מלבי"ם על משלי כט טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על משלי • פרק כט >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • 



"שבט ותוכחת יתן חכמה", אם מכה את הנער "בשבט", ומוכיחו "בתוכחת" השכל, זה ילמדנו לקבל חקי "החכמה", כי בתוכחה לבדו לא יפעל על לב נער שציוריו רעים כנ"ל, אבל "הנער המשלח" ואינו מיסרו, יפריע חקי החכמה ולבסוף "מביש אמו" על שלא חנכתו כראוי:

ביאור המילות

"תוכחת". הוא בנחת. וזה הבדלו מן מוסר שהוא בשבט.

"ומשלח", שהוא חפשי בלי עוצר בעדו:

 

<< · מלבי"ם על משלי · כט טו · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.