התורה והמצוה ויקרא כה י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספרא | מלבי"ם על פרשת בהר-בקחתי | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא:   קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם

סימן יז*[עריכה]

ויקרא כה י:
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ב:

[א] "וקדשתם את שנת החמשים שנה" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "בעשור לחדש", יכול אין שנה מתקדשת אלא בעשור לחדש? כשהוא אומר "וקדשתם את שנת החמשים שנה" מלמד שהיא מתקדשת מראש השנה.  אמר ר' יוחנן בן ברוקה, לא היו עבדים משועבדים נפטרים לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם אלא אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם עד שהגיע יום הכפורים. הגיע יום הכפורים -- תקעו שופר, חזרו שדות לבעליהם ועבדים נפטרים לבתיהם.


וקדשתם את שנת החמשים שנה: מלת "שנה" מיותר. ודרש שבא ללמד שהגם שלענין קריאת דרוד לעבדים ולשדות תלוי ביום הכפורים, בכל זאת, קדושת היובל מתחלת בראש השנה לענין כל דבר. ולכן כפל שם "שנת" ללמד שדינו ככל דבר שנאמר בו "שנה" שמתחיל מראש השנה.

ומשמע שר' יוחנן בן ברוקה סובר דתקיעת שופר מעכב למצות יובל כר' יוסי לקמן או כרבנן ולכן אין הולכים לבתיהם שמא לא יתקעו, וכן משמע בראש השנה (דף ח) שאמר לר' יוחנן בן ברוקה דיובלות תלוי במעשה התקיעה.

וזה מובא בראש השנה (דף ח:) ובערכין (דף כח:), עיי"ש.

סימן יח[עריכה]

ויקרא כה י:
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ב:

[א] "וקדשתם את שנת החמשים שנה" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "בעשור לחדש", יכול אין שנה מתקדשת אלא בעשור לחדש? כשהוא אומר "וקדשתם את שנת החמשים שנה" מלמד שהיא מתקדשת מראש השנה.  אמר ר' יוחנן בן ברוקה, לא היו עבדים משועבדים נפטרים לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם אלא אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם עד שהגיע יום הכפורים. הגיע יום הכפורים -- תקעו שופר, חזרו שדות לבעליהם ועבדים נפטרים לבתיהם.

[ב] "וקראתם דרור"-- אין "דרור" אלא חירות.  אמר ר' יהודה, מה הלשון "דרור"? כמדייר ביה דיירא ומסחר בכל מדינה.


וקראתם דרור: לכולי עלמא הדרוד מורה על החירות כמו צפור דרור שאינו תחת רשות אדם כמ"ש הראב"ע. רק ר' יהודה הוסיף והוציאו מענין "דר" ו"דירה" שיכול לדור בכל מקום, ומענין "דר" המורה על הסיבוב שיכול לסחור ולסבב בכל מקום.

ונראה דר' יהודה לשיטתו דסבירא ליה לקמן (סימן כ) "יובל היא" אף על פי שלא תקעו וכיון שמבואר משיטת הגמ' בראש השנה (דף ט) שר' יהודה שסבירא ליה ששנת החמשים עולה לכאן ולכאן, בודאי אייתר ליה הדרוש של "שנת החמשים שנה" לענין שמתקדשת בתחלתה. בכל זאת לא סבירא ליה כריב"ב במ"ש שמן ראש השנה עד יום הכפורים אין עבדים נפטרים לבתיהם שזה דוקא לר' יוחנן בן ברוקה שיסבור שתקיעה מעכב, לא לר' יהודה. [ובזה תבין שראשית הברייתא בפסקא הקודמת "וקדשתם את שנת וכולי הוא סתמא דספרא ר' יהודה ולדידיה מתקדשת בתחלה ועבדים נפטרים לבתיהם. ור' יוחנן בן ברוקה חולק עליו וסבירא ליה שלא היו נפטרים לבתיהם. ואם כן תנא קמא שאמר אין דרור אלא חירות אתיא כר' יוחנן בן ברוקה וסבירא ליה שתיכף מראש השנה מקדש וקורא דרור מענין חירות שאין עבדים משתעבדים, הגם שאין יכולים לדור ולסחר בכל מקום שרוצים עד יום הכפורים. ור' יהודה דייק ש"דרור" מורה שיכול לדור ולסבב בכל מקום שירצה ואם כן תיכף מראש השנה נפטרים לבתיהם.]

סימן יט[עריכה]

ויקרא כה י:
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ב:

[ג] "..יושביה"-- בזמן שיושביה עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה.  היו עליה אבל היו מעורבבים -- שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה-- יכול יהיה היובל נוהג? תלמוד לומר 'יושביה' "לכל יושביה"-- נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות.


