מלבי"ם על תהלים קט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · קט · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למנצח", פי' הרד"ק שחבר זה המזמור בהיותו נרדף מפני שאול ורבים דברו עליו לשון הרע ומבקשים עלילות להמיתו, "אלהי תהלתי", אתה הגורם תהלתי ושבחי, ולכן "אל תחרש" מלריב ריבי:

ביאור המילות

"אלהי תהלתי". כמו אלהי צדקי, המברר צדקי, המברר תפלתי:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי פי רשע", בצד אחד פתחו פה ברשע להמיתני חנם, ובצד אחד פתחו פה "במרמה", ומפרש פה מרמה כי "דברו אתי לשון שקר", שבעת דברו אתי דברו במרמה כאלו הם אוהבי, ופה רשע כי.

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דברי שנאה סבבוני", כי שלא בפני סבבוני דברי שנאה לדבר עלי לשון הרע, ועי"כ "ילחמוני חנם" להמית אותי:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תחת אהבתי" אותם, הם "ישטנוני", ותחת אשר אני "תפלה", מתפלל בעדם.

ביאור המילות

"תפלה". איש תפלה וכן ואני מוסר (הושע ה') איש מוסר:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וישימו", נגד מה שאני תפלה, "ישימו עלי רעה תחת טובה", ונגד אהבתי ישימו "שנאה תחת אהבתי":

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הפקד", שהם אומרים "להפקד עלי" שופט "רשע" לשפטני, "ושטן יעמד" על ימינו לקטרג עלי בעת המשפט, ועי"כ.

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בהשפטו יצא רשע" וחייב בדין, ר"ל ששאול ישפטני ברשע, והם יקטרגו עלי, וישפטני משפט מות, "ותפלתו תהיה לחטאה" שהיה המנהג להתחנן לפני השופט לבקש חסד, אומרים שגם תפלתו תהיה לחטאה ולא תתקבל:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יהיו", וחוץ מזה יקללו אותי קללה נמרצת, וזה נוסח הקללה "יהיו ימיו מעטים" ועוד בחייו "יקח אחר פקודתו", המשרה שהוא ממונה עליו מה שהיה שר ופקיד על החיל, ימנה אחר במקומו:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יהיו בניו יתומים", ר"ל שלא ימצא מרחם אותם לקבלם אל ביתו להיות להם כאב, עד שישארו יתומים, וכן "אשתו" תשאר "אלמנה", ואין מאסף אותה הביתה:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונוע ינועו בניו", תחלה יבושו לשאול לחם בעירם וינועו למקום שאין מכירים אותם לשאול לחם, ואח"כ יסירו מסוה הבושה מעל פניהם "ושאלו ודרשו" לחם "מחרבותיהם", מבתיהם שהם חרבות ילכו בעיר לשאול לחם:

ביאור המילות

"ודרשו". עי' רד"ק מ"ש בדקדוק מלה זאת:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ינקש", לא ימצא עזר לבניו ע"י ירושת אביהם כי כל אשר לו יזמין עליו הנושה מוקשים לתפסו, עד שזרים יבוזו יגיעו, ולא ישאר לו מאומה להוריש לבניו:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל", ולא ימצאו עזר ע"י החסד שעשה אביהם לאחרים שהוא יגמול בחסד הזה לבניו, כי "לא יהיה לו מושך חסד ליתומיו", וכן לא ימצא עזר מצד החנינה "כי לא יהיה חונן ליתומיו":

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יהי", עד שגם "אחריתו" שהם בניו הבאים אחריו, "יהיו להכרית", עד "שבדור אחר" כבר "ימח שמם", ולא יהיה שארית מהם.

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יזכר", וגם חוץ מזה "יזכר עון אבותיו אל ה'", שמצד זה יכרית כל המשפחה, עד כאן ספר הקללה שקללוהו שונאיו, עתה מתחיל להשיב קללתם אל חיקם, אומר.

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יען אשר" האויב המקלל "לא זכר עשות חסד, ואיש עני ואביון ונכאה לבב רדף למותת", לגמר מיתתו, שזה נגד מ"ש תחלה שהשתדלו ששאול יהרגנו:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאהב", וחוץ מזה "אהב קללה" שהיא הקללה הנזכר שקלל אותו בדיני שמים, לכן "ותבואהו" תבא הקללה עליו, והגם שאנכי אשיג ברכה תחת קללתו לא יהיה לו חלק בה, כי הוא לא "חפץ בברכה לכן ותרחק ממנו":

ביאור המילות

(יז-יט) "ותבואהו". ר"ל הקללה כבר באתהו, וכבר לבש קללה כמדו, ואבקש שיהיה לו כבגד יעטה, שבאשר עד עתה הקללה נסתרת בקרבו תצא ותתפרסם.

