"למנצח", פי' הרד"ק שחבר זה המזמור בהיותו נרדף מפני שאול ורבים דברו עליו לשון הרע ומבקשים עלילות להמיתו, "אלהי תהלתי", אתה הגורם תהלתי ושבחי, ולכן "אל תחרש" מלריב ריבי:
ביאור המילות
"אלהי תהלתי". כמו אלהי צדקי, המברר צדקי, המברר תפלתי:
"כי פי רשע", בצד אחד פתחו פה ברשע להמיתני חנם, ובצד אחד פתחו פה "במרמה", ומפרש פה מרמה כי "דברו אתי לשון שקר", שבעת דברו אתי דברו במרמה כאלו הם אוהבי, ופה רשע כי.
"בהשפטו יצא רשע" וחייב בדין, ר"ל ששאול ישפטני ברשע, והם יקטרגו עלי, וישפטני משפט מות, "ותפלתו תהיה לחטאה" שהיה המנהג להתחנן לפני השופט לבקש חסד, אומרים שגם תפלתו תהיה לחטאה ולא תתקבל:
"יהיו", וחוץ מזה יקללו אותי קללה נמרצת, וזה נוסח הקללה "יהיו ימיו מעטים" ועוד בחייו "יקח אחר פקודתו", המשרה שהוא ממונה עליו מה שהיה שר ופקיד על החיל, ימנה אחר במקומו:
"ונוע ינועו בניו", תחלה יבושו לשאול לחם בעירם וינועו למקום שאין מכירים אותם לשאול לחם, ואח"כ יסירו מסוה הבושה מעל פניהם "ושאלו ודרשו" לחם "מחרבותיהם", מבתיהם שהם חרבות ילכו בעיר לשאול לחם:
"אל", ולא ימצאו עזר ע"י החסד שעשה אביהם לאחרים שהוא יגמול בחסד הזה לבניו, כי "לא יהיה לו מושך חסד ליתומיו", וכן לא ימצא עזר מצד החנינה "כי לא יהיה חונן ליתומיו":
"ויאהב", וחוץ מזה "אהב קללה" שהיא הקללה הנזכר שקלל אותו בדיני שמים, לכן "ותבואהו" תבא הקללה עליו, והגם שאנכי אשיג ברכה תחת קללתו לא יהיה לו חלק בה, כי הוא לא "חפץ בברכה לכן ותרחק ממנו":
ביאור המילות
(יז-יט) "ותבואהו". ר"ל הקללה כבר באתהו, וכבר לבש קללה כמדו, ואבקש שיהיה לו כבגד יעטה, שבאשר עד עתה הקללה נסתרת בקרבו תצא ותתפרסם.
"ומד". הם הבגדים שעשוים למדת האדם, ובגד כולל כל הבגדים ועוטה הוא שמתעטף מלמעלה ויצדק על המעיל לא על הבגד (ישעיה נ"ט י"ז ס"א י'), רק ר"ל שיתהוה כבגד שהוא ארוך ממדתו עד שיעטה בו מלמעלה, ומזח הוא החגור שחוגרים על בגדים הארוכים, כמ"ש (כ"ג י'):
"וילבש קללה כמדו", ר"ל שיהיה הלבוש מכוון למדתו הקללה שמדד על דוד יהיה מכוון למדתו, וחוץ ממה שילבש הקללה מבחוץ "תבא גם כמים בקרבו", בענין שיהיה מקולל מבחוץ ומבפנים, וגם תבא "כשמן בעצמותיו" שתבלע בעצמותיו:
"תהי", מוסיף שלא לבד שתהיה כלבוש הנמדד למדתו, "תהיה" הקללה "כבגד" רחב וארוך אשר "יעטה" בו על כל בגדיו מלמעלה, ר"ל שתהיה בפרסום ובשפע רב, "ולמזח", המזח הוא החגור שבו חוגרים על בגדים הארוכים להגביהם כמדת גופו, במה שהקללה ארוכה מגופו וצריך מזח להגביה הבגד למדת הגוף, תהיה הקללה עצמה כמזח שיחגור בה לכוין הקללה אל מדתו:
(כז-כח) "וידעו", עד שידעו שהתשועה אינה טבעיית רק שהיא מיוחדת לידך וכחך, וגם שידעו "כי אתה עשית שיקללו המה", שגם קללתם שקללו אותי עשית אתה "שיקללו" כדי "שאתה תברך", ועי"כ "קמו ויבושו" אחר שבקללתם הסבו לי ברכה, "ועבדך ישמח" כי היה הקללה לברכה:
"ילבשו שוטני כלמה", הכלימה היא מאחרים, והבושה היא מעצמו, והלבוש היא מלמטה, והמעיל עוטה בו מלמעלה, וא"כ הדרך הוא "שלובש בושה ועוטה כלמה", ודוד בקש בהפך "שילבשו כלמה ויעטו בושה", ר"ל שלא תהיה הכלימה כמעיל שהוא מלמעלה על חיצונית הבגדים, ר"ל כדבר הבא מבחוץ שיצוייר שמכלים על לא דבר, רק יהיה כלבוש המכוון לגופו וקרוב אליו, כי תהיה כלימה אמתיית מכוונת למדתם, וכן הבושה לא תהיה כבגד פנימי שאינו מתראה רק אל הלובש, רק כמעיל שתראה בשתם בגלוי:
"אודה", עי"כ "אודה ה' מאד", כי הניצול מן הרעה מודה רק על ההצלה, אבל לא על הרעה, שיותר טוב היה שלא היה הרע ולא הצטרך אל ההצלה, אבל אחר שהרעה היתה הסבה אל הטובה, א"כ אודה מאד גם על הרעה, וע"י שידעו כי ידך זאת "בתוך רבים אהללנו". כי רבים ישיגו תהלתו:
"כי יעמוד", שיראו שאין האביון נעזב אל המקרה, וגם בעת שעומד לפני "שופטי נפשו", המבקשים להמיתו דרך משפט, כמ"ש בהשפטו יצא רשע, "ה' עומד לימינו" לזכותו ולהגן עליו:
