מלבי"ם על תהלים כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · כג · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מזמור לדוד", במזמור הזה חרט את קורותיו מעת היותו רועה צאן במדבר עד שעלה למלוכה, תחלה ישקיף על ראשית ימי חייו עת התבודד עם הצאן במדבר, וידמה א"ע כצאן רועה על נאות דשא ואת ה' כרועה המשגיח עליו בעין חמלה, השנים האלה הם היו אצלו מבחר ימי חייו בעוד התבודד עם קונו, בעוד יזמר לפניו על הגיון בכנור נעים זמירות ישראל, בעוד לא נטל עליו כתר המלוכה להפרידו מן הדבקות עם ה', שכן מצאנו שגם אחרי מלכו קרא א"ע תמיד בשם עני ודל, כי זמן הזה היה הזמן המאושר אצלו, ובאשר היה רצון ה' להוציאו מחיי ההתבודדות לרעות צאן עמו, סבב סבובים שילקח לבית שאול להיות מנגן בכנור ושם נתן בלבו להלחם עם גלית ויהי לשם, ואז העלה עליו חמת שאול ויתן לו את בתו, במאה ערלות פלשתים, ואחר זה רדף אחריו להרגו, וכ"ז היו סבות אל הצלחתו עד שהגיע למלכות, וכ"ז היה נגד רצון דוד שהיה חפץ יותר בחיי ההתבודדות וזכר תמיד ירחי קדם הטובים בעיניו מכתר המלוכה, ונדמה בזה, כבן מלך יורש עצר אשר מאס בשבט מלכות ויבחר לחיות חיי הפרישות והנזירות בסוכת נוצר אשר עשה לו ביער בערב, וימן המלך אחד מעבדיו להצית אש בסוכתו, וכשהלך הנזיר לבקש מחסה מזרם הסית אותו א' מעבדי המלך שישב בבית קטן בנוי הנמצא ביער, אח"כ הציתו גם הבית הזה, ואחר העלהו לשבת בבית יותר טוב קרוב יותר אל העיר, וכן עשה לו כפעם בפעם עד שהתקרב יותר אל העיר והרגיל א"ע לשבת בבית יותר טוב עד ששב אל העיר ואל בית אביו, אז הבין הבן הנזיר שכל מה שקרה לו היה מתחבולות אביו להוציאו מחיי הפרישות וההתבודדות אל הנהגת המדינה, ויאמר אל אביו, דע כי הגם שגלגלת עמי עד שהביאותני עד הלום זו מלכות, בכל זאת דע כי בלבי הנני עוד נזיר אלהים כמקדם, כי כל הטוב והחסד שעשית עמי להביאני אל המלכות היא בעל כרחי, ואני לא אמוש גם בבית המלך מלהיות עובד ה' ונזיר וקדוש לפניו, ובזה נבא אל הבאור, "ה' רועי", צייר ימי ילדותו, ודמה את עצמו לשה ואת ה' לרועה אותו במדבר, אומר הן ה' הוא רועי ובודאי "לא אחסר" דבר, כי איני צריך רק מרעה טובה ומים לשתות, ורועי ה'.

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בנאות דשא ירביצני ועל מי מנוחות" (ר"ל מים צלולים בלתי עכורים) "ינהלני", עתה יחל לצייר עת הוציאהו ה' מן המצב הלז ויביאהו לבית שאול (שאז היה עדיין לפעמים רועה צאן אביו כמו שנזכר (ש"א י"ז) ושם נוססה בלבו קנאת ה' ללחום עם הפלשתי, ודמה מצבו זה כשה שהתחיל להיות שובב ופראי ולברוח מן הדשא על הרים שובבים, ועז"א גם בעת אשר.

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נפשי ישובב", שה' עשה אותי שובב ופראי, גם זה היה מאת ה' שעי"ז "ינחני במעגלי צדק", המעגל הוא הדרך הסבובי שסובב בעיגול עד שיגיע אל מחוז חפצו, ר"ל מה שנטיתי מן הדרך הישר אל המעגל היה במעגלי צדק כי צדק יקראהו לרגלו בתהלוכות אלה, "למען שמו" שבזה נתקדש שם שמים, וכ"ז היה בעצת עליון וחפצו, עתה יחל לצייר עת נרדף מפני שאול שבא כמה פעמים בסכנות עצומות עד שהיה כפשע בינו ובין המות, ומצייר שהשה הגיע ע"י השתובבותו אל מעונות אריות והררי נמרים אשר הוא מוכן בכל רגע להיות טרף לשיניהם, ועז"א:

ביאור המילות

"ישובב". כמו בנים שובבים, "במעגלי". הוא הדרך הסבובי כנ"ל (י"ז ה' ולקמן ק"מ ו'):

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גם כי אלך בגיא צלמות", מ"מ "לא אירא רע, כי אתה עמדי", יען שרואה שהרועה הולך אתו לשמרו, ונשא משלו כאלו הרועה ההולך אתו מחזיק בידו האחת שבט קטן בו יכה את השה להטותו אל דרך הנכונה, ובידו האחרת מחזיק את משענתו שהוא מטה עז שבו יבריח כל טורף ומשחית, ועז"א עת אראה "שבטך ומשענתך", שני אלה "המה ינחמוני", כי ידעתי שכל רע לא יקרב אלי, והמליצה שהיסורים המה לטובתו לנחותו ע"י בדרך הטוב, וה' משענתו בידו להציל אותו מכף כל אויביו ולכן בטח בה' תמיד:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תערוך", עתה מצייר עת משחו אותו כל ישראל למלך, ומצייר שאז יצא ממעמדו הקודם שנדמה כשה הרועה בנאות דשא ושותה מי מנוחות, כי "הערכת לפני שלחן", שלא אוכל עוד על הקרקע כשה רק על השלחן, שאיני עוד שה רק במדרגה אחרת כבן אדם אוכל על השלחן, וזה עשית "נגד צוררי", שלא יכלו לעכב ע"ז כי גבר על בית שאול ואיש בושת, וגם "דשנת בשמן ראשי", שכל ישראל משחו אותו בשמן למלך עליהם, ואיני שותה עוד מים כשה רק "כוסי רויה" ביין מלכות רב:

ביאור המילות

"רויה", שביעה במשקה, שלא ישתה מן הנחל רק ירוה מן הכוס:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אך", עתה יאמר הנזיר החסיד לאביו שבשמים, דע שכל מה שעשית להוציאני מחיי הפרישות והנזירות אל המלוכה היה בעל כרחי, ואני איני רוצה בשולחנם של מלכים, וגם עתה "טוב וחסד ירדפוני", שאני אברח תמיד מן הטוב והחסד הזה והם רודפים אחרי שלא בטובתי, וזה יהיה "כל ימי חיי", כי אני בוחר יותר "לשבת בבית ה' לאורך ימים", לכן הגם שהביאתני עד המלוכה אשב תמיד בבית ה' ואחיה חיי הנזירות, והטוב והחסד יהיה כדבר הרודף אותי בעל כרחי, וגם יאמר כי מעתה רואה שמה שרדפו אותו אויביו כל ימי חייו היה אך טוב וחסד, כי ע"י הרדיפות האלה הגיע למלוכה, ובכ"ז ישב בבית ה', לארך ימים ולא יעזוב עבודתו ויראתו:

ביאור המילות

"ושבתי". מענין השקטה ומנוחה, או מענין השבה, רצונו לומר שישוב אל הנזירות שהיה בה תחילה: