התורה והמצוה ויקרא ה כו
ספרא | מלבי"ם על פרשת ויקרא | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא: קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש
סימן שצא[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק כג:
[א] "וכפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה" - מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' -- לחייב על כל אחת ואחת.
[ב] כיצד? היו חמשה תובעים אותו, אמרו לו "תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך!" . "שבועה שאין לכם בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה; לא לך ולא לך ולא לך!" - מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' -- לחייב על כל אחת ואחת.
[ג] יכול מפני שהן חמשה; מנין אמר לו "תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך!" . "שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!" - מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' -- לחייב על כל אחת ואחת.
[ד] יכול מפני שהן מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו "תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך!" . "שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין!" - מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' -- לחייב על כל אחת ואחת.
[ה] יכול מפני שהן מינים הרבה; מנין אפילו אמר לו "תן לי חטים שהפקדתי לך אמש ושלפניו ושלפני פניו!" . ["שבועה שאין לך בידי חטין שהפקדת לי אמש ושלפניו ושלפני פניו!"] - מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר 'לאחת' -- לחייב על כל אחת ואחת.
[ו] מנין אחת על דברים הרבה? תלמוד לומר "על אחת מכל אשר יעשה".
[ז] כיצד? היה תובעו. אמר לו "תן לי חטים שהפקדתי אצלך אמש ושלפניו ושלפני פניו!" . "שבועה שאין לך בידי כלום!" - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר "על אחת".
[ח] יכול מפני שהוא מין אחד; מנין אפילו אמר לו "תן לי חטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך!" . "שבועה שאין לך בידי כלום!" - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר "על אחת אשר יעשה".
[ט] יכול מפני שאינן מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו "תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך!" . "שבועה שאין לך בידי כלום!" - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר "על אחת מכל אשר יעשה".
[י] יכול מפני שהוא אדם אחד; מנין אפילו אמרו לו חמשה "תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך!" . "שבועה שאין לכם בידי כלום!" - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר "על אחת מכל אשר יעשה".
על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה (פסוק כו): ותחלה אמר "על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה" (ויקרא ה, כב). מבואר שתחלה תפס הציור "אשר יעשה לחטא בהנה" שחטא בכל המינים הנזכרים - תשומת יד גזל ועושק ואבדה. ואחר כך תפס "לאשמה בה", בלשון יחיד, אם חוטא באחד ממינים אלה.
והנה היה יכול לכתוב בשתיהם "על אחת אשר יעשה". והוסיף מלת "מכל". משמע שמדבר מכמה אופנים שעל זה מורה מלת "כל" - רוצה לומר, בכל אופן. ואם כן צריך לצייר בכל אחד לכל הפחות שני אופנים. רוצה לומר, שני אופנים בצד שאמר "אשר יעשה לחטא בהנה" (דהיינו שחטא בכל המינים), ושני אופנים בצד שאמר "אשר יעשה לאשמה בה" (דהיינו שחטא באחד מחמש המינים הנזכרים בפרשה).
ויצויר בצד אחד חמשה תובעים, ואחד תובע. ובצד השני יצויר תבעו מינים מינים, ומין אחד בזמנים הרבה.
והנה יש פה זרות בלשון. שידוע שיש הבדל בין שימוש הלמ"ד ובין שימוש מלת "על". שהלמ"ד מורה החלוקה ומלת "על" מורה הצירוף.
- שאם ירצה לציין לכל אחד ואחד יאמר בלמ"ד כמו -- "ואשם לאחת מאלה", "וארבעה פנים לאחד", "וארבע כנפים לאחת", "שני העומר לאחד" -- שפירושו לכל אחד.
- מה שאין כן מלת "על" תציין על הכל ביחד -- "והקרבתם על הלחם", "והקריב על בן הבקר". וכן אמר "עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד", רצונו לומר על שני הנשיאים ביחד עגלה אחד ושור לכל אחד ואחד. [ועי' מה שכתבנו בזה בפר' מצורע (סימן מא)].
