מלבי"ם על נחום א ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על נחום • פרק א >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • 



"לפני". (המדרגה השלישית), שכבר בא השופט את הארץ ודן אותם עפ"י מעשיהם ושופך עליהם עברה וזעם וצרה, ובזה יצייר המשחית הרביעי שיצא להחריב ולהשחית שהוא יסוד האש ויש הבדל בין אף ובין חמה ובין זעם, "החמה" היא הכעס הפנימי העצור בלב, ועת יתגלה הכעס לחוץ נקרא "אף" שאז יגזר עונש, והקללה עצמה והעונש נקרא "זעם", עז"א "לפני זעמו מי יעמד" שהוא העונש עצמו, ומוסיף "מי יקום" גם "בחרון אפו" אף שעוד לא שפך זעמו, ומוסיף שגם "חמתו" הפנימית אף שעדיין לא יצאה לחוץ בכ"ז "נתכה כאש", מצייר החמה כאש בוער העצור בהררי עד ותאכל עד תהום רבה, שעת יותך האש ע"י חלקי גפרית ויתר דברים אשיים הנמצאים במעמקי האדמה והארץ תקיא העצמים אשר בבטנה, שאז חמתו נתכה כאש הנזרק מהרים מוריקים אש, שהדברים המוצקים נתכים אז עד שגם "הצורים" החזקים "נתצו ממנו" ויעלו כאבק פורח להחריב ולהשמיד את כל סביבותם:

ביאור המילות

"זעמו, חרון אפו חמתו". כבר התבאר כי חימה היא הכעס הצפון בלב וכשיוצא לפועל נקרא אף כמ"ש (ישעיה ל"ד ב', יחזקאל ה' כ"ג) ובכ"מ, וזעם משתתף עם השמות המורים על הקללה והעונש עצמו (ישעי' י' ה'):

"מי יעמוד, מי יקום". כשבאו נרדפי' תהי' הקימה קלה מן העמידה, כמ"ש וישישים קמו עמדו (איוב כ"ט ח'), ר"ל נשארו עומדים, ישען על ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום (שם ח'), ר"ל אף לא יקום, וכן בכאן מוסיף שגם לא יקום קימה קצת:

"כאש". שהיא מתכת כל דבר מוצק:

 

<< · מלבי"ם על נחום · א ו · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.