מלבי"ם על תהלים צד יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על תהליםפרק צ"ד • פסוק י"ד | >>
א • ד • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


תהלים צ"ד, י"ד:

כִּ֤י ׀ לֹא־יִטֹּ֣שׁ יְהֹוָ֣ה עַמּ֑וֹ
  וְ֝נַחֲלָת֗וֹ לֹ֣א יַעֲזֹֽב׃



"כי" ועמ"ש עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו משיב כי לא יטוש ה' עמו, וסופו לריב ריבם מיד הרשע המריע להם:

ביאור המילות

"כי לא יטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזוב". הנטישה היא יותר מן העזיבה, שמפריד הדבר מאתו בכח, ואמר למעלה (כ"ז) אל תטשני ומוסיף אל תעזבני, ובמ"א (ח' נ"ז) יהי ה' אלהינו עמנו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבינו אליו, שר"ל שיהיה עמנו כמו עם אבותינו ואל יעזבנו, וכן אל יטשנו בהרחקה יתירה כדי שעי"כ יטה לבבינו אליו מתוך הכרח היסורים, וכמו שפרשתי שם, וכבר התבאר שיש הבדל בין עם ובין נחלה, שנחלה הוא מצד הקשר שי"ל עמהם שעי"ז הם לו נחלה עולמית ע"י קדושתם, ועז"א שמצד שהם עמו הגם שיעזבם לפעמים ע"י רוע מעשיהם לא יטשם, ומצד שהם נחלתו אף לא יעזבם שהוא קל מנטישה:

 



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.