מלבי"ם על נחמיה ה ה

(ה) "ועתה", שצריך כסף לקנות לחם מפני שהוא שנת הרעב, הלא "כבשר אחינו בשרנו", וראוי שנאכל ג"כ לחם, "כבניהם בנינו" וראו שגם הם לא יהיו עבדים, "והנה אנחנו כובשים את בנינו," ר"ל הלא נהיה מוכרח למכרם לעבדים בעבור הלחם, וגם "יש מבנתינו" שהם "נכבשות" כבר לשפחות [וגם כולל במלת נכבשות שנוהגים עמהם מנהג הפקר כמו הגם לכבוש את המלכה]." ואין לאל ידינו" לפדותם, מפני "ששדתינו וכרמינו" הם "לאחרים" משנה העברה: