מלבי"ם על שופטים טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על שופטים · טו · >>


<< · מלבי"ם על שופטים · טו · >>

פסוק א

בימי קציר חטים:    זימן ה' שיהיה בעת שהתבואה בקמותיה וישרף הכל.

פסוק ב

טובה ממנה:    רמז כי אשתו נתנה עיניה באחרים משא"כ הקטנה תהי לך לבדך.

פסוק ג

נקיתי הפעם:    כי בודאי נעשו הנשואין בפרהסיא ולמה לא מיחו לתת אשת איש לאחר?!

פסוק ד

בין שני הזנבות בתוך:    רמז להם כי כן שמו לפיד בין שני רעים, כמו שאמר: היחתה איש אש בחיקו וכו' כן הבא אל אשת רעהו.

פסוק ז

אם תעשון כזאת:    רצה לומר כי מה ששרפו אותה לא היה בעבור המעשה שזנתה רק להשקיט כעס שמשון, אמר אני חשבתי שדי בעונש ממון, אבל אחר שאתם תעשון כזאת להעניש בעונש נפשות, א"כ גם אני אבקש מכם נפשות כמנהגכם, וזה שאמר כי אם נקמתי בכם.

פסוק יא

הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים:    כי הדין הוא (לדעת הרמב"ם) שעכו"ם שאמרו תנו לנו אחד מכם ונהרגנו לא ימסרוהו אא"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי, רצה לומר אף שאינו חייב מד"ת רק מדין המלכות, וכן אם היה רודף רבים שע"י יגיע סכנה לכלל ישראל שאז מוסרים אותו אף שלא יחדוהו (כמו שאמר הט"ז ביו"ד סי' קנ"ז).

ותחלה אמרו: הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים ומה זאת עשית וא"כ אתה רודף את הכלל, והשיב אני לא חשבתי שיגיע לכם נזק כי כאשר עשו לי כן עשיתי להם, והוא דברים שביני לבינם בלתי נוגעים אל הכלל.

פסוק יב

ויאמרו לו לאסרך ירדנו:    כי ייחדוך ואתה חייב אצלם מיתה מחוק המלכות.

פסוק טז

חמור חמורתים:    נפלו חמרים מעם הדומה לחמור, ופי' דבריו הכיתי אלף איש.

פסוק יח

אתה נתת וכו' ועתה אמות בצמא:    וכלל הוא שלא יעשה ה' נס לבטלה ולבלי הועיל, אחר שעכ"פ אפול בידם עתה.

פסוק יט

המכתש:    מקום עשוי כתבנית מכתש.

על כן קרא שמה:    לזכר שהקורא לה' יענהו בנס, ונס של אדם מצויין חייבים לברך כשמגיע למקום ההוא לדעת קצת, ועכ"פ חייב בעל הנס לברך ולכן יחדוהו בשם, ותחלה קראה בשם לחי כדי לזכור נס הלחי וכשנעשה עוד נס הוסיף שם עין הקורא לברך על שתיהן. כמעשה דמר בריה דרבינא פירש(?) הרואה שצריך לכלול שני הנסים.