מלבי"ם על תהלים יט ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על תהלים • פרק יט >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • 



"בכל", וגם שהגדה זו אינה מיוחדת במקום פרטי כי היא מתפשטת בכל המקומות שאף "בכל הארץ" הבלתי מיושב "יצא קום", כי הקו אשר נטה הבורא ית' על בנינו הכללי התפשט על כל הארץ והיא מכלל הבנין ותלויה על בלימה נמשכת בקו המושך בין השמים הסובבים ומושכים אותה מכל צד במאמרו של בורא כל, "ובקצה תבל" שהוא החלק המיושב שם יצאו "מליהם", כי שם כל הברואים והנמצאים ימללו מלים ויגידו חכמת אלהים ותכונתו. - "לשמש" עתה יתחיל לבאר איך נעשו בחכמה ובתכלית השלימות, הנה "לשמש שם אהל בהם" שממנה יצא האור והחיים לכל הגרמיים אשר תחתיה וביחוד אל כדור הארץ, שהיא תתן אור וחיים בין לצמחים בין לבע"ח, וה' ערך מהלכה בחכמה נפלאה עד שיתפשט אורה בכל כנפות הארץ, כי.

ביאור המילות

"ארץ, תבל". הבדל מבואר בכ"מ שתבל הוא החלק המיושב, ויש לפרש שקום ומליהם יוצא אל השמש שכולם מקבלים השפעתם ממנה:

 

<< · מלבי"ם על תהלים · יט ה · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.