מלבי"ם על משלי יג ט
<< | מלבי"ם על משלי • פרק י"ג • פסוק ט' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אוֹר־צַדִּיקִ֥ים יִשְׂמָ֑ח
וְנֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃
(משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך" - האור הוא עצם האור, כמו אור השמש המאיר תמיד ואינו צריך לשמן ופתילה; והנר הוא הנעשה במנורה על-ידי שמן ופתילה.
- "הצדיקים", נשמתם תאיר ב"אור" תמידי, נצחי, ו(תהלים צז יא): "אור זרוע לצדיק", ואינם צריכים לנר שהוא הגוף, כי הנפש הרוחנית תהל לנצח באור הרוחני, וזה "ישמח" תמיד, כמו שנאמר (תהלים צז יא): "ולישרי לב שמחה", (תהלים לב יא): "שמחו בה'".
- אבל הרשעים, אור הצלחתם הגשמי הוא רק בעולם הזה, כל זמן שהנר והפתילה קיים, רוצה לומר, כל חיי הגוף, ואחר כלות השמן והפתילה - ידעך הנר, ותאבד הצלחתם.
וזה מוסב גם כן למה שנאמר (משלי יג ח): "כופר נפש איש עושרו", שצריך להחיות הנפש, שהיא אור תמידי, לא את הגוף ונר הצלחתו אשר ידעך; והמתעשר הזה, הגופני, אין לו כל.
<< · מלבי"ם על משלי · יג ט · >>