ואם כן, היה ראוי לאמר פה "לאחת", לא "על אחת"; אחר שפירושו לכל אחת ואחת - צריך לבא בלמ"ד. ועל כרחך נדחק לומר שמלת "על" בא בדרך הזרות במקום הלמ"ד כמו שנמצא דוגמתו "ותתפלל חנה על השם", "וילך אלקנה הרמתה על ביתו". שבא "על" במקום "אל".
אולם כלל מוסד אצלינו שלא יבא זרות וחילוף בלשון אם לא לצורך. וכל מקום שבא "על" במקום "אל" יש בו דרוש או כוונה כמו שאמרו בברכות (דף לא:) חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר "ותתפלל חנה על השם", וכדומה.
ולכן אמרו בדרך הדרוש שבכוונה כתב מלת "על" (שמורה הצירוף) לרמז שלפעמים מביא אחת על כל אשר יעשה. ואחר שזה כתוב ב' פעמים ובכל אחד כתוב תיבת "מכל" -- בהכרח שגם בזה יצויר ד' אופנים. שני אופנים שאינו חייב אלא אחת אם חטה ב'הנה' (היינו בכל המינים), ושני אופנים אם חטה 'בה' (ר"ל במין אחד).
ובזה תבין המאמר הזה כמין חומר. תחלה דריש 'לאחת' -- רוצה לומר, כי כפי עומק הפשט בהכרח בא מלת "על" במקום למ"ד כאילו כתוב "לאחת" שמורה שחייב על כל אחת. ומביא [במשנה ב' וג'] שני אופנים אם חטא ב'הנה' - בחמשה מינים הנזכרים (פקדון ותשומה יד וכולי).
- ( א ) חמשה תובעים
- ( ב ) אחד תובע
וב[משנה ד' ה'] מביא ב' אופנים אם אשם 'בה' - ר"ל במין אחד. והם:
- ( א ) מיני תביעות
- ( ב ) זמנים מחולפים.
ובכולם סיים תלמוד לומר 'לאחת'.
- [בכל הספרים כתוב [במשנה א' ב' ג' ד' ה'] תלמוד לומר 'לאחת', ובמשנה ו' ז' ח' ט' י' כתוב תלמוד לומר "על אחת". ובמקרא לא נמצא רק "על אחת", לא "לאחת". והראב"ד הגיה בכולם תלמוד לומר "על אחת". ולא נחית. כי בא זה בכוונה ובחכמה].
עתה דריש [במשנה ו'] מנין אחת על דברים הרבה? תלמוד לומר "על אחת" - שמצד שבא מלת "על" נדרש גם הצירוף כנ"ל. ודריש גם כן ארבע אופנים לפטור. וקל להבין.
ועיין למעלה (סימן שטז)[1], שם חשיב אמרו לו חמשה ו-אמר אחד לדרוש אחד, ופה חלקם. ועמש"ל.
ולפי גירסת המשנה שלא הזכיר תביעות בזמנים מחולפים נוכל להוסיף פה שאם השביע אפילו על דבר אחד חמשה פעמים חוץ לבית דין ונשבע - חייב על כל שבועה ושבועה (מה שבשבועת העדות פטור). ובצד הב' ימעט אם לא השיב על כל השביעות רק פעם אחד - אינו חייב אלא קרבן אחד.
סימן שצב[עריכה]
ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק כג:
"לאשמה בה"-- פרט לפחות משוה פרוטה.
לאשמה בה: יש הבדל בין "חטא" ו"אשם". שפעל "אשם" מציין העונש המביא על החטא, וכמ"ש באילת השחר (כלל שסה). ולכן לא אמר פה "לחטא בה" כמו שאמר למעלה "לחטא בהנה" שבא ללמד שרק אם עשה לאשמה בה - ר"ל דבר שמחויב בעונש התשלומין. לאפוקי פחות משוה פרוטה, הגם שהוא חטא נגד המקום, אינו 'אשם' כי אינו חייב לשלם.
חסלת פרשת ויקרא תהלות ותשבחות לאל הגדול הגבור והנורא
- ^ בדפוס חסר אות הסימן. והשלמתי. וכוונתו אל פרק טו משניות א'-ב'. עיי"ש בפירוש המלבי"ם בסימן שטז. - ויקיעורך