"ומד". הם הבגדים שעשוים למדת האדם, ובגד כולל כל הבגדים ועוטה הוא שמתעטף מלמעלה ויצדק על המעיל לא על הבגד (ישעיה נ"ט י"ז ס"א י'), רק ר"ל שיתהוה כבגד שהוא ארוך ממדתו עד שיעטה בו מלמעלה, ומזח הוא החגור שחוגרים על בגדים הארוכים, כמ"ש (כ"ג י'):

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וילבש קללה כמדו", ר"ל שיהיה הלבוש מכוון למדתו הקללה שמדד על דוד יהיה מכוון למדתו, וחוץ ממה שילבש הקללה מבחוץ "תבא גם כמים בקרבו", בענין שיהיה מקולל מבחוץ ומבפנים, וגם תבא "כשמן בעצמותיו" שתבלע בעצמותיו:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תהי", מוסיף שלא לבד שתהיה כלבוש הנמדד למדתו, "תהיה" הקללה "כבגד" רחב וארוך אשר "יעטה" בו על כל בגדיו מלמעלה, ר"ל שתהיה בפרסום ובשפע רב, "ולמזח", המזח הוא החגור שבו חוגרים על בגדים הארוכים להגביהם כמדת גופו, במה שהקללה ארוכה מגופו וצריך מזח להגביה הבגד למדת הגוף, תהיה הקללה עצמה כמזח שיחגור בה לכוין הקללה אל מדתו:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זאת פעולת שוטני מאת ה'", ר"ל זאת ראוי להם,

  • א) מצד פעולתם שעשו רע בפועל ורצו להרגני,
  • ב) מצד הקללה, שעל זה אמר "והדוברים רע" לקלל את "נפשי":

ביאור המילות

"פעולת". שכרם, כמו ולא ילין פעולת שכיר:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתה ה'" אמנם אתה תעשה אתי טובה מצד שני ענינים,

  • א) "למען שמך" שנקרא עלי שמשחתני למלך ויהיה חילול השם,
  • ב) מצד החסד "כי טוב חסדך", ומצד שמך תעשה אתי נפלאות וטובות, ומצד החסד עכ"פ "הצילני":
 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי עני", נגד מ"ש וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב, אמר "שאני עני ואביון" וגם "נכאה לבב" כי "לבי חלל בקרבי":

ביאור המילות

"חלל". פעל עבר, נחלל ונהרג:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כצל כנטותו", בעת ינטו צללי ערב שקרוב היום להשתקע, כן "נהלכתי" שאני קרוב למות, "ננערתי כארבה", הננער ע"י הרוח ממקום למקום כן אני נע ונד:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כד-כה) "ברכי", וגם אין לך להעניש אותי על עונותי, כי "ברכי כשלו מצום ובשרי כחש" מרוב התענית והתשובה, הגם שהם מחרפים אותי ע"ז ויניעון ראשם:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עזרני" מצד שאתה "ה' אלהי", ויותר "הושיעני" שהתשועה היא יותר מן העזר, וזאת תעשה "כחסדך", שהחסד לא ישקיף על זכות המקבל:

ביאור המילות

"עזרני, הושיעני". התשועה הוא יותר מן העזר בכ"מ:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כז-כח) "וידעו", עד שידעו שהתשועה אינה טבעיית רק שהיא מיוחדת לידך וכחך, וגם שידעו "כי אתה עשית שיקללו המה", שגם קללתם שקללו אותי עשית אתה "שיקללו" כדי "שאתה תברך", ועי"כ "קמו ויבושו" אחר שבקללתם הסבו לי ברכה, "ועבדך ישמח" כי היה הקללה לברכה:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ילבשו שוטני כלמה", הכלימה היא מאחרים, והבושה היא מעצמו, והלבוש היא מלמטה, והמעיל עוטה בו מלמעלה, וא"כ הדרך הוא "שלובש בושה ועוטה כלמה", ודוד בקש בהפך "שילבשו כלמה ויעטו בושה", ר"ל שלא תהיה הכלימה כמעיל שהוא מלמעלה על חיצונית הבגדים, ר"ל כדבר הבא מבחוץ שיצוייר שמכלים על לא דבר, רק יהיה כלבוש המכוון לגופו וקרוב אליו, כי תהיה כלימה אמתיית מכוונת למדתם, וכן הבושה לא תהיה כבגד פנימי שאינו מתראה רק אל הלובש, רק כמעיל שתראה בשתם בגלוי:

ביאור המילות

"כלמה, בשתם". הכלימה מאחרים והבושה מעצמו (למע' מ"ד ט"ז):

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אודה", עי"כ "אודה ה' מאד", כי הניצול מן הרעה מודה רק על ההצלה, אבל לא על הרעה, שיותר טוב היה שלא היה הרע ולא הצטרך אל ההצלה, אבל אחר שהרעה היתה הסבה אל הטובה, א"כ אודה מאד גם על הרעה, וע"י שידעו כי ידך זאת "בתוך רבים אהללנו". כי רבים ישיגו תהלתו:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי יעמוד", שיראו שאין האביון נעזב אל המקרה, וגם בעת שעומד לפני "שופטי נפשו", המבקשים להמיתו דרך משפט, כמ"ש בהשפטו יצא רשע, "ה' עומד לימינו" לזכותו ולהגן עליו: