מלבי"ם על תהלים יב ו
<< | מלבי"ם על תהלים • פרק י"ב • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאֶנְקַ֢ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים
עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֑ה
אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ׃
"משד", נגד המזיקים לרעיהם בין אדם לחברו, יאמר שיקום האדון להענישם, והמאמרים מקבילים, "משוד עניים עתה אקום יאמר ה'" לענוש את השודדים, "ומאנקת אביונים אשית בישע יפיח לו", שהאביון אין לו מאומה שישדדו ממנו ואנקתו הוא על שאין רוצים להושיעם בצדקה וחסד, "יפיח ה'" וידבר "אנכי אשית בישע" להושיעם:
ביאור המילות
"עניים, אביונים". הבדלם נודע שהאביון אין לו מאומה, "יאמר, יפיח". פיח הבא על הדבור מורה על דבור בלחש, הפח בחורים (ישעיה מ"ב) ויפח לקץ (חבקוק ב') שזה ידבר אל עצמו, ודבור הנקמה יאמר בגלוי:
"בעליל לארץ". המתכיות היקרים היו צורפים באדמה שהיתה מסוגלת לזה, כמ"ש (מלכים א' ז' מ"ו) בככר הירדן יצקם במעבה האדמה כמש"ש, ומקום הצירוף נקרא עליל.
"צרוף, מזוקק". הזיקוק הוא אחר הצירוף (מלאכי ג' ג'):
<< · מלבי"ם על תהלים · יב ו · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.