מלבי"ם על שופטים טז

פסוק א

וילך שמשון עזתה: לא פחד לבא בעיר גדולה מוקפת חומה דלתים ובריח ולשכב בבית זונה בלא פחד, ולא עוד אלא...

פסוק ב

לעזתים לאמר: שצוה שיאמרו לעזתים שבא שמשון הנה הוא עצמו הוציא קול ששמשון הוא בעיר, רק לא הגיד שהוא הוא שמשון בעצמו:

ויסבו: אחר שלא הכירו את המגיד וחשבו שאינו שמשון, סבו לדרוש ולחקור עליו ולתפשו בעת ירצה לצאת ויסבו בעיר וגם ארבו בשער ע"י שסגרו השער במנעול בל יוכל לצאת. ומלת אור, פעל עבר, עד יאור הבקר.

פסוק ג

ויאחז בדלתות: וזה גבורה יותר משאם אוחז בבריח ושוברו, ב) ששם המשא הזאת על כתפיו, ג) ויעלם דרך יום נשא אותם, כמו שאמר חז"ל, ומלת ויסעם שהוא יוצא מן הקל מורה שע"י נסיעתו בעצמו הסיע גם אותם וכן ויסע את היתד הארג מורה על קלות הפעולה כי היה לו לומר ויסיעם.

פסוק ד

ויהי אחרי כן: עבירה גוררת עבירה.

ושמה דלילה:

הראשונה גייר ושינה שמה לשם יהדות, אבל זו לא נתגיירה ונשאר שמה דלילה. וכן אמר בירושלמי (פרק ראשון דסוטה הלכה ח) שבתמנתה דרך נשואין היה ולא בעזה. וחז"ל דרשו דלדלה כחו ומעשיו ולבו.

פסוק ה

(ה-יח) הם דרשו שני דברים במה כחו גדול, ובמה יוכלו לאסרו, וכן שאלה בפעם הראשון והוא לא השיב רק במה יוכלו לאסרו, ולא על במה כחו גדול, ובפעם הב' והג' לא שאלה ממנו רק במה כחו גדול, במה הכירה בפעם האחרון שהגיד לה את כל לבו, ולמה בפעמים הראשונים אמר והייתי כאחד האדם, ובפעם האחרון אמר והייתי ככל האדם:

וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו: בקשו שני דברים:

א) שתראה מה הסבה שבעבורה כחו גדול, כי חשבו שאינו כטבע רק ע"י איזה סגולה, ואז יוכלו להתחכם כנגדו להסיר הסבה.
ב) שגם אם הוא בטבע תדרוש באיזה אופן יאסר, כי יש מי שכחו בידיו ולא ברגליו, ויאסר ברגליו או במקום אחר מן הגוף שאינו חזק שם, ואמרו וראי רצה לומר שתבחון את דבריו אם כנים הם, ואמרו ואסרנוהו לענותו, הוא הבטחה שלא ימיתו אותו וכן קיימו הבטחתם שלא ימיתו אותו ולא המיתוהו רק נקרו את עיניו.

פסוק ו

ותאמר: וכן שאלה אותו על שני דברים הנזכרים.

פסוק ז

ויאמר אליה: והוא לא השיב לה רק במה יאסר ולא על במה כחו גדול, כאילו אינו יודע סבה לזה כי הוא בטבע, רק שבחן שבזה יאסר.

פסוק י

ותאמר דלילה כו' הנה התלת בי: רצה לומר היא האמינה לו במ"ש שאנו יודע במה כחו גדול, אבל אחר שהודה שיודע במה יאסר, א"כ למה דברת כזבים, ועתה הגידה נא לי האמת במה תאסר.

פסוק יא

ויאמר אליה: השיב שלא דבר כזבים כלל, רק ששכח תנאי בדבריו:

א) שהיתרים צריכים להיות עבותים, רצה לומר קלועים משלשה,
ב) שצריך שלא נעשה בם מלאכה.

פסוק יב

וינתקם כו' כחוט: רצה לומר לא בקלות גדול כראשונים רק כחוט, שהאדם הנותקו ינתקנו במעט כח.

פסוק יג

עד הנה התלת בי: רצה לומר בראשונה תרצת דבריך, אבל עתה נודע שהתלת בי בשתי הפעמים:

פסוק יד

ותתקע: פה לא כתוב והאורב יושב בחדר, כי אחר שכזבה שתי פעמים לא שמו לב לדבריה.

פסוק טו

ולא הגדת לי במה כחך גדול: אחר שכבר כזב לה ג' פעמים שבה לבקש השאלה הראשונה במה כחו גדול, אחר שלא יכלה עוד לבקש במה יאסר, שכבר כחש לה ג' פעמים, ואם תוסיף בזה לשאול יבין כי שרי פלשתים עמה בקושרים, לכן בקשה רק במה כחו גדול, כאילו תרצה לדעת טבעו ותכונתו לא לדעת במה יאסר.

פסוק יז

ויגד: נפתה כיונה פותה ויגד לה שתי השאלות: א) במה כחו גדול, שהוא ע"י הנזירות, ב) במה יאסר שהוא אם יגולח,

והנה בפעמים הראשונים אמר והייתי כאחד האדם, ועתה אמר והייתי ככל האדם, כי נשמר מלדבר שקר ואמר כאחד האדם, היינו כאדם המיוחד בגבורה (שמבואר אצלי שמלת אחד הנסמך לה"א הידיעה מורה על הדבר המיוחד כמו אחד ההרים וכדומה) ועתה אמר ככל האדם, החלשים.

פסוק יח

ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו: זה ראתה במה שהגיד לה עתה שתי השאלות במה כחו גדול ובמה יאסר, שאם היה רוצה לשקר היה מגיד רק במה כחו גדול, שבזה אף אם תגלח אותו ויהיה כחו גדול גם אחר הגלוח, לא היה שקרן כי יצוייר שכחו גדול ע"י הנזירות, ולא יוסר הכח ע"י הגלוח, אחר שלא התגלח מדעתו ולא חלל נזירותו ברצון, והוא אמר אם גולחתי בפעל שמשמע אף ע"י אחרים, וע"כ ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם וכו' כי בפעם הקודם לא עלו כנ"ל.

פסוק כב

ויחל שער ראשו לצמח: אמר בפעל הכבד על שצמחו במהירות שלא כדרך הרגיל, שאם לא כן יקשה איך לא נזהרו פלשתים לגלחו מפקידה לפקידה בידעם שכחו תלוי בשערותיו, ועל זה אמר כאשר גולח רצה לומר תיכף אחר הגלוח התחילו לצמח.

פסוק כג-כד

וסרני פלשתים וכו' ויראו אותו העם וכו': רצה לומר הסרנים עשו זבח מצד שהוא אויבם, והעם הללו על ג' דברים:

א) שהוא אויבם,
ב) מחריב ארצם ששרף שדותיהם,
ג) שהרבה בם חללים, משא"כ אל הסרנים לא עשה הרעות האלה. (ולשמחה מקור במשקל ליראה את ה'):

פסוק כה

וישחק לנו וכו' ויצחק לפניהם: השחוק הנרדף עם צחוק, נבדל ממנו במה שהשחוק מורה שהשוחק בעצמו יש לומר שמחה, לא כן המצחק, ולכן לפ"ז אמרו וישחק אבל באמת שמשון רק צחק לא שחק.

פסוק כט

ויסמך: מבואר אצלי בחבורי התורה והמצוה (ע"ס תורת כהנים) שיש הבדל בין שען ובין סמך. שהסמיכה הוא בכל כחו כמו שאמר חז"ל סמיכה בכל כחו בעינן, והשעינה הוא קצת גופו ולכן להנער אמר ואשען עליהם, ובאמת ויסמך בכל כחו.