה ר״ג טופח על הדלת והיה פוליספוס מחשב בדעתו ואמר אין זה דרך ארץ אלא של חכמים. מה עשה פעם שניה עמד פוליספוס והדיח ידיו ורגליו שלישית פתח את הדלת וראה את חכמי ישראל אלו באין מכאן ואלו באין מכאן ור״ג באמצע ור׳ אלעזר בן עזריה מימינו ור׳ עקיבא משמאלו היה פוליספוס מחשב בדעתו ואמר איך אתן שלום לחכמי ישראל אם אני אומר שלום עליך ר״ג הריני בוזה חכמי ישראל. ואם אומר שלום עליכם חכמי ישראל הריני בוזה ר״ג כשהגיע אצלם אמר להם שלום עליכם ולר״ג בראש. ולא מרבן גמליאל אלא מהגבורה שנאמר ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד [עליו] מימינו ומשמאלו. ההולך אחר רבו אינו רשאי ליפטר עד שיכנס אחריו ויטול ממנו רשות. היו שני תלמידי חכמים שקולים זה בזה. בעל הבית נכנס תחלה והאורח אחריו וכשיוצאים האורח יוצא תחלה ובעל הבית אחריו. הנפטר מרבו בין כשהוא גדול בין כשהוא קטן יאמר לו הריני נפטר:
[גמ׳] לעולם תהיה נאה [כו׳ מה קנה זו כו׳]. א״ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים טובה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע אחיה קללם בקנה דכתיב והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו׳ ובלעם ברכם בארז דכתיב כארזים עלי מים (מה קנה זו) [לפיכך זכה] וכו׳. למה זכו כלבים שיעשו מצואתם ספרים ומזוזות לפי שנאמר לא יחרץ כלב לשונו. כיוצא בדבר אתה אומר מה זכו החירות אלא זונות היו וכשראו את ישראל הפכו פניהם לפיכך נקראו חירות:
כיצד אדם מכבד וכו׳ תנא מיכאל בא לבשר את שרה. גבריאל להופכה לסדום. רפאל לרפאות את אברהם. וי״א רפאל לבשר את שרה ולרפאות שנאמר וירפא אלהים. מיכאל וגבריאל להפכה לסדום. מ"ט דת׳׳ק ויהפוך את הערים ומ״ט דיש אומרים ויבואו שני המלאכים סדומה. מ״ש לאברהם דאמרי כן תעשה ומ״ש ללוט דקאמרי לא כי ברחוב נלין א״ר אלעזר מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול. ת״ר לעתיד לבא בן דוד באמצע אדם שת מתושלח מימינו. אברהם ומשה ויעקב משמאל. מ״ט דשבקיה ליצחק אמר רבא יצחק עדיפא מינייהו קאתי דקאמרי ליה כל ישראל כי אתה אבינו. מעתה עשו לגין עולויה ת״ל כי אתה אבינו(הבאים) [הבנים] כאביהם מה האב שלא כפר בברית אף הבנים שלא כפרו בברית ומנא לן כי לדם (ימשך) [אעשך] ודם ירדפוך אם לא דם שנאת וכי עשו שונא דם היה והלא כל מעשיו אינם אלא בשפיכות דמים שנאמר דמיונו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים. ומאי משמע דילמא לקפוחי לא מדכתיב דמינו ולא כתיב דמיונו ש״מ:
הדרן עלך לעולם תהיה נאה.