לכל יושביה: הדרוד היא להעבדים היוצאים לחירות, לא אל כל יושבי הארץ. ולכן פירשו חז"ל (מובא בערכין דף לא ובירושלמי דשביעית) שהוא תנאי -- רק אם יש כל יושביה ורק אם יושבים איש על מקומו, שזה מורה כינוי "יושביה", לא בזמן שגלו מקצתם או שאין יושבים בנחלתם.

סימן כ[עריכה]

ויקרא כה ט-יב:
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם.

וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.

יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ.

כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ב:

[ד] "יובל"-- אף על פי שלא השמיטו, אף על פי שלא תקעו בשופר.  או יכול אף על פי שלא שלחו העבדים? תלמוד לומר "הִוא", דברי ר' יהודה.

ר' יוסי אומר, "יובל"-- אף על פי שלא השמיטו, אף על פי שלא שלחו העבדים.  או יכול אף על פי שלא תקעו בשופר? תלמוד לומר "הִוא".  אמר ר' יוסי, אחר שהכתוב תולה אותה לענין תקיעת שופר וכתוב אחד תולה אותה לענין שילוח עבדים, מכל מקום אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים, שאפשר ליובל שלא בשילוח עבדים, אבל אי אפשר שלא בתקיעת שופר. דבר אחר, תקיעת שופר תלויה בבית דין ושילוח עבדים תלויה בכל אדם.


יובל היא: אמר זה ג' פעמים (פסוק זה ופסוק יא ופסוק יב). ודעת ר' יהודה שעיקר שם "יובל" מורה על החירות והוא כמ"ש המבארים שהתקיעה היה מורה ענינים נפרדים. לפעמים היה לעורר חרדה ולפעמים לעורר שמחה, כמו שכתוב "וביום שמחתכם..ותקעתם", "וכי תבואו מלחמה..והרעותם". ותקיעת היובל היה ענין מיוחד לעורר שמחה ולרמוז על החירות שכן במתן תורה אמר "במשוך היובל המה יעלו בהר" שזה היה סימן חירות לעלות בהר. וכן בכיבוש יריחו -- "והיה במשוך בקרן היובל.." כי זה היה סימן החירות לעלות ולכבוש. ולכן סבירא ליה שמה שכתב "וקראתם דרור..יובל הִוא" בא לעיכוב, כי זה עיקר תקיעה הפרטית הנקראת "יובל" שמורה דרור. ומה שכתוב עוד שני פעמים "יובל הִוא" בא לרבות שדי אם יובל הוא ר"ל אם שלחו לחירות. ואחד מרבה אף על פי שלא תקעו ואחד מרבה אף על פי שלא השמיטו.   ומה שאמרו בראש השנה (דף ט:) ר' יהודה מאי טעמא? דכתיב "וקראתם.." וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו רצונו לומר שמה שכתוב "יובל הוא" מוסב על "וקראתם דרור" לבד, לא על מה שכתוב "תעבירו שופר".

ודעת ר' יוסי שעיקר שם "יובל" הלא מורה על התקיעה בקרן האיל, וכמ"ש (בראש השנה דף כו) כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא, ואם כן מ"ש "יובל הוא" מוסב על "תעבירו שופר" שזה עיקר שמו. ומה שכתוב שני פעמים "יובל הוא" בא לרבות אף על פי שלא שלחו, אף על פי שלא השמיטו.   ומה שאמר מכל מקום אני אומר...שאפשר שלא בשילוח עבדים שמשכחת שאין עבד ביניהם. ומפני שזה רחוק שלא ימצא עבד אחד לכן אמר דבר אחר..., כן פירשו בגמ' שם.

ומה שאמרו בגמ' שם דחכמים סבירא להו דשלשתן מעכבים וקסברי מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו, והכתיב "יובל הוא" דאפילו בח"ל פירושו דסבירא להו דמה שכתוב בפסוק י' "יובל הוא" נדרש על "וקראתם דרור" שלפניו ועל "תעבירו שופר" שלפני פניו. ומ"ש בפסוק יא "יובל הוא" נדרש על "לא תזרעו" שלאחריו, ושלשתם מעכבים. ומה שכתוב בפסוק יב "כי יובל הוא" נדרש אפילו בח"ל, שמ"ש "וקראתם דרור בארץ" פירושו בזמן שהדרור נוהג בארץ נוהג גם בחוץ לארץ, וכמ"ש בקדושין (דף לז).

סימן כא[עריכה]

ויקרא כה י:
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ב:

[ה] "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו". אמר ר' אליעזר בר' יעקב במי הכתוב מדבר? אם במוכר עצמו, הרי אמור (ויקרא כה, מ). אם במכרוהו בית דין, הרי אמור. הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע שתים ושלש שנים לפני היובל שיהא היובל מוציאו.


ושבתם איש אל אחוזתו: מאמר זה מובא בקדושין (דף טו) והגהתי אותו כפי נוסחת הגמ'. ופירושו, שמוכר עצמו כבר נאמר להלן -- "עד שנת היובל יעבוד עמך". ובמכרוהו בית דין כבר אמור [והוא שדרש ר' אליעזר בן יעקב (בספרא סימן פו) מה שכתוב "ושב אל משפחתו" על מכרוהו בית דין משום דנרצע למוד מכאן], על כרחך פסוק זה מדבר בנרצע.  ובגמ' שאל אחרי שפסוק זה ופסוק "ושב אל משפחתו" סתומים, למה אוקים כאן בנרצע ושם במכרוהו בית דין? אמר רבה בר שילה אמר קרא "איש". איזה דבר שנוהג באיש ולא באשה? הוי אומר זו רצועה.. והקושיא מבוארת, אם כן למה למד באם אינו ענין תנהו ענין כמו שאמר אם במכרוהו בית דין הרי נאמר, והרי מגופיה מוכח שמדבר בנרצע!? וכבר נתקשה בזה בקרבן אהרן ונדחק.

אולם, הדבר מובן על פי מה שאמרנו בפר' קדושים (סימן ג) שכל מקום שנאמר "איש" יש לפרשו שהוא שם המין וממעט אשה. אבל במקום שבא שם "איש" בלשון יחיד והפעל שאצלו בא בלשון רבים כמו "איש אמו ואביו תיראו" "איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו" -- מבואר שאינו שם המין רק שם הכללות וגם אשה בכלל. ומכל מקום צריך טעם למה צייר באיש? כמו שאמרו שם -- כשהוא אומר "תיראו", הרי כאן שנים. אם כן למה נאמר "איש"? מפני שהאיש סיפוק בידו וכולי... -- ואם כן ממה שאמר פה "ושבתם איש" אין ראיה כל כך שבאמת הוא שם הכללות דהא בא פעל "ושבתם" בלשון רבים. רק על ידי אם אינו ענין גלה לנו שדייק שלכן תפס "איש" מפני שמדבר בענין הנרצע שאינו נוהג באשה, ולולא הלימוד דשם לא היינו מדייקים כן, והבן.

סימן כב[עריכה]

ויקרא כה י:
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.
ויקרא כה מא:
וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב.


ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ב:

דבר אחר: "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" למה שהוחזקה משפחתו הוא שב, דברי ר' מאיר.   ר' יהודה אומר לאחוזתו ולמשפחתו הוא שב ואינו שב לשררה שהיה בה.   וכן הוא אומר בגולה.

"תשובו"-- לרבות את האשה.


ושבתם איש אל אחוזתו: פלוגתא זו הוכפלה שנית בספרא (לקמן פרק ז משנה ד) על "ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו". ולפי זה נראה ברור שר' יהודה דייק הכתוב שבכאן שפה כתוב "משפחתו" ו"אחוזתו" ולא כתוב "אחוזת אבותיו". וז"ש לאחוזתו ולמשפחתו הוא שב.... ור' מאיר דייק הכתוב דלקמן שכתוב "ואל אחוזת אבותיו ישוב" שכולל גם השררה שהחזיקו בו אבותיו. וכמו כן פליגי לענין גולה ברוצח שכתוב בו "אל ארץ אחוזתו" (כמ"ש בספרי מסעי סימן קס). ר' יהודה דייק דוקא ארץ אחוזתו ור' מאיר גמר 'שיבה' 'שיבה' מעבד עברי, וכמ"ש בברייתא דלקמן "ישוב"-- לרבות את הרוצח ר"ל שמה שכפל פעל "ישוב", מיותר, ובא ללמד שכל שיבה כמוה, כגון שיבת הרוצח, יהיה אל אחוזת אבותיו. ובמכות (דף יג) מביא הברייתא דלקמן וצריך לפרש כמו שבארנו.

ומה שכפל פה פעל "תשובו" בא לרבות את האשה והוא על פי מה שאמרנו בפר' קדושים (סימן ג) שכל מקום שכתוב שם "איש" יש לפרשו שהוא שם המין וממעט אשה. אבל במקום שנודע שהיא שם הכללות, כגון אם בא הפעל אצלו בלשון רבים, אינו ממעט אשה. ואחר שמן "ושבתם איש" אין נודע שהוא שם הכללות כי למ"ש ר' אליעזר בן יעקב בסימן הקודם איש דוקא שמדבר בנרצע כנ"ל ולכן כפל פעל "תשובו" בלשון רבים ללמד שמה שכתב "ואיש אל משפחתו תשובו" אינו שם המין --איש ולא אשה-- רק שם הכללות, כל איש ואיש וגם אשה בכלל, וללמד שאם מכרה אביה יוצאת ביובל.